מבוא למדרשים

שיר השירים רבה ומדרשים נוספים לשיר השירים

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש שיר השירים רבה הוא מדרש אגדה פרשני למגילת שיר השירים. המדרש מפרש את פסוקי המגילה לפי סדרם על דרך האלגוריה. המדרש נערך בארץ ישראל, ככל הנראה במהלך המאה השביעית.

שם המדרש

מדרש שיר השירים רבה שייך לקבוצת 'מדרשי רבה' על התורה והמגילות, אולם קבוצה זו מורכבת מעשרה מדרשים עצמאיים, שכל אחד מהם הוא מדרש בעל סגנון שונה שנוצר במקום ובזמן אחר.1

במהדורת הדפוס הראשון נקרא המדרש 'שיר השירים רבתי' ו'אגדת שיר השירים'. המדרש מכונה גם 'אגדת חָזיתָ', מכיוון שהוא פותח בפסוק "חָזיתָ איש מהיר במלאכתו" (משלי כ"ב, כט).2

קיימים שני מדרשים נוספים למגילת שיר השירים. האחד נדפס תחת השמות – 'אגדת שיר השירים' ו'שיר השירים זוטא', והשני נקרא 'מדרש שיר השירים'.3

זמן המדרש ומקומו

לדעת המקדימים, מדרש שיר השירים רבה הוא אחד ממדרשי האמוראים הקדומים. א"ה וייס שיער שהמדרש נערך במאה החמישית או השישית, ומ"ד הר ציין את אמצע המאה השישית. חוקרים אחרים איחרו את זמנו של המדרש: י"ל צונץ סבר שהמדרש נערך במאה השביעית או השמינית; ל' חירון-בלנק קבע על בסיס בדיקה לשונית של החיבור שהמדרש נערך סביב שנת 600; ש' לקס התקין מהדורה ביקורתית לפרק א של המדרש, ושיער שהמדרש עבר שתי עריכות. לדעתו, העריכה המקורית התרחשה סביב שנת 614, והעריכה השנייה התרחשה במחצית השנייה של המאה השמינית.

מדרש שיר השירים רבה עושה שימוש במדרשים קודמים לו: מדרשי התנאים, בראשית רבה, ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא והתלמוד הירושלמי. נראה, כי המדרש לא שאב מקורות מן התלמוד הבבלי. מקום עריכתו של המדרש הוא ארץ ישראל, כפי שעולה משמות החכמים המוזכרים בו, משמות מקומות בארץ ישראל, מן ההדים לפולמוס עם הנוצרים, ומלשון המדרש.

לשון המדרש

המדרש כתוב בעברית מעורבת בארמית, עם מילים שאולות מיוונית ומלטינית. ל' חירון-בלנק השווה את לשון המדרש ללשון מדרש בראשית רבה, והצביע על כך כי לשונו של שיר השירים רבה קרובה יותר ללשון המשנה. הוא העריך כי שיר השירים רבה משקף דיאלקט אחר, שהתפתח ככל הנראה מחוץ לגליל והוא קרוב יותר ללשון התנאים. חירון-בלנק מנה כמאתיים מילים מן היוונית ומן הלטינית במדרש, וציין כי זוהי כמות גבוהה יחסית, שכאמור, יכולה להעיד על עריכת המדרש בסביבות שנת 600.

מבנה המדרש

מדרש שיר השירים רבה הוא מדרש פרשני, המפרש את פסוקי המגילה לפי סדרם. המדרש כמעט שאינו מדלג על פסוקים, והפירוש מובא על כל חלקי הפסוק.4 בראש המדרש, כפי שהוא מונח לפנינו, באות חמש פתיחתאות.5 ת' קדרי (העריכה) שיערה, כי פתיחתאות אלו נוספו למדרש ככל הנראה זמן קצר לאחר עריכתו, וייתכן שנוספו כדי ליצור האחדה בין מדרש זה למדרשי המגילות רות רבה ואיכה רבה, הפותחים בחטיבה של פתיחתאות. בגוף המדרש עצמו אין פתיחתאות כלל.

קדרי (העריכה) מציינת, שהעורך יצר פתיחה וסיום למדרש. לדעתה, המדרש לשני הפסוקים הראשונים במגילה הוא למעשה הפתיחה החגיגית של החיבור. פתיחה זו מגובשת מבחינה רעיונית וסגנונית והיא עוסקת, בין השאר, בשאלות הנוגעות לדרך דרישת המגילה, ומהווה מעין הקדמה וכלי עזר ללומד. המדרש נחתם בסיום מגובש העוסק בבעיות של עם ישראל, בניהול חיים יהודיים ללא מקדש וללא נבואה, בחיים הקשים תחת עול הגויים ובתקווה לגאולה. חתימת המדרש, בדומה למדרשי אגדה רבים, היא חתימה בדרשה חיובית ומעודדת.

בשונה מן המדרשים הקודמים, למדרש שיר השירים רבה אין חלוקה פנימית. בדפוס הראשון של המדרש הוא מחולק לשתי פרשות. פרשה א – שה"ש א', א – ב', ז, ופרשה ב – שה"ש ב', ז עד סוף המגילה. בדפוסים מאוחרים יותר המדרש חולק לשמונה פרשות לפי חלוקת המגילה לפרקים, אך כאמור, אין לחלוקות אלו בסיס בכתבי היד. קדרי (העריכה) שיערה, שעורך המדרש יצר חלוקה פנימית כלשהי במדרש על מנת להקל על הלימוד ועל ההתמצאות בו, אולם ככל הנראה אבדה חלוקה זו במהלך הדורות תוך כדי העתקת המדרש.

במדרש מופיעות דרשות רבות שהופיעו במדרשים קדומים והובאו שוב במדרש שיר השירים רבה, כדי ליצור פירוש רציף לכל פסוקי המגילה. קדרי (העריכה) בחנה את דרך עבודתו של עורך המדרש, והראתה כי העורך שינה את סדר הדרשות הקדומות, את המבנה הספרותי שלהן ולעתים אף את התוכן, כדי להתאים אותן למקומותיהם החדשים במדרש. קדרי הדגישה, כי למרות השימוש הנרחב במקורות קדומים, רוב הדרשות הקדומות שהובאו למדרש אינן עוסקות באופן ישיר בדרשת פסוק משיר השירים, והעורך שיבץ אותן במדרש בהתאם לנושא. מכאן עולה, לדעתה, כי מלאכת עריכת המדרש לא הייתה רק איסוף של דרשות לשם יצירת פירוש רציף למגילה, אלא היא לוותה בעריכה מכוונת במטרה ליצור מדרש בעל קו רעיוני.

קדרי (העריכה) ציינה, כי העובדה שלא היה חומר מדרשי רציף על כל פסוקי המגילה בפני עורך המדרש, והעובדה כי המדרש נוצר בזמן מאוחר יחסית, יכולות להעיד על כך שלימוד מגילת שיר השירים לא היה נרחב. מגילת שיר השירים עוררה מחלוקת בתקופת יבנה, כאשר היה צורך להכריע אילו ספרים ייכנסו לקאנון המקראי ואילו ייחשבו לספרים חיצוניים. י' פרנקל שיער כי ר' עקיבא היה, כנראה, זה שגרם לכך ששיר השירים יתפרש בדרך אלגורית ולא כפשוטו, באמרו "שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים" (ידיים פ"ג מ"ה),6 דבר שאִפשר את הכנסת המגילה לכתבי הקודש.7 קדרי (העריכה) ציינה כי למרות שמגילת שיר השירים נכנסה לקאנון המקראי ופורשה על דרך האלגוריה, עדיין נקטו ביחס אליה 'אמצעי זהירות' בכל הנוגע ללימוד המגילה. אוריגנס, אב כנסייה שפעל בארץ ישראל במהלך המאה השלישית, כתב בהקדמתו לשיר השירים כי העברים אינם מרשים למי שלא הגיע לבשלות ולבגרות מלאה ללמוד את המגילה, וכי מגילה זו, בצד פרקים נוספים מן המקרא, נלמדים אחרונים וגם אז רק על ידי מורים וחכמים. קדרי (העריכה) הסבירה, שייתכן שדברי אוריגנס משקפים מציאות קיימת בראשית תקופת האמוראים. הגבלת לימוד המגילה נבעה ככל הנראה מחשש כפול, האחד – שהמגילה תילמד על פי פשוטה כשיר אהבה בין גבר לאישה, והשני – שהמגילה תילמד על דרך הסוד. לדעתה, יצירת מדרש פרשני רצוף על כל פסוקי המגילה היא מעשה של חידוש, והיא יכולה להעיד על שינוי בקרב החכמים ביחס למגילה.

תוכני המדרש

המדרש פותח בעניינים עקרוניים הנוגעים לשלמה המלך, לחייו וליצירתו הספרותית, דוגמת שמותיו והסדר שבו כתב את ספריו.

ג' שמות נקראו לו: ידידיה, שלמה, קהלת. ר' יהושע בן לוי אמר: הנהו תלתא
[= אותם שלושה] [ובנוסף להם:] אגור, יקא, למואל, איתיאל, הא [= הרי] שבעה…

ג' ספרים כתב: משלי וקהלת, שיר השירים. אי זה מהן כתב תחלה? ר' חייא רבה ורבי יונתן. רבי חייא רבה אמר: משלי כתב תחילה ואח"כ שיר השירים ואח"כ קהלת. ומייתי לה מהאי קרא [= ומביא ראיה מפסוק זה] 'וידבר שלשת אלפים משל' (מל"א ה', יב), משל – זה ספר משלי, 'ויהי שירו חמשה ואלף' (שם) – זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר… ר' יונתן אמר: שיר השירים כתב תחלה ואח"כ משלי ואח"כ קהלת, ומייתי לה [= ומביא ראיה] ר' יונתן מדרך ארץ, כשאדם נער – אומר דברי זמר, הגדיל – אומר דברי משלות, הזקין – אומר דברי הבלים.8

בפתיחת המדרש מובאות דרשות הכוללות כללים פרשניים ודיונים עקרוניים לגבי הדרך הראויה לדרוש את המגילה.

בכל השירים או הוא מקלסן או הן מקלסין אותו9… ברם הכא [= כאן] הן מקלסין אותו והוא מקלסן, הוא מקלסן – 'הנך יפה רעיתי' (שה"ש א', טו) והן מקלסין אותו – 'הנך יפה דודי אף נעים' (שם, טז)… ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן, כל מקום שנאמר במגלה זו 'במלך שלמה' – במלך שלמה הכתוב מדבר, 'במלך' סתם – בהקב"ה הכתוב מדבר. ורבנין אמרין [= וחכמים אומרים]: כל מקום שנאמר 'במלך שלמה' – במלך השלום שלו הכתוב מדבר, 'במלך' סתם – בכנסת ישראל הכתוב מדבר.10

ת' קדרי (העריכה) שיערה, כי אמנם ייתכן שדרשות מסוג זה שבפתיחת המדרש הן מעין הצהרה של העורך כי המדרש מיועד לתלמידי חכמים המכירים את דרכי הדרשה, אך מאידך ייתכן שפתיחה זו דווקא נועדה לקהל הרחב, המוזמן להיעזר בדרכי הדרשה המוצעות להבנת דברי המדרש.

מדרש שיר השירים רבה מפרש את פסוקי המגילה על דרך האלגוריה. הפרשנות האלגורית הייתה הפרשנות העיקרית למגילה מתקופתו של רבי עקיבא, שקבע:

אמר רבי עקיבא: חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים11… שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתנה בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש, ושיר השירים – קודש קודשים (ידיים פ"ג מ"ה).

אולם, ככל הנראה, המאבק נגד הפירוש החילוני לשיר השירים לא היה תהליך קל, כפי שעולה מדברי התוספתא:

ר' עקיבא אומר: המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתאות ועושה אותו כמין זמר אין לו חלק לעולם הבא.12

לאחר תקופתו של רבי עקיבא כמעט אין למצוא פירוש על דרך הפשט לפסוק משיר השירים.13

הפרשנות האלגורית מאפשרת מגוון גדול ביותר של דרשות לפסוקים. א"א אורבך סבר, כי היו בתקופת חז"ל שלוש שיטות של דרשות, וכל אחת פירשה את כל המגילה. השיטות לדעתו הן:

א.   אלגוריה היסטורית, כלומר פירוש הפסוקים באופן היסטורי-ספציפי, כאילו הם מכוונים לאירוע מסוים מחיי עם ישראל.

ב.   דרשות בכיוון המיסטי, כלומר פירוש הפסוקים כמתארים דרכים שונות להתקרבות והתאחדות עם ה'.14 תורת הסוד המיסטית מכונה בדרך כלל בספרות חז"ל בשם 'מעשה מרכבה'.

ג.   דרשות מרטירולוגיות, כלומר דרשות המבטאות את המוות על קידוש ה'

כאידאל.15

אורבך הסביר, כי עורך מדרש שיר השירים רבה, בדומה לעורכי המדרשים האחרים, בחר דרשות מתוך מגוון החומרים שהיו לפניו וכלל אותן במדרש, אך דחה דרשות אחרות, משיקולים שונים. שיטות הפרשנות המיסטית והמרטירולוגית נדחו כמעט לחלוטין מן המדרש. ש' ליברמן טען, כי היה קיים מדרש עתיק לשיר השירים, על דרך הסוד, לפסוקים המתארים את מראהו החיצוני של הדוד (שה"ש ה', י-טז). חלק ממדרש זה שרד, וכונה מדרש 'שיעור קומה'. לדעתו, שיטת דרשה זו נדחתה ממדרש שיר השירים רבה בעת עריכתו, ככל הנראה עקב המגמה להגביל את לימוד תורת הסוד ברבים.16 שיטת הפרשנות הדומיננטית במדרש היא, אם כן, השיטה האלגורית-היסטורית, ועליה נמנים כתשעים אחוזים מן הדרשות במדרש.

י' היינמן הצביע על כך, כי הדרשנים דרשו פסוקים שונים על תקופות היסטוריות שונות ללא כל שיטה. כל פסוק נדרש בפני עצמו, כשלעתים דמות הדוד בפסוק מסמלת את הקב"ה ולעתים היא מסמלת את עם ישראל. היינמן מסביר תופעה זו בכך שהדרשות נוצרו באופן חי בפי דרשנים בבתי כנסת, ללא קשר הדוק בין דרשן לחברו, ולכן לא נוצרה שיטה דרשנית אחידה לאורך כל המדרש. אופן יצירה זה שונה עד מאוד מפרשנות אחידה, מעשה ידי יוצר אחד.17

ש' ליברמן הראה, כי בדרשות על פי הפירוש האלגורי-היסטורי יש ארבע שיטות עיקריות ביחס לאירוע ההיסטורי המשתקף במגילה: נס קריעת ים סוף; מעמד הר סיני; אוהל מועד ובית עולמים (מקדש שלמה) – והן כולן שיטות תנאיות.18 ליברמן טען כי כל תנא פירש את פסוקי המגילה על פי שיטתו באופן עקיב, אך האמוראים החלו לדרוש את הפסוקים בשיטות מגוונות ושונות ללא עקיבות.

ד' בויארין טען, כי פסוקי שיר השירים הנדרשים על דרך האלגוריה לא היו עבור חז"ל טקסט חשוך ומעורפל המובן רק ליחידי סגולה (כפי שגרסו בפרשנות ימי הביניים), אלא להפך – פסוקים אלו הם המפתח להבנת פסוקי התורה הסתומים הדורשים הבהרה, והם שימשו את חז"ל בדרשותיהם כדי להבהיר פסוקים ופרשות סתומות בתורה.

מדרש שיר השירים רבה מורכב מחומרים ספרותיים מגוונים. מלבד דרשות אלגוריות על פסוקי המגילה, המדרש כולל משלים רבים. לדוגמה מובאת סדרה של משלים המתארים את התרומה של שלמה המלך בהוראת התורה והנחלתה לעם. המשל הראשון בסדרה זו הוא:

רב נחמן אמר: לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח, בא פקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח. היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.19

המדרש מכיל גם סיפורים רבים, חלקם מובאים במדרש על מנת להדגים את הדרשות, לדוגמה: רבי חנן מציפורי דרש את הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שה"ש ב', ב) על יחידי הסגולה בציבור שבזמנו, הבקיאים בברכות ובתפילות ושיכולים לעבור לפני התיבה ולשמש כשליחי ציבור. על מנת להדגים זאת מובא הסיפור:

רבי אלעזר אזל לחד אתר. אמרי ליה פרוס את שמע, אמר לון: לינא חכם. עבר לפני התיבה אמר לון: לינא חכם. אמרין: דין הוא ר' אלעזר?! דין הוא דמתגלגלין ביה?! על מגן צווחין ליה רבן [= רבי אלעזר הלך למקום אחד. אמרו לו: פרוס את שמע (כלומר, קרא בפני הציבור את קריאת שמע), אמר להם: איני יודע. עבור לפני התיבה (כלומר, היה שליח ציבור בתפילת העמידה), אמר להם איני יודע. אמרו זה הוא רבי אלעזר?! זה הוא שמשתבחים בו? על חינם קוראים לו רבן]. נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו. אמר לו: למה פניך חולניות? תני ליה עובדא. אמר ליה: צבי רבי דיילף? אמר ליה אין. ואלפיה. לבתר יומין אזל לההוא אתר. אמרי ליה: פרוס לן את שמע. פרוס לון. עבור לפני התיבה ועבר. אמרין אתחסם רבי אלעזר, וקרון ליה ר' אלעזר חסמא [= סיפר לו את המעשה. אמר לו רוצה רבי ללמוד? אמר לו כן ולימדו. לאחר ימים הלך לאותו מקום. אמרו לו פרוס לנו את שמע. פרס להם. עבור לפני התיבה ועבר. אמרו התחזק רבי אלעזר וקראו לו רבי אלעזר החזק].20

בין סיפורי המדרש מופיעים גם הסיפורים על בני הזוג מצידון שנאלצו להתגרש לאחר שהיו חשוכי ילדים במשך עשר שנים, והאישה השקתה את בעלה ביין ולקחה אותו עמה לבית אביה;21 קובץ סיפורים על משפחות הכהונה ששמרו את סודות עבודת הקודש בבית המקדש;22 קובץ סיפורים על אנשים שעלו לרגל לירושלים וביתם ורכושם לא ניזוק,23 ועוד.

ת' קדרי (העריכה) ציינה, כי אחת הדרכים לבחון את אופיו של חיבור מדרשי היא לברר אלו נושאים ואלו כיוונים פרשניים לא באו בו לידי ביטוי. נוסף על הפירושים המיסטיים והמרטירולוגיים החסרים במדרש, נדחו ממנו גם הפירושים על דרך הפשט, והם כמעט לא באים לידי ביטוי במדרש, על אף שנותרו בו כמה שרידים לפירוש בדרך זו.24 כיוון פרשני נוסף שנדחק מן המדרש הוא פירוש אלגורי של הפסוקים לגנותם של ישראל. במדרש מופיעה מחלוקת תנאים לגבי השאלה האם ניתן לדרוש את הפסוקים בגנות ישראל, בהקשר לפרשת חטא העגל:

'עד שהמלך במסִבו [נרדי נתן ריחו]' (שה"ש א', יב). ר' מאיר ור' יהודה. רבי מאיר אומר: עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו – ברקיע, נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל 'אלה אלהיך ישראל' (שמות ל"ב, ד). אמר ליה ר' יהודה: דייך מאיר! אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל. ומהו 'עד שהמלך במסבו'? עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסבו – ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' (שם כ"ד, ז).25

פרט לשתי דרשות של רבי מאיר, שננזף על דרשותיו בגנות ישראל,26 לא הובאו דרשות
נוספות בגנותם של ישראל.27 לדעת ש' ליברמן, עורך המדרש דחה דרשות מסוג זה ולא שילבן במדרש באופן מכוון. קדרי (העריכה) סברה, שההכרעה לא לשלב במדרש דרשות בגנות ישראל נבעה, ככל הנראה, ממניעים פולמוסיים עם הנצרות. בכתבי הכנסייה הקדומים נכתב שעם ישראל חטא ולכן הוא נזנח, והנצרות ירשה את מקום היהדות. פרשנות לפסוקים משיר השירים עמדה בלבו של פולמוס זה. דחיקת פירושים מדרשיים על שיר השירים בגנות ישראל, באה לשלול את הפרשנות הנוצרית לפסוקים, ולהביע עמדה נחרצת כי שיר השירים יכול ללמד רק זכות על עם ישראל. א"א אורבך וחוקרים אחרים הראו, כי במסגרת הדרשות הפולמוסיות עם הנוצרים נוצרה השפעה דו-כיוונית בין דרשות חז"ל לבין דרשות אב הכנסייה אוריגנס.

ב' ראפ בחנה את נושא תלמוד התורה במדרש וציינה, כי מטרת עורך המדרש הייתה להציג את נושא תלמוד התורה כאידאל בחיי היומיום, שבמרכזו עומדים תלמידי החכמים.

מהדורה ביקורתית28

ש' לקס חיבר עבודת דוקטור על מדרש שיר השירים רבה בפילדלפיה בשנת 1958, שכללה מהדורה ביקורתית לפרק א של המדרש. אולם, לאחר סיום עבודתו פורסמו עדי נוסח נוספים שלא היו ידועים לו.29 ל' חירון-בלנק פרסם דוגמה למהדורה ביקורתית בשנת 1990 הכוללת קטעים קצרים מהמדרש עם חילופי נוסח. התקדמות משמעותית לקראת מהדורה ביקורתית עשו בני הזוג ה' ור' סטלר אשר בשנת 1993 פרסמו מאמר שבו הם מיינו את כל כתבי היד, קטעי הגניזה והדפוסים הראשונים של המדרש, ויצרו תשתית למהדורה ביקורתית. אולם, הוצאת המהדורה לאור לא יצאה אל הפועל.

למדרש שיר השירים רבה פורסמה מהדורה מנוקדת מאת ש' דונסקי, בשנת 1980. המהדורה מבוססת על נוסח הדפוס עם תיקונים מאת המהדיר והיא כוללת מבוא והערות.

ת' קדרי שוקדת על הכנת מהדורה ביקורתית שלמה למדרש במסגרת מפעל המדרש של מכון שכטר. לעת עתה מהדורת המדרש המקובלת היא מהדורת הדפוס. נוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

שיר השירים זוטא ומדרש שיר השירים

כאמור, למגילת שיר השירים קיימים עוד שני מדרשי אגדה קטנים. האחד נדפס בידי ש' בובר, וכונה על ידו 'שיר השירים זוטא' (= קטן). בובר העניק למדרש שם זה, מכיוון שהמדרש נמצא בכתב יד שכלל מדרשים קטנים למגילות. במקביל אליו גם ש' שכטר הדפיס את המדרש וכינה אותו 'אגדת שיר השירים'. צ"מ רבינוביץ פרסם בשנת 1977 שישה דפי גניזה המקיפים כשליש מן המדרש. בובר ציין, כי בעל ילקוט שמעוני הכיר את המדרש וציטט מתוכו תחת השם 'מדרש שיר השירים',30 אם כי לא כל הציטוטים בילקוט שמעוני תחת שם זה אכן מצויים במדרש. לדעת בובר גם ר' מכיר בן אבא, בעל ילקוט המכירי,31 הכיר את המדרש וציטט ממנו תחת השם 'הגדת שיר השירים'. בובר סבר, כי המדרש היה ידוע גם לרמב"ן ולרבי אברהם בן הרמב"ם.

המדרש מכיל דרשות אגדה על פסוקי שיר השירים, שחלקן נובעות ממקור שהיה, ככל הנראה, גם בפני מסדר מדרש התנחומא ילמדנו ופסיקתא רבתי. שכטר קבע את זמנו לא מאוחר לאמצע המאה העשירית, אם כי הוא ציין שהמדרש מכיל גם חומר קדום. רבינוביץ רמז שיש להקדים את המדרש לתקופת התנאים. מ"ד הר שיער, שזמנו של המדרש הוא לא לפני המאה העשירית, אם כי הוא ציין שהמדרש מכיל גם מסורות קדומות שלא ידועות ממקור אחר. נוסח מדרש שיר השירים זוטא במהדורת בובר מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

מדרש אגדה נוסף לשיר השירים נמצא בכתב יד יחיד מן הגניזה, ונדפס תחילה בידי א' גרינהוט, ולאחר מכן במהדורה חדשה בידי י"ח ורטהימר.32 כתב היד חסר מעט בסופו והוא הושלם על ידי המהדירים מילקוט שמעוני. גרינהוט העניק למדרש את השם 'מדרש שיר השירים', מכיוון ששם זה מופיע בכתבי הראשונים המזכירים את המדרש. שמות נוספים למדרש המופיעים בכתבי הראשונים הם 'הגדת שיר השירים' ו'מדרש שיר השירים שלישי'. גרינהוט סבר, שמדרש זה הוא המקור לציטוטים בילקוט שמעוני תחת השם מדרש שיר השירים, שאינם נמצאים במדרש שבובר הוציא לאור.

מדרש שיר השירים הוא מדרש אגדה פרשני, הדורש את פסוקי מגילת שיר השירים לפי סדרם. הדרשות המובאות בו הן קצרות בדרך כלל, פרט להרחבות דרשניות בנושא שבח התורה ולומדיה וסיפורי עשרת הרוגי מלכות. לשון המדרש היא עברית, ודרשות שהופיעו במקור בארמית, בעיקר מן התלמוד הירושלמי, תורגמו בו לעברית. מהדירי המדרש, גרינהוט וורטהימר, סברו שמדרש שיר השירים נתחבר בארץ ישראל בסמוך לזמנו של מדרש התנחומא.33 מ"ד הר שיער שהמדרש נערך במאה ה-11.

מהדירי מדרש שיר השירים ציינו בין מקורותיו של המדרש את מדרשי התנאים, בראשית רבה, ויקרא רבה, התלמוד הירושלמי ומדרש התנחומא. אולם, הם ציינו שמסדר המדרש הוסיף גם דרשות חדשות משל עצמו. ורטהימר סבר שמדרש שיר השירים רבה לא עמד בפני מסדר מדרש שיר השירים, למרות שיש בין חיבורים אלו מקבילות רבות. לדעתו, מקורן של הדרשות המקבילות הוא בחיבורים קדומים שעמדו גם בפני מסדר שיר השירים רבה וגם בפני מסדר מדרש שיר השירים.

גרינהוט סבר, שמדרש שיר השירים היה ידוע לבעל ילקוט לקח טוב, לרש"י, לרמב"ן, לר' משה הדרשן ועוד. ורטהימר סבר, שגם בעל תרגום שיר השירים וגם הפייטן הארץ ישראלי ר' אלעזר הקליר,34 הכירו את המדרש והשתמשו בו. במדרש, כל סיפורי עשרת הרוגי מלכות מופיעים במרוכז, והוא עמד ככל הנראה גם בפני מחבר הפיוט 'אלה אזכרה', המתאר את סיפור עשרת הרוגי מלכות.35

ביבליוגרפיה שיר השירים רבה

ממהדורות המדרש36

דפוס ראשון: מדרש חמש מגילות, קושטא ר"פ.

מדרש חמש מגילות, פיזרו רע"ט.

מדרש רבה, ונציה ש"ה.

מדרש רבה, וילנה תר"ג-תר"ה, תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח).

מדרש רבה, ורשה תר"י, תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז).

מדרש רבה שיר השירים: מדרש חזית, ש' דונסקי (מהדיר), ירושלים תש"ם.

מדרש רבה המבואר, ירושלים תשמ"ג-תשנ"ט.

S.T. Lachs, A critical Edition of canticles Rabbah: Chapter One, Edited on the Basis of Three Manuscripts and Early Editions, A thesis submitted in partial fulfillment of the requirements for the Degree of Doctor of Philosophy, The Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning, Philadelphia 1958.

L.F. Girón-Blanc, ‘Cantar de los Cantares Rabbâ 4, 7-8 – Edición Crítica’, Sefarad 52, 1, 1992, pp. 103-112.

מחקרים

א"א אורבך, 'דרשות חז"ל ופירושי אוריגינס לשיר השירים והויכוח היהודי נוצרי', תרביץ ל, תשכ"א, עמ' 148-170.

ד' בויארין, 'שני מבואות למדרש שיר השירים', תרביץ נו, תשמ"ז, עמ' 479-500.

ש' דונסקי, 'מבוא', בתוך: מדרש רבה שיר השירים: מדרש חזית, מהד' דונסקי, ירושלים תש"ם, עמ' 5-30.

י' היינמן, דרכי האגדה, ירושלים תש"י.

א"ה וייס, דור דור ודורשיו ג, ניו יורק תרפ"ד.

ל' חירון-בלנק, 'תיאור ראשוני של לשון מדרש שיר השירים רבה ודוגמת מהדורתו', בתוך: מ' בר-אשר (עורך), מחקרים בלשון ד: מחקרים לזכרו של רפאל קוטשר, ירושלים תש"ן, עמ' 129-160.

ש' ליברמן, 'משנת שיר השירים', בתוך:G.G. Scholem, Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism and Talmudic Tradition, New York 1965, App. D.,
pp. 118-126.

י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה ג, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ג.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

ת' קדרי, '"תוכו רצוף אהבה": על התורה כרעיה בדרשות תנאים לשיר השירים', תרביץ עא, תשס"ב, עמ' 391-404 = קדרי, התורה.

הנ"ל, למלאכת העריכה במדרש שיר השירים רבה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ד = קדרי, העריכה.

M.D. Herr, ‘Song of Songs Rabbah’, Encyclopaedia Judaica 19, Detroit 2007, p. 20.

S.T. Lachs, ‘Prolegomena to Canticles Rabba’, JQR 55, 1965, pp. 235-255.

  1. Rapp-de Lange, ‘The love of Torah: Solomon projected into the world of R. Aqiba in the Song of Songs Rabbah’, Recycling Biblical Figures, Leiden 1999, pp. 272-291.

H.E. Steller, ‘Preliminary remarks to a new edition of “Shir Hashirim Rabbah”’, in: G. Sed-Rajna (ed.), Rashi 1040-1990: hommage à Ephraïm E. Urbach, Congrès européen des Etudes juives, Paris 1993, pp. 301-311.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

לקריאה נוספת

ח' גולדברג, דרשות תנאים לשיר השירים, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"ז.

ש' הכהן, 'ימי שיבת ציון על פי מדרשי שיר השירים', בתוך: י"א מובשוביץ (עורך), קובץ מאמרים ומחקרים בתורה ובמדעי היהדות לזכרו של הרב משה חיים קצנלנבוגן, ירושלים תשס"א, עמ' פב-קכז.

ת' קדרי, '"חזית איש מהיר במלאכתו": לשאלת מקוריותן של הפתיחתאות שבראש מדרש שיר השירים רבה', תרביץ עא, א-ב, תשס"ו, עמ' 155-174.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

ביבליוגרפיה שיר השירים זוטא

ממהדורות המדרש

מדרש זוטא על שיר השירים, רות, איכה וקהלת, מהד' ש' בובר, ברלין תרנ"ד.

'פרקי שיר השירים זוטא', בתוך: צ"מ רבינוביץ (עורך), גנזי מדרש, תל אביב תשל"ז, עמ' 250-295.

Agadath Shir ha-Shirim, S. Schechter (ed.), Cambridge 1896.

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: מדרש זוטא על שיר השירים, רות, איכה וקהלת, מהד' ש' בובר, ברלין תרנ"ד, עמ' 2-14.

M.D. Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 187-188.

לקריאה נוספת

ב' אליצור, שבעים שמות: מדרש שבעים שמות הקב"ה וכנגדם שבעים שמות ישראל, ירושלים והתורה על פי שיר השירים זוטא, ירושלים תשנ"ח.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

ביבליוגרפיה מדרש שיר השירים

ממהדורות המדרש

מדרש שיר השירים, מהד' א' גרינהוט, ירושלים תרנ"ז.

מדרש שיר השירים על פי כתב-יד ישן מתוך הגניזה שבקהיר, מהד' י"ח ורטהימר, ירושלים תשל"א.

מחקרים

א' גרינהוט, 'מבוא', בתוך: מדרש שיר השירים, מהד' א' גרינהוט, ירושלים תרנ"ז, עמ'
5-21.

י"ח ורטהימר, 'מבוא', בתוך: מדרש שיר השירים על פי כתב-יד ישן מתוך הגניזה שבקהיר, מהד' י"ח ורטהימר, ירושלים תשל"א, עמ' 11-23.

M.D. Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 187-188.

לקריאה נוספת

מ"ב לרנר, '"מדרש שיר השירים", מהדורה חדשה מאת הרב י.ח. ורטהימר', קרית ספר מח, תשל"ג, עמ' 543-549.

הנ"ל, 'למקורה של מובאה ועיונים במדרש שיר השירים', תרביץ נב, ד, תשמ"ג, עמ'
581-590.

א' פלטיאל, 'ברית עם ארחומו במדרש שיר השירים', סידרא טו, תשנ"ט, עמ' 119-138.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

 

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     ראה במבוא לבראשית רבה.
  2. .     בשם 'מדרש חזית' מכונה גם מדרש קהלת רבה, ראה במבוא למדרש קהלת רבה.
  3. .     ראה להלן.
  4. .     רק לחמישה פסוקים במגילה לא מובא פירוש, וגם אלו הם פסוקים חוזרים, שנדרשו במקום אחר במדרש. לשם השוואה, מדרש בראשית רבה, שאף הוא מדרש פרשני, מפרש רק 75% מפסוקי הספר.
  5. .     על ה'פתיחתא' ראה במבוא לבראשית רבה, הערה 16.
  6. .     ראה עוד להלן בפרק תוכני המדרש.
  7. .     י' פרנקל הסיק כי בתקופת הבית השני לא התייחסו אל מגילת שיר השירים כספר קודש, לאור העובדה כי בן סירא, מחברי הספרים החיצוניים, כותבי הברית החדשה ופילון האלכסנדרוני, שהשתמשו כולם בספרי המקרא כדי לבטא את רעיונותיהם הדתיים, אינם מזכירים את שיר השירים אפילו פעם אחת.
  8. .     שיר השירים רבה פרשה א א.
  9. .     בכל השירים הכתובים בתנ"ך, או שהקב"ה משבח את עם ישראל או שעם ישראל משבח את הקב"ה.
  10. .   שיר השירים רבה פרשה א א.
  11. .   לא הייתה מחלוקת על כך ששיר השירים הוא חלק מכתבי הקודש.
  12. .   תוספתא סנהדרין פי"ב ה"י, מהד' צוקרמאנדל עמ' 433.
  13. .   דוגמה לשימוש 'חילוני' בפסוקי שיר השירים על פי פשוטם, ניתן למצוא בסיפור על הנזיר יפה התואר, ששערות ראשו מתוארות בציטוט מדויק משה"ש ח', יא "וקווצותיו תלתלים" (ירושלמי נזיר פ"א, נא ע"ג, והשווה נדרים ט ע"ב).
  14. .   כך לדוגמה, על הפסוק "הביאני המלך חדריו" (שה"ש א', ד) מביא המדרש את הסיפור על ארבעה שנכנסו לפרדס. החדרים המוזכרים בפסוק הם לפי פירוש זה חדרי המרכבה, המבטאים כניסה לעולם מיסטי.
  15. .   כך לדוגמה, מילות הפסוק "על כן עֲלָמות אהבוך" (שה"ש א', ב) נקראות במדרש כך: על כן על מוֵת אהבוך, ומובאת הדרשה: זה דורו של שמד, שנאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (שיר השירים רבה פרשה א ג).
  16. .   ת' קדרי (העריכה) ציינה את הביטוי 'שבחא דהיכלא', ואת דבריו של רבי יוחנן, "נאמר שירים ושבח למי שעתיד לשרות עלינו רוח הקודש" (שיר השירים רבה פרשה א א), כמרמזים להיכרות עם רובד מיסטי ועם ספרות ההיכלות.
  17. .   בהקשר זה יש לציין כי התרגום ורש"י פירשו אף הם את פסוקי המגילה בשיטה אלגורית, אולם אצלם הפתרון ההיסטורי הוא אחיד ועקיב. התרגום מתחיל בביאור הפסוקים על יציאת מצרים ומתן תורה, ממשיך בתקופות השונות של עם ישראל: כיבוש הארץ, בניין הבית הראשון וחורבנו, שיבת ציון ובניין הבית השני, מרד החשמונאים וחורבן הבית השני, ומסיים באחרית הימים וביאת המשיח.
  18. .   המשותף לשיטות אלה הוא שהרעיה בשיר השירים היא אלגוריה לכנסת ישראל. בהקשר זה הראתה ת' קדרי (התורה), כי הייתה קיימת גישה פרשנית נוספת בתקופת התנאים, והיא לדרוש את הרעיה בשיר השירים כתורה, ולא ככנסת ישראל.
  19. .   שיר השירים רבה פרשה א א.
  20. .   שיר השירים רבה פרשה ב ב.
  21. .   ראה: שיר השירים רבה פרשה א ד.
  22. .   ראה: שיר השירים רבה פרשה ג ה.
  23. .   ראה: שיר השירים רבה פרשה ז ב.
  24. .   לדוגמה, גישתו של ר' יוחנן כי כשנזכר במגילה המלך שלמה הכוונה היא אכן לשלמה המלך, וכן דבריו בסוף פרשה ד: "אמר רבי יוחנן: לימדתך התורה דרך ארץ, שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות, מה טעם? 'יבא דודי לגנו' (שה"ש ד', טז)".
  25. .   שיר השירים רבה פרשה א יב.
  26. .   דרשה נוספת של רבי מאיר בגנות ישראל בהקשר לחטא העגל מופיעה בוורייציה שונה על הפסוק "הביאני אל בית היין" (שה"ש ב', ד), בשיר השירים רבה פרשה ב ד.
  27. .   דוגמה לסיפור שלא שולב במדרש, ככל הנראה מכיוון שהוא דורש את פסוקי שיר השירים לגנאי, הוא הסיפור על הריבה המלקטת שעורים תחת טלפי הסוסים לאחר החורבן, למרות שבכל גרסותיו הסיפור מופיע לצד הפסוק "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן" (שה"ש א', ח). ראה: ירושלמי כתובות פ"ה, ל ע"ג; ספרי דברים פיסקא שה, מהד' פינקלשטיין עמ' 325; איכה רבה פרשה א מז, מהד' בובר עמ' 86-87.
  28. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  29. .   ראה לדוגמה: צ"מ רבינוביץ, גנזי מדרש, תל אביב תשל"ז, עמ' 93-96; הנ"ל, 'לצורתו הקדומה של מדרש שיר השירים רבה (לפי קטעי הגניזה)', בתוך: מ"ע פרידמן ואחרים (עורכים), תעודה ג: מחקרים בספרות התלמוד בלשון חז"ל ובפרשנות המקרא, תל אביב תשמ"ג, עמ' 83-90; נ' גולדשטיין, 'מדרש שיר השירים רבה בכתב יד פרמה 1240', קובץ על יד ט, תש"ם, עמ' 1-24.  
  30. .   בעל ילקוט שמעוני הכיר גם את המדרש הגדול לשיר השירים שנדפס תחת השם שיר השירים רבה, אך בעל הילקוט כינה אותו בטעות בשם פסיקתא רבתי.
  31. .   ראה במבוא לילקוט המכירי.
  32. .   במרוצת השנים שבין מהדורת א' גרינהוט למהדורת י"ח ורטהימר כתב היד המקורי של המדרש אבד, ולא התגלה כתב יד נוסף למדרש.
  33. .   גרינהוט תיארך את המדרש למאה התשיעית מכיוון ששיער, בעקבות י"ל צונץ, שמדרש התנחומא התחבר בתקופה זו. ורטהימר ציין, שהמדרש קודם למאה העשירית מכיוון שהפייטן ר' אלעזר הקליר השתמש בו (אולם כיום מקובל לתארך את הפייטן למאה השישית או לתחילת המאה השביעית בארץ ישראל). ראה במבוא למדרש התנחומא על סוגיית תיארוך המדרש.
  34. .   ר' אלעזר בירבי קיליר, המכונה הקליר, היה פייטן ארץ ישראלי חשוב, שחיבר פיוטים רבים לתפילות השבת ולמועדים. בפיוטים רבים הוא שילב ביד אומן דרשות חז"ל ליצירה שירית חדשה. רבים מפיוטיו הועתקו ונשמרו במחזורי אשכנז, ופיוטים רבים אחרים נמצאו בגניזה הקהירית. מכיוון שבפיוטיו יש רמזים רבים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל, אך לא לכיבוש הערבי (שהתרחש בשנת 635 לספירה), מתארכים אותו לסוף התקופה הביזנטית, כלומר למאה השישית או לתחילת המאה השביעית בארץ ישראל.
  35. .   בחלק מן הקהילות נהוג לומר את הפיוט 'אלה אזכרה' בתפילת מוסף של יום הכיפורים. ראה: מ' הירשמן, 'על קידוש השם בעת העתיקה והשתקפותו בפיוט "אלה אזכרה"', בתוך: י' אלמן ואחרים (עורכים), נטיעות לדוד: ספר היובל לדוד הלבני, ירושלים תשס"ה, עמ' עא-פא.
  36. .   אחת התעלומות בחקר הדפוס העברי היא השאלה מהו הדפוס הראשון של מדרש חמש מגילות. שני עותקים זהים כמעט לחלוטין של מדרשי המגילות הודפסו (על פי הכיתוב בשערי הספרים), האחד בפיזרו שבאיטליה בשנת רע"ט (1519), והשני בקושטא שבתורכיה בשנת ר"פ (1520). מקובל היה לציין את דפוס פיזרו כדפוס הראשון. אולם, לא סביר שבהפרש של שנה אחת בלבד, בתנאי הדפוס של תחילת המאה ה-16, מדפיס בתורכיה ידפיס מחדש ספר רחב ממדים, שאך יצא מן הדפוס באיטליה. מ"ב לרנר השווה את שני הדפוסים, גילה כי קיימת תלות ברורה בין דפוס פיזרו לדפוס קושטא, והגיע למסקנה כי דפוס קושטא הוא למעשה הדפוס הראשון. ככל הנראה, דפוס קושטא עצמו, נדפס לראשונה כבר בשנת 1514 (ולא בשנת 1520), עותק ממנו הועבר לפיזרו ושם הוא הודפס מחדש בשנת 1519. ראה: מ"ב לרנר, 'הדפוס הראשון של "מדרש חמש מגילות": עיונים בדרכי פעולתם של המדפיסים העבריים בקושטא ובפיזרו', בתוך: צ' מלאכי (עורך), יד להימן: קובץ מאמרים לזכר א"מ הברמן, לוד תשמ"ד, עמ' 289-311; י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה ג, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1993, עמ' 804-805.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה