- פסוק זה נאמר בפרשת בא המתארת באריכות ובפרוטרוט את פסח מצרים. אלא שמלשון הפסוק ומיקומו בסיפור יציאת מצרים אפשר להבין שהוא כבר מדבר על חוקת הפסח לדורות (ראו הפסוק הקודם: "ליל שימורים הוא ... לדורותם"). ואמנם נחלקו בו חכמים במכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה טו: "זאת חוקת הפסח - בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין? ת"ל: ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו (במדבר ט ג). נם לו רבי יאשיה: אחד זה ואחד זה בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר". דברינו הפעם לא יהיו במשמעות ההלכתית של "פסח דורות", אלא באזכור מצוות הפסח בתנ"ך ובחז"ל לאורך הדורות. מסתבר שהיו תקופות ארוכות למדי בתולדות עם ישראל, בהן לא נחוג הפסח וכאשר נחוג, צוין הדבר באופן מיוחד. וחושב להדגיש שהנושא הוא 'פסח, היינו הקרבת קרבן הפסח בי"ד בניסן ולא פסח במשמעות חג שבעת ימים שנקרא במקרא 'חג המצות'.
- ציווי זה בפרשת בהעלותך, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, הוא פסח דורות הראשון. וכפי שנראה להלן גם האחרון בכל ארבעים שנות המדבר, עד שנכנסו לארץ בימי יהושע. וגם בארץ, בימי בית ראשון, לא התמזל מזלו של פסח דורות כפי שנראה. עכ"פ, כאן הוא הציווי הראשון לפסח דורות וממנו נולד גם דין פסח שני לכל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכל לעשות את הפסח במועדו. עוד נזכר פסח בתורה בספר דברים פרשת ראה, פרק טז: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ ... בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". אבל אנו מעוניינים באזכורים של עשיית הפסח וקיומו לאורך הדורות.
- וכהכנה לפסח זה, שהוא הראשון בארץ ישראל ולמחרתו כבר אכלו מתבואת הארץ ופסק המן לרדת (ראו דיון בגמרא קידושין לז ע"ב), ומל יהושע את בני ישראל "אל גבעת הערלות" שהרי "ערל לא יאכל בו". הכניסה לארץ, המילה ועשיית הפסח שלובים זה בזה. ראו דברינו פסח – מצווה התלויה בארץ.
- לא הספיקו לעשות את הפסח בחודש ניסן משום שרק בשישה עשר בו השלימו את טיהור המקדש אשר החלו בו בראש חודש ניסן. ראו התיאור המפורט שם בפרק כט, אשר מזכיר במועדיו את חנוכת המשכן בחודש ניסן במדבר ואילו במהותו את טיהור המקדש ע"י החשמונאים בחנוכה. ונאלצו כל הקהל לעשות פסח שני שזו הוראת שעה מיוחדת בניגוד להלכה שאין פסח שני אלא ליחידים (פסחים סט ע"ב). וכל עניין הפסח בימי חזקיהו נמצא רק בספר דברי הימים ואינו נזכר בספר מלכים כלל.
- גם במועד זה הייתה בעיה של טומאה שלא הספיקו להיטהר, הן הכהנים והן העם (ולהלכה טומאה דחויה או מותרת בציבור, נזכיר זאת להלן). ראו עוד שם בהמשך כל התיאור של עשיית החג: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה ... וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה: ... וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם". פסח שני בתורה כולל רק את הקרבת קרבן הפסח ולא את שבעת ימי "חג המצות". אך כך הם עשו והוסיפו עוד שבעה ימים חג, מה שמזכיר את חג הסוכות בחנוכת מקדש שלמה (מלכים א פרק ח), עליו הרחבנו בפרשת תרומה. מומלץ מאד לקרוא את פרקים כט-ל בדברי הימים ב עם פירוש דעת מקרא.
- פסח זה קשור במציאת ספר התורה בימי יאשיהו (ע"י חלקיהו הכהן הגדול בעקבות שיפוץ הבית) שקראו ומצאו בו בין השאר את מצוות הפסח. וחזר העניין גם בדברי הימים ב פרק לה באריכות רבה: "וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה' וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן ... וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ... וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים: וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם". ראו שם שהוא אולי התיאור המפורט והחי ביותר שיש לנו בתנ"ך של חגיגת הפסח. ממקורות אלה אפשר ללמוד שבימי השופטים ואפילו שמואל עוד עשו את הפסח ואח"כ נפסק משום מה. בחנוכת מקדש שלמה, ראו מלכים א פרק ח, חגגו חג סוכות כפול ואף דחו את יום הכיפורים עפ"י חז"ל, אבל על פסח אין שום אזכור. גם לא בשופטים ובשמואל, למעשה לא בשום מקור אחרי יהושע.
- ראו פירוש דעת מקרא על פסוקים אלה שעורך השוואה עם הפסח של חזקיהו, שראינו לעיל, שם לא הספיקו כל העם להיטהר גם לאחר שנדחה לפסח שני, בעוד שכאן הספיקו כולם להיטהר לפסח ראשון; וכמו כן שקבלו נכרים אשר היטהרו ויש אומרים שהתגיירו, ככתוב: "וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם לדרוש לה' אלהי ישראל". בחידוש היישוב היהודי בתחילת ימי בית שני נזכר גם חג הסוכות כחג שלא נעשה שנים רבות, ככתוב בספר נחמיה ח יז: "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (ראו גם עזרא ג ד) וכבר אמרו על כך חז"ל: "פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו" (ירושלמי קידושין א ח, קהלת רבה פרשה א). אבל זה עניין לחג הסוכות, ראו דברינו סוכות במקרא. כך או כך, עד כאן בפסוקים ומכאן ואילך, קצת מדרשים על האירועים הנ"ל.
- ארץ שלושה או 'נחלת שלושה' הוא ביטוי נדיר שמצוי כאן וכן בספרי דברים קסד, ספרי זוטא במדבר יח כד ונחלקו בה הראשונים אם היא עבר הירדן או נחלה נוספת שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים: "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני" (בראשית טו יט). ראו רש"י שם, על בסיס בראשית רבה מד כג, ורמב"ן בפרשת שופטים ובשמות יג ה מפרש אחרת.
- בראש דברינו הבאנו את פסוק מג מפרק יב בספר שמות, בו לכאורה מתחילה הפרשה של ציווי פסח דורות. אבל מדרש זה מזכיר לנו את הפסוקים הכתובים הרבה לפני כן, כאשר בעיצומו של הציווי על פסח מצרים, נכתב במפורש מה מצופה מאיתנו בשנים ובדורות הבאים. ראו פסוקים כד-כז שם: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
- ראו מסכת יבמות עא ע"ב בהסבר מדוע לא עשו בני ישראל את הפסח ארבעים (נכון יותר שלושים ושמונה) שנים במדבר. משום שלא מלו במדבר והיו ערלים. ולמה לא מלו? משום חולשת הדרך או משום שהיו נזופים ולא נשבה להם רוח צפונית הנחוצה להבראת המכה. וכאן נראה שהסיבה היא אחרת: "כי תבואו אל הארץ", היינו, קיום פסח דורות הוא בארץ ישראל דווקא. רק שם אפשר לחגוג את הפסח ככל מצוותו, חוקתו ורעיונו; ולהביט על שנות העבדות מנקודת מבטם של בני חורין. אפשר כמובן לומר שכל זה היה במחשבה ראשונה ובהנחה שמיד נכנסים לארץ ורק משחטאו בחטא המרגלים, והיו נזופים, פסק הפסח "עד תום כל הדור העושה הרע". והראייה שבשנה השנייה חגגו את הפסח (במדבר ט הנ"ל). אך נראה שעדיין המדרש מציג דעה ברורה לגבי מהותו וטעמו של פסח דורות, בוודאי לגבי שחיטת קרבן הפסח שאיננה נוהגת אלא "בפני הבית" או המשכן. וכבר הרחבנו כאמור לדון במוטיב שפסח הוא בעיקרון, מצווה התלויה בארץ.
- ראו עיקר הסוגיה שם מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא לגבי "מושבותיכם" האם הוא, כשיטת ר' ישמעאל היינו ארץ ישראל דווקא ולאחר שירשו אותה והתיישבו בה (י"ד שנה שכבשו וחלקו את הארץ), או כל מקום שאתם יושבים בו, כשיטת ר' עקיבא. נפקא מיניה לעניין נסכים, חדש ועוד. ויש שם מספר שיטות בשם ר' ישמעאל ונסתפק כאן בקטע שהתוספות מצטט שהוא הקביעה, בשם ר' ישמעאל, שגם כשכתוב "כי תבואו" בלי "מושבותיכם" הכוונה לאחר שירשו וחלקו את הארץ והתבססו בה.
- פרק א של ספר במדבר פותח "באחד לחודש השני", היינו חודש אייר של השנה השנייה לצאתם ממצרים. ואילו פרק ט, המצווה על פסח דורות הראשון לאחר פסח מצרים, הוא: "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחודש הראשון". זו אחת הדוגמאות הבולטות לכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה שרש"י משתמש בו לפרקים ורמב"ן, כידוע, איננו אוהב (וכאן אפילו רמב"ן ייאלץ להודות, אלא שהוא יאמר שזה מקרה מפורש שאינו מלמד על מקרים אחרים בהם אין הכרח להשתמש בכלל זה). ולמה באמת לא פתחה התורה את ספר במדבר במצוות פסח דורות הראשון? כדי לא להבליט את גנותם של ישראל "שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".
- "ביאה", היינו ביאת הארץ: "כי תבואו אל הארץ". בהמשך דבריו שם מרחיב תוספות וממשיך ושואל: אם כן, מדוע עשו את הפסח בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (במדבר פרק ט)? התשובה: שזו הייתה הוראת שעה מיוחדת (ע"פ הדיבור). והוא ממשיך ושואל: "כיון שמן הדין לא היה להם לעשות, מה גנות היה להם?" והוא עונה: "דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ' שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא נצטוו. ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים". רק בסוף דבריו הוא מביא את הגמרא ביבמות שהזכרנו בהערה הקודמת עם כל העניין שהיו ערלים ולא מלו מפני שהיו נזופים ורוח צפונית וכו'. ברוך שכוונו לדעת גדולים, פירוש התוספות לש"ס, שהסיבה הראשונית לאי קיום פסח במדבר הוא הציווי בפסוק "כי תבואו אל הארץ". וכל זה בשיטת ר' ישמעאל, ואילו אנו מצאנו סמך ממדרש מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא מבית מדרשו של ר' עקיבא.
- ר' יהודה נראה כסותר דברי עצמו. וכבר עמדה הגמרא שם על קושי זה והיא משנה את נוסח הברייתא שר' יהודה אינו מסכים ששנה שעברוה מפני הטומאה מעוברת: "חסורי מחסרא, והכי קתני: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברוה - מעוברת. רבי יהודה אומר: אינה מעוברת. ואמר רבי יהודה וכו' ". ראו דברינו עיבור השנה בפרשת פקודי.
- נושאים הלכתיים רבים מתעוררים בהקשר עם מעשיו של חזקיה, הן בנושא עיבור השנה מפני הטומאה והן בעניין דחיית פסח לחודש אייר. שניהם אינם נחוצים משום שכלל הוא בידינו שאם רוב הציבור טמא, עושים את הפסח במועדו מטעם של טומאה דחויה או הותרה בציבור (ראו פסחים פ ע"א), וכן שאין עושים פסח שני לציבור רק ליחיד. אבל לחזקיהו נסלח כל זאת, משום שעיקר כוונתו הייתה לטהר את הארץ והעם מטומאות וחטאי עבודה זרה של אחז אביו. ולא עוד, אלא שנעשו לו נסים גדולים, במפלת סנחריב שצר על ירושלים וניגף לפי המסורת בליל פסח ואותו היום גם עמד ונרפא מחוליו. ונזכר עניין זה בפיוט ויהי בחצי הלילה: "יעץ מחרף לנופף איווי, הובשת פגריו בלילה" (ושם גם אירועים נוספים כאורחי אברהם, מלחמת גדעון, אסתר ועוד). ראו גם שמות רבה יח, סנהדרין צד ע"ב, פסחים קיז ע"א ומדרשים רבים אחרים על צדקותו של חזקיה והתשועה שנעשתה לו שבעקבותיה תיקן או חידש את ההלל: "הלל זה מי אמרו? ... חזקיה וסיעתו אמרוהו" (פסחים קיז).
- אם לחז"ל יש קושי עם מעשיו של חזקיהו המלך, בא אבן עזרא, פרשן המקרא, ובהקדמתו לפירושו לתורה, בקטע בו הוא תוקף את הצדוקים והקראים שלא מאמינים בתורה שבע"פ ונצמדים רק למקרא, הוא מציג את מעשיו של חזקיהו ששינה מדיני הפסח, כדוגמה לכוחה של תורה שבע"פ הנקבעת ע"י "בעלי עצה וזקנה". אלה מבית ראשון. ואח"כ, יבואו "בעלי עצה וזקנה" של בית שני וימתחו בקורת על חזקיה ולא יודו לו (פסחים פרק ד משנה ט).
- שאר השבטים בממלכת ישראל.
- גם לא בימי דוד ושלמה? נראה שכוונת רש"י משעה שהתפלגו שתי הממלכות למלכי ישראל ומלכי יהודה.
- עניין זה שירמיהו החזיר את עשרת השבטים שהצטרפו לממלכת יהודה ויאשיהו מלך על כל העם, נזכר בגמרא מגילה יד ע"ב ובגמרא ערכין לג ע"א. רש"י, רד"ק ופרשנים אחרים מצטטים עניין זה בהקשר של פסח יאשיהו, במלכים ב פרקים כב כג. חזרה זו היא שהביאה לעשיית הפסח בטקס גדול בימי יאשיהו.
- כך גם רש"י בפירושו למלכים ב כג כב: "לא נעשה כפסח הזה - לא נתקבצו רוב עם בכל פסח כמו שנתקבצו בזה: מימי השופטים - מימי שמואל כתוב בדברי הימים ב לה יח, לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב וקבצם המצפתה ... אבל משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה, לא עשו פסח כל ישראל בירושלים, לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן, עד עכשיו שגלו עשרת השבטים והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו ובאו כולם לירושלים". ומה על תקופת דוד ושלמה? האם שם לא הייתה מלוכה חזקה ומלך אחד על כולם? בהמשך פירושו של רש"י בדברי הימים, הוא דוחה הסבר דחוק זה ומציע פתרון אחר: "ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי. נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים, היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים? אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל: ולא נעשה פסח כמוהו מעולם, שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די סיפוקם ובקר לשלמי חגיגה וציווה ללווים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אוכלו". שני התירוצים נראים דחוקים ונראה שאנחנו צריכים לחזור למאמר חז"ל שכבר הבאנו לעיל בנוגע לסוכות שנעשה בימי עזרא ונחמיה: "פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו" (ירושלמי קידושין א ח, קהלת רבה פרשה א), היינו, על מנת לשבח את אדם מסוים ולפאר את מה שעשה (נחמיה ועזרא), הכתוב מוכן לפגוע בכבודו של צדיק מהעבר (כל מי שהיה אחרי יהושע). ועדיין גם מאמר זה ניתן להבנה בשני אופנים שונים. ועד כאן.
- נשוב ונבדוק היכן כתוב הפסוק: "מה העבודה הזאת לכם" בתורה? פסוק שבעל ההגדה שם בפיו של הרשע. התשובה: במקור הראשון שהבאנו, בספר שמות פרק יב, בציווי הראשון על פסח דורות שנשזר בציווי של פסח מצרים. כבר שם מתבשרים בני ישראל שעתידים לקום להם בנים ובני בנים שישאלו: "מה העבודה הזאת לכם"? אבל אם באמת היו הפסקות גדולות של עשרות ומאות שנים בהם לא קוים הפסח, אז מה הפלא על שאלה זו? אולי הבן השואל זאת איננו כ"כ רשע כמו שהוא תם ומשתומם באמת. מאיפה צץ חג זה? ומדוע לא קיימנו אותו בשנה שעברה? כך יכלו רבים וטובים לשאול בימי חזקיהו ויאשיהו (ראו שם שבאמת רבים לא באו לעשות את הפסח). אבל הרשע שלנו, כפי שאומרים הדרשנים מליצי היושר, לפחות בא לליל הסדר ומשתתף בהגדה. עם רשעים כאלה, עוד ניתן להסתדר וגם התשובה שהוא מקבל, הרי היא בדיוק כמו זו של הבן שאינו יודע לשאול. (הבעיה היא אם אלה שבכלל לא באים לליל הסדר, לא שואלים ולא מתעניינים כלל). שנזכה לראות בנים ובני בנים מסיבים איתנו לשולחן הסדר ושואלים! העיקר שיבואו וישאלו. ואנו נשתדל להבינם מה שידברו ולהשיבם מה שישאלו ונרבה לספר ביציאת מצרים עד עלות השחר בפסח דורות האמיתי שנקבע להתקיים ב- "כי תבואו אל הארץ".