מועדי ישראל

מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב – המרגלים

"פצו עליך פיהם כל אויביך" (איכה ב טז). אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן¹ – בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.²

אלשיך איכה פרק א – מה מיוחד פרק א של איכה

והלא ראוי לשים לב מה נשתנית קינה זו,³ כי לא קדמה בה פה לעין כי אם בשלש קינות שאחריה. ואחשבה כי על שפסוק הסמוך, צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, אמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה א נג⁴) שאמרו יאשיהו. שהטה ירמיה אזנו לשמוע מה היה אומר, כי ראה שפתיו נעות טרם צאת נפשו מאשר ירו בו המורים בקשת. ושמע שהיה אומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. על כן אחשוב שאם היה מקדים פה לעין וסומך מיד מאמר יאשיה צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי היה נראה שעון הרמוז בסמוך היה מכלל מה שמרה את פיו, ולא כן היה. על כן לבל יראה שהוא חטא בזה, לא הקדים פה לעין מפני כבוד הצדיק:⁵

חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין קד ע"א – בין מציאות לדיבור (שקר)

והאיש המשכיל יבין בענין [קדימת] קריא' פ"ה לעין, כי העין הוא המציאות שכך נראה ונמצא, והפה הוא הדבור ואינו המציאות רק העין הוא המציאות. וראוי שיהיו הדבור כמו שהוא נמצא במציאות.⁶ אבל המרגלים הקדימו הפה לעין ולא היו נמשכין אחר האמת שהוא המציאות, … וכל זה הגיע להם כאשר הקדימו הפה לעין ולא היו נמשכין בענין הארץ אל המציאות האמיתי, רק הם נמשכין אחר השקר שהוא בלתי נמצא והוא נעדר ולכך נעדר להם ג"כ הארץ והבן זה מאוד.⁷

שו"ת הרמ"א סימן טו – עדים שקריים

ועוד הובא לפני הדיינים כמה עדים שהוא ובני משפחתו רצו לשכור עדים שקרים להקדים פיהם למה שלא ראו עיניהם, אוי לאזנים ששמעו כזהיא ואיך יעלה על דעת שום רב וצורב⁸ לדונו לכף זכות?⁹

מים ביניים: לצערנו, לא מצאנו מקורות נוספים שעושים שימוש במאמר הקדימו פיהם לעיניהם. לפיכך, חשבנו לנסות את כוחנו אנו במציאת מוטיב זה במקורות נוספים, גם אם זה באופן סמוי ומרומז.

במדבר פרשת בלק פרק כב – פי האתון

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ: וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא: וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ ¹⁰

מסכת גיטין דף נה עמוד ב – קמצא ובר קמצא, מי ראה ומי דיבר

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים … על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים¹¹ – אותו אדם שאוהבו היה קמצא ושונאו בר קמצא עשה סעודה (משתה). אמר לו לשמשו: לך והבא לי את קמצא. הלך והביא לו את בר קמצא. בא (בעל הסעודה) ומצאו (את בר קמצא) שהיה יושב. אמר לו: הרי אדם זה שונא את אותו האיש,¹² מה אתה מבקש כאן? קום צא! אמר לו: הואיל ובאתי הנח לי ואתן לך דמי מה שאוכל ואשתה. אמר לו: לא. אמר לו: אתן לך דמי מחצית סעודתך! אמר לו: לא. אמר לו: אתן לך דמי כל סעודתך!¹³ אמר לו: לא. תפסו בידו והעמידו והוציאו. אמר (בר קמצא): הואיל וישבו שם רבנן ולא מחו בו, שמע מיניה (למד מכך) שנוח להם ….

וההמשך שם ידוע שהלך בר קמצא והלשין לשלטונות הרומאים שיהודים מרדו בהם בטענה שלא יקריבו קרבן שהקיסר שלח והוא מתחכם ומטיל מום בקרבן: "בניב שפתים, ויש אומרים בדוקין שבעין – מקום שלשיטתנו זהו מום ואילו לגבי הרומאים אין זה מום". חשבו חכמים להקריב משום שלום מלכות, אך רבי זכריה בן אבקולס גוער בהם: "יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" וכו'. וסוף דבר שרבי יוחנן מסכם: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו".¹⁴

מה שאברהמלה אמר בשם ….

שנזכה לגאולה השלימה

לנחמת ציון ובניין ירושלים

מחלקי המים