"שיר השירים" (שיר השירים א א). זה שאמר הכתוב: "לב חכם ישכיל פיהו" (משלי טז כג). לבו של חכם מלא חכמה, מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו פיהו, פיו מחכים עליו, פיו מורה עליו "ועל שפתיו יוסיף לקח" (משלי טז כג), מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו, מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל, למה הדבר דומה, לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך, לבו של שלמה היה מלא חכמה ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים, ידעו הכל חכמתו. "ועל שפתיו יוסיף לקח" (משלי טז כג), לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו, שנאמר: "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה" (קהלת א יג); מהו "ולתור", להעשות תייר בחכמה, זהו שכתוב: "ויתורו את ארץ כנען" (במדבר יג ב), מי שקרא יפה נלך אצלו, מאן ששנה יפה נלך אצלו, שנאמר: "לתור בחכמה" (קהלת א יג).
דבר אחר: "לדרוש ולתור" (קהלת א יג), לתור – ולהותיר: פייטן זה, כאשר עושה אל"ף בי"ת, לעתים משלימו ולעתים אינו משלימו, אך שלמה עשה אל"ף בי"ת וחמשה נוספים עליו, שכתוב: "ויהי שירו חמשה ואלף", ויהי שיורו של אלף חמשה. ולא על דברי תורה בלבד תייר שלמה, אלא על כל אשר נעשה תחת השמש, כגון, היאך ממתיקין את החרדל, היאך ממתיקין את התורמסין, אמר לו הקב"ה: אחר דברי תורה איללת, חייך שאין אני מקפח שכרך, הריני משרה עליך רוח הקודש. מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר ג' ספרים הללו משלי, קהלת, ושיר השירים.
(שיר השירים רבה פרשה א פסקה ז)
נאמרת בשבת חוה"מ פסח. אם אין שבת חוה"מ, כלומר או כאשר יו"ט ראשון של פסח או שביעי של פסח חלים בשבת, קוראים ביו"ט שחל בשבת (יו"ט ראשון, או שביעי של פסח).
שיר / אשירה נא לידידי
ישקני / בכרמי עין גדי
לריח / כופר נרדי
מָשכיני / לקירית מועדי
שחורה אני / ואתה מגן בעדי
[ברוך אתה ה' מגן אברהם]
אל תראוני / ביום מאסי
הגידה לי / חלקי וכוסי
אם / תכפר ותפר כעסי
לסוסתי / השישי עושי
נאוו / לתחייה טללי רסיסי
[ברוך אתה ה' מחיה המתים]
תורֵי / גיל נשמע בארצנו
עד / בית חיינו להריצינו
צרור המור / ימלא חפצינו
אשכול הכופר / ירצינ
הנך יפה / יֹאמר מעריצנו
[ברוך אתה ה' האל הקדוש ]
(שבעתא לפסח, שבעה שיר השירים, פיוטי יניי, עמ' רסח)