מבוא למדרשים

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (מכילתא דרשב"י) הוא מדרש תנאים לספר שמות. המכילתא דרשב"י נקראת גם 'מדרש הלכה' מכיוון שהיא כוללת פרשנות לחלקים ההלכתיים של ספר שמות. אולם, בהיותה מדרש פרשני, כלומר, מדרש המבאר את פסוקי החומש לפי סדרם, מפרשת המכילתא גם את החלקים הסיפוריים של ספר שמות, ולכן כוללת גם דברי אגדה רבים. המכילתא דרשב"י נערכה בארץ ישראל במהלך המאה השלישית, אך היא נחשבת למאוחרת יחסית לשאר מדרשי התנאים. המכילתא דרשב"י שייכת לקבוצת המדרשים המיוחסים לבית מדרשו של רבי עקיבא.1 שמות החכמים המופיעים בה הם מבית מדרשו של רבי עקיבא, אולם מוזכרים בה גם חכמים מבית מדרשו של רבי ישמעאל. המכילתא דרשב"י עושה שימוש בדרכי הדרשה המיוחסות לרבי עקיבא, אך יש בה גם דרשות שהם פשוטו של כתוב, כשיטת רבי ישמעאל.2

גילוי המדרש מחדש

המכילתא דרשב"י הייתה ידועה לגאונים ולחכמי ימי הביניים והם הרבו לצטט ממנה, אולם היא לא הודפסה עם שאר המדרשים בתחילת המאה ה-16, ומאז נחשבה לאבודה. מ' איש שלום היה הראשון שהחל ללקט ציטוטים מהמכילתא דרשב"י מתוך ספרות הראשונים. י' לוי גילה כי ציטוטים אלו מופיעים גם בתוך מדרש הגדול לספר שמות,3 והחל לשחזר את המכילתא דרשב"י על פי מדרש הגדול. אולם, בעל מדרש הגדול לא ציין את המקורות מהם לקח את המדרשים, ואף עיבד, קיצר ותיקן את מקורותיו, והשחזור של המכילתא דרשב"י היה אפוא מסופק. רד"צ הופמן הוציא מהדורה ראשונה של המדרש ב-1905, בהתבסס על ציטוטים מתוך כתב יד של מדרש הגדול וכן על עוד שלושה קטעי גניזה שפורסמו בידי ש' שכטר, וכללו קטעים של המכילתא דרשב"י עצמה. לאחר פרסום המהדורה הראשונה התגלו עוד קטעי גניזה של המכילתא דרשב"י שהכילו יותר ממחצית הספר,4 והתגלו עוד ציטוטים מן המכילתא בספרות הראשונים. מ"מ כשר זיהה מדרשים מתוך המכילתא דרשב"י שהיוו לדעתו מקור לרמב"ם, במשנה תורה.5 הגילויים החדשים הובילו את י"נ אפשטיין להוציא מהדורה נוספת של המדרש, המבוססת הן על 95 דפים וקטעי דפים מהמכילתא שרובם התגלו בגניזה הן על שחזור הקטעים החסרים של המכילתא מתוך חמישה כתבי יד של מדרש הגדול. אפשטיין הספיק להכין רק כמה עמודים ראשונים של הספר, ולאחר פטירתו הושלמה העבודה על ידי תלמידו ע"צ מלמד ויצאה לאור ב-1955. לאחר פרסום המהדורה נמצאו עוד מספר קטעי גניזה,6 אך חלקים גדולים של המכילתא עדיין אבודים והיא טרם התגלתה בשלמותה.

שם המדרש וייחוסו

מכילתא היא המילה הארמית 'מידה' במשמעות של שיטה, חוק.7 המדרש היה ידוע בימי הביניים גם בשמות: 'ספרֵי דבי רב', 'מכילתא דרבי עקיבא' ו'מכילתא דסניא' (מכילתא של הסנה).

השמות 'מכילתא דרשב"י' ו'מכילתא דסניא' נובעים ממשפטי הפתיחה של המדרש – פרשנות על שמות ג', העוסק בהתגלות ה' למשה בסנה. רבי שמעון בר יוחאי הוא החכם הראשון המוזכר במדרש, ולכן המדרש כולו נקרא על שמו.8

ל' גינצבורג סבר, כי המכילתא קרויה על שמו של רשב"י מכיוון שיצאה מבית מדרשו. הסתמות שבה (ההלכות המובאות בלא שם אומרן), לטענת גינצבורג, הן כדעת רבי שמעון, כיוצא מהשוואה למקורות נוספים. י' לוי טען כי הסתמות המופיעות במכילתא דרשב"י תואמות במקרים רבים את תני דבי חזקיה (אמורא מהדור הראשון) בתלמודים ובמדרשים, ולכן יש לראות בחזקיה את עורך המכילתא. אולם, י"נ אפשטיין הראה ציטוטים רבים מפי תני ר' שמעון ותני רב חזקיה שאינם מופיעים במכילתא דרשב"י, ויתר על כך, הם אף חולקים על הדעה במכילתא דרשב"י. מכאן הסיק אפשטיין, כי המכילתא אמנם אינה מבית מדרשו של ר' שמעון, אך היא גם לא נערכה על ידי רב חזקיה מאידך, אלא המכילתא דרשב"י עשתה שימוש בדברי רבי שמעון ובדברי רב חזקיה כמו בדברי חכמים אחרים, ולפעמים גם הביאה סתמות מפיהם.

זמן המדרש

הדעה הרווחת במחקר לגבי זמן עריכתם של מדרשי התנאים היא שעריכה זו נעשתה במהלך המאה השלישית. אולם, החוקרים הצביעו על גורמים שונים המצביעים על עריכה מאוחרת של המכילתא דרשב"י יחסית לשאר מדרשי התנאים. י"נ אפשטיין טען, כי החלק ההלכתי במכילתא דרשב"י הוא המאוחר ביותר ממדרשי התנאים של בית מדרשו של רבי עקיבא שכן הוא עשה שימוש בספרא, בספרֵי ובתוספתא כלשונם, כלומר החיבורים הללו היו לפניו חתומים וערוכים. צ"א יהודה ערך השוואה מקיפה בין המכילתא דרבי ישמעאל והמכילתא דרשב"י בדרשות על עבד עברי, והסיק כי המכילתא דרשב"י נערכה מאוחר יותר. ב' דה-פריס טען, כי הדרשות במכילתא דרשב"י אינן מקבילות לדרשות במכילתא דרבי ישמעאל, אלא מעבדות אותן. ח"י לוין בדק את ציטוטי המשנה במכילתא דרשב"י ואת האופן שהמכילתא מפרשת אותם, והגיע למסקנה כי פעולת עורך המכילתא ביחס למשנה דומה מאוד לפעולתם של האמוראים: המכילתא דרשב"י מנסחת מחדש את המשנה, מוסיפה פירוש למשנה, מפשטת משניות קשות, מיישבת סתירות בין משניות על ידי אוקימתות ופוסקת הלכה על פי דעה אחת במשנה. מכאן הסיק לוין כי עורך המכילתא דרשב"י היה אמורא.9 א"ח בורגנסקי (מכילתא דרשב"י) בחן את דרכי העריכה של המכילתא דרשב"י על פי סוגיה הלכתית אחת, והסיק כי בפני עורך המכילתא דרשב"י היו מצויים קטעים הלכתיים רבים ממקורות שונים שבהם הוא עשה שימוש נרחב. מקורות אלו כוללים בין השאר את המשנה, התוספתא, דרשות ממכילתא דרבי ישמעאל, וייתכן אפילו סוגיות בבליות. כמו כן, בורגנסקי ציין כי ייתכן שחלק ממקורות אלו היו כבר ערוכים ברמה ראשונית. ל' אליאס בר-לבב חקרה את דיני נזיקין במכילתא דרשב"י,10 וציינה אף היא שהמכילתא דרשב"י עושה שימוש במשנה ובתוספתא כשהם היו כבר חיבורים חתומים. לטענתה, עורך המכילתא דרשב"י מעבד את המשנה ולעתים משנה את סדר הדרשות במכילתא על מנת להביא את ההלכות על פי הסדר שבו הן נדונות במשנה. אולם לדעתה, עורך המכילתא דרשב"י נשען בעיקר על התוספתא (ולא על המשנה) כמקור ההלכתי לדיני נזיקין. המובאות מן התוספתא רבות יותר מאלו של המשנה, ולעתים התוספתא משולבת במכילתא דרשב"י כלשונה ללא כל עיבוד. עם זאת אליאס בר-לבב לא קיבלה את דעתו של לוין כי עורך המכילתא דרשב"י היה אמורא, והיא סברה שהמכילתא דרשב"י אמנם מאוחרת יחסית לשאר מדרשי התנאים, אך היא עדיין חיבור תנאי. מ' כהנא (המכילתות) שהתמקד בדרשות האגדה על פרשת עמלק, הצביע אף הוא על עריכה מאוחרת של המכילתא דרשב"י, ביחס למכילתא דרבי ישמעאל.

סימן נוסף לאיחור המכילתא דרשב"י ניתן למצוא בשתי יחידות האגדה הפותחות את המכילתא. יחידות אלו, העוסקות במעמד הסנה ובבחירת משה לשליח שיגאל את ישראל, אינן מפרשות את הפסוקים לפי סדרם כדרך המכילתא, אלא דנות בנושא רעיוני אחד, אגב הדיון בפסוק הראשון של הסדר המקראי. תופעה זו של דרשה אגדית על פסוק הסדר נדירה במדרשי התנאים, אבל מפותחת מאוד במדרשי האמוראים, דוגמת ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא, ומאוחר יותר גם בספרות התנחומא.

מקום המדרש ולשונו

הדעה המקובלת במחקר היא שהמכילתא דרשב"י נערכה בארץ ישראל, כמו שאר מדרשי התנאים,11 ואולם היו חוקרים שסברו שהמכילתא דרשב"י נערכה בבבל, מכיוון שבאחת מתשובות הגאונים12 ציטוט מתוך המכילתא דרשב"י הוצג בניגוד לציטוט מתוך המכילתא דרבי ישמעאל, שכונתה 'מכילתא של ארץ ישראל'. אמנם, התלמוד הבבלי מצטט דרשות באופן דומה ואפילו זהה למכילתא דרשב"י, וככל הנראה המכילתא דרשב"י התגלגלה לבבל, אולם אין בכך כדי להעיד על מקום עריכת החיבור. לשון המכילתא היא עברית הזהה ללשון המשנה והתוספתא, והכתיב של המכילתא דומה לכתיב הארץ ישראלי.

מבנה המדרש, תכניו ועריכתו

מבנה המדרש מקוטע, בשל המצב בו הגיע לידינו, ולכן קשה לקבוע מה היה אופיו ואורכו המקורי. כמו כן, לא ברור מה הייתה חלוקתו הפנימית של המדרש. בכתב היד העיקרי של המכילתא,13 יש סימונים של סיומי פסוקים ופסקות. ייתכן, שהמכילתא דרשב"י הייתה בנויה במתכונת המכילתא דרבי ישמעאל, המחולקת למסכתות, פרשות והלכות. מהשם 'מכילתא דסניא' ניתן לשער כי המכילתא אכן נפתחה בדרשה על מעמד הסנה בשמות ג'. כמו כן, שתי הדרשות האגדיות המופיעות בראש המכילתא תואמות את ראשי הסדרים על פי הקריאה הארץ ישראלית הקדומה,14 וייתכן שבמדרש המקורי ראשי הסדרים היו בעלי משמעות לגבי מבנה המכילתא.

הדרשות במכילתא דרשב"י כוללות דרשות (הלכה ואגדה) לפסוקים הבאים:

  1. התגלות ה' למשה במעמד הסנה (שמות ג', ב-ח).
  2. "וידבר אלוהים אל משה" (שמות ו', ב).
  3. מ"החדש הזה לכם" (שמות י"ב, א)15 ועד סוף פרשת משפטים (שמות כ"ד, י).
  4. המצוות בפרשת כי תשא (שמות ל', כ-כב; ל"א, יב, טו; ל"ד, יב-טו).
  5. מצוות שבת (שמות ל"ב, ב).

המכילתא דרשב"י מביאה הלכות ודברי אגדה על פי סדר הפסוקים של ספר שמות. בדרך כלל המכילתא מצטטת מילה או כמה מילים מן התורה ומביאה עליהן דרשה או סדרה של דרשות. לעתים המכילתא חוזרת שוב על אותה מילה ומביאה עליה דרשות נוספות, עד שהיא עוברת למילה הבאה. אולם, במכילתא דרשב"י ישנן חריגות רבות מסדר זה. לעתים מובאות הלכות עצמאיות ללא זיקה לפסוק, או בעלי זיקה רופפת, ולעתים סדר ההלכות חורג מסדר הפסוקים. תופעות אלו ואחרות הובילו חוקרים למסקנה כי תהליך העריכה של המכילתא דרשב"י, שכלל איסוף דרשות ממקורות שונים ושילובם יחד במסגרת מדרשית חדשה, לקה בחסר. א"ח בורגנסקי (הצמדת דרשות) ציין, שאחת הדוגמות לכך היא תופעת הצמדת דרשות. במכילתא דרשב"י מובאות דרשות ממקורות שונים זו אחר זו ללא כל הבחנה ביניהן. תופעה זו יכולה לגרום לקשיים בהבנת משמעות הדרשות, מכיוון שלעתים מובאות דרשות חולקות ברצף ללא כל סימן למחלוקת ביניהן. בורגנסקי מדגיש, כי המודעות לתופעה זו במכילתא דרשב"י, מאפשרת לברר את משמעותן של דרשות מוקשות ללא צורך בתיקוני נוסח או בפירושים דחוקים. ל' אליאס בר-לבב סברה, שלעורך המכילתא דרשב"י לא היו כמעט חומרים מקוריים, ועיקר יצירתו הייתה עיבוד של חומרים מדרשיים קיימים. לכן, לדעתה, המכילתא לא מעידה על חוג מסוים של חכמים או על בית מדרש אחד.

האגדה במכילתא דרשב"י16

במכילתא דרשב"י יש יחידות אגדה רחבות (כמו יחידת האגדה הפותחת את המכילתא על מעמד הסנה, או היחידה העוסקת במלחמת עמלק), בצד יחידות אגדה קטנות, המשולבות בתוך הפרשות ההלכתיות. שילוב האגדה בתוך פרשות ההלכה הוא הדרך המקובלת והטבעית בכל מדרשי התנאים. לדוגמה: המכילתא דרשב"י דורשת את מצוַות נתינת הדם על המשקוף בליל פסח מצרים.17 המכילתא דנה בשאלה על אילו בתים צריך לשים את הדם של קרבן הפסח, על הבתים שבהם אוכלים את הקרבן או על הבתים ששימשו ללינה. לאחר הדיון בשאלה זו שואלת המכילתא:

'וראיתי את הדם ופסחתי'. מה אני צריך 'וראיתי' והלא הכל גלוי לפניו? אלא שלא יתן אלא על מקום הניראה לכל עובר. 'ופסחתי עליכם'. לולי דבר כתוב לא היה איפשר לאומרו ופסחתי כאב שמביא לבן דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו. 'ולא יהיה בכם נגף'. מלמד שבמצרים היתה מגיפה. 'למשחית'. מלמד שבמצרים היתה השחתה. 'בהכותי'. מלמד שבמצרים היתה מכה. מלמד שלקו המצריים באותו לילה בשלשה מיני פורעניות במגפה ובהשחתה ובמכה.18

י' פרנקל הסביר, כי על פי ההבנה הפשוטה של הפסוק, הדם על הבתים נועד כדי שה' ידע אם בבית מצויים אנשים מבני ישראל או אנשים מצריים. השאלה של המכילתא מבטלת הבנה זו: "והלא הכל גלוי לפניו". ההסבר של המכילתא להבנה זו מיתרגם להלכה: בני ישראל צריכים היו לשים את הדם במקום שבו כל אדם היה יכול לראותו. מיד לאחר מכן עוברת המכילתא לענייני אגדה.19

כאמור, חוקרים שעסקו במכילתא דרשב"י ובמכילתא דרבי ישמעאל, הצביעו על כך, שמדרשי האגדה בשני החיבורים דומים מאוד זה לזה ונראה שהם נלקחו ממקור אחד. אם כי, מ' כהנא (המכילתות) סבור שהמכילתא דרבי ישמעאל שומרת בדרך כלל על נוסח מקורי יותר מאשר המכילתא דרשב"י.20

מהדורה ביקורתית21

המהדורה הביקורתית למכילתא דרשב"י היא של אפשטיין-מלמד, שיצאה לאור בירושלים ב-1956. המהדורה מבוססת, כאמור, על 95 קטעי גניזה של המכילתא דרשב"י ושחזור החלקים החסרים מתוך מדרש הגדול (החלקים המשוחזרים הודפסו במהדורה באותיות קטנות). המהדורה כוללת מבוא, מקבילות ומפתחות, אך אינה כוללת פירוש. נוסח הפנים של מהדורה זו מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן. לא קיים פירוש שיטתי למכילתא דרשב"י, אולם קטעים מתוכה פורשו בידי הרב מ"מ כשר בספרו חומש תורה שלמה.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש, פירושים ותרגומים

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, מהד' הופמן, פרנקפורט תרס"ה.

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, מהד' אפשטיין-מלמד, ירושלים תשט"ו.

מ"מ כשר, חומש תורה שלמה, ירושלים תשנ"ב4.

W.D. Nelson, Mekhilta de-Rabbi Shimon bar Yohai, translated into English with critical introduction and annotation, Philadelphia 2006.

מחקרים

ל' אליאס בר-לבב, מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין: בין יצירה ערוכה לעריכה יצירתית, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ז.

י"נ אפשטיין, מבואות לספרות התנאים משנה, תוספתא ומדרשי-הלכה, ע"צ מלמד (עורך), ירושלים-תל אביב תשי"ז.

א"ח בורגנסקי, מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: עיונים במקורות ובדרכי העריכה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשנ"ז = בורגנסקי, מכילתא דרשב"י.

הנ"ל, 'מסוגיות עריכתה של המכילתא דר' שמעון בן יוחאי – הצמדת דרשות', סידרא יז, תשס"א-תשס"ב, עמ' 5-22 = בורגנסקי, הצמדת דרשות.

ב' דה-פריס, מחקרים בספרות התלמוד, ירושלים תשכ"ח.

מ' ויס, מבוא לתורה שבעל פה, יחידה 2: מדרש הכתוב ומדרשי ההלכה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"א.

מ' כהנא, המכילתות לפרשת עמלק, ירושלים תשנ"ט = כהנא, המכילתות.

ח"י לוין, 'פירושי המשנה במכילתא דרשב"י ותורת האמוראים', בר-אילן טז, תשל"ט, עמ' 59-69.

ע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים תשל"ג.

י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה ט, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ז.

  1. Ginzberg, ‘Der Anteil R. Simons an der ihm zugeschriebenen Mechilta’, in: M. Brann and I. Elbogen (eds.), Festschrift zu Israel Lewy’s siebzigstetm Geburtstag, Breslau 1911, pp. 403-436.

M.D. Herr, ‘Mekhilta of R. Simon ben Yohai’, Encyclopaedia Judaica 11, Jerusalem 1971-1972, p. 1269.

  1. Kahana, ‘The halakhic Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 3-105.

Idem, ‘Mekhilta of R. Simeon ben Yohai’, Encyclopaedia Judaica 13, Detroit 2007, pp. 795-797.

  1. Lewy, ‘Ein Wort uber die “Mechilta des R. Simon”’, Jahersbericht des judisch-theologischen Seminars 1889.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

Z.A. Yehuda, The Two Mekhiltot on the Hebrew Slave, Ph.D. dissertation, Yeshiva University, New York 1974.

לקריאה נוספת

ש' אברמסון, 'קטע חדש ממכילתא דרשב"י', תרביץ מא, תשל"ב, עמ' 361-372.

א' גליק, 'קטע נוסף ממכילתא דרשב"י', לשוננו 48-49, ב-ג, תשמ"ה, עמ' 210-215.

מ' כהנא, 'דף נוסף ממכילתא דרשב"י', עלי ספר טו, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 5-20.

מ"ב לרנר, 'פירושים וחידושים במכילתא דרשב"י לפרשת יתרו', בתוך: א' אופנהיימר ואחרים (עורכים), יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד: מחקרים לכבודו של שמואל ספראי, ירושלים תשנ"ג, עמ' 372-388.

W.D. Nelson, ‘The reconstruction of the “Mekhilta of Rabbi Shimon b. Yohai”: a reexamination’, Hebrew Union College Annual 70-71, 1999-2000, pp. 261-302.

Idem, ‘Critiquing a critical edition: challenges utilizing the “Mekhilta of Rabbi Shimon B. Yohai”’, in: L. Teugels and R. Ulmer (eds.), Recent Developments in Midrash Research, Piscataway NJ 2005, pp. 97-115.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     על הקריטריונים לחלוקה, רשימת המדרשים על פי בתי המדרש וגישות במחקר החולקות על כך ראה בהרחבה במבוא למדרשי התנאים.
  2. .     על דרכי הדרשה של רבי עקיבא ורבי ישמעאל ראה במבוא למדרשי התנאים.
  3. .     על מדרש זה ראה במבוא למדרש הגדול.
  4. .     הקטעים החדשים נמצאו בספריות שונות ברחבי העולם, אולם חלקם הגדול היו שייכים לאותו כתב היד. לעתים חצי אחד של הדף נמצא בספרייה אחת וחציו השני בספרייה אחרת!
  5. .     מ"מ כשר פרסם תחילה את ממצאיו בספר הרמב"ם והמכילתא דרשב"י, ניו יורק תש"ג. אולם, מרביתם של המדרשים שאותם זיהה כשר כמקור לרמב"ם מופיעים במדרש הגדול בלבד, ולא בקטעי הגניזה של המכילתא דרשב"י. במאמר ביקורת של ש' צייטלין על ספרו של כשר הוא טען כי יש להניח שהרמב"ם היווה מקור למדרש הגדול ולא להפך, ראה:S. Zeitlin, ‘Maimonides and the Mekilta of Rabbi Simon ben Yohai’, JQR 34, 1933-1934, pp. 487-489; וראה במבוא למדרש הגדול. כשר הוציא מהדורה מתוקנת של ספרו בשם ספר הרמב"ם והמכילתא דרשב"י, ירושלים תש"ם, שבה הוא הציג גישה מתונה יותר ביחס שבין הרמב"ם והמכילתא דרשב"י.
  6. .     ראה למשל: מ' כהנא, קטעי מדרשי הלכה מן הגניזה, ירושלים תשס"ה.
  7. .     ראה במבוא למדרשי התנאים.
  8. .     התופעה ששם המדרש נקבע לפי החכם הראשון שמוזכר בו קיימת במדרשים נוספים, ראה לדוגמה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל ובמבוא לפסיקתא דרב כהנא.
  9. .     לוין התמקד במחקרו בדרך שבה המכילתא דרשב"י מצטטת את המשנה, ולכן הוא מסייג את מסקנתו לחלק של פירושי המשנה המצויים במכילתא דרשב"י בלבד.
  10. .   במסגרת עבודה לשם קבלת התואר דוקטור שכתבה על המכילתא דרשב"י. לאחר פטירתה בטרם עת עבודתה נערכה סופית בידי מ' כהנא.
  11. .   ראה במבוא למדרשי התנאים.
  12. .   ראה: א"א הרכבי (מהדיר), תשובות הגאונים א, ירושלים תשכ"ו, סימן רכד, עמ' 107.
  13. .   כתב יד פירקוביץ-אדלר. ראה: מ' כהנא, אוצר כתבי-יד של מדרשי ההלכה: שחזור העותקים ותיאורם, ירושלים תשנ"ה, עמ' 51-54.
  14. .   המנהג הארץ ישראלי הקדום של הקריאה בתורה היה מחזור קריאה תלת-שנתי, כלומר, בכל שבת נקרא בבית הכנסת חלק אחד מן התורה, המכונה סדר, וקריאת התורה כולה הסתיימה אחת לשלוש שנים או שלוש שנים ומחצה. העדויות השונות למנהג זה מורות על חלוקת התורה ל-137 או ל-141 או ל-154 או ל-167 או ל-175 סדרים. ברוב כתבי היד של התורה (אך לא בספרי התורה ששימשו לקריאה בבית הכנסת) סומנו תחילת הסדרים בשולי הגיליון על ידי האות סמ"ך. מנהג הקריאה הבבלי, הנהוג עד ימינו, הוא מחזור קריאה חד-שנתי, כלומר, קוראים בכל שבת פרשה מן התורה, ומסיימים לקרוא את התורה כולה בשנה אחת. על פי מנהג זה התורה נחלקת ל-54 פרשות. ראה: י' ייבין, ערך 'פרשה, סדר, פסקה, פסוק, פרק', אנציקלופדיה מקראית ו, ירושלים תשכ"ה, טורים 625-627; ש' נאה, 'סדרי קריאת התורה בארץ-ישראל: עיון מחודש', תרביץ סז ב, תשנ"ח, עמ' 167-187; ע' פליישר, 'הערות לצביון המחזור התלת-שנתי של הקריאה בתורה כמנהג ארץ ישראל', תרביץ עג א, תשס"ד, עמ' 83-124.
  15. .   המכילתא דרבי ישמעאל פותחת בפסוק זה.
  16. .   על האגדה במדרשי התנאים ראה במבוא למדרשי התנאים.
  17. .   הדרשה על שמות י"ב, יג: "והיה הדם לכם לאֹת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלֵכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכֹתי בארץ מצרים".
  18. .   מכילתא דרשב"י בא י"ב יג, מהד' אפשטיין-מלמד עמ' 16.
  19. .   השאלה שנשאלה על הפסוק זהה לשאלה המופיעה במכילתא דרבי ישמעאל (ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל). במכילתא דרבי ישמעאל מובא מדרש אגדה העוסק בטעמי המצוות, ומדגיש כי הדם נועד לבני ישראל ולא לקב"ה, ואף קובע כי יש לתת את הדם על המזוזות מבפנים. י' פרנקל מציע כי ניתן לזהות כאן פולמוס בין בתי המדרש. בית מדרשו של רבי ישמעאל הציע שתי תשובות באגדה מדוע יש לשים את הדם על מזוזות הבתים מבפנים, שהמשותף להן הוא שאין בנתינת הדם על המזוזות כוח השפעה על ה', וחשיבותה היא רק עבור בני ישראל. תשובות אלו הגיעו לעריכה במכילתא דרבי ישמעאל. אולם, כאשר הגיעו השאלה והתשובות עליה לבית מדרשו של רבי עקיבא, התעוררה התנגדות לגישה המשתקפת מהתשובות שניתנו לשאלה זו. בבית מדרשו של רבי עקיבא אימצו את השאלה וענו עליה במדרש הלכה המבטא את ההפך מהתשובות באגדה שניתנו במכילתא דרבי ישמעאל. ככל הנראה, בבית מדרשו של רבי עקיבא לא קיבלו את הדעה כי מעשה המצווה עצמו לא משפיע כלל על האל המצַווה. יש לציין כי י' פרנקל מניח שעריכת המכילתא דרשב"י מאוחרת לעריכת המכילתא דרבי ישמעאל.
  20. .   על ההבדלים במדרשי האגדה שבשתי המכילתות, ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל.
  21. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה