פסח לאורך הדורות

פסח

פסח, תשס"ח

פסח בספר שמות פרק יב – יציאת מצרים

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב מג).¹

פסח בספר במדבר פרק ט – הפסח הראשון והאחרון בשנות המדבר

"וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ" (במדבר ט ב-ג).²

פסח בספר יהושע פרק ה – הכניסה לארץ

"וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (יהושע פסוק י).³

פסח חזקיהו המלך – דברי הימים ב פרק ל

"וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית ה' בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי: כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם: ⁴… וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד: … וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית ה': … כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד".⁵

פסח יאשיהו המלך – מלכים ב פרק כג

"וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַה' אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה: כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה: כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַה' בִּירוּשָׁלִָם" (מלכים ב כג כא-כג).⁶

פסח בית שני – עזרא פרק ו

"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם: וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (עזרא ו, יט-כב).⁷

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק (כה)

"והיה כי תבואו אל הארץ" – זו ארץ שבעה "אשר יתן ה' לכם" – זו ארץ שלשה.⁸ "ושמרתם את העבדה הזאת" ⁹ – גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שכשישראל נכנסין לארץ עתידין לעשות את הפסח. וכן הוא אומר: "ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו' " (יהושע ה י).¹⁰

תוספות מסכת קידושין דף לז עמוד ב

הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם¹¹ – בפרשת בהעלותך על בחדש הראשון פירש רש"י דפרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר – למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.¹² ואם תאמר: ולמה לא הקריבו? ויש לומר: דסבירא להו כתנא דהכא, דאמר שכל מקום שנאמר ביאה, אינו אלא אחר ירושה וישיבה. ובפסח נאמר ביאה.¹³

מסכת סנהדרין דף יב עמוד א

תנו רבנן: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, רבי יהודה אומר: מעברין. אמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה, ובקש רחמים על עצמו, דכתיב: "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד" (דברי הימים ב ל יח).¹⁴ רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה – מעוברת. אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו? – שאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מפני שהשִׁיא את ישראל לעשות פסח שני.¹⁵

אבן עזרא הקדמה לתורה

וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה ללב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות, ופסח חזקיהו יחזיק ידי אמונה, כי נעשו על ידי בעלי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחדש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה, ויש ראיות רבות שקבל מעשיו רם ונשא, כי בבית דין היה, ואין ברוחו רמיה.¹⁶

רש"י דברי הימים ב פרק לה פסוק יח

ולא נעשה פסח כמוהו – (במלכים ב' כ"ג) כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים, מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות, שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם. שכל הימים שהיו לשני גוים, היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים ואלו לשם עבודת כוכבים בבית אל ובדן. ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים, שנחלקו ישראל לשתי משפחות. ולא היה להם לכל דור ודור רק שופט אחד, ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ה' … וכל י' השבטים היו הולכים לשילה ועושים פסח לשם ה'. וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח.¹⁷ אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י' השבטים ומשהחזיר ירמיה י' השבטים, לא המליכו עליהם עוד מלך, אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים. וזהו לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים.¹⁸

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יב

"והיה כי יאמרו אליכם בניכם" – בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח. ויש אומרים: בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידים לראות בנים ובני בנים להם, שנאמר: "ויקוד העם וישתחוו וגו' ".¹⁹

חג שמח

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/03/2018

הערות שוליים

פסוק זה נאמר בפרשת בא המתארת באריכות ובפרוטרוט את פסח מצרים. אלא שמלשון הפסוק ומיקומו בסיפור יציאת מצרים אפשר להבין שהוא כבר מדבר על חוקת הפסח לדורות (ראה הפסוק הקודם: "ליל שימורים הוא ... לדורותם"). ואמנם נחלקו בו חכמים במכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה טו: "זאת חוקת הפסח - בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין? ת"ל: ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו (במדבר ט ג). נם לו רבי יאשיה: אחד זה ואחד זה בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר". דברינו הפעם לא יהיו במשמעות ההלכתית של "פסח דורות", אלא באזכור מצוות הפסח בתנ"ך ובחז"ל לאורך הדורות. מסתבר שהיו תקופות ארוכות למדי בתולדות עם ישראל, בהן לא נחוג הפסח וכאשר נחוג, צוין הדבר באופן מיוחד.

ציווי זה בפרשת בהעלותך, בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, הוא פסח דורות הראשון. וכפי שנראה להלן גם האחרון בכל ארבעים שנות המדבר, עד שנכנסו לארץ בימי יהושע. וגם בארץ, בימי בית ראשון, לא התמזל מזלו של פסח דורות כפי שנראה. עכ"פ, כאן הוא הציווי הראשון לפסח דורות וממנו נולד גם דין פסח שני לכל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכל לעשות את הפסח במועדו. עוד נזכר פסח בתורה בספר דברים פרשת ראה, פרק טז: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ ... בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". אבל אנו מעוניינים באזכורים של עשיית הפסח וקיומו לאורך הדורות.

וכהכנה לפסח זה, שהוא הראשון בארץ ישראל ולמחרתו כבר אכלו מתבואת הארץ ופסק המן לרדת (ראה דיון בגמרא קידושין לז ע"ב), ומל יהושע את בני ישראל "אל גבעת הערלות" שהרי "ערל לא יאכל בו". הכניסה לארץ, המילה ועשיית הפסח שלובים זה בזה.

לא הספיקו לעשות את הפסח בחודש ניסן משום שרק בשישה עשר בו השלימו את טיהור המקדש אשר החלו בו בראש חודש ניסן. ראה התיאור המפורט שם בפרק כט, אשר מזכיר במועדיו את חנוכת המשכן בחודש ניסן במדבר ואילו במהותו את טיהור המקדש ע"י החשמונאים בחנוכה. ונאלצו כל הקהל לעשות פסח שני שזו הוראת שעה מיוחדת בניגוד להלכה שאין פסח שני אלא ליחידים (פסחים סט ע"ב). וכל עניין הפסח בימי חזקיהו נמצא רק בספר דברי הימים ואינו בספר מלכים כלל.

גם במועד זה הייתה בעיה של טומאה שלא הספיקו להיטהר, הן הכהנים והן העם (ולהלכה טומאה דחויה או מותרת בציבור, נזכיר זאת להלן). ראה עוד שם בהמשך כל התיאור של עשיית החג: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה ... וַיִּוָּעֲצוּ כָּל הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיַּעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים שִׂמְחָה: ... וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם". שבעה שבעה ימים אלה מזכירים את חג הסוכות בחנוכת מקדש שלמה (מלכים א פרק ח), עליו הרחבנו בפרשת תרומה. מומלץ מאד לקרוא את פרקים כט-ל בדברי הימים ב שם, מלווים בפירוש דעת מקרא.

פסח זה קשור במציאת ספר התורה בימי יאשיהו (ע"י חלקיהו הכהן הגדול בעקבות שיפוץ הבית) שקראו ומצאו בו בין השאר את מצוות הפסח. וחזר העניין גם בדברי הימים ב פרק לה באריכות רבה: "וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַה' וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן ... וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ: ... וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים: וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם". ראה שם שהוא אולי התיאור המפורט והחי ביותר שיש לנו בתנ"ך של חגיגת הפסח. ממקורות אלה אפשר ללמוד שבימי השופטים ואפילו שמואל עוד עשו את הפסח ואח"כ נפסק משום מה. בחנוכת מקדש שלמה, ראה מלכים א פרק ח, חגגו חג סוכות כפול ואף דחו את יום הכיפורים עפ"י חז"ל, אבל על פסח אין שום אזכור. גם לא בשופטים ובשמואל, למעשה לא בשום מקור אחרי יהושע.

ראה פירוש דעת מקרא על פסוקים אלה שעורך השוואה עם פסח של חזקיהו, שראינו לעיל, שם לא הספיקו כל העם להיטהר גם לאחר שנדחה לפסח שני, בעוד שכאן הספיקו כולם להיטהר לפסח ראשון; וכמו כן שקבלו נכרים אשר היטהרו ויש אומרים שהתגיירו, ככתוב: "וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם לדרוש לה' אלהי ישראל". ועד כאן בפסוקים ומכאן ואילך, קצת מדרשים.

ארץ שלושה או 'נחלת שלושה' הוא ביטוי נדיר שמצוי כאן וכן בספרי דברים קסד, ספרי זוטא במדבר יח כד ונחלקו בה הראשונים אם היא עבר הירדן או נחלה נוספת שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים: "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני" (בראשית טו יט). ראה רש"י שם, על בסיס בראשית רבה מד כג, ורמב"ן בפרשת שופטים ובשמות יג ה מפרש אחרת.

בראש דברינו הבאנו את פסוק מג מפרק יב בספר שמות, בו לכאורה מתחילה הפרשה של ציווי פסח דורות. אבל מדרש זה מזכיר לנו את הפסוקים הכתובים הרבה לפני כן, כאשר בעיצומו של הציווי על פסח מצרים, נכתב במפורש מה מצופה מאיתנו בשנים ובדורות הבאים. ראה פסוקים כד-כז שם: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ".

ראה מסכת יבמות עא ע"ב בהסבר מדוע לא עשו בני ישראל את הפסח ארבעים (נכון יותר שלושים ושמונה) שנים במדבר. משום שלא מלו במדבר והיו ערלים. ולמה לא מלו? משום חולשת הדרך או משום שהיו נזופים ולא נשבה להם רוח צפונית הנחוצה להבראת המכה. וכאן נראה שהסיבה היא אחרת: "כי תבואו אל הארץ", היינו, קיום פסח דורות הוא בארץ ישראל דווקא. רק שם אפשר לחגוג את הפסח ככל מצוותו, חוקתו ורעיונו; ולהביט על שנות העבדות מנקודת מבטם של בני חורין. אפשר כמובן לומר שכל זה היה במחשבה ראשונה ובהנחה שמיד נכנסים לארץ ורק משחטאו בחטא המרגלים, והיו נזופים, פסק הפסח "עד תום כל הדור העושה הרע". והראייה שבשנה השנייה חגגו את הפסח (במדבר ט הנ"ל). אך נראה שעדיין המדרש מציג דעה ברורה לגבי מהותו וטעמו של פסח דורות, בוודאי לגבי שחיטת קרבן הפסח שאיננה נוהגת אלא "בפני הבית" או המשכן.

ראה עיקר הסוגיה שם מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא לגבי "מושבותיכם" האם הוא, כשיטת ר' ישמעאל, ארץ ישראל דווקא ולאחר שירשו אותה והתיישבו בה (י"ד שנה שכבשו וחלקו את הארץ), או כל מקום שאתם יושבים בו, כשיטת ר' עקיבא. נפקא מיניה לעניין נסכים, חדש ועוד. ויש שם מספר שיטות בשם ר' ישמעאל ונסתפק כאן בקטע שהתוספות מצטט שהוא הקביעה, בשם ר' ישמעאל, שגם כשכתוב "כי תבואו" בלי "מושבותיכם" הכוונה לאחר שירשו וחלקו את הארץ והתבססו בה.

פרק א של ספר במדבר פותח "באחד לחודש השני", היינו חודש אייר של השנה השנייה לצאתם ממצרים. ואילו פרק ט, המצווה על פסח דורות הראשון לאחר פסח מצרים, הוא: "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, בחודש הראשון". זו אחת הדוגמאות הבולטות לכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה שרש"י משתמש בו לפרקים ורמב"ן, כידוע, איננו אוהב (וכאן אפילו רמב"ן ייאלץ להודות, אלא שהוא יאמר שזה מקרה מפורש שאינו מלמד על מקרים אחרים בהם אין הכרח להשתמש בכלל זה). ולמה באמת לא פתחה התורה את ספר במדבר במצוות פסח דורות הראשון? כדי לא להבליט את גנותם של ישראל "שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".

"ביאה", היינו ביאת הארץ: "כי תבואו אל הארץ". בהמשך דבריו שם מרחיב תוספות וממשיך ושואל: אם כן, מדוע עשו את הפסח בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים (במדבר פרק ט)? התשובה: שזו הייתה הוראת שעה מיוחדת (ע"פ הדיבור). והוא ממשיך ושואל: "כיון שמן הדין לא היה להם לעשות, מה גנות היה להם?" והוא עונה: "דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ' שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא נצטוו. ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים". רק בסוף דבריו הוא מביא את הגמרא ביבמות שהזכרנו בהערה הקודמת עם כל העניין שהיו ערלים ולא מלו מפני שהיו נזופים ורוח צפונית וכו'. ברוך שכוונו לדעת גדולים, פירוש התוספות לש"ס, שהסיבה הראשונית לאי קיום פסח במדבר הוא הציווי בפסוק "כי תבואו אל הארץ". וכל זה בשיטת ר' ישמעאל ואילו אנו מצאנו סמך ממכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא מבית מדרשו של ר' עקיבא.

ר' יהודה נראה כסותר דברי עצמו. וכבר עמדה הגמרא שם על קושי זה והיא משנה את נוסח הברייתא שר' יהודה אינו מסכים ששנה שעברוה מפני הטומאה מעוברת: "חסורי מחסרא, והכי קתני: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברוה - מעוברת. רבי יהודה אומר: אינה מעוברת. ואמר רבי יהודה וכו' ".

נושאים הלכתיים רבים מתעוררים בהקשר עם מעשיו של חזקיה, הן בנושא עיבור השנה מפני הטומאה והן בעניין דחיית פסח לחודש אייר. שניהם אינם נחוצים משום שכלל הוא בידינו שאם רוב הציבור טמא, עושים את הפסח במועדו מטעם של טומאה דחויה או הותרה בציבור (ראה פסחים פ ע"א), וכן שאין עושים פסח שני לציבור רק ליחיד. אבל לחזקיהו נסלח כל זאת, משום שעיקר כוונתו הייתה לטהר את הארץ והעם מטומאות וחטאי עבודה זרה של אחז אביו. ולא עוד, אלא שנעשו לו נסים גדולים, במפלת סנחריב שצר על ירושלים וניגף לפי המסורת בליל פסח ואותו היום גם עמד ונרפא מחוליו. ונזכר עניין זה בפיוט ויהי בחצי הלילה: "יעץ מחרף לנופף איווי, הובשת פגריו בלילה". ראה גם שמות רבה יח, סנהדרין צד ע"ב, פסחים קיז ע"א ומדרשים רבים אחרים על צדקותו של חזקיה והתשועה שנעשתה לו שבעקבותיה תיקן או חידש את ההלל: "הלל זה מי אמרו? ... חזקיה וסיעתו אמרוהו" (פסחים קיז).

אם לחז"ל יש קושי עם מעשיו של חזקיהו המלך, בא אבן עזרא, פרשן המקרא, ובהקדמתו לפירושו לתורה, בקטע בו הוא תוקף את הצדוקים והקראים שלא מאמינים בתורה שבע"פ ונצמדים רק למקרא, הוא מציג את מעשיו של חזקיהו ששינה מדיני הפסח, כדוגמה לכוחה של תורה שבע"פ הנקבעת ע"י "בעלי עצה וזקנה". אלה מבית ראשון. ואח"כ, יבואו "בעלי עצה וזקנה" של בית שני וימתחו בקורת על חזקיה ולא יודו לו (פסחים פרק ד משנה ט).

גם לא בימי דוד ושלמה!

וכך פירש גם רש"י בפירושו למלכים ב כג כב: לא נעשה כפסח הזה - לא נתקבצו רוב עם בכל פסח כמו שנתקבצו בזה: מימי השופטים - מימי שמואל כתוב בדברי הימים ב לה יח, לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב וקבצם המצפתה ... אבל משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה, לא עשו פסח כל ישראל בירושלים, לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן, עד עכשיו שגלו עשרת השבטים והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו ובאו כולם לירושלים". ומה על תקופת דוד ושלמה? בהמשך פירושו של רש"י בדברי הימים, הוא דוחה הסבר דחוק זה ומציע פתרון אחר: "ופתרון זה מטעה אותי מאד ולא נראה לי. נהי נמי דהחזיר ירמיה עשרת שבטים ויאשיהו מלך עליהם בירושלים, היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה כל ימי השופטים ובימי שמואל הרואה ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרוין על אדמתם שלוים ושקטים ולא היה להם אלא מלך אחד והיה לבם לשמים? אך כך פתרונו וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל: ולא נעשה פסח כמוהו מעולם, שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די סיפוקם ובקר לשלמי חגיגה וציווה ללווים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אוכלו". ואנו תמהים, איזה תירוץ הוא דחוק יותר ...

נשוב ונבדוק היכן כתוב הפסוק: "מה העבודה הזאת לכם" בתורה? פסוק שבעל ההגדה שם בפיו של הרשע. התשובה: במקור הראשון שהבאנו, בספר שמות פרק יב, בציווי הראשון על פסח דורות שנשזר בציווי של פסח מצרים. כבר שם מתבשרים בני ישראל שעתידים לקום להם בנים ובני בנים שישאלו: "מה העבודה הזאת לכם"? אבל אם באמת היו הפסקות גדולות כאלה של עשרות ומאות שנים בהם לא קוים הפסח, מה הפלא על שאלה זו? אולי הבן השואל זאת איננו כ"כ רשע כמו שהוא תם ומשתומם באמת. מאיפה צץ חג זה? ומדוע לא קיימנו אותו בשנה שעברה? כך יכלו רבים וטובים לשאול בימי חזקיהו ויאשיהו (ראה שם שבאמת רבים לא באו לעשות את הפסח). אבל הרשע שלנו, כפי שנוהג הרב מוטי אלון לומר, לפחות בא לליל הסדר ומשתתף בהגדה. עם רשעים כאלה, עוד ניתן להסתדר. וגם התשובה שהוא מקבל, הרי היא בדיוק כמו זו של הבן שאינו יודע לשאול ... שנזכה לראות בנים ובני בנים מסיבים איתנו לשולחן הסדר ושואלים! העיקר שיבואו וישאלו. ואנו נשתדל להבינם מה שידברו ולהשיבם מה שישאלו ונרבה לספר ביציאת מצרים עד עלות השחר בפסח דורות האמיתי שנקבע להתקיים ב- "כי תבואו אל הארץ".

מחלקי המים

מדרשים לפרשות השבוע ומועדי ישראל

פסח

פסח, תשס"ח

פסח לאורך הדורות

הערות שוליים