מבוא למדרשים

סדר עולם הוא חיבור ייחודי בספרות חז"ל. החיבור הוא כרונוגרפיה מדרשית העוסקת בתקופת המקרא, כלומר חיבור המפרט אירועים היסטוריים שהתרחשו בתקופת המקרא על פי סדר זמנים נכון. הכרונוגרפיה בסדר עולם היא מדרשית, מכיוון שהחיבור דורש פסוקים על מנת לקבוע את זמנם של אישים או של אירועים שונים. החיבור כתוב בעברית והוא נוצר ככל הנראה בתקופת התנאים בארץ ישראל, על ידי מחבר אחד.

שם המדרש

שמו המקורי של החיבור הוא 'סדר עולם' ומשמעותו היא: סדר האירועים שהתרחשו בעולם. לדעת ש' מירסקי, בשם החיבור יש רמז לכך שהעולם מתנהל מתוך סדר וחוקיות, ולא שולטת בו יד המקרה. שם זה נזכר כמה פעמים בתלמוד הבבלי (ראה להלן).

החל מהמאה ה-12 נוסף לשם החיבור הכינוי 'רבה',¹ על מנת להבדיל אותו מחיבור כרונוגרפי אחר שחובר בימי הגאונים ונקרא 'סדר עולם זוטא',² אולם עדיין ברוב הציטוטים מתוך החיבור בידי חכמי ימי הביניים מופיע השם 'סדר עולם'. בדפוס הראשון של החיבור,³ מופיע השם 'סדר עולם רבה' בסוף החיבור, ומיד לאחריו הודפס החיבור 'סדר עולם זוטא'. בהשפעת הדפוס הראשון נפוץ השם 'סדר עולם רבה' והפך, בתקופה המודרנית, לשמו העיקרי של החיבור.

ייחוס המדרש

בתלמוד הבבלי מופיעים פעמיים דבריו של האמורא הארץ ישראלי ר' יוחנן, המייחס את סדר עולם לתנא ר' יוסי בן חלפתא: "וא"ר יוחנן מאן תנא סדר עולם? רבי יוסי".⁴ אזכור נוסף של החיבור מופיע בפירוש רשב"ם על דברי התלמוד הבבלי "שאר ספרי דבי רב".⁵ בפירושו שם, רשב"ם מצטט את נוסח התלמוד,⁶ המפרט מיהו החכם שדבריו מובאים בסתם, כלומר, באופן אנונימי בחיבורים שונים:

סתם מתניתין רבי מאיר, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, סתם סדר עולם ר' יוסי, סתם תוספתא רבי נחמיה וכולן אליבא דר' עקיבא.

יש לציין, כי הגרסה "סתם סדר עולם ר' יוסי" שבציטוט רשב"ם, אינה מופיעה בנוסח התלמוד שלפנינו. על פי מקורות אלו סבר י"ל צונץ, כי ר' יוסי הוא מחבר סדר עולם, וכי אמירות בחיבור המובאות בשם חכמים המאוחרים לר' יוסי הן תוספות מאוחרות. ד"ב רטנר סבר, כי כוונת ר' יוחנן לא הייתה שר' יוסי עצמו חיבר את כל סדר עולם, אלא שרבי יוסי היה התנא שהניח את היסוד לחיבור וקיבץ מאמרים בעלי אופי היסטורי וכרונוגרפי ממקורות שונים. רטנר שיער, כי החיבור נערך בשלב מאוחר יותר, ושר' יוחנן עצמו ערך את סדר עולם, כשהוא נעזר בדברי ר' יוסי ובדברי חכמים נוספים. ב"ז בכר סבר, כי רובו של החומר המצוי בסדר עולם קדום יותר לר' יוסי, וחומר זה נערך בבית מדרשו של רבי עקיבא, כשאחד מהחכמים הבולטים שעמלו על סידור החיבור היה ר' יוסי. אולם, בכר הוסיף כי החיבור המצוי בידינו אינו סדר עולם הקדום, מכיוון שנוספו בו מאמרים של חכמים המאוחרים לר' יוסי.

ח' מיליקובסקי (סדר עולם) סבר, כי סדר עולם הוא חיבור ייחודי בספרות חז"ל מבחינות שונות. אחד ההיבטים לייחודו של החיבור הוא דרך היווצרותו. בדרך כלל, מקובל לתאר את האדם שהביא חיבור מספרות חז"ל לידי גמר כ'עורך' או כ'מסדר', מכיוון שהיו לפניו מקורות רבים המיוחסים לחכמים שונים, שבאמצעות סידורם ועריכתם נבנה החיבור החדש. לדעת מיליקובסקי (סדר עולם), סדר עולם לא נוצר כתוצאה מאיסוף של מסורות כרונוגרפיות עצמאיות של חכמים שונים, אלא הוא חיבור אחיד שנוצר בידי מחבר אחד או קבוצה אחת של מחברים.⁷ על כך מצביעים, לדעתו, סגנון החיבור, אוצר המילים שבו והערות המופיעות בחלקים שונים של החיבור שלא ניתנות להבנה בהקשר המידי שלהן, אלא רק בהשוואה לפסקאות אחרות בחיבור. מיליקובסקי (סדר עולם) סבר, כי אמירתו של ר' יוחנן בתלמוד הבבלי המייחסת את החיבור לר' יוסי, אינה תיאור של ר' יוסי כמחבר סדר עולם, אלא תיאור של רבי יוסי כמוסר סדר עולם, כלומר, רבי יוסי היה החכם המרכזי שלמד את החיבור, מסר אותו לתלמידים, והוסיף לחיבור הערות. מתוך 19 מימרות שמובאות מפי תנאים, תשע מיוחסות לרבי יוסי. אולם מיליקובסקי (סדר עולם) ציין, כי אף אחת מהמימרות המיוחסות לתנאים אינה שייכת לרובד הכרונולוגי של החיבור, כלומר, גם אם משמיטים את כולן, הרצף הכרונולוגי המשתקף בחיבור, לא נפגע. לדעתו, לרבי יוסי היה תפקיד משמעותי בלימוד ובהעברת החיבור, והוא אף הוסיף לחיבור תוספות משל עצמו, ולכן תלמידיו של רבי יוסי, או עורך מאוחר יותר, הוסיפו את שמו של רבי יוסי לחיבור. מיליקובסקי (סדר עולם) הסיק, כי עיקרו של החיבור היה מגובש עוד קודם לתקופת רבי יוסי, ושיער כי רבי יוסי העניק לחיבור את המבנה שלו כפי שאנחנו מכירים אותו. עם זאת, החיבור עבר עוד כמה שינויים והוכנסו בו תוספות לאחר רבי יוסי.

לשון המדרש

שפתו של סדר עולם היא עברית, בדומה לשפת המשנה, התוספתא ומדרשי ההלכה, אם כי יש בחיבור כמה פעלים ומשפטים בארמית. מיליקובסקי (סדר עולם) ציין, כי אחת התופעות המייחדות את לשון סדר עולם היא העירוב בין לשון מקראית לבין הרחבה ופירוש בלשון חכמים המשתלבים זה בזה באותו המשפט. תופעה זו אינה רווחת בספרות חז"ל, אך היא נפוצה בחלק מספרות הבית השני, כדוגמת מגילת המקדש. אוצר המילים בסדר עולם תואם לשאר ספרות התנאים, אולם ניתן לזהות בו תופעות ייחודיות, לדוגמה: הפועל 'שטפ' משמש באופן יחידני בסדר עולם, במשמעות נלחם והכניע את האויב, בהשפעת הפסוק המתאר את בואו של מלך אשור למלחמה על יהודה: "וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע" (ישעיהו ח', ח). פועל זה מופיע מספר פעמים בסדר עולם, לדוגמה: "שטף שבנא הסוכן וסיעתו, והלך לכוש ונטל חמדת כל הארצות, ובא לו לירושלם".⁸ מיליקובסקי (סדר עולם) ראה בשימוש היחידני בפעלים מסוימים בחלקים שונים של החיבור אישוש להשערה, כי החיבור נוצר בידי מחבר אחד.

זמן המדרש ומקומו

שאלת זמנו של המדרש תלויה בשאלת ייחוסו של המדרש לתנא רבי יוסי. רוב החוקרים מסכימים, כי עיקרו של החיבור נוצר בתקופת התנאים. רטנר סבר כי ר' יוחנן ערך את סדר עולם.⁹ ש' מירסקי ראה בסדר עולם חיבור השייך לתקופת חכמי יבנה, כחלק ממפעלם בסידור התורה שבעל פה. לדעתו, חכמי יבנה שאפו ליצור כרונוגרפיה מקראית-יהודית כצורך שעה, שתשמש כנגד אבות הכנסייה הנוצרית אשר דרשו את פסוקי המקרא על מנת להתאים את תקופת ימות המשיח לפי המסורה היהודית, לתחילת מניין השנים הנוצרי.

מיליקובסקי (כרונוגרפיה) נמנע מלקבוע טווח זמן מדויק ליצירת החיבור, אך הוא מציין כי זהו חיבור שנוצר בתקופת התנאים. זאת בשל לשונו של המדרש, אזכור שמות תנאים בחיבור, מקבילות המשותפות בין סדר עולם לחיבורים אחרים מספרות התנאים וציטוטים מתוך סדר עולם המובאים כברייתות בחיבורים אחרים. מיליקובסקי (תוספתא) טען, כי ניתן להוכיח שעורך התוספתא למסכת סוטה עשה שימוש בסדר עולם, כלומר, שסדר עולם היה ערוך סמוך לסיום עריכת המשנה. מיליקובסקי (תוספתא) הראה, כי פסקות אחדות בתוספתא סוטה, המקבילות לפסקות בסדר עולם, אינן מובנות כשלעצמן, אלא רק בהשוואה לפסקה המקבילה בסדר עולם ולהקשרן שם.¹⁰ מיליקובסקי (כרונוגרפיה) שיער, כי ההתעניינות בכרונוגרפיה בתקופה זו נבעה מכמה גורמים אפשריים: השפעת ההיסטוריונים היווניים שחיברו כרונוגרפיות לתקופות קדומות; השפעת העיסוק המוגבר במשיחיות ובחישובי קץ, שבאה לידי ביטוי בחיבורים שונים מהמאות האחרונות של הבית שני, והלימוד והעיסוק במקרא, שהוביל לניסיון להבין את הפסוקים במציאות שלהם, ולא רק להעבירם לעולמו של הלומד.

מבנה המדרש ותכניו

בסדר עולם קיים שילוב של שתי סוגות – מדרש וכרונוגרפיה. מצד אחד זהו מדרש, מכיוון שנעשה בו שימוש בדרכי הדרשה השונות על מנת ללמוד מתוך הפסוקים על זמנים ותאריכים שאינם מופיעים באופן גלוי במקרא. מצד שני, זוהי כרונוגרפיה, הפורסת את רצף האירועים הנכון של תקופת המקרא. ככזה אין הוא חיבור העומד בפני עצמו, וניתן להבין אותו רק בזיקה אל המקרא. מיליקובסקי (כרונוגרפיה) הצביע על ייחודו של סדר עולם ביחס לספרות חז"ל מצד אחד, וביחס לז'נר הספרות הכרונולוגית,¹¹ מצד שני. סדר עולם ייחודי ביחס לספרות חז"ל, מכיוון שמקובל לטעון שחז"ל לא התעניינו במה שאירע בעבר כשלעצמו, אלא בלקח הדתי, החינוכי והמוסרי שניתן ללמוד ממה שאירע בעבר על מנת ליישם אותו בהווה.¹² אולם, סדר עולם הוא החיבור היחיד בספרות חז"ל שבו העיסוק בעבר איננו דתי או חינוכי, אלא היסטורי.¹³

סדר עולם ייחודי גם ביחס לספרות הכרונולוגית, מכיוון שחסרים בו שני מאפיינים עיקריים לספרות זו: א. אין בו מניין שנים כללי, כלומר אין בו נקודת זמן מסוימת שביחס אליה מחשבים את הזמן החולף. אמנם החיבור מתחיל באדם הראשון ומציין את הזמן שחלף מאדם ועד למבול, אך פרט לכך אין אף אירוע שמתוארך ביחס לאדם או ביחס לבריאת העולם; ב. בחיבור לא מחושבות באופן שיטתי תקופות זמן משמעותיות מנקודה אחת בהיסטוריה לנקודה אחרת. למשל, לא מוזכר בחיבור כמה שנים היה קיים בית המקדש הראשון. לעתים מוזכרות תקופות זמן משמעותיות, אך זאת על מנת להוכיח דבר אחר. לדוגמה: נקבע שחלפו 850 שנים מהכניסה לארץ ועד לגלות בבל, אך זאת רק על מנת להוכיח שהכיבוש והירושה בתקופת יהושע ארכו 14 שנים:

כלב אמר ליהושע 'בן ארבעים שנה אנכי בשלח (אותי) משה' וגו' (יהושע י"ד, ז), ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה' (שם, י), הא למדנו ששבע שנים היו מכבשין, ומנין ששבע שנים היו מחלקין, עד שלא התחילו למנות למעשרות ולשמיטין וליובלות, ששמנה מאות וחמשים שנה עשו ישראל על הארץ משנכנסו לה עד שיצאו ממנה, שהן שבעה עשר יובלות שלמין, וכן הוא אומר 'בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה' וגו' (יחזקאל מ', א), אימתי נאמר לו בתחלת היובל, ואם שבעה עשר יובלות שלמין הן, היאך הן יתרים י"ד שנה, אמור מעתה ארבעה עשר שנה שעשו ישראל בגלגל, הן שבע שכבשו, ושבע שחילקו, ואחר כך 'ויקהלו כל עדת בני ישראל שִׁלֹה' וגו' (יהושע י"ח, א).¹⁴

למרות היעדר שני המאפיינים החשובים של הספרות הכרונולוגית בסדר עולם, מיליקובסקי (כרונוגרפיה) ראה במטרת החיבור יצירת רצף כרונולוגי של תקופת המקרא, כשהשיטה המדרשית היא האמצעי לכך, ולא חיבור שמטרתו היא דרישת פסוקים בעלי אופי כרונולוגי. זאת מכיוון שמופיעה בחיבור רשימת כל מלכי יהודה וישראל, גם כאשר אין בכך תוספת על מה שכבר נאמר במקרא עצמו. לדעת מיליקובסקי, עובדה זו מצביעה על כך שמטרת החיבור היא יצירת הרצף הכרונולוגי, ולא דרישת הפסוקים כשלעצמם.

החיבור מחולק לשלושה חלקים, כשכול חלק מורכב מעשרה פרקים: החלק הראשון (פרקים א-י) כולל אירועים מרכזיים מאדם הראשון ועד למות משה (פרט לחלקו השני של פרק ג, שאיננו כולל אירועים כרונולוגיים, אלא כולל דרשה על עונשם של הרשעים בגיהינום, ופרק ד, שעוסק בכרונוגרפיה של תקופת המבול, השייכת למעשה לפרק א); החלק השני (פרקים יא-כ) כולל אירועים מרכזיים ממעבר הירדן ועד למלכות זכריה בן ירבעם (פרט לפרק כ, העוסק בנביאים ובנביאות שקמו בעם ישראל); החלק השלישי (פרקים כא-ל) עוסק באירועים המרכזיים מרצח זכריה ועד מרד בר-כוכבא (פרט לפרק כא, הממשיך את פרק כ, שדן בנביאים ובנביאות שקמו לעם ישראל ולאומות עולם). התקופה המקראית מסתיימת בחלקו הראשון של פרק ל, עם סיום התקופה הפרסית בכיבוש אלכסנדר מוקדון ובהפסקת הנבואה:

'ועמד מלך גבור' וגו' ו'כעמדו תִשָּׁבֵר [מלכותו]' וגו' (דניאל י"א, ג-ד), הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך 'הט אזנך ושמע דברי חכמים' (משלי כ"ב, יז), שנאמר 'כי נעים כי תשמרם בבטנך' וגו', 'להיות בה' מבטחך' (שם, יח-יט), ונאמר 'הלא כתבתי לך שָׁלִשִׁים' וגו', 'להודיעך קֹשְׁטְ [אמרֵי אמת]' וגו' (שם, כ-כא), וכן הוא אומר 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך' (דברים ל"ב, ז)…¹⁵

לאחר מכן, בחלקו השני של הפרק, מופיעה רשימה קצרה של אירועים מתקופת אלכסנדר מוקדון ועד למרד בר-כוכבא. חוסר הפרופורציה בין היקף החומר שהוקדש לתקופת המקרא (29 פרקים וחצי) לעומת התקופה שלאחר המקרא (חצי פרק) מעלה את האפשרות, שהפִסקה המסיימת של החיבור, העוסקת בתקופה שלאחר אלכסנדר מוקדון, היא תוספת מאוחרת. י' רוזנטל שיער שפסקה זו היא תמצות של חטיבה גדולה יותר שעסקה בתקופה שלאחר המקרא, וקוצרה על ידי עורך שלא התעניין בתקופה שלאחר המקרא. ייתכן, שגם הפרקים יוצאי הדופן בשני החלקים הראשונים של החיבור (חלקו השני של פרק ג, פרק ד ופרקים כ-כא) הם הוספות מאוחרות, שנוספו לחיבור בידי עורך או מעתיק.

הנושאים הכרונולוגיים בהם עוסק סדר עולם הם מגוונים, וביניהם: קביעת גילם של אישים באירועים מסוימים; היום בשבוע או בחודש שבו אירעו אירועים חשובים; התאמת זמנם של אירועים לשנות המלוכה של מלכי יהודה וישראל; יישוב סתירות בין פסוקים שונים העוסקים בכרונולוגיה, ועוד. לדוגמה:

אבינו יצחק היה כשנעקד על המזבח בן ל"ז שנה… בו בפרק נולדה רבקה, נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת י"ד שנה.¹⁶

אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ס"ג שנה… עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עֵבר, ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים, נמצא עומד על הבאר בן ע"ז שנה, וכ' שנה עשה בבית לבן, ז' עד שלא נשא את האמהות, וז' משנשא את האמהות, ושש שנים אחר שנולדו י"א שבטים ודינה, נמצאו כל השבטים נולדו בז' שנים חוץ מבנימן, כל אחד ואחד לז' חדשים.¹⁷

כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה בסנה, שנאמר 'ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משִׁלשֹם גם מאז דברך אל עבדך' (שמות ד', י). 'שִׁלשֹם' ג' ימים, וג' 'גם' 'גם' 'גם', ויום שהיה מדבר, הרי ז' ימים. ופרק הפסח היה, ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים… בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס.¹⁸

מיליקובסקי (סימטריות) הצביע על כך, שקיימת בסדר עולם תופעה של סימטריות בחישוב ההיסטוריה.¹⁹ לעתים זוהי סימטריות מוסרית, כלומר, ה' מביא לאדם תקופת זמן אחת כשכר או כעונש על תקופת זמן אחרת. לדוגמה – "נימצא יוסף פרש מאביו עשרים ושתיים שנה כשם שפרש אביו עשרים ושתיים שנה".²⁰ יעקב עזב את אביו יצחק למשך 22 שנים שבהן הוא שהה בחרן ובדרכו חזרה לכנען, ולכן יוסף בנו נפרד ממנו למשך תקופה זהה. לעתים מטרת הסימטריות איננה מוסרית, אלא אסתטית: מספרים דומים חוזרים על עצמם כמה פעמים בתקופת זמן אחת. לדוגמה, בסדר עולם פרק ב מוזכר כי רחל ולאה נישאו בנות 22 שנים, יעקב שימש את אביו יצחק לאחר שחזר לכנען במשך 22 שנים, לאה מתה בגיל 44 שנים (פעמיים 22), כשבני ישראל ירדו למצרים לוי היה בן 44 (פעמיים 22), יוסף שימש את יצחק סבו 11 שנים (חצי מ-22).²¹ לדעת מיליקובסקי, השימוש התכוף במספר מסוים משקף מגמה אסתטית של חז"ל, שנועדה להצביע על תכנית אלוהית מכוונת בהיסטוריה.

אחת החריגות המשמעותיות ביותר בכרונולוגיה המשתקפת בסדר עולם לעומת הכרונולוגיה המקובלת היא כיווץ התקופה הפרסית (שנמשכה כמאתיים שנים)²² ל-52 שנים בלבד. כיווץ זה נבע מכך ששמות המלכים השונים שנזכרים במלכות פרס ומדי – כורש, דריוש וארתחשסתא – זוהו כאדם אחד.

מהדורה ביקורתית²³

לסדר עולם קיימות כמה מהדורות ביקורתיות. א"ד נויבאואר התקין מהדורה ביקורתית לסדר עולם עם שינויי נוסחות מדפוסים וכתבי יד, באוקספורד בשנת 1893. המהדורה שרגילים לצטט ממנה היום היא מהדורת ד"ב רטנר, שהודפסה בווילנה בשנת 1897, וכוללת שינויי נוסח מדפוסים וכתבי יד, מקבילות והערות. א' מארכס התקין מהדורה ביקורתית לעשרת הפרקים הראשונים של סדר עולם בברלין בשנת 1903. מהדורתו כוללת שינויי נוסח, תרגום לגרמנית, הערות ומבוא בגרמנית. ח' מיליקובסקי התקין מהדורה ביקורתית בשיטה הדיפלומטית לסדר עולם, במסגרת עבודת הדוקטור שכתב על החיבור באוניברסיטת ייל בשנת 1981. מהדורתו כוללת חילופי נוסח מדפוסים, כתבי יד וקטעי גניזה, ותרגום לאנגלית.

בימים אלו מיליקובסקי מכין לדפוס מהדורה ביקורתית חדשה לסדר עולם, המבוססת על עשרה כתבי יד ו-13 קטעי גניזה. המהדורה תכלול תיקוני נוסח שנועדו לשחזר את הטקסט המקורי של החיבור,²⁴ מבוא ופירוש.

סדר עולם זוטא

סדר עולם זוטא הוא חיבור כרונוגרפי קצר, ללא מרכיבים מדרשיים, הכתוב בעברית ומעט בארמית. החיבור מחולק לעשרה פרקים. ששת הפרקים הראשונים כוללים רשימה של השמות ומספר שנות החיים של חמישים דורות מאדם הראשון ועד למלך יהויכין. ארבעת הפרקים הנותרים כוללים רשימה של 39 דורות מצאצאיו של המלך יהויכין. החיבור מסתיים בעלייתו של האמורא מר זוטרא השני לארץ ישראל. ככל הנראה, המגמה של החיבור הייתה להראות שמשפחות ראשי הגולה בבבל הם היורשים החוקיים של בית דוד. מחבר סדר עולם זוטא עשה שימוש בסדר עולם לצורך התיאור הכרונולוגי של תקופת המקרא, ובכרוניקות ורשימות שהורכבו בבתי מדרש בבבל, לצורך התקופה שלאחר המקרא. החיבור נוצר לכל המוקדם במאה השמינית.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש, פירושים ותרגומים

דפוס ראשון: סדר עולם, מנטובה רע"ד.

דפוס שני: סדר עולם, קושטא רע"ז.

דפוס שלישי: סדר עולם רבא, ונציה ש"ה-ש"ו.

סדר החכמים וקורות הימים, מהד' נויבאואר, אוקספורד תרמ"ח-תרנ"ג.

סדר עולם רבה, מהד' רטנר, וילנה תרנ"ז.

סדר עולם פרקים א-י, מהד' מארכס, ברלין תרס"ג.

סדר עולם עם ביאורים והגהות מהרב יעקב עמדן ומהרב אליהו מווילנא, מהד' ליינר, ורשה תרס"ה.

סדר עולם עם פירושים של משה יאיר ווינשטראק, ירושלים תשט"ז.

1981. Milikowsky (ed.), Seder Olam: a rabbinic cronography, Ann Arbor 1981.

מחקרים

ב"ז בכר, אגדות התנאים ב, ירושלים תרפ"ב-תרפ"ה.

ח' מיליקובסקי, 'סדר עולם והתוספתא', תרביץ מט, תש"ם, עמ' 246-263
= מיליקובסקי, תוספתא.

הנ"ל, 'לדפוסי סדר עולם אקדמות למהדורה מדעית של סדר עולם א', עלי ספר יב, תשמ"ו, עמ' 37-49 = מיליקובסקי, אקדמות.

הנ"ל, '"סדר עולם" והכרונוגרפיה היהודית בתקופה ההלניסטית-רומית', בתוך: מ' צימרמן ואחרים (עורכים), עיונים בהיסטוריוגרפיה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 59-71
= מיליקובסקי, כרונוגרפיה.

הנ"ל, 'סימטריות בהיסטוריה אצל חז"ל: המספרים המיוחדים של סדר עולם פרק שני', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יא, תשנ"ג, עמ' 37-47 = מיליקובסקי, סימטריות.

הנ"ל, 'סוף הנבואה וסוף המקרא בעיני סדר עולם, ספרות חז"ל והספרות שמסביב לה', סידרא י, תשנ"ד, עמ' 83-94 = מיליקובסקי, נבואה.

הנ"ל, 'סדר עולם ומכילתא דרשב"י על שעבוד בני ישראל במצרים: על קביעת מקוריות בין מקבילות בספרות חז"ל', בר-אילן כו-כז, תשנ"ה, עמ' 221-225 = מיליקובסקי, מכילתא.

הנ"ל, 'החיפוש אחר "הטקסט המקורי": עיונים בענייני נוסח וההדרה בסדר עולם ובויקרא רבה', בתוך: א' אדרעי ואחרים (עורכים), מחקרים בתלמוד ובמדרש: ספר זיכרון לתרצה ליפשיץ, ירושלים תשס"ה, עמ' 349-384 = מיליקובסקי, הטקסט המקורי.

ש' מירסקי, 'מבוא', בתוך: ד"ב רטנר (מהדיר), מדרש סדר עולם, ירושלים תשמ"ח.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

ד"ב רטנר, 'מבוא לסדר עולם רבה', בתוך: ד"ב רטנר (מהדיר), סדר עולם, וילנה תרנ"ז.

C.J. Milikowsky, Seder Olam: A Rabbinic Chronograpy, Ph.D. dissertation, Yale University 1981.

Idem, ‘Seder Olam’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 231-241 = מיליקובסקי, סדר עולם.

236. Rosenthal, ‘Seder Olam’, Encyclopaedia Judaica 18, Detroit 2007, pp. 235-236.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

לקריאה נוספת

ח' מיליקובסקי, 'גיהנום ופושעי ישראל על פי "סדר עולם"', תרביץ נה, תשמ"ו, עמ' 311-343.

הנ"ל, 'תאריך חורבן הבית הראשון על-פי "סדר עולם", התוספתא והבבלי – עיונים בהתפתחותה של מסורת', תרביץ סב, ד, תשנ"ג, עמ' 487-500.

C.J. Milikowsky, ‘Kima and the Flood in Seder Olam and B.T. Rosh ha-Shana: stellar time-reckoning and uranography in rabbinic literature’, Proceedings – American Academy for Jewish Research 50, 1983, pp. 105-132.

Idem, ‘“Seder ’Olam” and Jewish chronography in Hellenistic and Roman periods’, Proceedings – American Academy for Jewish Research 52, 1985, pp. 115-139.