מבוא למדרשים

רות רבה ורות זוטא

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש רות רבה הוא מדרש אגדה פרשני על מגילת רות. המדרש מפרש את פסוקי המגילה על פי הסדר, כמעט ללא דילוגים, והוא נערך ככל הנראה בארץ ישראל, במהלך המאה השישית.

שם המדרש

השם הנפוץ ביותר למדרש הוא 'מדרש רות'. שם זה מופיע בכתבי היד של המדרש וכן בכתבי הראשונים. רש"י הוא ככל הנראה החכם הראשון שמזכיר שם זה.1 השם הקדום למדרש היה 'אגדת רות', והוא מופיע ברשימת ספרים שהתגלתה בגניזה הקהירית.

חכמי פרובנס כינו את המדרש – כמו גם את שאר מדרשי המגילות – בשם 'מדרש חזיתָ'. בשל הפסוק "חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב, כט) המופיע בדרשה הראשונה במדרש קהלת רבה ובשיר השירים רבה.

בשם 'מדרש רות רבה' או 'מדרש רות רבתי' כונה המדרש רק בסוף ימי הביניים, בעקבות הצמדת התואר רבה (שמשמעו בארמית גדול) למדרשי המגילות.2

למגילת רות קיים מדרש אגדה נוסף, שיצא לאור על ידי ש' בובר ושכונה על ידו 'רות זוטא'.3

זמן המדרש, מקומו ולשונו

קביעת זמנו של חיבור מדרשי תלויה במספר גורמים, וביניהם זמנם של החכמים המאוחרים ביותר המוזכרים בו. במדרש רות רבה לא מוזכרים אמוראים המאוחרים למאה הרביעית; אולם, במדרש נעשה שימוש נרחב במדרשי אגדה ארץ ישראליים קדומים לו, כדוגמת בראשית רבה, ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא ואף התלמוד הירושלמי. מדרשים אלו היו כבר ערוכים, כפי הנראה, בשעת עריכת מדרש רות רבה, ולכן זמנו של החיבור אינו יכול להיות קודם למאה השישית. אין תמימות דעים בין החוקרים בשאלה האם הכיר עורך המדרש את התלמוד הבבלי.4 מבדיקת המקבילות בין התלמוד הבבלי למקורות ארץ ישראליים ולמדרש רות רבה הסיק י' פרנקל, כי עורך רות רבה הושפע מהתלמוד הבבלי ושילב תכנים בבליים לתוך המדרש, שהכיל בתחילה רק תכנים ארץ ישראליים. מ"ב לרנר סבר, כי המדרש עבר ארבעה שלבים של עריכה על בסיס מדרש קדום למגילת רות, ובכל שלב נוספו למדרש חומרים חדשים, עד שהתקבל המדרש שנמצא לפנינו.

שמות החכמים המוזכרים במדרש ולשונו מעידים כי המדרש נערך בארץ ישראל. לשון המדרש היא עברית וארמית ארץ ישראלית בשילוב מילים לועזיות מן היוונית ומן הלטינית.

מבנה המדרש

כאמור, מדרש רות רבה מפרש את פסוקי המגילה על פי סדרם, כמעט ללא דילוגים. גם הפסוקים הבודדים שאין עליהם דרשות הובאו וצוטטו במדרש, כך שהמדרש מכיל כמעט את כל מגילת רות. רק ארבעה פסוקים לא הובאו במדרש ולא זכו לדרשות, והם: רות ד', ט-י, טז-יז.5 לכל פסוק במגילה מובאת בדרך כלל דרשה אחת בלבד, ולא סדרת דרשות; גם התופעה של הבאת אותן דרשות במקומות שונים במדרש אינה קיימת במדרש זה.

בצד הפירוש הרציף על הפסוקים הובאו חטיבות מדרשיות גדולות העוסקות בנושאים שונים או דורשות פסוקים מספרי מקרא אחרים. חטיבות אלו שולבו במדרש בזיקה תוכנית או צורנית לפסוקי המגילה.

בכתבי היד ובדפוסים הראשונים המדרש מחולק לשמונה פרשות, כשבראש כל פרשה מובאות דרשות מסוג הפתיחתא:6

פרשה א – שש פתיחתאות ודרשות לרות א', א.

פרשה ב – דרשות על רות א', ב-יז.

פרשה ג – דרשות על רות א', יח-כא.

פרשה ד – דרשות על רות א', כב – ב', ט.

פרשה ה – דרשות על רות ב', י – ג', ז.

פרשה ו – דרשות על רות ג', ח-יג.

פרשה ז – דרשות על רות ג', יד – ד', טו.

פרשה ח – דרשות על רות ד', יח-כב.

למרות חלוקת המדרש לשמונה פרשות בכתבי היד ובדפוסים, חוקרים שונים הראו כי לא הייתה זו החלוקה המקורית של החיבור. ח' אלבק, בהשלמותיו לספרו של י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, טען כי חלק מהפתיחתאות שבראש הפרשות אינן מקוריות ואינן מציינות אפוא תחילת פרשה חדשה. לדעתו, החלוקה המקורית של המדרש הייתה לארבע פרשות בלבד: 1. פרשות א-ג; 2. פרשות ד-ה;
3. פרשות ו-ז; 4. פרשה ח. מ"ב לרנר סבור כי גם הפתיחתאות בראש פרשה ד אינן מקוריות, והסיק מכך שבחלוקה המקורית של המדרש היו בו שלוש פרשות בלבד:
1. פרשות א-ה; 2. פרשות ו-ז; 3. פרשה ח. שלוש פרשות אלו התחילו בפסוקים "ויהי בימי שפֹט השֹפטים" (רות א', א); "ויהי בחצי הלילה" (שם ג', ח); "ואלה תולדות פרץ" (שם ד', יח), בהתאמה. החלוקה של המדרש לשלוש פרשות מעידה, לדעת לרנר, על חלוקה קדומה של מגילת רות לשלושה סדרים שהתחילו בפסוקים אלו, אך אין עדויות לחלוקה כזו ברשימות המסורה.7 לרנר שיער, כי ייתכן שהדרשנים יצרו פרשות חדשות בפסוקים אלו מכיוון שהם מזכירים פסוקים שבהם מתחיל סדר חדש בספרים אחרים בתורה: הפסוק "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת" (שם ג', ח) דומה לפסוק "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" (שמות י"ב, כט), שבו מתחיל סדר חדש בספר שמות. כך גם הפסוק "ואלה תולדות פרץ" (רות ד', יח) מזכיר פסוקים רבים מספר בראשית שבהם מתחיל סדר חדש, כדוגמת "אלה תולדות השמים והארץ" (בראשית ב', ד) ו"אלה תולדֹת נח" (שם ו', ט). לרנר שיער, כי חלוקת המדרש לפרשות עברה שלבים אחדים, שבהם המדרש חולק לשלוש פרשות, לשש פרשות, לשמונה פרשות ואפילו ל-12 פרשות.

הפרשה הראשונה של המדרש פותחת בשש פתיחתאות על הפסוק הראשון של המגילה. שתי הפתיחתאות הראשונות מצטיינות במבנה הקלסי של הפתיחתא, בעוד ששאר הפתיחתאות אינן שומרות על מבנה זה. חלק מהן עוסקות בעיקרון הדרשני שבכל פעם שסיפור מקראי פותח במילים "ויהי בימי" מסופר על תקופה של סבל: "המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר 'ויהי' – צרה".8 הפתיחתאות שבאות בראש פרשות המדרש אינן שומרות, בדרך כלל, על המבנה המקורי של הדרשה. חלקן אינן מסתיימות בפסוק שבו עוסק המדרש, וחלקן הן דרשות רגילות שהוסבו למבנה של פתיחתא. שרידים של פתיחתאות מצויים גם בתוך הפרשות עצמן. בסוף פרשה ג מופיעה דרשת נחמה בתבנית הנפוצה בסיומי פרשות במדרשי אגדה דרשניים: "לפי שבעולם הזה 'וה' ענה בי' (רות א', כא) אבל לעתיד לבוא מה כתיב? 'וששתי עליהם להטיב אותם' (ירמיהו ל"ב, מא)".9 דרשה זו משווה בין המציאות החסרה בעולם הזה לבין המציאות המושלמת לעתיד לבוא. לרנר שיער, שהעורך עיצב את הפרשה הבאה, פרשה ד, כפרשה עצמאית (למרות שהיא אינה פרשה העומדת בפני עצמה על פי החלוקה המקורית של המדרש), ולכן הוא הוסיף דרשת סיום שתציין את חתימת פרשה ג, ופתיחתאות שתציינה את תחילת פרשה ד, ובכך התאים העורך את הפרשות לסגנון האמנותי המקובל.

תוכני המדרש

כאמור, מדרש רות רבה מתאפיין בפירוש שיטתי של פסוקי המגילה. הפירושים המובאים במדרש רות רבה התקבלו על ידי פרשני מקרא רבים, ואף פרשני הפשט המובהקים, דוגמת ר' אברהם אבן עזרא ור' יוסף קרא, מסתמכים על דברי המדרש בפירושם למגילת רות. מ"ב לרנר ציין, כי המדרש מכיל הרחבות לסיפור המקראי, אך הרחבות אלו אינן חורגות ממסגרת הנפשות הפועלות במגילה, ואין בהן מעשי נסים או דברים שמעבר לטבע. גם מעורבות ה' בסיפור המגילה, על פי המדרש, באה לידי ביטוי בתזמון אירועים שונים, אך לא בחריגה מגבולות הטבע. לדוגמה, בועז התאלמן מאשתו בדיוק ביום שבו שבה נעמי עם רות לשדה מואב:

כתיב 'ה' [אלהי] צבאות מי כמוך חסין יה' (תהילים פ"ט, ט) שמוציא דברים בעונתן, אשתו של בעז מתה באותו היום ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים.10

כך גם הופעתו של הגואל ליד שער העיר, בדיוק כשבועז ישב בשער:

'ובעז עלה השער וישב שם והנה הגֹאל עֹבר' (רות ד', א)… ולאחורי תרעא הוה קאי? [= האם הוא היה עומד מאחורי השער?] א"ר שמואל בר נחמן אפילו היה בסוף העולם הסיטו המקרא11 והביאו, כדי שלא יהא אותו הצדיק יושב ומצטער מתוך ישובו… ר' אליעזר אומר, בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה, אמר הב"ה – עלי לעשות את שלי.12

לעומת הדרשות ברות רבה, הקרובות במידה רבה לפשט הכתוב, התרגום של המגילה לארמית מתאפיין בהוספת דברי נבואה.13

במדרש מצויים גם פירושים אלגוריים. פסוקי המגילה נדרשים לעתיד על צאצאיה של רות, ואף נדרשים על אירועים מן העבר, כמו יציאת מצרים ופרשות משה רבנו. לדוגמה, הזמנת בועז את רות לאכול יחד עמו בשדה נדרשת באופן אלגורי, בשש דרכים שונות, על אירועים היסטוריים שיתרחשו בעתיד לצאצאיה של רות:

'ויאמר לה בועז לעת האֹכל גֹשי הלֹם' (רות ב', יד), ר' יודן אמר בה שית שטין
[= שש שיטות]14 'גֹשי הלֹם' מדבר בדוד, קריבי למלכות… 'ואכלת מן הלחם' – זו לחמה של מלכות, 'וטבלת פתך בחומץ' – אלו היסורין… 'ותשב בצד הקוצרים' – שנוצדה ממנו המלכות לשעה, 'ויצבט לה קלי' – שחזרה לו מלכותו, 'ותאכל ותשבע ותותר' – אוכל בעולם הזה ואוכל לימות המשיח ואוכל לעתיד לבוא. דבר אחר, 'גשי הלום' מדבר בשלמה… דבר אחר מדבר בחזקיהו… דבר אחר מדבר במנשה… דבר אחר מדבר במלך המשיח… דבר אחר מדבר בבועז…15

בדרשות לפסוקי המגילה משולבים הפסוקים עצמם, כך שמתקבל פירוש הנקרא ברצף עם הפסוקים. לדוגמה:

וכתי' 'גם הייתי הלילה לאיש' (רות א', יב) האלו הייתי הלילה לאיש 'וילדתי בנים' (שם) 'הלהן תשברנה' (רות א', יג) יכולות אתן יושבות 'עד אשר יגדלו'? (שם).16

לעתים מובאת ברצף הפירוש פרפרזה מדרשית להמשך הפסוק במקום ציטוט הפסוק. לדוגמה, המדרש שם בפי הנשים שראו את נעמי ורות הבאות לבית לחם את השאלה "[זו] היא שמעשיה נאים ונעימים"?17 מילים אלו הן למעשה פרפרזה לפסוק "ותאמרנה הזאת נעמי" (רות א', יט). חלק גדול מתופעות אלו של שימוש בפסוקים באופן ייחודי טושטש בדפוסים שלפנינו, בשל מגמה של מעתיקים ומדפיסים להשמיט פסוקי מקרא שנראו להם מיותרים, אך ניתן לעמוד על תופעות אלו מעיון בכתבי היד של המדרש.

לרנר ציין, כי למרות שהמדרש נוצר על ידי דרשנים שונים בני דורות שונים, קיים במדרש תיאום פנימי לגבי הנושאים המרכזיים בסיפור המגילה, והוא כמעט חסר סתירות פנימיות. לדוגמה: הרעיון המדרשי שבועז היה אלמן חוזר על עצמו במקומות שונים במדרש על ידי דרשנים שונים, והוא בא לידי ביטוי בארבע דרשות שונות במדרש: בועז נתאלמן בו ביום שבו נעמי ורות הגיעו לבית לחם;18 האמירה "אין לאיש מנוח אלא באשתו" מופיעה במדרש בהקשר לבועז הישן בגורן;19 המדרש שם בפי יצרו של בועז את המילים "את פנוי ומבקש אישה", כאשר בועז הבחין ברות השוכבת למרגלותיו;20 הנחה זו גם עומדת בבסיס הדרשה ההלכתית של ר' יהודה בן פזי, שבועז כינס עשרה אנשים לשער העיר מפני שיש לומר ברכת חתנים בעשרה גם במקרה של אלמן ואלמנה.21

במדרש רות רבה ניתן לזהות תופעות דרשניות מיוחדות החוזרות על עצמן, כגון תופעת מדרשי השמות. המדרש דורש את שמות האנשים המוזכרים במגילה בזיקה לתכונותיהם: "ושם האיש אלימלך שהיה אומר אלי תבוא מלכות ושם אשתו נעמי שהיו מעשיה נעים ונעימים… מחלון שנמחו מן העולם כליון שכלו מן העולם",22 "ערפה שהפכה עורף לחמותה… רות שראתה בדברי חמותה".23 פירושי שמות דומים מצויים גם בביאורי השמות העבריים שחיבר אב הכנסייה היירונימוס,24 שהכיר, ככל הנראה, את דרשות האמוראים למגילת רות.

החילופים הרבים בנוסח המסורה המצויים במגילת רות – כמו שינויים בקרי ובכתיב, אות גדולה, מילים חסרות ומילים יתרות – היוו חומר לדרשות וזכו לפיתוח מדרשי. לדוגמה:

'ותקם בטרום [בטרם קרי] [יכיר איש את רעהו]' (רות ג', יד) אמר רבי ברכיה, בטרום כתיב. מלמד שנשתהתה שש שעות כמנין הוי"ו… ויאמר 'הבי המטפחת' (שם, טו) הבה כתיב. מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר, שלא ירגיש בו בריה.25

בצד מדרשי האגדה, מצויים במדרש גם דיונים בהלכה בנושאים שונים. לדוגמה: עקירת עבודה זרה מן הארץ;26 דרכי קניין בקרקעות;27 ברכת הנר במוצאי שבת.28 לעתים מובאות הלכות אגב דיון באחד מן הנושאים המרכזיים של הדרשות, כמו צניעות, צדקה, סנהדרין וכמובן נושא הגרות, שבמרכזו ההלכה "עמוני ולא עמוני מואבי ולא מואבית".29

לרנר ציין, שקיימת תופעה ייחודית במדרש רות רבה של דרשות תמוהות. לדוגמה: על הפסוק "ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה" (רות ג', טו) מובא במדרש: "מלמד שחגרה מתניה כזכר".30 לדעת לרנר, המדרש מתאר את רות כמי שעוברת על הלכה מפורשת של איסור לבישת בגדי גבר על אישה. לא ברור מה היה המניע של הוספת דרשה זו למדרש, מכיוון שהיא לא מתיישבת עם המטרה החינוכית והדאגה לצניעות שבאות לידי ביטוי באופן מיוחד במדרש רות רבה.

במדרש מובאים גם משלים, פתגמים וסיפורי חכמים. לדוגמה: 31

דילמא: ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש הוון נחתין למסחי בהדין נימוסין דטבריא. פגע בהון חד מסכן. אמר להון, זכון בי. אמרין ליה, כד נפקינן אנן זכינן בך. נפקין ואשכחין יתיה מית. אמרין, הואיל ולא זכינן בחייו ניטפל ביה במיתותיה. כד מטפיין מסחיין ליה, אשכחון גביה חד כיס דדינרין. אמרין, יאות א"ר אבהו
[= מעשה: ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ירדו לרחוץ במרחצאות של טבריה. נפגש אתם עני אחד אמר להם זכו בי (תנו לי נדבה) אמרו לו כאשר נצא נזכה בך (ניתן לך נדבה). יצאו ומצאו אותו מת. אמרו הואיל ולא זכינו בו בחייו נטפל בו במותו. כאשר רחצו אותו מצאו אצלו כיס אחד עם דינרים. יפה אמר ר' אבהו], צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים, שאלמלא כן, כיון שהיה אחד מהם תובע צדקה ואינו נותן לו, מיד הוא עונשו למיתה.

במדרש מובאים גם הסיפורים על אדריאנוס שטען בפני ר' יהושע כי הוא טוב ממשה רבנו;32 על ר' שמעון בן חלפתא שקיבל מרגלית משמים;33 על רבי מאיר ואלישע בן אבויה,34 ועוד.

לרנר ציין, כי במדרש רות רבה יש דרשות בעלות איכויות פיוטיות, המהוות ניצנים ליצירה הפייטנית. דרשות אלו מתאפיינות בחזרות על מילים וצלילים ובמבנה קבוע. לדוגמה, הדרשה המתארת את מעשי רות מעצבת אותם בניגוד למעשי שאר הנשים:

כל הנשים              שוחחות ומלקטות
והיא [וזאת]            יושבת ומלקטת.
כל הנשים              מסלקות את כליהן
וזאת                     משלשלת את כליה.
כל הנשים              משחקות עם הקוצרים
וזאת                     מצנעת את עצמה.
כל הנשים              מלקטות מבין העמרים
וזו                        מלקטת מן ההפקר.35

לרנר הראה, שהמספר שש חוזר פעמים רבות במדרש ונעשה בו שימוש נוסחאי. מרכזיות המספר נובעת מפרט מרכזי במגילה – העובדה שבועז נתן לרות שש שעורים בגורן. הדרשנים פיתחו את נושא המספר שש בדרשות שונות, והפכו אותו למספר טיפולוגי, למרות שהוא לא נושא משמעות כזו במדרשים אחרים. לרנר הציע, כי המספר שש חוזר פעמים רבות, מפני שיש בו רמז למלך המשיח: מבחינה כרונולוגית המלך המשיח הוא השישי והאחרון לצאצאים הצדיקים של רות ובועז, ולכן המספר שש רומז ששלטון בית דוד עתיד להתחדש על ידי הגואל האחרון שהוא מלך המשיח.

במדרש רות רבה יש עיסוק בכמה נושאים מרכזיים, ביניהם: קלקול הדור – בני דורם של אלימלך ובועז מתוארים כעובדי עבודה זרה ושטופים בגזל ובזימה, ועל רקע זה מודגשת צניעותה של רות שמצנעת את גופה ולא מתרועעת עם הקוצרים; גמילות חסדים ועשיית צדקה; זכות האבות שמסייעת לצאצאיהם; הגיור של רות חוזר אף הוא מספר פעמים במדרש וכן ההלכה "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית"; גם דרשות על בית דוד ועל מלך המשיח שעתיד לצאת ממנו מופיעות ונשנות במדרש.

מ' ניהוף בחנה את עיצוב דמותה של רות במדרש וטענה, כי רות מוצגת כבתו של עגלון מלך מואב על מנת להוסיף לה ממד של כבוד כבת מלכים בעצמה. היא מוצגת כך כמעין חוליה בשרשרת בין מלך מואב למלך ישראל. המוקד במדרש, לדעתה, הוא בגדולתו של בועז בעמידה מול הפיתוי שמציבה לו רות בגורן ולא גדולתה של רות כשלעצמה.

מהדורה ביקורתית36

מ"ב לרנר התקין מהדורה ביקורתית למדרש בשיטה הדיפלומטית במסגרת עבודת דוקטור שחיבר על המדרש בירושלים בשנת 1971. המהדורה מבוססת על כתב יד אוקספורד 164, עם חילופי נוסח מהדפוס הראשון, קטעי גניזה וילקוטים, והיא כוללת מבוא ופירוש. מהדורת לרנר עתידה לצאת לאור במסגרת מפעל המדרש של מכון שכטר. נוסח הפנים של מהדורת לרנר ונוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

רות זוטא

כאמור, קיים מדרש אגדה נוסף למגילת רות, קטן יותר בהיקפו, המכונה 'רות זוטא'. שם זה ניתן למדרש בידי מהדיר המדרש, ש' בובר, שהוציא את המדרש לאור יחד עם מדרשי אגדה קטנים נוספים למגילות, בברלין בשנת 1894. בובר ציין, כי בכתב היד ששימש אותו במהדורתו,37 המדרש מכונה 'מדרש מגילת רות בפנים אחרים'.

לשון המדרש היא עברית המעורבת עם מעט ארמית. רוב החוקרים שדנו בזמנו של המדרש התבססו על מהדורת בובר, וסברו כי זהו מדרש מאוחר. י"ל צונץ ציין, כי מדרש רות זוטא מאוחר למדרש רות רבה; מ"ב לרנר שיער, שהמדרש נערך בין המאה העשירית למאה ה-12, וא' שנאן ציין, כי על פי הלשון המאוחרת של המדרש ותכניו, מתעוררת התחושה שהוא נוצר בחוגים שהצמיחו את חסידות אשכנז הקדומה. לעומתם, מ' ניהוף ראתה בסגנון המדרש, המפרש פירוש צמוד וקצר לפסוקי המגילה, סימן לקדמותו של המדרש, מכיוון שסוג פרשנות זה דומה לשכתוב המקראי הקדום. עם גילוים של כתבי יד וקטעי גניזה נוספים למדרש, מתגלים מאפיינים קדומים בלשונו ובסגנונו של המדרש הקרובים ללשון חז"ל, שיכולים להעיד על קדמותו של המדרש.

המדרש מביא חומר אגדי מגוון על רוב פסוקי המגילה לפי סדרם, הכולל דרשות מסוג הפתיחתא, פירושים, שכתוב פסוקים וסיפורים. לחלק מהחומר האגדי שבמדרש ישנן מקבילות במקורות אחרים בספרות חז"ל, ואילו חלק אחר מופיע לראשונה במדרש זה.

שנאן ניתח את חמשת הסיפורים המופיעים במדרש, והראה כי משותף להם נושא של התמודדות עם פיתוי בעל אופי מיני או כספי ועמידה בפיתוי זה, בשילוב עם מוטיב החסידות.38 שנאן ציין, כי נושא החיים הדתיים בצל העוני חוזר פעמים רבות במדרש, בעוד שבמדרש רות רבה הוא כמעט ולא מופיע. ר' שושני ניתחה אף היא סיפורים מן המדרש, והראתה כי קיימת בבסיסם תשתית מקראית התורמת להבנת הסיפורים. מ' ניהוף בחנה את דמותה של רות במדרש וציינה, כי בניגוד למגילה המציגה את רות כדמות חיובית, נאמנה ויוזמת, המדרש מציג אותה בעיקר דרך ההיבט התאולוגי של התגיירות רות וכשרותו. בנוסף לכך, המדרש מציג את בועז כדמות חשובה לא פחות מרות.

מהדורת המדרש המקובלת היא כאמור, מהדורת ש' בובר. נוסח הפנים של מהדורה זו מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן. אם כי מ' צפור הראה כי מהדורה זו משובשת וכוללת תיקונים ושינויים לא מסומנים. ר' סלהוב בדקה ואפיינה את עדי הנוסח של המדרש כהכנה לקראת התקנת מהדורה ביקורתית חדשה למדרש.

 

ביבליוגרפיה רות רבה

ממהדורות המדרש ותרגומים

דפוס ראשון: מדרש חמש מגילות, קושטא ר"פ.39

מדרש חמש מגילות, פיזרו רע"ט.

מדרש רבה, ונציה ש"ה.

מדרש רבה, וילנה תר"ג-תר"ה, תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח).

מדרש רבה, ורשה תר"י, תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז).

מדרש רבה על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ירושלים תש"ל.

אגדת רות ומדרש רות רבה, מ"ב לרנר (מהדיר), ירושלים תשל"א.

מדרש רבה המבואר, ירושלים תשמ"ג-תשנ"ט.

Midrash rabbah, translated into English with notes, glossary and indexes under the editorship of H. Freedman and M. Simon; with a foreword by I. Epstein, London 1939.

מחקרים

מ"ב לרנר, אגדת רות ומדרש רות רבה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א.

מ' ניהוף, 'עיצוב דמותה של רות במדרש ומגמותיו', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יא, תשנ"ג, עמ' 49-78.

י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה ג, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ג.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

M.D. Herr, ‘Ruth Rabbah’, Encyclopaedia Judaica 17, Detroit 2007, p. 596.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

לקריאה נוספת

ת' מאיר, סיפורים בהקשרם ברות רבה: פואטיקה של עריכה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"ח.

מ' רפלד, '"פלוני אלמוני שמו" (רות רבה פ"ז)', בתוך: א' בוכריס (עורך), "אל-אשר תלכי": עיונים במגילת רות, נר לנשמת החייל אריאל רביב ז"ל, ירושלים תשס"ב, עמ' 220-229.

ת' שורין, 'על כמה מדרשי רות ויחסם לטקסט המקראי', דרך אגדה ד-ה, תשס"א-תשס"ב, עמ' 27-39.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

ביבליוגרפיה רות זוטא

מהדורה

מדרש זוטא על שיר השירים, רות, איכה וקהלת, מהד' ש' בובר, ברלין תרנ"ד.

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: הנ"ל (מהדיר), מדרש זוטא על שיר השירים, רות, איכה וקהלת, ברלין תרנ"ד, עמ' 2-14.

מ"ב לרנר, אגדת רות ומדרש רות רבה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א.

מ' ניהוף, 'עיצוב דמותה של רות במדרש ומגמותיו', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יא, תשנ"ג, עמ' 49-78.

ר' סלהוב, אקדמות להוצאה מדעית של מדרש רות זוטא, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, תש"ס.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

מ' צפור, 'מהדורה מורחבת נוספת של פירוש רש"י לרות וקטעי רות זוטא בשינויי נוסח', סידרא ח, תשנ"ב, עמ' 99-118.

ר' שושני, 'עיון בשני סיפורים במדרש רות זוטא ובעיבודם ב"חיבור יפה מהישועה"', JSIJ 7, 2008, עמ' 1-23.

א' שנאן, 'המעשים במדרש הקרוי "רות זוטא"', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, ג, 1, תשנ"ד, עמ' 129-136.

 

לקריאה נוספת

נ' אילן, 'אישה כשרה, טובות וחסדים – בין דו שיח גלוי לפולמוס סמוי (עיון ברות זוטא ד יא)', בתוך: הנ"ל (עורך), עין טובה: דו שיח ופולמוס בתרבות ישראל, ספר יובל למלאת עי"ן שנים לטובה אילן, תל אביב תשנ"ט, עמ' 180-196.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     רש"י בפירושו לרות ב', ג.
  2. .     ראה במבוא לבראשית רבה.
  3. .     ראה להלן.
  4. .     התלמוד הבבלי נערך בבבל בסוף המאה החמישית, וככל הנראה מסוף המאה השישית הוא החל להשפיע על היצירה המדרשית בארץ ישראל.
  5. .     יש לציין, כי גם במדרש רות זוטא לא נדרשו פסוקים אלו.
  6. .     על הפתיחתא עיין במבוא לבראשית רבה, הערה 16.
  7. .     ספרות המסורה כוללת רשימות של פרשות פתוחות וסתומות בתורה, אותיות גדולות וקטנות, שינויי קרי וכתיב בפסוקים, מילים שיש מעליהן נקודות, ענייני הגייה ועוד.
  8. .     רות רבה פתיחתא ז. מכיוון שהמהדורה הביקורתית שהתקין לרנר למדרש רות רבה במסגרת עבודת דוקטור בשנת תשל"א איננה נגישה לציבור, רוב הציטוטים מן המדרש יובאו על פי נוסח הדפוסים.
  9. .     רות רבה פרשה ג ז.
  10. .   רות רבה פרשה ג ו.
  11. .   בנוסחים אחרים נכתב – "הטיסו הקב"ה והביאו", "השיטו והביאו".
  12. .   רות רבה פרשה ז ז, מהד' לרנר עמ' 186.
  13. .   כך למשל על הפסוק "ויען בועז ויאמר לה הֻגֵד הֻגַד לי כל אשר עשית את חמותך" (רות ב', יא), מסביר המדרש את כפילות הפועל בדברי בועז במילים: "הגד הגד לי – שני פעמים. הוגד לי בבית הוגד לי בשדה" (רות רבה פרשה ה ג); ואילו התרגום מפרש, כי הוגד לבועז את דברי החכמים, שבאיסור "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כ"ג, ד) הכוונה לזכרים ולא לנקבות, והוגד לו בנבואה שעתידים להיוולד מרות מלכים ונביאים.
  14. .   כלומר, פתר את הפסוק בשש דרכים שונות.
  15. .   רות רבה פרשה ה ו.
  16. .   רות רבה פרשה ב טז.
  17. .   רות רבה פרשה ג ו.
  18. .   ראה: רות רבה פרשה ג ו.
  19. .   ראה: רות רבה פרשה ה יא.
  20. .   ראה: רות רבה פרשה ו ח.
  21. .   ראה: רות רבה פרשה ז ח.
  22. .   רות רבה פרשה ב ה.
  23. .   רות רבה פרשה ב ט. שמו של בועז לא נדרש באופן מפורש, אך לרנר שיער, שייתכן שיש לשמו מדרש שם סמוי בדברי ר' חנינא, שקרא עליו את הפסוק "גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח" (משלי כ"ד, ה). ייתכן שהוא דורש כי המילה "בעוז", שמשמעה על פי דרשות רבות הוא תורה, מכוונת לבועז, כלומר, שבועז היה איש חכם בתורה. מדרש שם כזה תואם את דמותו של בועז, שהוצג במדרש כאישיות תורנית העומדת בראש הסנהדרין.
  24. .   היירונימוס היה אב כנסייה במאה הרביעית, שחי בבית לחם וכתב פירוש לספרי המקרא. הוא עמד בקשרי לימוד עם יהודים, וניתן לזהות בפירושיו זיקות לדרשות יהודיות.
  25. .   רות רבה פרשה ז א-ב.
  26. .   ראה: רות רבה פרשה ג ב.
  27. .   ראה: רות רבה פרשה ז יא.
  28. .   ראה: רות רבה פרשה ח ג.
  29. .   רות רבה פרשה ד א.
  30. .   רות רבה פרשה ז ב.
  31. .   רות רבה פרשה ה ט. סיפור זה מופיע גם במדרש ויקרא רבה פרשה לד י, מהד' מרגליות עמ' תשצג-תשצד; ובירושלמי פאה פ"ח, כא ע"ב.
  32. .   ראה: רות רבה פרשה ג ב.
  33. .   ראה: רות רבה פרשה ג ד.
  34. .   ראה: רות רבה פרשה ו ד.
  35. .   רות רבה פרשה ד ט. לרנר ציין, כי דרשה זו בנויה בסגנון המשנה סוטה פ"ב מ"א: "כל המנחות/ תחילתן וסופן/ בכלי שרת/ וזו/ תחלתה בכפיפה מצרית/ וסופה בכלי שרת. כל המנחות/ טעונות/ שמן ולבונה/ וזו/ אינה טעונה/ לא שמן ולא לבונה. כל המנחות/ באות/ מן החטין, וזו/ באה/ מן השעורין".
  36. .   על סוגי המהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  37. .   כתב יד פרמה, אוסף דה רוסי מספר 541. כתב יד זה הוא מן המאה ה-13. למדרש ידועים עוד עדי נוסח ישירים בכתבי יד ובקטעי גניזה, ועדי נוסח עקיפים בילקוט שמעוני ובילקוט לקח טוב. ראה בהרחבה בעבודתה של ר' סלהוב.
  38. .   כאמור, שנאן שיער כי אפיון תמטי זה יכול להצביע על זיקה בין המדרש לחוגים שממנה צמחה חסידות אשכנז הקדומה.
  39. .   על הדפוס הראשון למדרשי המגילות ראה במבוא לשיר השירים רבה, הערה 36.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה