פרשות השבוע לשנת ט״ו בשבט ה׳תשפ״א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

לך לך מארצך

פרשת לך לך, תשס"ח

עדכון אחרון: 28/10/2020

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית יב א).1

 

בראשית רבה פרשה לט סימנים א-ב

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' ". ר' יצחק פתח: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" (תהלים מה יא) … משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בִּירָה אחת דולקת.2 אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" (שם יב) – ליפותך בעולם, "כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ"  … רבי ברכיה פתח: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שיר השירים א ג) … למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופלסמון3 מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף. כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.4

בראשית רבה פרשה לט סימן יא

"ואעשך לגוי גדול" … אמר רבי חייא: לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את היציאה וממעטת את השם.5

רשב"ם דברים פרק כו פסוק ה

ארמי אובד אבי – אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך, וכדכתיב: ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. לשון אובד ותועה, אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ וכו' " (תהלים קיט קעו), "צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם" (ירמיהו נ ו). כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.6

בראשית רבה פרשה נב סימן יא

"ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי וגו' " (בראשית כ יג) – אמר ר' חנין: הלואי נדרוש פסוק זה בשלוש פנים ונצא ידיו.7 בשעה שביקשו אומות העולם לִזְדַוֵג לי, עד שאני בבית אבי, נתקיים עלי הקב"ה.8 ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי, נגלה עלי הקב"ה ואמר לי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".9 ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו של הקב"ה, העמיד להם הקב"ה שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר, והיו מתרין בהן.10

ספרי דברים פיסקא שיג

"ימצאהו בארץ מדבר" – זה אברהם. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. הניחוהו חיילותיו במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום הליסטים והלכו להם. נתמנה לו גיבור אחד, אמר לו: אדוני המלך, אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום. חייך שאיני מניחך, עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מיטתך. כענין שנאמר: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית טו ז). "יסובבנהו" – כענין שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" (בראשית יב א).11

מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן ג

"אל הארץ אשר אראך" – לא אמר ליה למקום פלוני. זו ניסיון בתוך ניסיון. יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך. מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו – "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ".12

בראשית רבה פרשה לט סימן ח

"וילך אברם כאשר דבר אליו ה' – אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".13

אבן עזרא בראשית פרק יב פסוק א

ואחר שאמר אשר אראך גלה לו הסוד, כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען (בראשית יא ה). או יהי טעם אראך. הוא שאמר לו "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (בראשית יג טו).14

רמב"ן בראשית פרק יב פסוק א

וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה.15

אל הארץ אשר אראך – היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה.16 ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחילה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג), כי היה תועה כשה אובד.17

ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת.18

בראשית רבה פרשה לט סימן ט

אמר רבי לוי בן חיתא: שתי פעמים כתיב "לך לך"19 ואין אנו יודעים אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה. ממה דכתיב: "אל ארץ המוריה", הוי השנייה חביבה מן הראשונה.20

אמר רבי יוחנן: "לך לך מארצך" – מאיפָרְכִיָה שלך,21 "וממולדתך" – זו שכונתך, "ומבית אביך" – זה בית אביך,22 "אל הארץ אשר אראך". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. היא דעתו של רבי יוחנן, שאמר ר' יוחנן: "ויאמר קח נא את בנך את יחידך" (בראשית כב ב), אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: "אשר אהבת", אמר לו: ויש תחומים במיעיים? אמר לו: "את יצחק". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: מַשְׁהֶה הקב"ה וּמְתַלֶּה עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר.23  כך, "אל הארץ אשר אראך", "על אחד ההרים אשר אומר אליך", "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך" (יונה ג ב), "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך" (יחזקאל ג כב).24

אור החיים על הפסוק (בראשית יב א)

עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בספרי בפסוק אשר אני שוכן בתוכה, אשר אני שוכן בתוך בני ישראל (במדבר לה לד), אין שכינה שורה אלא בתוך בני ישראל ובעודן בארץ ע"כ.25 והוא שאמר ה' לאברהם "אל הארץ אשר אראך", פירוש: ראויה לך ואתה ראוי לה. ושיעור התיבה הוא: אשר אראה אותך לה ואראה אותה לך. כי זה בלא זה אינם ראויים להשראת שכינה ולרוב הצלחות.26

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כיון שכבר גלשנו לעמוד רביעי, נביא מדרש נוסף ככתבו וכלשונו, בלי שום הערת שוליים.

בראשית רבה פרשה לט סימן ח

רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אמר: "לך לך" שתי פעמים: אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. רבי נחמיה אמר: "לך לך" – שתי פעמים: אחת מארם נהרים ומארם נחור, ואחת שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן. זהו שכתוב: "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" (תהלים קי ג). "עמך נדבות" – עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. "ביום חילך" – בשעה שכִּנַּסְתָּ לי כל אותם החיילות והאוכלוסים. "בהדרי קדש" – מהדרו של עולם הקדשתיך. "מרחם משחר" – מרחמו של עולם שחרתיך לי. "לך טל ילדותך" – לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו? א"ל הקב"ה: "לך טל ילדותך" – מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים. מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם.

זהו שכתוב: "ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה" (תהלים נה ז) – למה "כיונה"? ר' עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן. אבל היונה הזו, בשעה שהיא פורחת ויגיעה, קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. "הנה ארחיק נדוד" (תהלים נה ח) – נדנוד אחר נדנוד, טלטול אחר טלטול. "אלין במדבר סלה" – מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ. ואם תאמר: לא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום, ולמה לא יצא? שעדיין לא הורשה. אבל משהורשה: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ".

הערות שוליים

  1. אברהם, העולה הראשון לארץ (בלי הסוכנות ובלי משרד הקליטה), שם לדרך פעמיו במצוות ה'. וכשהוא נכנס ובא בשערי הארץ, דרך אלון מורה מקום שכם, נגלה אליו הקב"ה, ככתוב: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". אברהם מודה לה' שהגיע אל "הארץ אשר אראך" ובונה שם מזבח הודיה, ככתוב: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו". אנו מבקשים לדרוש ולהידרש קצת למשמעות "לך לך מארצך" ו"הארץ אשר אראך", שני חלקי המפתח בפסוק ולקשר ביניהם.
  2. עיר, מקום יישוב מואר.
  3. שמן המור. יש אומרים שהמקום בו התמחו בגידול וייצור שמן זה בארץ ישראל הוא עין גדי, כפי שמשתמע מכיתוב שנמצא בחפירות בית הכנסת העתיק בעין גדי.
  4. וכן הוא בשיר השירים רבה (פרשות א, ב) על הפסוקים: "לריח שמניך טובים", "ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך" – יציאת אברהם מאור כשדים (ובהמשך מחרן) מתוארת בצבעים יפים ונעימים, לצד גילוי האמונה באל אחד. ובסימן י בפרשה לט של בראשית רבה שהבאנו, מדגיש המדרש את "המציאה" ההדדית של הקב"ה ואברהם: "משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו ... ועשה צְבָרִים והביא מִכְבָּרוֹת וכָבַר את הראשונה ולא מצא, השני ולא מצא ובשלישית מְצָאָהּ. אמרו: מצא המלך מרגליות שלו. כך אמר הקב"ה: מה צורך היה לי לייחס שֵׁם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, לא בשבילך? ומצאת את לבבו נאמן לפניך". כבר הארכנו במציאה זו בדברינו מי מצא את מי בפרשה זו בשנה האחרת, וכבר שם רמזנו שלמרות מדרשים נאים אלה, יש גם צד קשה ולא נעים, צד של גלות ונדודים, בהליכתו של אברהם ממולדתו ומבית אביו אל ארץ לא נודעת. "לֶךְ לְךָ" נשמע אולי קצת מפויס: "לך לך – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם" – אומר רש"י. אבל עדיין יש כאן נטישה, נדודים וגלות. ועל כך נרצה להתעכב הפעם.
  5. וכן הביא רש"י בפירושו על הפסוק בתחילת הפרשה. הברכה-הבטחה "ואעשך לגוי גדול" היא פיצוי על תלאות הדרך. ראה גם מסכת ראש השנה טז ב: "ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה ... ויש אומרים: אף שינוי מקום, דכתיב +בראשית יב+ ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול". הסבל הכרוך בשינוי מקום, שהוא מעין גלות, אינו דבר של מה בכך וגורם לכפרת עוונות. ראה שם דעה אחרת, שזכות ארץ ישראל היא שגורמת: "ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה". אבל גם לפי דעה זו, כדי להגיע לארץ ישראל וליהנות מזכותה, יש לטרוח ולסבול תלאות "לך לך".
  6. וכן פירש רשב"ם על הפסוק: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי" בהמשך פרשתנו (בראשית כ יג, התנצלות אברהם לאבימלך, להלן בהמשך הדברים): "כאשר התעו אותי - היגלוני ממקומי שנאמר: לך לך מארצך. וזהו שכתוב: ארמי אובד אבי, משום שהוגלה משם כי התעו אותי. ואובד אבי כפל לשון הוא כדכתיב: תעיתי כשה אובד, צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום". על פי פירוש רשב"ם, "ארמי אובד אבי" שאנו אומרים בליל הסדר ומקורו בקריאת הביכורים (פרשת כי תבוא) הוא אברהם! לא יעקב, אלא אברהם. זאת ועוד, "ארמי" איננו לבן שהיה "אובד" את יעקב, כך מקובל לפרש (בנין קל הופך להפעיל), אלא אברהם. אברהם אובד ותועה בדרכים (בנין קל נשאר בפשוטו). זהו אברהם הארמי שהפך בעקבות הקריאה "לך לך" לאברהם העברי – זה שבא "משם", מהעבר ההוא (וכפשוטו, מבני עבר). "אבד" ו"תעה" כפעולות משלימות מה שחוזר אח"כ אצל הנין יוסף את "תועה בשדה". מעניין איך יסביר רשב"ם את המשך הפסוק בפרשת ביכורים: "וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהיה שם לגוי עצום ורב וכו' ". גם הפסוק השני שמביא רשב"ם מהמשך פרשתנו: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי", אומר דרשני ועל כך בהמשך. וכבר זכינו להקדיש דף מיוחד בפרשת כי תבוא לארמי אובד אבי.
  7. הלואי ששלוש הדרשות שנביא להלן יאפשרו לנו להבין את הפסוק ונצא ידי פירוש ראוי לו או ונצא עם ידינו (לא) למעלה. שים לב שמדובר בהתנצלותו של אברהם כלפי אבימלך על שהטעה אותו ואמר על שרה שהיא אחותו ולא שהיא אשתו. א-להים התעה אותי ואני נאלץ להטעות אותך. ראה דבריו הנכוחים של אבימלך הן כלפי הקב"ה: "הגוי גם צדיק תהרוג. הלוא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא" והן למחרת בבוקר כלפי אברהם: "מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה, מעשים אשר לא יֵעשו עשית עמדי". וכבר הארכנו לדון בפרשה זו בדברינו הגוי גם צדיק תהרוג בפרשת וירא.
  8. יציאתו של בית תרח מאור כשדים באה בשל המאבקים שאברהם ניהל כנגד עבודת כוכבים שם, מאבק שהיה בו גם מרידה במלכות, בנמרוד. ראה בראשית רבה סוף פרשה לח, בסיפור על שבירת הפסלים ע"י אברהם והשלכתו לכבשן האש. כבר שם הגן עליו הקב"ה, אבל תרח ומשפחתו נאלצו לגלות בשל מאבקיו של אברהם בעובדי האלילים בארצו ומולדתו. ראה דברינו אברהם ונמרוד, דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם ועוד, בפרשה זו.
  9. ציווי הקב"ה "לך לך", בא בעקבות רדיפות אנשי אור כשדים. מעין מה שהקב"ה אומר גם ליעקב שאין לו מה לחפש יותר בחרן והגיע הזמן שישוב לארץ כנען. ראה בראשית פרק לא, דברינו שוב אל ארץ מולדתך בפרשת ויצא.
  10. לא ברור אם אכן יצאנו ידינו מהקושי של הפסוק: "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי". פסוק זה אכן מעורר קשיים רבים ומעמיד את כל ענין "לך לך" באור אחר לגמרי. ראה גם ההתחבטות להלכה אם "אלהים" שבפסוק זה הוא לשון קודש או חול, בירושלמי מגילה פרק א הלכה ט: "כל השמות הכתובים באבינו אברהם קודש חוץ מאחד שהוא חול ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. ויש אומרים אף הוא קודש שאילולי אלהים כבר התעו אותי". וכן מסכת סופרים פרק ד הלכה י: "כל השמות האמורין באברהם קודש, חוץ מאחד שהוא חול, שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך, ויש אומרים, ויהי כאשר התעו אותי אלהים; ר' חנינא בן אחיו של ר' יהושע אומר, קדש, שאילולי אלהים כבר התעו אותי". וראה עוד אבן עזרא ורמב"ן על הפסוק. נראה שגלשנו לנושא אחר שבחלקו כבר דנו בו בדברינו הגוי גם צדיק תהרוג בפרשת וירא ויש להוסיף ולהעמיק בו. ולגבי שם ועבר שני הגדולים, ראה דברינו שם ועבר – אבות אבותינו בפרשת נח.
  11. כבר הבאנו מדרש מופלא זה בדברינו מי מצא את מי בפרשה זו בשנה שעברה. ושם הראינו שאחת האפשרויות להבנתו (יש גם אפשרות הפוכה), היא שהמלך שנטשו אותו הוא אברהם והגיבור הוא הקב"ה שבא להצילו. לפי שיטה זו, המדרש מדגיש את בדידותו של אברהם שננטש ע"י משפחתו ואנשי עירו וארצו ונאלץ לצאת לדרך נדודים. דבריו של הגיבור למלך: "אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום", רק ממחישים את אימת הנטישה והחרדה שהיו מנת חלקו של אברהם בצאתו למסע "לך לך".
  12. נפנה עתה "לחצי השני" של הפסוק: "אל הארץ אשר אראך". "לך לך", ליעד לא ברור. ניסיון בתוך ניסיון, גם לצאת לנדודים – גירות ונדודים וגם ללכת מקום לא נודע וממילא למשך זמן לא ידוע. ואברהם עומד בו. ראה הרחבה של מדרש זה בתנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן ד: "לך לך אל הארץ אשר אראך - נסיון בתוך נסיון, שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא אל הארץ אשר אראך. דבר אחר: אל הארץ אשר אראך - אמר ר' ברכיה הכהן ברבי: זה שאומר הכתוב: אשכילך ואורך בדרך זו תלך (תהלים לב ח) - שאני אשכילך ... אתן בך חכמה ... ואורך - שאני קושטך לדרך טובה ... אל הארץ אשר אראך. א"ל: אברהם אין אתה מפסיד". ריבוי ההבטחות, רק מצביע על הקושי ועל הצורך בפיצוי. אבל צריך לזכור שאת החצי הראשון של המסע, עשה תרח.
  13. אברהם הוא שבוחר את ארץ כנען! כמעט היינו אומרים: אל הארץ אשר אראך – הארץ אשר תיראה לך. או במילים אחרות: כשתגיע לשם, כבר תדע בעצמך שזו הארץ המיועדת. בדומה לציווי בעקידה (להלן). וכשהגיע אברהם לארץ כנען ובחר בה (הגם שהכנעני שהוא מבני חם הולך וכובש אז את הארץ מידי בני שם ואברהם הוא מבני שם), אומר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזו". ראה דברינו מפגשי אברהם עם תושבי הארץ.
  14. אבן עזרא אינו מקבל את הדעה שהביטוי: "אל הארץ אשר אראך", מורה שאברהם יוצא למסע אל הבלתי נודע. שהרי כתוב בפירוש בהמשך (פסוק ה): "ויצאו ללכת ארצה כנען", היינו שאברהם ידע לאן הוא הולך. יעד הנסיעה היה ברור: ארץ כנען. עפ"י שיטת אבן עזרא, היה בהתחלה ציווי כללי "אל הארץ אשר אראך", אך מיד בתחילת המסע גילה הקב"ה לאברהם את הסוד שהיעד הוא ארץ כנען. זאת ועוד, כבר תרח כשיוצא מאור כשדים שם פעמיו אל ארץ כנען, ככתוב בסוף פרשת נח: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית יא לא). ראה פירוש אבן עזרא שם שכורך את שני המסעות יחד והכל במצוות הקב"ה: "וטעם ללכת ארצה כנען כי השם אמר לאברהם לך לך מארצך (בראשית יב א). והנה הטעם - וכבר אמר השם".
  15. ראה במדבר רבה יד יא על קרבנות הנשיאים: "ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי ... ומזרק זה אברהם שנזרק מארצו ומבית אביו שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
  16. בדומה למדרש בראשית רבה ותנחומא לעיל שאברהם לא ידע מראש לאן הוא הולך, אבל בניגוד לבראשית רבה שאברהם בחר את הארץ. הקב"ה אומר לו כשהגיע לארץ כנען "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ואז התקיים "אל הארץ אשר אראך" ולא שאברהם בחר ואז נאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת".
  17. תמצית הדברים: רמב"ן מתווכח עם אבן עזרא וטוען שאברהם לא ידע שארץ היעד היא ארץ כנען. היא הייתה פשוט אחת הארצות בה "אחז דרכו", אולי כדרך מהגרים רבים באזור בקשת הפוריה בתקופה ההיא, ורק כשהגיע לארץ כנען התגלה אליו הקב"ה ואמר לו שזו הארץ המובטחת. ראה גם פירוש רמב"ן על הפסוק בפרשתנו, בו הקב"ה מתגלה לאברהם: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (פרק יב פסוק ז), וזה לשונו: "וטעם לה' הנראה אליו - כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש". רמב"ן יוצר כאן הקבלה בין "אשר אראך" ובין "ה' הנראה אליו".
  18. משום מה, כשקראנו וחזרנו וקראנו רמב"ן זה (ראה המקור בשלמותו), נדמה היה לנו שרמב"ן, שגם הוא נאלץ לנדוד בעקבות וויכוחים ו"ניתוץ פסילים" (ויכוח ברצלונה, 1263) עד שהגיע לארץ ישראל, חש כאן הזדהות אישית עם אברהם אבינו.
  19. אחת כאן בניסיון הראשון (עפ"י פירוש המשניות לרמב"ם) והשנייה בעקידה: "ולך לך אל ארץ המוריה" (בראשית כב ב), בניסיון העשירי ואחרון. ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשת חיי שרה.
  20. מדרש זה מופיע גם בפרשת העקידה, בראשית רבה פרשה נה. שיטת ר' לוי בן חיתא היא שהציווי ללכת אל מקום ידוע "אל ארץ המוריה" (מה גם שלעתיד הוא מקום המקדש והר הבית) הוא חביב יותר (לא בהכרח עדיף), על פני ציווי ללכת אל מקום בלתי ידוע "אל הארץ אשר אראך". מיניה וביה, אנו מבינים שה"לך לך" שבפרשתנו היה ניסיון גדול בשל ההליכה אל הבלתי נודע.
  21. מדינה, מחוז, עיר של שלטון.
  22. משפחתך. ראה מדרש בראשית רבה לט סימן ז, שדן בכך שאברהם עזב את אביו בעודו בחיים (תרח חי עוד 65 שנה אחרי שאברהם עוזב אותו ונפטר כשנכדו יצחק, שמן הסתם לא זכה לראותו, היה בן 35!) ומעורר את השאלה של כיבוד אב ואם: " ... לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו ...". וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו תרח סבנו בפרשה זו והראינו שאברהם חוזר לחרן לנסות לקחת את אביו לארץ כנען, אך זה מסרב. אברהם חוזר לארץ כנען לקיים מצוות הקב"ה "לך לך" גם במחיר אי כיבוד אב ואם. ומי בא לסעוד את תרח בזקנותו? נחור שלא הצטרף למסע הראשון ונשאר באור כשדים, אך לאחר מכן הצטרף אל תרח אביו בחרן. ראה דברינו שם.
  23. נוסחאות אחרות: מַתְהֶה במקום משהה, עושה דבר תמוה. כך או כך, מַשְׁהֶה ומְתַלֶּה או מַתְהֶה ומְתַלֶּה, הקב"ה מגלה טפח ומכסה טפחיים בדבריו אל האבות, אם כניסיון אם כדרך חיבה וקרבה.
  24. לפי שיטת ר' יוחנן אין הבדל, באופן הדיבור והשיח שבין הקב"ה לאברהם, בין ניסיון ההגירה וניסיון העקידה. בשניהם, היה דיבור הדרגתי ומסתורי. הליכה אחרי צו הא-להים מתחנה לתחנה, צעד אחר צעד, בלי לדעת את היעד המדויק. גם "אל ארץ המוריה" איננו מקום מדויק שהרי התורה אומרת בפירוש: "על אחד ההרים אשר אומר אליך" ולא ידע אברהם את המקום עד שלא הגיע לשם. כך או כך, בין לשיטת ר' לוי ובין לשיטת ר' יוחנן, הציווי בלשון "לך לך" של ניסיון העקידה, סוגר מעגל חיים ומחזיר את אברהם כ- 65 שנה אחורה לציווי של "לך לך" של ניסיון ההגירה לארץ כנען. ומן הסתם נדדו מחשבותיו של אברהם רחוק, רחוק ... איך ה"לך לך" הראשון מביא אותו בסופו של דבר ל"לך לך" השני הנורא של הציווי להקרבת יצחק ... האם זו הייתה מטרת כל ההליכה לארץ חדשה? ראה מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ד על הפסוק בקהלת ד ח: "יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ ... גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא - יש אחד - זה אברהם ... ואין שני, שאין לו בן זוג כמותו ... בשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך - ואח אין לו. בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך - ואין קץ לכל עמלו. למעשים טובים. ולמי אני עמל. לא לעשות כמותו. וכל מי שאינו עושה כן גם זה הבל".
  25. ע"כ - עד כאן לשון הספרי שאור החיים מצטט. נוסח ספרי במדבר שבידינו הוא כדלהלן (פיסקא קסא סוף ספר במדבר): "אשר אני שוכן בתוכה - חביבים ישראל שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם, שנאמר: השוכן אתם בתוך טומאתם. ואומר בטמאם את משכני אשר בתוכם. ואומר ולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה ג) ואומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה". ראה שם.
  26. המילה "אראך" עפ"י אור החיים מקפלת בתוכה: ראוי לה וראויה לך. אתה ראוי לה (לארץ) והיא (הארץ) ראויה לך. והרמב"ן יוסיף שאז נראה אליו ה' (ראה הערה 15 לעיל). לגבי אברהם, שאח"כ נתקל בקשיים רבים לרשת את הארץ ולהתנחל בה ולזכות לדור המשך, דברים אלה של אור החיים רק מעצימים את הניסיונות שנדרש לעמוד בהם. ולוואי שזכה גם אנו שהארץ תהיה ראויה לנו ואנו נהיה ראויים לה ולא נדע עוד "לך לך".

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה