שבת הגדול
פתיחתא
"ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג יא). מהו שאמר לו "כי אנכי שלחתיך" (שמות ג יב), אמרו רבותינו ז"ל: סימן לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל למצרים, שנאמר: "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו ד) ובאנכי אני מעלה אתכם, וסימן לגאולה האחרונה שבאנכי הם מתרפאין והן עתידים להגאל, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" (מלאכי ג כג).
(שמות רבה פרשה ג פסקה ד)
מועד
שבת שלפני חג הפסח (נקראת כך על שם ההפטרה) ותחול בשנים פשוטות בפרשת צו. בשנים מעוברות לרוב פרשת מצֹרע, ולעתים נדירות יותר – פרשת אחרי-מות.
הפטרה
בשבת הגדול מפטירים במלאכי, מפרק ג פסוק ד ("וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים"), עד סוף הספר, שבו מופיע הפסוק "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא", שהוא הפסוק האחד לפני אחרון של הספר, ועל שמו קרויה הן ההפטרה והן השבת ("שבת הגדול").
פיוט
נשמת המוני אמוני / בפרך מעני תהדרךָ
בשבח רנני / במבחר זמני
זבח פסח הוא לה'
נשמת שבע גיל, וימץ / עסיס עֹז ואומץ תשגבך
בשאת, עת כלות מץ / מעַוֵּל וחומץ
עוגות מצות כי לא חמץ
נשמת נגוּשׂ גוי בשוטיו / זרוע שפטיו תנצחך
ויעשו פליטיו / ופִנות שבטיו
כחֻקַּת הפסח וכמשפטיו
נשמת ישרים אסורים / מקוים דרורים תישרך
יכינון לדורים / כאחד חברים
צלי אש ומצות על מרורים
נשמת רפה לב בעודו / בארץ נדודו תרוממך
יכונן בהודו / בקרית כבודו
את הפסח במועדו
נשמת יקושה במהמור / לכודה במכמור תיחדך
בשיר צח ומזמור / על הר המור
את חג המצות תשמור
נשמת שכונה בטירה / ובת מעטירה תשגבך
כעוף מאבירה / וקול מעבירה
'ואלו פינו מלא שירה'