מלכויות

מים ראשונים: דף זה היה הראשון למשולש: מלכויות-זכרונות שופרות, וכבר זכינו תודה לאל להשלים דף על זכרונות בשנת תשס"ד ועל שופרות בשנת תשס"ז. וכבר אמר קהלת: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק" (קהלת ד יב). וזכינו לדרוש גם על פסוק זה החוט המשולש בדברינו על קהלת בשבת המועד סוכות.

משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ו

אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות … מתחיל בתורה ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא.1

ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו י"ח, שירת הים)

אמר רבי אבין: משל למלך שהיה לו פורפירון והיה מצוה את עבדו ואומר לו: תן דעתך עליו וקפלו ונערו. אמר לו: אדוני המלך, מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה?! אמר לו: שאותו לבשתי ביום מלכותי. כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, משבעים אומות אוותנטאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל: "צו את בני ישראל", "אמור אל בני ישראל", "דבר אל בני ישראל". אמר לו: הם שהמליכוני תחילה על הים ואמרו לי: "ה' ימלוך לעולם ועד". (ויקרא רבה ב ד).2

ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (במדבר כג כא, פרשת בלק)

לפי שהוא אומר: "דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כג כד), אבל מלכות לא שמענו! תלמוד לומר: "ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" – זה שופר ומלכות. (ספרי במדבר פיסקא עז).3

ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים לג ה, וזאת הברכה)

כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר: "ויהי בישורון מלך". אימתי? – "בהתאסף ראשי עם". (ספרי דברים פיסקא שמו).4

כי לה' המלוכה ומושל בגויים (תהלים כב כט)

א"ר איבו: כתיב: "כי לה' המלוכה ומושל בגוים" (תהלים כב), ותימר "על כסא מלכותו"?! אלא לשעבר היתה מלוכה בישראל. כיון שחטאו ניטלה מלכות מהם וניתנה לאומות העולם … למחר כשישראל עושין תשובה, הקב"ה נוטלה מעובדי כוכבים ומחזירה להם בישראל. אימתי? "ועלו מושיעים בהר ציון … והייתה לה' המלוכה" (עובדיה א). (אסתר רבה פרשה א סימן יג).5

ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א).6

"ה' מלך גאות לבש". אמר ר' חנינא: יש לך שהוא נאה ללבושו, ואין לבושו נאה לו. יש נאה לבושו, והוא אינו נאה ללבושו. אבל הקב"ה, הוא נאה ללבושו, ולבושו נאה לו, ה' מלך גאות לבש. שבעה לבושין לבש הקב"ה: אחד במלחמת הים … ואחד שלבש בסיני, שנאמר ה' עז לעמו יתן (תהלים כט יא), כנגד עוז שנתן לעמו בסיני, ואחד כנגד בבל, שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת (ישעיה נט יז), וכן הוא אומר כי נקמת ה' היא נקמת היכלו (ירמיה נא יא), ואחד כנגד מדי, [שנאמר וילבש צדקה כשרין (ישעיה נט יז), וכן הוא אומר ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח טו), ואחד כנגד יון], שנאמר ויעט כמעיל קנאה (ישעיה שם /נ"ט/), כך היו בני חשמונאים לבושים בגדים של קנאה, ואחד כנגד אדום, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו (ישעיה סג א), והשביעי לימות המשיח, שנאמר לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר (נקי) [נקא] (דניאל ז ט). (מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צג).7

שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד (תהלים כד ז-י).8

"שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגיבור ה' גיבור מלחמה. שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה". ראשונה – שתים, שניה – שלוש, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: ראשונה – אחת, שניה – שתים. (מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב).9

… התחיל שלמה אומר: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". אמרו לו השערים: מי הוא זה מלך הכבוד? אמר להם: "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה". כיון שאמר להם כן מיד שככו, אלולי כן בקשו לרוץ את ראשו להמיתו. דבר אחר: "מי הוא זה מלך הכבוד" – למה קרא להקב"ה מלך הכבוד? שהוא חולק כבוד ליראיו. כיצד? מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו (דברי הימים א כט), והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו שנאמר: " וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א כט) והרכיב לאליהו על סוסו … (שמות רבה ח א).10

והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט)

"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" – אטו האידנא (האם היום) לאו אחד הוא? – אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר: "ברוך הטוב והמטיב" ועל בשורות רעות אומר: "ברוך דיין האמת". לעולם הבא – כולו הטוב והמטיב. (פסחים נ ע"א).11

… בימי אליהו, מה כתיב? "וירפא את מזבח ה' ההרוס" (מלכים א יח ל), שריפא אותן והביאן לדרך הטובה, שעשה להם כל אותן הנסים. כיון שראו אותו מה אמרו? "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים" (שם לט). בעולם הזה על ידי שהיתה עבודה זרה מצוי אמרו: "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים", אבל לעולם הבא כשימלוך הקב"ה עלינו ועל כל ישראל, אומרים: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (תנחומא (בובר) סוף פרשת וישלח, סימן ל).12

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד).13

ר' לוי אמר: מהר סיני זכו לקריאת שמע. כיון שירד הקב"ה לסיני … ירדו עמו אלפים של מלאכי השרת, שנאמר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תהלים סח יח). מהו שנאן? הנאים והמשובחים שבהם, מיכאל וחבורתו גבריאל וחבורתו. והיו ישראל מסתכלין בהם ורואין אותם משובחים ונאים ומתבהלים. וכיון שראה אותם הקב"ה, אמר להם: לא תטעו אחר אחד מן המלאכים הללו שירדו עמי. כולם שמשי הם, "אני ה' אלהיכם", "אנכי ה' אלהיך". ומאותה שעה ייחדו מלכותו של הקב"ה עליהם ואמרו אלו לאלו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". (דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן).14

שנה טובה

תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים

מחלקי המים

מים אחרונים: לא זכינו לעבור על כל פסוקי המלכויות ובע"ה נזכה להשלים.

עדכון אחרון: 02/10/2016

הערות שוליים

  1. יש לומר לפחות עשרה פסוקים למלכויות, עשרה לזכרונות ועשרה לשופרות. שלושה פסוקים ראשונים, בכל קבוצה, הם מהתורה, שלושה מהכתובים ושלושה מהנביאים (מדוע כתובים קודמים לנביאים? הצעת עמוס חכם: לפי שהכתובים מדברים בהווה ואילו הנביאים מדברים על לעתיד לבוא). ומסיים בפסוק נוסף מן התורה ("תניא: ר' יוסי אומר: המשלים בתורה הרי זה משובח" ולא "יצא" כנוסח המשנה). משנה זו מוסברת בהרחבה בגמרא ראש השנה דף לב ע"ב. מגמרא זו עולה בברור שהנוסח בימיהם היה "חופשי" ומי שירד לפני התיבה (וכל מתפלל) יכול היה לבחור את הפסוקים הנראים לו (במגבלות מסוימות אותן מסבירה הגמרא שם). ובמרוצת השנים, הלך והתגבש הנוסח ונבחרו הפסוקים שנבחרו, חלקם כבר מוזכר בגמרא שם. אנו ננסה להבין, באמצעות המדרש, מדוע דווקא פסוקים אלה. השנה נדון בפסוקי מלכויות.
  2. אמנם במכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה י משתמעת ביקורת על בני ישראל: "ר' יוסי הגלילי אומר: אילו אמרו ישראל על הים: ה' מלך לעולם ועד, לא הייתה אומה ולשון שולטת בהן לעולם. אלא אמרו: ה' ימלוך לעולם ועד - לעתיד לבוא". וכך גם משתמע מתרגום אונקלוס על פסוק זה (ראה גם פירוש רמב"ן על הפסוק). אבל רוב המדרשים רואים בפסוק זה ביטוי נשגב להמלכת הקב"ה בעולם ע"י בני ישראל. ודבר זה הוא זכות להם לעולם ומעלה את תפילתם, כדברי המדרש בשיר השירים רבה ו א: "בשעה שבית דין גוזרים תעניות ותינוקות מתענים, אומר הקב"ה: איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו: ה' ימלוך לעולם ועד". ובמדרש זוטא - שיר השירים (בובר) א טו: "אמרו ישראל: ה' ימלוך לעולם ועד, אמר להם הקב"ה: אף אני הכתבתי לכם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". ועכ"פ זה הפסוק הראשון במקרא הנותן תואר 'מלך' או מלכות לקב"ה ולפיכך נבחר לפתוח את פסוקי מלכויות.
  3. ובהמשך הספרי שם הוא אומר: "ר' נתן אומר: אינו צריך שהרי כבר נאמר: ותקעתם בחצוצרות - הרי שופר, והיו לכם לזכרון - זה זכרון, אני ה' אלהיכם - זה מלכות. אם כן מה ראו חכמים לומר מלכויות תחילה ואחר כך זכרונות ושופרות? אלא המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש מלפניו רחמים כדי שתיזכר לו. ובמה? בשופר של חירות". מדרש זה הוא על פרשת החצוצרות שגם בהן תקעו בראש השנה: "שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר" (משנה ראש השנה ג ג). ר' נתן מוצא את כל שלושת המוטיבים של היום: מלכויות, זכרונות ושופרות, בפרשת החצוצרות שהיא מגינוני המלוכה הראשונים בתולדות עם ישראל ("אמר הקב"ה למשה: מלך עשיתיך" - במדבר רבה טו יג). אבל הדרשן שהבאנו לעיל, חולק על ר' יוסי, ונדרש לפסוק מברכת בלעם דווקא כדי להשלים את מוטיב המלכות. ומעניין שהוא נסמך על הפסוק: "זכרון תרועה" מפרשת המועדות בספר ויקרא פרשת אמור, ולא "יום תרועה" מפרשת המועדות בספר במדבר פרשת פנחס.
  4. ובמדרש במדבר רבה טו יח: "למה הדבר דומה? לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות. כל זמן שהספינות מחוברות, פלטין שעל גביהן עומדת. כך, הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו). כביכול כסאו מבוסס למעלה בזמן שישראל עשויים אגודה אחת. וכן הוא אומר: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם". אבל במדרש תנאים לדברים לג ה מצאנו דרשה בכיוון אחר. המלכות לא נבנית (מבוססת) מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה, או לפחות באופן הדדי : "ויהי בישורון מלך - מגיד הכתוב כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן, שנאמר: ויהי בישורון מלך. אימתי? בהתאסף ראשי עם ... מגיד הכתוב כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן". הסמכות והגושפנקא באים מלמעלה. כך או כך, פסוק המלכויות השלישי כורך את מלכות הקב"ה במלכות או באחדות הציבור. ראה דברינו אגודה אחת בראש השנה וראה דברינו ישורון בפרשת וזאת הברכה.
  5. מדרש זה על מגילת אסתר שואל כיצד זה כתוב "על כסא מלכותו" אצל אחשורוש, הרי לה' המלוכה והוא המושל בגויים! תשובתו היא שכל זה בגין חטאי ישראל. וברגע שיעשו תשובה, תחזור אליהם המלכות. תורף המדרש הוא שרק ישראל הם הממליכים את הקב"ה בעולם. וודאי שיש מלוכה וממשלה בגויים, אבל זו מלוכה לעצמם ולא לשם ה' ואין היא ממליכה אותו. זו ממשלה ולא מלוכה ובוודאי לא "מלכותו". אשמת ישראל היא שבגין חטאיהם לא ניטלה רק מהם המלוכה, אלא, כביכול גם מהקב"ה, שמלכותו בעולם אינה ניכרת. לפיכך אנו ממליכים את הקב"ה בראש השנה, על מנת לנסות לשוב ולתקן את מלכות הקב"ה בעולם. ראה איך בסוף המדרש הוא "משוחח" עם הפסוק בעובדיה שגם הוא מפסוקי מלכוית.
  6. הוא שיר של יום שישי: "בששי מהו אומר? ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט (שם צ"ג) - גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם" (אבות דרבי נתן נוסח א פרק א).  והפסוק הבא הוא משיר של יום ראשון.
  7. הלבושים השונים של הקב"ה הם ההנהגות השונות שלו בעולם: גאווה – בים, עוז – בסיני, נקם – בבבל, צדקה – במדי (מרדכי ואסתר), קנאה – כנגד יוון (מרד החשמונאים), הדר – כנגד אדום (רומא), צבע לבן – לימות המשיח. זה ריבוי הפנים של מלכות הקב"ה. וראה שם עוד הוויכוח של הקב"ה עם ירמיהו שאמר: "מי לא יראך מלך הגוים (ירמיה י ז) - אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה: אתה קורא אותי מלך הגוים, ומלכיהון דישראל לית אנא? אמר לו: לפי שאמרת לי נביא לגוים נתתיך (ירמיהו א ה), אף אני קורא לך: מלך הגוים, כי לך יאתה (ירמיה י ז), לך מלכוותא יאה". תוספת זו ללבושו המשובע של הקב"ה מציג את המוטיב הכפול של מלכויות: "מלך על כל הארץ" והמשכו: "מקדש ישראל ויום הזכרון". מלוכה אוניברסלית מול מלוכה ייחודית על עם ישראל.
  8. חמש פעמים מוזכר "מלך" בארבעה פסוקים רציפים אלה. ולפי שיטת ר' יוסי בגמרא בראש השנה לב ע"ב אכן יש בכך חמש אזכרות של מלכות. ובכך כבר הגענו לחצי המלכות.
  9. קטע זה מפרק כד בתהלים כולו מלכות. ר' יוסי מונה בקטע זה חמישה אזכורים של מלכויות (חמש פעמים "מלך") ואילו ר' יהודה מונה רק שלושה. ר' יהודה אינו מונה את הפסוק השואל: "מי הוא זה מלך הכבוד?" ואילו ר' יוסי כן. גם השאלה היא המלכה. ולשיטתנו במחזור התפילות נספרים פסוקים אלה כמלכות אחת, כי בכתובים יש הרבה פסוקי מלכות, בפרט בספר תהלים ורצו להביא גם אחרים. ראה בגמרא שם שהיא מציעה גם פסוקים שאינם במחזור תפילותינו כגון פסוקים שאנו אומרים לפני תקיעת שופר מתהלים פרק מז: "זמרו לאלהים זמרו, זמרו למלכנו זמרו, כי מלך כל הארץ אלהים" (שגם עליו נחלקו ר' יוסי ור' יהודה אם שתי מלכויות הם או אחת), וכן: "מלך אלהים על גוים, אלהים ישב על כסא קדשו".
  10. מדרש זה על שלמה שנחשד בגאווה בעת חנוכת המקדש וכאילו התכוון לעצמו כשאמר: "ויבוא מלך הכבוד" (וגם התבייש כשהשערים לא נישאו מעצמם והיה צריך לחזור ולומר "שאו"), נמצא במקורות רבים וקשור בחלקו של דוד בחנוכת הבית. ראה מסכת שבת ל ע"א, גמרא מועד קטן ט ע"א, סנהדרין קז ב, במדבר רבה יד ג, תנחומא וארא ו ועוד. התוספת "דבר אחר" של שמות רבה, מאירה את פסוקים ז-י החותמים את פרק כד בתהלים באור אחר ושונה. הקב"ה חולק מכבודו לבשר ודם, אפילו למלכים רשעים כאחאב ונכרים כפרעה. ראה דברינו לחלוק כבוד למלכות וכן ראה נתתיך אלהים לפרעה בפרשת וארא. בוודאי לשלמה ומושיבו על כסאו – כסא ה'. וגם אנו, בראש השנה בו אנו ממליכים את הקב"ה, אנו עושים זאת כבני מלכים, בעוז ובראש מורם. וכמאמר אביי בגמרא שבת קכח ע"א וגמרא בבא מציעא קיג ע"ב: "אמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו, כל ישראל בני מלכים הם". מי שממליך את הקב"ה עליו באמת, מתנהג כבן מלך. מי שפותח שערים למלך הכבוד, נפתחים לו שערי תפילה ותשובה בכבוד.. מלך בשר ודם, בעצם הגדרתו, הולך על חבל דק, בין מייצג את מלכות שמים כאן על הארץ (מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ברכות נח ע"א) ובין חו"ח תחליף לה.
  11. בהמשך הגמרא שם היא דנה גם במשמעות של "ושמו אחד", שלעתיד לבוא יהיה לקב"ה שם אחד בלבד שנכתב ונהגה באותו אופן. גמרא זו מעוררת את השאלה מדוע רק לעתיד לבוא תתגלה מלכותו של ה'? מה קורה בינתיים? האם היום אין הוא מלך על העולם? במובן זה הגמרא ממשיכה את קו המחשבה של המכילתא, אונקלוס ורמב"ן שהבאנו בהערה 2 לעיל. אבל באמת ניתן לתת תשובה פשוטה על שאלת הגמרא (בנוסף לתשובה שהגמרא עצמה נותנת). זכריה לא מדבר על המציאות האבסולוטית, אלא על הכרת בני האדם. "ה' אחד ושמו אחד" כבר היום. בני האדם יכירו בכך באופן מלא "ביום ההוא". תשובה כזו מצאנו בדברים רבה (ליברמן) פרשת שופטים: "אשימה עלי מלך" - אמר הקב"ה: בעולם הזה בקשתם מלכים ועמדו המלכים והפילו אתכם בחרב. שאול הפילן בהר הגלבוע ... דוד נתן בהם מגפה ... אחאב עצר עליהם את הגשמים ... צדקיהו החריב בית המקדש. כיון שראו מה הגיען מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין: אין אנו מבקשים מלך! למלכנו הראשון אנו מבקשים ... אמר להם הקב"ה כך אני עושה, מנין, שנאמר: והיה ה' למלך על כל הארץ".
  12. אפילו הקריאה הנשגבה של העם על הר הכרמל בימי אליהו "ה' הוא האלהים" לא הייתה שלימה. הפסוק בו אנו חותמים את תפילת יום הכיפורים יש בו חסר משום שהוא מדבר על שני שמות לקב"ה: ה' ואלהים. במציאות שלנו יש תמיד התרוצצות בין מידת הרחמים (ה') ומידת הדין (אלהים), שלא לדבר על שמותיו האחרים של הקב"ה. רק לעתיד לבוא נזכה לתובנה, שנראית לנו היום בלתי מושגת, של "ה' אחד ושמו אחד". ובמדרש תהלים (בובר) מזמור סו הוא כורך את הפסוק שאנו דנים בו זה עם המזמור שאנו אומרים לפני התקיעות: "וכן בני קרח אמרו: כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה (תהלים מז ב), למה? כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ". אותה שעה: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
  13. כבר הגמרא בראש השנה בדף לב ע"ב שהזכרנו בהערה 1 לעיל, מציינת שיש בעיה במציאת פסוקי מלכויות בתורה ולכן צריך להיעזר בפסוקים בהם המלכות משתמעת, גם אם לא מוזכרת בפירוש. הפתרון המוצע, הפסוק: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", כשיטת ר' יוסי בגמרא שם. (בשיטה זו יש עוד פסוקים של ייחוד ה' ומלכות משתמעת שר' יוסי מציע שם, כגון: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו". ראה בגמרא ראש השנה לב ע"ב). קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים (ברכות יד ע"ב). ואנו גם מוסיפים מיד "ברוך שם כבוד מלכותו". ולא לחינם הצמיד מסדר הפסוקים שבמחזור את הפסוק מזכריה לפסוק של שמע על מנת ליצור את הרצף הקושר בין האחד למלכות: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: ובדברי תורתך כתוב לאמור: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".
  14. ייחוד שמו ומלכותו של הקב"ה הוא טוטלי, לא רק כנגד ע"ז ואמונות טפלות אחרות, אלא גם כנגד כל אמצעי ביניים אחר כולל מלאכים ושרפים (רמב"ם הלכות ע"ז א א)! וכן הוא במדרשים רבים אחרים. מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א ד"ה: "אם אין עמו ממליכין אותו בארץ, כביכול אין לו מלכות בשמי המרום. הרי ישראל אומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, והם נותנים רשות למלאכי השרת שמקבלים מהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ובמדרש תהלים (בובר) מזמור ה: "... בכל יום ויום אנו באים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, וממליכים שם אלהותך ... ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. את עביד דידן ואנו עבדין דידך, שנאמר: דודי לי ואני לו". (בדומה לגמרא בקידושין כב ע"ב: "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים"). ואחרי כל זאת, הצליחו המלאכים להיכנס למחזור הסליחות והתפילות של ימים נוראים!