מבוא למדרשים

ויקרא רבה

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש ויקרא רבה הוא מדרש אגדה דרשני על ספר ויקרא, כלומר, מדרש הכולל דרשות אגדיות על הפסוקים הראשונים של הסדרים המקראיים בספר ויקרא, ולא מפרש את כל פסוקי החומש. המדרש נערך ככל הנראה בארץ ישראל במאה החמישית.

שם המדרש

המדרש מכונה בפי רב אחאי גאון בספר השאילתות, בשם 'אגדה של ויקרא'. השם 'ויקרא רבה' ידוע מתקופה מאוחרת יותר, מידיהם של מעתיקים. לדוגמה, בסוף כתב יד לונדון של המדרש נכתב 'חסלת אגדה דויקרא רבא'. בשם זה הוא גם מוזכר בערוך לר' נתן מרומי. סביר להניח כי התואר 'רבה' (שמשמעו בארמית גדול) נוסף למדרש ויקרא רבה, כמו לשאר מדרשי האגדה לתורה, בידי מעתיקים, בהשפעת שמו של מדרש בראשית רבה, מכיוון שמדרשים אלו הועתקו בזה אחר זה בכתבי היד.1

זמן המדרש

לצורך קביעת זמנו של החיבור בחנו החוקרים את החיבורים שמדרש ויקרא רבה עשה בהם שימוש, ואת החיבורים שהכירו את המדרש וציטטו ממנו. ויקרא רבה מכיל חומרים המוכרים לנו מחיבורים מתקופת התנאים. הוא מצטט מן המשנה, מן התוספתא ומן הספרא. כמו כן מצטט המדרש קובצי ברייתות שאינן ידועות לנו כמו: תני בר קפרא ותני חזקיה. יש מקבילות רבות בין מדרש ויקרא רבה לתלמוד הירושלמי, לעתים מקבילות מדויקות ולעתים מקבילות עם שינויים רבים של הרחבה או צמצום.2 פרט למבנה השונה של ויקרא רבה ובראשית רבה דומים המדרשים בלשונם, בשמות החכמים המצוטטים בהם, בדרכי הדרשה ובמקורות שבהם הם עושים שימוש, ויש ביניהם מקבילות רבות.3 הקשר בין ויקרא רבה לפסיקתא דרב כהנא הדוק אף יותר, בגלל המבנה הדומה ובגלל חמש פרשות משותפות לשני החיבורים.4

הקשר שבין מדרש ויקרא רבה למדרש בראשית רבה היה גורם מכריע בסוגיית תיארוך ויקרא רבה. י"ל צונץ סבר כי מדרש ויקרא רבה עשה שימוש במדרש בראשית רבה. אולם מכיוון שלדעתו בראשית רבה נערך במאה השישית, מדרש ויקרא רבה, המאוחר לו, נערך, לדעתו, באמצע המאה השביעית. ח' אלבק הקדים את זמנו של מדרש בראשית רבה למאה החמישית, ולכן הוא הקדים גם את זמנו של מדרש ויקרא רבה לסוף המאה החמישית או לתחילת המאה השישית. מ' מרגליות, שהתקין מהדורה ביקורתית למדרש ויקרא רבה טען, כי גם אם נקבל את ההנחה שוויקרא רבה מאוחר לבראשית רבה אין צורך לקבוע כי הוא נערך עשרות שנים אחריו, שהרי חיבורים אלו נוצרו באותו אזור גאוגרפי – בגליל, וייתכן אפילו שבאותה העיר עצמה – בטבריה. מרגליות קובע אפוא כי זמן עריכת מדרש ויקרא רבה הוא כזמן החכמים המאוחרים ביותר המוזכרים בו, כלומר, בתחילת המאה החמישית.

מדרש ויקרא רבה נחשב, כאמור, לאחד ממדרשי האמוראים הקדומים, בדומה למדרש בראשית רבה. פייטנים5 ומדרשים המאוחרים למדרש זה עשו בו שימוש רב וציטטו ממנו, כמו מדרשי המגילות וספרות התנחומא ילמדנו.

מקום המדרש ולשונו

מדרש ויקרא רבה הוא מדרש ארץ ישראלי מובהק. שפתו של המדרש היא עברית מעורבת בארמית ארץ ישראלית, וניתן למצוא בו גם מילים יווניות. החכמים המוזכרים במדרש הם חכמי ארץ ישראל, ומוזכרים בו רק מעט חכמים בבליים, ומדורות האמוראים הראשונים בלבד. יש בו חכמים הנקראים על שם מקומם בארץ ישראל, כמו ר' נתן דבית גוברין, ר' הונא רבה דציפורי, ר' פנחס דיפו, ועוד. שמות מקומות בארץ ישראל מוזכרים גם בסיפורי החכמים, כדוגמת הרוכל שהיה מוכר סם חיים בעיירות הסמוכות לציפורי והרחיק עד עכברא, שם פגש את ר' יניי,6 השוחט שהאכיל את תושבי ציפורי נבלות וטרפות ונפל מראש הגג בערב יום הכיפורים,7 ועוד. שמות המקומות בארץ ישראל המוזכרים במדרש ויקרא רבה מעידים על מקומות יישובם של היהודים באותה תקופה בארץ ישראל. רוב המקומות המוזכרים הם באזור הגליל, ויש להניח כי המדרש נערך באזור זה.

המדרש מכיל גם עדויות על מציאות החיים בארץ ישראל: הקושי בשמירת השמיטה, אכילת התרומות והמעשרות על יד הכוהנים, מנהגי קבורה בציפורי, ועוד. מ' מרגליות הדגיש, כי ההלכות והמנהגים המשתקפים בוויקרא רבה תואמים להלכה ולמנהג הארץ ישראלי, לדוגמה: בדרשה על הפסוק "ה' מתיר אסורים" (תהילים קמ"ו, ז) מובאות במדרש דוגמות לדברי מאכל שה' מתיר לאכול, על אף שהם דומים לדברי מאכל אסורים. בהמשך, מובאת דרשה בשם ר' מאיר הכוללת רשימה של מקרים מתחומים שונים, המדגימה את העיקרון "יותר ממה שאסרתי לכם התרתי לכם":

אסרתי לכם דם הנידה התרתי לכם דם בתולים. אסרתי לכם אשת איש והתרתי לכם את השבויה… אסרתי לכם לבישת כלאים והתרתי לכם סדין בציצית. אסרתי לכם בשר חזיר והתרתי לכם לשון דג…8

מרגליות ציין, כי התרת דם בתולים, המוזכרת בדרשה, תואמת את המנהג הארץ ישראלי בניגוד למנהג הבבלי.9

מבנה המדרש

חומש ויקרא עוסק בעיקר במצוות הקרבנות ובפרטי דיניהם, דבר המקשה על יצירת מדרש אגדה הדורש את פסוקי הספר בזה אחר זה (כדוגמת מדרש בראשית רבה). עורך המדרש בחר במבנה ייחודי של פרשות המאפשר לפתח מגוון רחב של נושאים, ועם זאת להישאר צמוד לספר ויקרא המקראי.

המדרש בנוי מ-37 פרשות,10 כשכל פרשה דנה בדרך כלל בנושא אחד, העולה מפסוק הסדר המקראי, כלומר מהפסוק הראשון של הסדר, או מאחד הפסוקים שאחריו. הדיון בפסוקים הראשונים בלבד מאפשר לעורך המדרש לא להתייחס לכל מגוון הדינים המופיעים בספר ויקרא, אלא רק לנושא שבו הוא רוצה לדרוש. גם פסוקים ראשונים אלו מוּצָאים ברוב המקרים מידי פשוטם, ומהווים בסיס לדיון אגדי בנושא רחוק מנושא הפסוקים עצמם. כך לדוגמה, פרשה ט, המבוססת על פסוק הסדר "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'" (ויקרא ז', יא), דנה ברובה בנושא השלום וחשיבותו.

קיימת מחלוקת במחקר מה הנחה את עורך המדרש לעצב דווקא 37 פרשות, ומה היו הקריטריונים שהובילו אותו לבחור באיזה פסוק בספר ויקרא תתחיל פרשה חדשה במדרש. הגישה הראשונית ביחס למדרש ויקרא רבה הייתה לראות בו חיבור המשקף את הדרשות בציבור שנאמרו בעל פה בידי דרשנים בבתי הכנסת בתקופת האמוראים. על פי הנחה זו סברו ח' אלבק וי' היינימן (קומפוזיציה) כי פרשות המדרש נקבעו לפי ראשי הסדרים בסדרי הקריאה בתורה על פי המנהג הארץ ישראלי הקדום. אולם, התעוררו קשיים בהתאמה בין 37 הפרשות בוויקרא רבה והפסוקים שבהם הן מתחילות, לבין ראשי הסדרים בספר ויקרא הידועים לנו.11 גישה נוספת ביחס למדרש ויקרא רבה היא לראות בו חיבור ספרותי, שנוצר גם בזיקה לבית הכנסת אך לא בהכרח רק אליו.12 על פי גישה זו, עורך המדרש התחשב גם בשיקולים ספרותיים בקביעה היכן תתחיל פרשה חדשה במדרש.13

מבנה הפרשה

לכל פרשה במדרש ויקרא רבה מבנה קבוע: חטיבת פתיחתאות,14 גוף הדרשה וחתימה בדברי ברכה ונחמה. כל פרשה בוויקרא רבה מתחילה בחטיבה של דרשות מסוג הפתיחתא (בכל פרשה יש לפחות שתיים), וחטיבה זו מהווה את רוב הפרשה. יש לציין, כי שתי הגישות ביחס להבנת אופיו של מדרש ויקרא רבה – חיבור המשקף דרשות בעל פה או חיבור ספרותי – עומדות בבסיס המחקר על המבנה והמטרה של דרשות הפתיחתא.

לאחר חטיבת הפתיחתאות באה בכמחצית מהפרשות המילה 'גופא', המציינת את גוף הדרשה.15 בחלק זה נדרשים מספר פסוקים מתחילת הסדר, פסוקים מסדר קודם המתקשרים לנושא הפרשה, או דיונים אגדיים בדוגמת סוגיה תלמודית סביב נושא הפרשה, ועוד.

הפרשה מסתיימת בדרשת סיום עם דברי נחמה המתקשרים לנושא הפרשה. לדוגמה: פרשה כ מוסבת על הפסוק "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א) ודנה בנושא המוות. הפרשה מסתיימת בדרשה הבאה:

אמר רבי חייא בר אבא באחד בניסן מתו שני בני אהרן. ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתתן שלצדיקים מכפרת. ומנין שיום הכיפורים מכפר? 'כי ביום הזה יכפר עליכם' (ויקרא ט"ז, ל). ומנין שמיתתן שלצדיקים מכפרת? 'ויקרבו את עצמות שאול וגו' ויעתר ה' לארץ מאחרי כן' (שמ"ב כ"א, יד).16

תוכני המדרש

פרשות המדרש דנות בנושאים מגוונים ביותר, ביניהם: הנבואה, ישראל ואומות העולם, חטא ועונש, הנשמה, דברי תוכחה על מידות רעות, גנות שתיית יין מעבר למידה, שימוש לרעה בדיבור, חשיבות השלום, העולם הבא והמשיח ועוד. בכל פרשה יש לרוב נושא אחד המתלבן ונידון מכיוונים שונים, ומובאות בה דעות והשקפות שונות, שפעמים רבות אינן מתיישבות זו עם זו.17 מלבד דרשות על הפסוקים מכיל מדרש ויקרא רבה כשבעים סיפורי חכמים, סיפורים המספרים מחדש את סיפורי המקרא, משלים ופתגמים עממיים. לדוגמה, בפרשה יב במדרש שדנה בנושא שתיית היין, מובא מעשה זה:

א"ר אחא מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין, קורות ביתו ושותה בהן יין, והיו בניו מלינים ואומרי' לית הדין סבא אבינו נפיק מן עלמא ולא שביק לן לאחר מיתתיה כלום. מה נעביד ליה, איתין ונשקוניה ונשכרוניה ונטענוניה ונפקוניה ונימר דהוא מית ונשכביניה בגו משכביה. עבדין כן נסוניה ואשקוניה ושכרוניה ואפקוניה ויהבוניה בחד בית עלם. עברון שפאין בתרע בית עלם, עברון ציבחד חמרין למעול לההיא קרתא, שמעון דאנגריא במדינתא אמרין איתון ונפרוק אילין זיקיא בהדין משכבא ונערוק. עבדין כן פרקון טעוניהון בגו בית עלם ואזלון למיחמי מה קלא במדינתא, והוה ההוא גבר תמן חמון יתיה סברון הוא מת. מן דאיתער משינתיה חמא זיקא יהיבא לעילא מן רישיה שרא יתה ויהבה בפומיה שרי שתי, כיון דרוי שרי זמר. בתר תלתא יומין אמרון בניה לית אנן אזלין וחמן ההוא אבון מה עביד, אי חיי אי מיית. אתן אשכחוניה והא זיקא יהיבה בפומיה והוא יתיב שתי. אמרון ליה אף הכא ביני מיתיא לא שבקך ברייך וביני חייא שביק לך, הואיל ומן שמיא יהבו לך לית אנן ידעינן מה נעביד לך, איתון נעליניה ונתקניניה ונעביד ליה קטסטסיס. עבדין ליה תקנה כל חד וחד משקי ליה יומיה.

[= מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהם יין, קורות ביתו ושותה בהן יין, והיו בניו מלינים ואומרים אין אבינו הזקן הזה יוצא מן העולם ואינו משאיר לנו לאחר מותו כלום. מה נעשה לו? בואו ונשקנו ונשכרנו ונטענו ונוציאו ונאמר שהוא מת ונשכיבו בתוך משכבו.18 עשו כן, לקחוהו, והשקוהו ושיכרוהו והוציאוהו ונתנוהו בבית עולם אחד. עברו מוכרי יין בשער בית הקברות. עברו קצת חמרים להיכנס לאותה עיר, שמעו שאנגריה19 במדינה אמרו בואו ונפרוק נאדות אלו בקבר זה ונברח. עשו כן. פרקו מטענם בתוך בית הקברות והלכו לראות מה נשמע במדינה. והיה אותו איש מונח שם וכשראו אותו סברו שהוא מת. כשנתעורר משנתו ראה נאד נתון למעלה מראשו, התיר אותו ונתנו בפיו והתחיל שותה, כיוון שרווה התחיל מזמר. לאחר שלושה ימים אמרו בניו וכי אין אנו הולכים ורואים מה אבינו עושה אם הוא חי או מת? באו ומצאוהו והנה נאד נתון בפיו והוא יושב ושותה. אמרו לו אף כאן בין המתים לא עזבך בוראך, האם בין החיים יעזבך? הואיל ומן השמיים נתנו לך אין אנו יודעים מה נעשה לך. בואו נכניסנו ונתקננו ונעשה לו קטסטסיס.20 עשו לו תקנה כל אחד ואחד יהיה משקה אותו יומו.]21

מדרש ויקרא רבה ופיוטי יניי

הפייטן יניי, שהיה מן הפייטנים המוקדמים שפעלו בארץ ישראל, עשה שימוש רב במדרש ויקרא רבה בפיוטיו. זמנו של יניי, המכיר את המדרש לאחר עריכתו, תורם לתיארוך המדרש. יניי חי לפני הכיבוש הערבי וזמן פעילותו הוא כנראה במאה השישית, בסוף השלטון הביזנטי בארץ ישראל. בפיוטי יניי ניתן למצוא הקבלות רבות לחלקים מהמדרש, ולעתים הוא אף מפייט פרשה שלמה מן המדרש. לדוגמה:

'ומים תיכן במידה' (איוב כ"ה, כה), אדם הזה משוקל, חציו מים וחציו דם. בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם ולא הדם רבה על המים. ובזמן שהוא חוטא, פעמים שהמים רבין על הדם ונעשה אידרופיקאוס,22 פעמים שהדם רבה על המים ונעשה מצורע, אדם או דם.23

הפייטן יניי מפייט קטע זה, כך:

במידה תיכנתה בו מים ודם,

היות חציו מים וגם חציו דם,

גם בצידקו היות ככל אדם,

לא דם רבה על מים

ולא מים על דם.24

מהדורה ביקורתית25

מ' מרגליות התקין מהדורה ביקורתית בשיטה הדיפלומטית למדרש ויקרא רבה המבוססת על שבעה כתבי יד ועוד קטעי גניזה.26 לנוסח הפנים של המהדורה בחר מרגליות בכתב יד לונדון 340.27 המהדורה כוללת חילופי גרסות, מקבילות, הערות ומבוא והיא יצאה לאור בירושלים בשנים 1953-1954. נוסח הפנים של מהדורת מרגליות ונוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

בשנים האחרונות עסקו ח' מיליקובסקי ומ' שליטר בהתקנת מהדורה ביקורתית חדשה למדרש בשיטה הסינופטית. מהדורה זו כוללת מספר כתבי יד וקטעי גניזה שלא היו ידועים למרגליות ולכן לא נכללו במהדורתו. ניתן לעיין במהדורה באתר האינטרנט של אוניברסיטת בר אילן.28

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש, פירושים ותרגומים

דפוס ראשון: מדרש רבה, קושטא רע"ב.

מדרש רבה, ונציה ש"ה.

מדרש רבה, וילנה תר"ג-תר"ה, תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח).

מדרש רבה, ורשה תר"י, תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז).

מדרש ויקרא רבה, מהד' מ' מרגליות, ירושלים תשי"ג-תשי"ד.

מדרש רבה, מפורש בידי א"א הלוי, תל אביב תשט"ז-תשכ"ג.

מדרש רבה, מפורש פירוש מדעי חדש, מ"א מירקין, תל אביב תשי"ז-תשכ"ז.

מדרש רבה המבואר, ירושלים תשמ"ג-תשנ"ט.

Midrash rabbah, translated into English with notes, glossary and indexes under the editorship of H. Freedman and M. Simon; with a foreword by I. Epstein, London 1939.

מחקרים

ח' אלבק, 'מדרש ויקרא רבה', בתוך: ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג למלאת לו שבעים שנה, ניו יורק תש"ו, חלק עברי, עמ' כה-מג.

א' גולדברג, 'המונח "גופא" במדרש ויקרא רבה', לשוננו לח, תשל"ד, עמ' 163-169.

י' היינימן, 'פרשיות בויקרא רבה שמקוריותן מפוקפקת', תרביץ לז, תשכ"ח, עמ' 339-345 = היינימן, פרשיות.

הנ"ל, 'אמנות הקומפוזיציה במדרש ויקרא רבה', הספרות ב, תשל"א, עמ' 808-825
= היינימן, קומפוזיציה.

ב' ויסוצקי, 'על כמה מעקרונות העריכה של ויקרא רבה', בתוך: י' לוינסון ואחרים (עורכים), היגיון ליונה: היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים, ירושלים תשס"ז, עמ' 333-345 = ויסוצקי, עקרונות העריכה.

ע' מאיר, 'מעשה העריכה בבראשית רבה ובויקרא רבה', בתוך: מ"ב לרנר ואחרים (עורכים), תעודה יא: מחקרים במדרשי האגדה ספר זכרון לצבי מאיר רבינוביץ, תל אביב תשנ"ו, עמ' 61-90.

ח' מיליקובסקי, 'ויקרא רבה, פרשה כח, הפתיחתא הראשונה (פסקאות א-ג): עיונים בנוסח, בעריכה ובזיקתה למקבילה בפסיקתא דרב כהנא', תרביץ עא, תשס"ב, עמ' 19-65.

מ' מרגליות, 'מבוא, נספחים ומפתחות', בתוך: מדרש ויקרא רבה, מהד' מרגליות, ירושלים תש"ך.

י' פרנקל, דרכי האגדה והמדרש א, גבעתיים תשנ"א.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

צ"מ רבינוביץ, הלכה ואגדה בפיוטי יניי, תל אביב תשכ"ה.

  1. Heinemann, ‘Leviticus Rabbah’, Encyclopaedia Judaica 12, Detroit 2007, pp. 740-742.
  2. Milikowsky and M. Schlueter, ‘Vayyiqra Rabba through History’, in: J. Targarona Borrás and A. Sáenz-Badillos (eds.), Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century 1, Leiden 1999, pp. 311-321.
  3. Sarason, ‘The “Petihtot” in Leviticus Rabba: “Oral Homilies” or Redactional Construction?’, JJS 33, 1982, pp. 557-567.

B.L. Visotzky, ‘Structure: The Problem of Thematic Unity’, Golden Bells and Pomegranates: Studies in Midrash Leviticus Rabbah, Tubingen 2003.

לקריאה נוספת

א' גולדברג, 'בעיות עריכה וסידור בבראשית רבה ובויקרא רבה שטרם באו על פתרונן', בתוך: י' זוסמן וד' רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד ג, קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים – מוקדש לזכרו של פרופ' אפרים א' אורבך, ירושלים תשס"ה, עמ' 130-152.

מ"ב לרנר, פירוש קדום למדרש ויקרא רבה, ירושלים תשנ"ה.

ל' מוסקוביץ, 'היחס בין התלמוד הירושלמי לבין ויקרא רבה – בחינה מחודשת', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, ג, תשנ"ד, עמ' 31-38.

ח' מיליקובסקי, 'החיפוש אחר "הטקסט המקורי": עיונים בענייני נוסח וההדרה בסדר עולם ובויקרא רבה', בתוך: א' אדרעי ואחרים (עורכים), מחקרים בתלמוד ובמדרש: ספר זיכרון לתרצה ליפשיץ, ירושלים תשס"ה, עמ' 349-384.

הנ"ל, 'ויקרא רבה פרשה ל: תולדות המסירה, קורות הההדרה והצגת מהדורה חדשה (לפסקה א ולפסקה ב)', בר-אילן ל-לא, תשס"ו, עמ' 269-318.

י"מ תא-שמע, 'פירוש אשכנזי-צרפתי קדום למדרשי בראשית וויקרא רבה, מכילתא וספרי בכתב-יד', תרביץ נה, תשמ"ו, עמ' 61-75.

N.J. Cohen, ‘Leviticus Rabbah, Parasha 3: An Example of a Classic Rabbinic Homily’, JQR 72, 1981, pp. 18-31.

Idem, ‘Structure and editing in the Homiletic midrashim’, AJS Review 6, 1981, pp. 1-20.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

  1. Stern, ‘Midrash and the Language of Exegesis: A study of Vayikra Rabbah, Chapter One’, in: G. Hartman and S. Budnick (eds.), Midrash and Literature, New Haven 1986, pp. 105-124.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     ראה במבוא לבראשית רבה.
  2. .     הדעות חלוקות במחקר האם המקבילות בירושלמי ובוויקרא רבה מקורן במדרש או בתלמוד, או ששניהם שאבו אותם ממקור קדום יותר.
  3. .     גם לגבי מדרשים אלו עלתה השאלה מה מידת התלות ההדדית ביניהם, והאם אינם מסתמכים על מקור קודם להם בזמן. ראה במבוא לבראשית רבה.
  4. .     שאלת היחס בין חיבורים אלו חריפה יותר, בגלל ההקבלה המלאה של חמש פרשות, ולא רק מקורות מקבילים המפוזרים לאורך החיבור. קביעת מקורן של פרשות אלו תלויה במידה רבה בהבנת אופיו של כל חיבור. ח' אלבק וי' פרנקל טענו, כי הפרשות בוויקרא רבה מקוריות ומשם הועברו לפסיקתא דרב כהנא. ב"ל ויסוצקי טוען כי מקורן של הפרשות בפסיקתא דרב כהנא, הקדום בזמן לוויקרא רבה. י' היינימן (פרשיות) טען, כי הייתה העברה דו-סיטרית בין החיבורים, ויש לבחון את נחיצותה של כל פרשה בכל אחד מהחיבורים. מ' מרגליות טען, כי יד אחת ערכה את שני החיבורים ולכן הפרשות מקוריות באותה המידה בשניהם. ח' מיליקובסקי בחן שאלה זו מחדש בעזרת מהדורה ביקורתית בשיטה הסינופטית למדרש ויקרא רבה, והצביע על כך שהנוסח במדרש ויקרא רבה קדום יותר מזה שבפסיקתא דרב כהנא. ראה במבוא למדרש פסיקתא דרב כהנא.
  5. .     ראה להלן בפרק מדרש ויקרא רבה ופיוטי יניי.
  6. .     ראה: ויקרא רבה פרשה טז, מהד' מרגליות עמ' שמט-שנא.
  7. .     ראה: ויקרא רבה פרשה ה, מהד' מרגליות עמ' קיט-קכ.
  8. .     ויקרא רבה פרשה כב י, מהד' מרגליות עמ' תקכא-תקכב.
  9. .     ראה: מ' מרגליות, החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ח, עמ' 99; והשווה חולין קט ע"ב ופירוש רש"י שם ד"ה דם טהר, ופירוש תוספות ד"ה נדה דם טהר.
  10. .   כך בכל כתבי היד השלמים של החיבור.
  11. .   אלבק טען, כי אי-התאמה זו נובעת מקיומם של מנהגים שונים ביחס לראשי סדרים. כלומר, לא היה מנהג אחד מחייב שעל פיו כל הקהילות בארץ ישראל קראו בתורה בשבת, אלא היו כמה מנהגי קריאה שנהגו במקביל בקהילות השונות. היינימן (פרשיות) הציע, כי לא כל הפרשות המופיעות במדרש אכן יצאו מתחת ידו של העורך, ועשר פרשות נוספו זמן קצר לאחר עריכת המדרש על ידי דרשנים ומעתיקים, והן אלו שלא תואמות את ראשי הסדרים.
  12. .   כך טענו ר' סרסון וב' ויסוצקי (עקרונות העריכה).
  13. .   לדעת ב' ויסוצקי (עקרונות העריכה) עורך המדרש ליקט דרשות ודברי אגדה על ספר ויקרא מדרשות שנאמרו בציבור וממסורות אגדה בכתב ובעל פה. עורך המדרש מיין את החומר האגדי הרב לפרשות על פי שיקולים ספרותיים ובהתאם לנורמות העריכה שהכיר בעולם ההלניסטי של זמנו.
  14. .   על הפתיחתא ראה במבוא לבראשית רבה, הערה 16.
  15. .   מ' מרגליות הסביר שבהרבה פרשות הושמטה מילה זו על ידי מעתיקים, מפני שחשבו בטעות כי היא המונח 'גופא' המופיע בתלמוד הבבלי, שם המונח מקדים דיון בנושא שהוזכר קודם לכן ומשלא מצאו דיון שכזה במדרש, מחקו את המונח 'גופא'. אולם משמעות המונח במדרש היא מילולית – 'הגוף', כלומר גוף הדרשה. מונח זה מופיע בעברית, 'גוף', גם בפיוטים – בקרובות לשבתות ולימים טובים, לפני החטיבה העיקרית של הפיוט, העוסקת בברכה האמצעית של תפילת העמידה. א' גולדברג הציע כי המונח 'גופא' במדרש בא לציין מעבר מהפתיחתאות הקלסיות לסוג אחר של פתיחתא – "פתיחתא של עניין" – העוסקת בנושא מרכזי בסדר המקראי.
  16. .   ויקרא רבה פרשה כ, מהד' מרגליות עמ' תעב.
  17. .   י' היינימן (קומפוזיציה) טען, כי עורך המדרש שאף ליצור אינטגרציה מלאה בין כול המקורות המובאים בכול פרשה. דרכו הספרותית של העורך, לשיטתו, היא גישה דיאלקטית, המבליטה את הצדדים השונים של הנושא, וגם במקום שבו ניתן היה להציג עמדה אחת, מעדיף העורך להציג עמדות שונות ומנוגדות, על מנת להעלות את הנושא בכל משמעויותיו. לעומתו טוען ב' ויסוצקי (עקרונות העריכה) כי החיפוש אחר אחידות תמטית בפרשות המדרש היא כפיית מבט מערבי מודרני על טקסט קדום, המשליך על העורך גישות פילוסופיות ואנליטיות, שלא היו מנת חלקו בהכרח. הפרשות אכן מאורגנות לטעמו, אך רחוקות מלהביע מסר אחד.
  18. .   משכבו – קברו.
  19. .   אנגריה – מס.
  20. .   קטסטסיס – חוק קבוע.
  21. .   ויקרא רבה פרשה יב, מהד' מרגליות עמ' רמה-רמז. מספר חוקרים דנו במשמעות הסיפור המצדד בשיכור ובשכרות, ובמטרת שיבוצו בהקשר זה במדרש, ראה: י' אלבוים, 'מעשים בשכור ומכוער באגדתנו ובאגדת יון', מחניים 20, תשכ"ז, עמ' קכב-קכט; י' היינימן, 'אמוראי ארץ ישראל כאמני הדרשה', הספרות 25, 1977, עמ' 69-79; י' לוינסון, '"עולם הפוך ראיתי" – עיון בסיפור השיכור ובניו', מחקרי ירושלים בספרות עברית יד, תשנ"ג, עמ' 7-29.
  22. .   אידרופיקאוס – חולה במחלת המים.
  23. .   ויקרא רבה פרשה טו, מהד' מרגליות עמ' שכג-שכד. מרגליות מסביר כי ניתן להבין את סוף הדרשה בשתי צורות: המילה 'אדם' על פי ההגייה הגלילית, כמו בהגייה האשכנזית, נשמעת 'או דם', ולכן אם האדם זוכה הוא אדם שחציו מים וחציו דם, ואם הוא חוטא הוא אדם (= או דם) שרבה בו הדם והוא מצטרע. ההבנה השנייה היא 'או' כקריאה של צער, אבוי אם ירבה בו הדם ויצטרע.
  24. .   פיוטי יניי מלוקטים מתוך כתבי הגניזה ומקורות אחרים, מ' זולאי (מהדיר), ברלין תרצ"ח, עמ' קנ; מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים א, מהד' צ"מ רבינוביץ, ירושלים תשמ"ה-תשמ"ז, עמ' 423.
  25. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  26. .   בשל חשיבותם של קטעי גניזה אלו מרגליות הדפיס אותם בסוף מהדורתו.
  27. .   כתב יד זה כולל גם את מדרש בראשית רבה, והוא מהווה את נוסח הפנים גם במהדורה הביקורתית של תיאודור-אלבק למדרש בראשית רבה. ראה במבוא לבראשית רבה.
  28. .   www.biu.ac.il/JS/midrash/VR.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה