מבוא למדרשים

אגדת בראשית

עדכון אחרון: 31/10/2021

אגדת בראשית היא מדרש אגדה דרשני לספר בראשית, בעל מבנה ייחודי. המדרש כולל 28 יחידות דרשניות. כל יחידה מחולקת לשלושה חלקים – החלק הראשון כולל דרשות על פסוק מהתורה (מספר בראשית), החלק השני כולל דרשות על פסוק מנביאים והחלק השלישי כולל דרשה על הפסוק הראשון של אחד ממזמורי תהילים. המדרש נכתב בעברית, והוא נוצר ככל הנראה בדרום איטליה במאה התשיעית.

שם המדרש

אין לדעת מה היה שמו המקורי של המדרש, מכיוון שחכמי ימי הביניים שציטטו ממנו כינו אותו בטעות בשם 'תנא דבי אליהו'.1 גם בעדי הנוסח של המדרש שוררת אי-בהירות ביחס לשם המדרש. בקטע גניזה קדום של המדרש2 מופיע השם 'ילמדנו', אך שם זה נמחק ותוקן לשם 'אגדת בראשית'. לא ברור מי תיקן את שם החיבור בקטע הגניזה ומתי הוא עשה זאת. באחד מכתבי היד של המדרש,3 מופיע השם 'סדר אליהו רבה'. המדרש הודפס לראשונה תחת השם 'אגדת בראשית' בידי מנחם לונזאנו בוונציה בשנת 1618, וכך הוא מכונה מאז.

ייחוס המדרש

שאלת ייחוסו של המדרש תלויה בסוגיית זמנו של המדרש. ר' אברהם בן הגר"א, שהוציא מהדורה של המדרש בווילנה ב-1802, הניח כי אגדת בראשית היא מדרש קדום, והציע כי האמורא רב, בן המאה השלישית, חיבר את המדרש. א"ל גורדון דחה הצעה זו, וייחס את המדרש לתנא רבי מאיר. אולם, דעות אלו נדחו במחקר, מכיוון שהחוקרים השונים נוטים לאחר את זמנו של החיבור הרבה מעבר לתקופת התנאים והאמוראים.

לשון המדרש

שפתו של המדרש היא עברית. במדרש מופיעות גם מילים לועזיות ביוונית ובלטינית, אשר חלקן נפוצות בספרות חז"ל וחלקן יחידאיות. ע' קהלני ניתח את המילים הלועזיות שבמדרש וציין, כי צורת הכתיב של מילים אלו במדרש קרובה יותר למקור הלועזי מאשר לצורתן בחיבורים יהודיים אחרים. כמו כן הוא מציין, כי ישנן במדרש כמה מילים ותופעות לשוניות המצביעות על קשר לשפות רומנסיות בכלל ולשפה האיטלקית בפרט.

זמן המדרש ומקומו

י"ל צונץ ראה באגדת בראשית מדרש מאוחר, ותיארך אותו לכל המוקדם במאה ה-12, זאת בשל שימוש בתבניות לשון המעידות על איחור, כדוגמת 'שנו רבותנו' ו'יתברך שמו של הקב"ה'; שימוש במילים לועזיות וסימנים לפולמוס נגד הנצרות המצויים במדרש. ש' בובר סבר, שאגדת בראשית היא מדרש המאוחר בהרבה לרש"י. מ"ד הר תיארך את המדרש למאה העשירית. הוא התבסס על כך שהמדרש עשה שימוש בדרשות מסוג התנחומא-ילמדנו, ועל סימנים של איחור בלשון המדרש הכתוב עברית ולא ארמית, בסגנון המדרש ובמונחים שבהם הוא משתמש, וכן בסימנים לפולמוס עם הנצרות. ל' טאוגלס (מחזור קריאה; פולמוס; פרספקטיבות) דנה באגדת בראשית בסדרת מאמרים ובחנה את המדרש מצד מבנהו המיוחד ומטרתו, וכן מצד הפולמוס עם הנצרות המשתקף בו ובמאפייניו. בעקבות מחקרה טאוגלס (פרספקטיבות) תיארכה את המדרש למאה העשירית בדרום איטליה.

ע' קהלני סבר, כי בתיארוך מדרש אגדת בראשית אין צורך להבחין בין זמן יצירת המסורות המדרשיות המצויות בו לבין עריכת המדרש עצמו, כפי שמקובל לעשות בתיארוך מדרשי חז"ל. זאת מכיוון שלדעתו, חלק גדול מהדרשות המופיעות במדרש הן פרי יצירתו של העורך, ואף הדרשות שנלקחו ממקורות קודמים עוצבו מחדש בידי העורך מבחינת הסגנון והתוכן.

קהלני מצא, כי המקור המאוחר ביותר שעורך אגדת בראשית עשה בו שימוש הוא מדרש תנחומא בובר. כרבע מהדרשות המופיעות באגדת בראשית לקוחות מתוך מדרש תנחומא בובר, כפי שהוא מצוי בידינו. לפי מ' ברגמן, שחקר את ספרות התנחומא, מדרש תנחומא בובר נערך בין המאה השישית למאה השמינית.4 המקור הראשון שציטט מתוך אגדת בראשית הוא החיבור בראשית זוטא של רבי שמואל ב"ר נסים מסנות, שחובר בסוף המאה ה-12. עד הנוסח הקדום ביותר של אגדת בראשית הוא קטע גניזה המתוארך למאה העשירית או לסוף המאה ה-11. בעקבות כך, קהלני שיער כי טווח הזמן שבו התחבר המדרש הוא בין המאה השמינית למאה ה-11.

קהלני צמצם את טווח הזמן הזה בעקבות כמה שיקולים נוספים: הוא טען כי מבנה אגדת בראשית מעיד על זיקה למנהג הארץ ישראלי הקדום של הקריאה התלת-שנתית בתורה,5 בד בבד עם היכרות עם המנהג הבבלי של הקריאה החד-שנתית. קהלני הסיק מכך, שמדרש אגדת בראשית משקף תקופת מעבר בין שני מנהגים אלו. מכיוון שגם בפיוטי ר' אלעזר בירבי קילר קיימת תופעה דומה של זיקה לשני מנהגי הקריאה בתורה, משער קהלני שזמן חיבורו של המדרש מקביל לזמנו של הפייטן, שחי בסוף המאה התשיעית או בתחילת המאה העשירית.6

קהלני העריך, כי עורך המדרש לא הכיר את התלמוד הבבלי. במאה העשירית התלמוד הבבלי כבר היה מוכר בארץ ישראל ובאיטליה והשפיע רבות על פסיקת ההלכה בארצות אלו, ולכן לדעת קהלני, יש להניח שעורך המדרש, שלא הכיר את התלמוד הבבלי, חי לפני המאה העשירית. בעקבות מחקרה של טאוגלס (פולמוס), קהלני סבור שהפולמוס האנטי-נוצרי שבמדרש אגדת בראשית נושא אופי של תקופת מעבר בין הפולמוס האנטי-נוצרי של ימי חז"ל לבין הפולמוס האנטי-נוצרי של ימי הביניים. תקופת מעבר זו מתאימה, לדעתו, למאה התשיעית. קהלני שיער, אם כן, כי המדרש נכתב ונערך במאה התשיעית.

במדרש אין עדויות היסטוריות על מיקום יצירת המדרש, אך קהלני סבור שהוא נוצר בארץ שהייתה תחת שלטון נוצרי. בנוסף, אין במדרש היכרות עם השלטון המוסלמי ואין בו השפעה של השפה הערבית. מקום עריכת המדרש, לדעת קהלני, הוא בדרום איטליה, שהייתה במאה התשיעית תחת שלטון נוצרי, בעוד שהמזרח, ארץ ישראל וצפון אפריקה היו בתקופה זו תחת שלטון מוסלמי.

מבנה המדרש

כאמור, מדרש אגדת בראשית הוא בעל מבנה ייחודי של 28 יחידות, כשכל יחידה כוללת שלושה פרקים – פרק תורה – הכולל דרשות לפסוק מספר בראשית; פרק נביאים – הכולל דרשות לפסוק מהנביאים, ופרק כתובים – הכולל דרשה לפסוק הראשון מאחד ממזמורי תהילים. בדרך כלל, פרקי התורה ארוכים יותר מפרקי הנביאים (פרקי התורה והנביאים כוללים בין שתיים לשש דרשות) ופרקי הנביאים ארוכים יותר מפרקי הכתובים (פרקי הכתובים כוללים בדרך כלל דרשה אחת בלבד). הפרקים דומים זה לזה בצורה ובסגנון, ובנויים בעיקר מדרשות בסגנון הפתיחתא.7 הפרק נפתח בציטוט הפסוק שבו עוסקת הדרשה, לאחר הפסוק מובאת התבנית – 'זהו שאמר הכתוב' ולאחריו מצוטט פסוק 'רחוק' – פסוק שמובא מהקשר אחר, בדרך כלל מספרי הכתובים. הדרשה מתגלגלת מהפסוק הרחוק ומתקשרת לקראת סופה לפסוק שבו היא פתחה. חלק מהפרקים מסתיימים בסיום חגיגי.

המדרש אינו פותח בתחילת ספר בראשית, אלא בפסוק "וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו', ה). באחד מכתבי היד של המדרש,8 נוספה בראש המדרש חטיבה הפותחת בפסוק "ויחי אדם שלושים ומאת שנה" (שם ה', ג) והיא דורשת את תולדות האנושות עד ימי נח. חטיבה זו שונה בסגנונה ובלשונה משאר המדרש, והיא ככל הנראה תוספת מאוחרת שנועדה להשלים את הנושאים החסרים של תחילת ספר בראשית. היחידה האחרונה שבמדרש איננה כוללת שלושה פרקים כמו שאר היחידות במדרש, אלא שניים בלבד – פרק תורה ופרק נביאים. לדעת קהלני, פרק הכתובים של היחידה האחרונה לא נשמט בטעות מן המדרש, אלא לא היה כלול בו מלכתחילה. לדעתו, עורך המדרש עיצב את פרק הנביאים ביחידה האחרונה כפרק החותם של המדרש כולו. על כך מעידים, לדעתו, אורכה היחסי של החטיבה המסיימת את פרק התורה ואת פרק הנביאים ביחידה האחרונה, ומידה רבה של חגיגיות בסיום פרק הנביאים העוסק באהבה שבין ה' לעם ישראל. החיבור מסתיים במילים:

אמר הקב"ה מלכי העולם משניאין אותי על בני ובני מאהבין אותי על כל האומות, אִלו אני נותן להם מאה עולמות אינן מלאין באהבה שאהבתי את בני שנאמר: 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו' (שה"ש ח', ז).9

לדעת קהלני, ניתן להסביר את בחירתו של עורך המדרש לסיים את המדרש בפרק נביאים ולא בפרק כתובים, בכך שתוכנה של הדרשה בפרק הכתובים מתקשר לנושא פרק התורה של היחידה הבאה.10 פרק הכתובים ביחידה האחרונה במדרש צריך היה להתקשר לתחילת ספר שמות, ולכן אין צורך להביאו במדרש העוסק בספר בראשית.

כמעט כל החוקרים שעסקו באגדת בראשית ראו במבנה המיוחד של המדרש זיקה למנהג הארץ ישראלי של הקריאה התלת-שנתית. מנהג הקריאה התלת-שנתי השפיע על המבנה ועל החלוקה הפנימית של מדרשים שונים,11 מכיוון שככל הנראה חלק מן הדרשות שבמדרשי האגדה, במיוחד הדרשות מסוג הפתיחתא, שימשו במקורן כדרשות ציבור בבית הכנסת.

אולם, אין הקבלה מלאה בין סדרי הקריאה המשתקפים בפרקי התורה שבאגדת בראשית (28 פרקים) לבין סדרי הקריאה בתורה הידועים לספר בראשית (45 סדרים).12 כמו כן, אין התאמה בין הפסוקים הפותחים את הדרשות בפרקי הנביאים לבין רשימות ההפטרות של מנהג הקריאה התלת-שנתי. חוסר התאמות אלו, כמו גם חוסר האחידות בהיקף הסדרים כפי שהם משתקפים בפרקי התורה שבאגדת בראשית, והעובדה שבפרקי הכתובים מופיע לעתים אותו הפסוק מתהילים בראש כמה וכמה פרקים, הובילו את טאוגלס (מחזור קריאה) למסקנה, כי אין קשר בין מבנה מדרש אגדת בראשית לבין מנהגי הקריאה בבית הכנסת. לדעתה, המדרש הוא יצירה ספרותית שנועדה ללומדי התנ"ך, ומבנה המדרש נועד להראות את אחדות התנ"ך באמצעות קשרים לשוניים ותוכניים בין פרק התורה, פרק הנביאים ופרק הכתובים שבכל יחידה במדרש.13

קהלני חולק על טאוגלס, וסבור כי הדרשות שבאגדת בראשית שימשו כדרשות בבתי הכנסת בשבת. לדעתו, פרקי התורה והנביאים נדרשו בבית הכנסת סמוך לקריאת התורה וההפטרה, בעוד שפרקי הכתובים נדרשו בבית הכנסת במנחה, סמוך לקריאת התורה של הסדר הבא. הוא רואה באגדת בראשית מדרש שנוצר בידי מחבר-עורך אחד. לדעתו, שיקולי תוכן ועריכה הנחו את עורך המדרש יותר מאשר ההיצמדות לסדרי הקריאה, ולכן עורך המדרש כלל בחיבור רק את הדרשות לסדרים שהתאימו למטרותיו ולהשקפת עולמו. בנוסף לכך, קהלני ציין כי יש ייצוג של לפחות פרק אחד במדרש לכל פרשה בספר בראשית, לפי המנהג החד-שנתי. לדעתו, עורך המדרש הכיר את המנהג הבבלי של הקריאה החד-שנתית, ואולי אפילו חי בקהילה שהייתה בתהליך מעבר ממנהג קריאה תלת-שנתי למנהג קריאה חד-שנתי. הוא מביא ראיה לכך מדרשות במדרש שבהן נכתב כי פרשה מקראית נקראת אחת לשנה. לדוגמה:

א"ר ברכיה: אמר הב"ה ללוט, את סבור דכל מה שאתה חוטא אין אדם יודע, חייך שבכל שנה ושנה יהו קורין ומשחקים התינוקות ואומרים 'ותהרין שתי בנות לוט מאביהם' (בראשית י"ט, לו).14

קהלני מעלה גם את האפשרות שהזיקה לסדרי הקריאה התלת-שנתית באגדת בראשית נובעת מהמקורות המדרשיים שעליהם עורך המדרש התבסס, דוגמת תנחומא בובר, השומרים במבנה שלהם על סדרי הקריאה התלת-שנתית.

לדעת קהלני, פרקי הנביאים שבמדרש מייצגים את הקריאה בהפטרות בקהילתו של עורך המדרש. על כך מעידים, לדעתו, הקשרים הלשוניים והרעיוניים הקיימים כמעט בכל היחידות במדרש, בין פסוק הסדר – הפסוק הראשון בפרק התורה לבין פסוק ההפטרה – הפסוק הראשון בפרק הנביאים.15 קהלני הסביר את חוסר ההתאמה בין הפסוקים שבראש פרקי הנביאים לבין רשימות ההפטרות, בכך שלא הייתה מסורת אחת אחידה לקריאה בהפטרה, ולכן לא כל ההפטרות מיוצגות ברשימות הפטרות הקיימות בידינו.

אגדת בראשית היא מדרש השייך לאחד מהענפים של ספרות מדרשי התנחומא-ילמדנו. על כך מעידים הסגנון הדרשני של המדרש, הדומיננטיות של דרשות מסוג הפתיחתא על סוגיהן השונים (פתיחתא רגילה, פתיחתא מורכבת ופתיחתא מעגלית), השמטת שמות החכמים מהדרשות ושפת המדרש. הזיקה למדרשי התנחומא משתקפת גם בעובדה, שהחיבור העיקרי ממנו שאב בעל אגדת בראשית דרשות הוא מדרש תנחומא בובר. חיבורים נוספים שמהם שאב עורך המדרש דרשות הם מדרש בראשית רבה ופסיקתא דרב כהנא.

קהלני הדגיש, כי על אף הסתמכותו של עורך המדרש על מקורות קודמים, יש לעורך חלק נכבד בעיצוב הדרשות ויצירת דרשות חדשות.16 הוא ציין, כי פרט לכמה דרשות מתנחומא-בובר ששולבו ללא שינוי באגדת בראשית, לכל הדרשות שהובאו ממקורות קודמים הוסיף העורך דוגמות וביאורים לדרשות, ועיצב אותן מחדש מבחינת המבנה, הסגנון והתוכן. הצורה הספרותית הבולטת בדרשות שעיצב עורך המדרש היא הפתיחתא, דבר שמחזק את הטענה שהמדרש שימש כדרשות בציבור בבתי הכנסת. ליותר מחמישים אחוזים מהדרשות באגדת בראשית קהלני לא מצא מקבילה בחיבורים אחרים (במיוחד לדרשות שבפרקי הכתובים), והוא שיער שחלק גדול מהן הוא פרי יצירתו של עורך המדרש. אחד מאבני הבניין המרכזיות שבהן השתמש עורך המדרש בעיצוב הדרשות הוא פסוקי המקרא המשובצים לאורכו של כל המדרש, ומשמשים יסוד לכל הדרשות שבו.

תוכני המדרש

כאמור, כל יחידה במדרש מורכבת משלושה פרקים: פרק תורה, פרק נביאים ופרק כתובים. ישנם קשרים תוכניים ולשוניים בין הדרשות שבתוך פרק התורה ופרק הנביאים. קהלני למד מכך, שעורך המדרש שאף להקיף במדרש נושאים מרכזיים שנראו בעיניו חשובים, ולכן הוא בחר נושא או רעיון לכל פרק והציג אותו מזוויות ראייה שונות. לדוגמה: ביחידה השלישית במדרש, פרק התורה פותח בפסוק "צא מן התבה" (בראשית ח', טז). בפרק זה שלוש דרשות מסוג הפתיחתא העוסקות בנושא התפילה, כשהמסר העיקרי שלהן הוא שמי שמתפלל זוכה לישועה ומי שנמנע מתפילה לא נושע:

[דרשה א] חנניה מישאל ועזריה… כיון שירדו [לתוך כבשן האש, ע"ר] תלו עיניהם ואמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו אלא בשמך הגדול, שנאמר 'לא לנו ה"… (תהילים קט"ו, א).

[דרשה ב] אנשי דור המבול שלא חטאו אלא בפיהם, שנאמר… מה מועיל לנו שנתפלל אליו 'ומה נועיל כי נפגע בו' (איוב כ"א, טו).

[דרשה ג] כשהיה נח בתיבה בפנים היה מתפלל, שנאמר 'על זאת יתפלל כל חסיד וגו" (תהילים ל"ב, ו).17

בנוסף לקשרים התוכניים בין הדרשות בתוך הפרק, קיימים קשרים לשוניים ותוכניים בין פרקי התורה לבין פרקי הנביאים ביחידות המדרש. הקשר הלשוני הוא לרוב מספר מילים משותפות בין הפסוק מבראשית לפסוק מהנביאים. הקשר הרעיוני הוא לרוב נושא משותף לשני הפרקים, השוואה של מצבים או דמויות, או אזכור של עניין מפרק התורה בתוך פרק הנביאים. לדוגמה: ביחידה הראשונה במדרש, פרק התורה פותח בפסוק "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לִבו רק רע כל היום" (בראשית ו', ה); ופרק הנביאים פותח בפסוק "כה אמר ה' אלהים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה" (יחזקאל ל"ח, י). בשני פסוקים אלו יש אזכור למחשבת לב רעה. פסוק התורה מתייחס למחשבה הרעה של תחילת האנושות, ופסוק הנביאים מתייחס למחשבה הרעה שבאחרית הימים. הדרשות בפרק התורה ובפרק הנביאים עוסקות במחשבות ובמעשים הרעים שעשו מנהיגים ועמים בעולם, כשהם סבורים שאין שופט לעולם ולכן הם לא ייענשו על מעשיהם. הרעיון המרכזי של הדרשות בפרקים אלו הוא שה' מפרסם ברבים את המעשים הרעים ומעניש מידה כנגד מידה:

ואף כל הדורות אם אדם יחטא ידין אותו מעין חטאו. אם דינו בסקילה נופל מן הגג, או מן החומה, או מן האילן… ואם דינו בשריפה נופל באש, או נופלין עליו מים רותחין. ואם דינו בהריגה יקדים לו הקב"ה מי שיהרוג אותו, או יפול עליו סכין… ואם דינו בחנק יפול בים או בנהר, או בבור, לכך אמר שלמה 'כי לכל חפץ יש עת ומשפט' (קהלת ח', ו), מי גרם לכל אלו? 'כי רעת האדם רבה עליו' (שם).18

הכל חשבו בלבם תחילה. עשו, שנאמר 'ויאמר עשו בלבו' (בראשית כ"ז, מא), נבוכדנצר… המן… ומלכות סדום… ואף גוג כן… וכל מה שחשב בלבו פרסמו הקב"ה…19

הנושאים המרכזיים בפרקי הכתובים הם דמותם של האבות, יחסי ישראל ואדום והגאולה. קהלני סבור שפרקי הכתובים אינם מתקשרים לפרקי התורה והנביאים שקדמו להם באותה היחידה, אלא לפרק התורה שביחידה הבאה, מכיוון שדרשות אלו נאמרו בבית הכנסת סמוך לתפילת מנחה שבה קוראים בתורה את הסדר הבא. לדוגמה, ביחידה ה-18 במדרש, פרק התורה20 ופרק הנביאים21 עוסקים בנושא הנשים העקרות, בעקבות פסוק הסדר על פקידתה של רחל (בראשית ל', כב) והפסוק מהנביאים על הנדר של חנה (שמ"א א', יא). לעומת זאת, פרק הכתובים של יחידה זו22 עוסק בפגישת יעקב ועשו, שזהו עניינו של הסדר הבא (בראשית ל"ב, ד) ושל פרק התורה שביחידה הבאה במדרש.23

כאמור, הסוגה הספרותית הנפוצה ביותר במדרש אגדת בראשית היא הפתיחתא.

במדרש קיימות פתיחתאות מסוגים שונים, אך לא מופיעות בו פתיחתאות הלכתיות הפותחות בתבנית 'ילמדנו רבנו' ובעקבותיה שאלה הלכתית, כפי שמצוי בספרות התנחומא-ילמדנו. קהלני הסביר את היעדרן של פתיחתאות הלכתיות מאגדת בראשית בכך שדרשות כאלו מכניסות בדרך כלל נושא חדש לפרק, שעשוי להסיט את תשומת הלב מהנושא המרכזי.

גם המשל הוא סוגה ספרותית נפוצה במדרש. באגדת בראשית יש כחמישים משלים, כולם מובאים באופן אנונימי, ולדעת קהלני רובם הם פרי יצירתו של העורך. המשלים במדרש נושאים אופי מגוון, חלקם משלים שמטרתם היא רטורית וחלקם משלים שמטרתם היא פרשנית. לדוגמה, ביחידה ה-12 במדרש, בפרק תורה, דנה הדרשה הראשונה בסמיכות הפרשות שבין זקנותו של אברהם המוזכרת בפסוק הסדר, לבין קבורתה של שרה המוזכרת בפסוקים הקודמים. לצורך ההסבר מובא משל:

'ואברהם זקן בא בימים' (בראשית כ"ד, א), זה שאמר הכתוב 'אשת חיל מי ימצא' וגו' (משלי ל"א, י), כל הפסוק הזה נדרש בשרה. למה? שכתיב למעלה 'ואחרי כן קבר אברהם' וגו' (שם כ"ג, יט). כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה, 'ואברהם זקן', ורוח הקדש צווחת ואומרת 'אשת חיל' וגו'.

משל לחובל24 גבור שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות, בא עליו פירטון25 ועמד והרג כולן. לאחר זמן הגיע לפתח הלימין26 ובא עליו רוח קשה ונשברה ספינתו. התחיל מבקש רחמים מבני אדם: בבקשה מכם הצילו אותי. אמרו לו: אתמול היית מכבש את המים, והורג את הפירטין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך? אמר להם: כל זמן שהיתה ספינתי קיימת, הייתי גבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי.

כך אברהם גבור, באו עליו פירטין ועמד והרג כולן, שנאמר 'ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם' (בראשית י"ד, טו) ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד, ראה גבורה שהיתה בידו, שנאמר 'בעצם היום הזה נמול' וגו' (שם י"ז, כו), אמרו לו: אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב 'ברוך אברם לאל עליון' וגו' (שם י"ד, יט). ועכשיו את אומר 'גר ותושב'? אמר להם: ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר 'ואקברה מתי' וגו' (שם כ"ג, ד), מיד 'ואברהם זקן'.27

באגדת בראשית מופיעים נושאים מגוונים כגון – התרחקות מלשון הרע, חשיבות לימוד התורה, חשיבות התפילה, קיום המצוות ועוד. לצד נושאים אלו מופיעים גם עניינים בעלי אופי פולמוסי כנגד הנצרות. קהלני ציין, ששמם של הנוצרים לא מופיע באופן גלוי במדרש, אלא רק בכינויים שונים, ככל הנראה כדי להסוות את דברי הפולמוס שבמדרש. חלק מהכינויים שבהם משתמש העורך הם כינויים נפוצים בספרות חז"ל לנוצרים כגון – 'אומות העולם', 'שרי אומות העולם', 'עשו', 'אדום', 'סדום', 'רשעים', וחלקם כינויים יחידאיים, כגון – 'מלכי העולם'. לעתים מופנים דברי הדרשן כנגד האמונה הנוצרית, ולעתים כנגד השלטון הנוצרי.

דרשות הפולמוס מתאפיינות בפרשנות לפסוקים מרכזיים שגויסו בידי הנוצרים להוכחת טענותיהם. בפרשנות פסוקים אלו במדרש נדחית הפרשנות הנוצרית המקובלת, הן מצד המקורות הן מצד ההיגיון. במדרש מופיעות שלוש דרשות בעלות אופי פולמוסי גלוי,28 שבהן הדרשן מתמודד עם הטענה הנוצרית על קיומו של בן אלוהים. לדוגמה:

'לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני' (תהילים ק"י, א), זה שאמר הכתוב 'והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יִכָרתו יִגוָעו' (זכריה י"ג, ח).

אמר ר' ברכיה: אמר הקב"ה: הפה שאומר שהן שנים 'יכרתו יגועו'. 'והשלישית יִוָתֵר בה' (שם) – אלו ישראל, שנאמר 'והיה ישראל שלישיה' וגו' (ישעיהו י"ט, כד), והרשעים הבבליים אומרים שיש לו בן, 'שנאמר ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין [= ומראהו של הרביעי דומה לבן אלוהים]' (דניאל ג', כה). אמר הקב"ה: רשעים, שמא כתיב בו דמה לבר אלהא [= דומה לבן האל]? אלו היה כתיב כן היה לכם פתחון פה, לא כתיב אלא דמה ל'בר אלהין [= לבן אלוהים]', אלו המלאכים שנקראו בני אלהים…29

הדרשן שם בפי הקב"ה את ההוכחה שבפסוק בדניאל כתוב בלשון רבים 'בר אלהין', ולא בלשון יחיד 'בר אלהא', ולכן כוונת הפסוק למלאכים, ולא לאדם שהוא בן האלוהים.

קהלני הצביע על כך שבנוסף לפולמוס גלוי, ישנן דרשות רבות שניתן להסביר את מגמתן לאור הפולמוס האנטי-נוצרי. למשל, דמויות האבות באגדת בראשית מאופיינות באופן חד-ממדי. האבות מוצגים כאנשי אמת ומופת ללא כל רבב. קהלני שיער, שהצגה חד-ממדית זו מקורה בתגובת נגד למגמה הנוצרית להציג את האבות, כמייצגי עם ישראל, כאנשי מרמה. לדעתו, גם נושאים כגון בחירת עם ישראל, התורה והמצוות, הגאולה והמשיח, המופיעים במדרש מעוצבים בהשפעת הפולמוס האנטי-נוצרי.

לדעת ל' טאוגלס (פולמוס) הפולמוס באגדת בראשית מתאים באופיו לפולמוס מתקופת חז"ל יותר מאשר לפולמוס של ימי הביניים, מכיוון שהוא מתמקד בפרשנות לקטעי מקרא מסוימים ובשאלת משיחיותו או אי-משיחיותו של ישו, בעוד שהפולמוס המאפיין את ימי הביניים נשא בדרך כלל אופי של ויכוחים ציבוריים ועלו בו נושאים נוספים, כגון אמונת השילוש, הפולחן ובחירת גרסת התנ"ך. לאור זה יש, לדעתה, להתייחס לאגדת בראשית כמדרש חז"ל מאוחר, ולא כמדרש ימי-ביניימי. קהלני הסכים שאגדת בראשית שייכת לספרות חז"ל המאוחרת, אך אפיין את הפולמוס במדרש כפולמוס המשקף שלב מעבר מפולמוס של תקופת חז"ל לפולמוס של ימי הביניים.

מהדורה ביקורתית30

ש' בובר הוציא לאור בשנת 1903 בקרקוב, מהדורה של אגדת בראשית המבוססת על מהדורת ר' אברהם בן הגר"א (וילנה 1802), בצירוף שינויי גרסה משמעותיים בהשוואה לכתב יד אוקספורד 2340, מבוא והערות. אולם, בעוד שבובר התייחס למהדורת ר' אברהם בן הגר"א כעד נוסח, מהדורת ר' אברהם בן הגר"א היא למעשה העתקה לא מדויקת מתוך הדפוס הראשון (דפוס ונציה 1618), בתוספת הערות ותיקונים של המהדיר. נוסח המדרש על פי מהדורת בובר מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

ע' קהלני הציע דוגמה למהדורה ביקורתית בשיטה הסינופטית במסגרת עבודת הדוקטור שחיבר על אגדת בראשית בירושלים בשנת 2004. קהלני שוקד על הכנת מהדורה ביקורתית שלמה למדרש במסגרת רשות המחקר של מכללת הרצוג.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש ותרגומים

דפוס ראשון: אגדתא דבראשית, שתי ידות, רבי מנחם די לונזאנו, ונציה שע"ח.

אגדת בראשית, מהד' ר' אברהם בן הגר"א, וילנה תקס"ב.

אגדת בראשית, מהד' ש' בובר, קרקוב תרס"ג.

  1. Teugels, Aggadat Bereshit, Translated from the Hebrew with an Introduction and Notes, Leiden 2001.

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: אגדת בראשית, מהד' ש' בובר, קרקוב תרס"ג.

מ' ברגמן, ספרות תנחומא ילמדנו: תיאור נוסחיה ועיונים בדרכי התהוותם, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"א.

א"ל גורדון, 'חקירה על מחבר המדרש אג"ב', הכרמל יב, תרל"ד, עמ' 573-575.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

ע' קהלני, אגדת בראשית: מבוא, הצעה למהדורה ביקורתית וענייני תוכן ומבנה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ד
= קהלני, אגדת בראשית.

M.D. Herr, ‘Aggadat Bereshit’, Encyclopaedia Judaica 1, Detroit 2007, p. 464.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

  1. Teugels, ‘New perspectives on the origins of “Aggadat Bereshit”: the witness of a Geniza fragment’, in: J. Targarona Borrás and A. Sáenz-Badillos (eds.), Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century 1, Leiden 1999, pp. 349-357 = טאוגלס, פרספקטיבות.

Idem, ‘The background of the anti-Christian polemics in Aggadat Bereshit’, Journal for the Study of Judaism 30, 2, 1999, pp. 178-208
= טאוגלס, פולמוס.

Idem, ‘Aggadat Bereshit and the Triennial Lectionary Cycle’, Journal of Jewish Studies 51, 1, 2000, pp. 117-132 = טאוגלס, מחזור קריאה.

 

לקריאה נוספת

  1. Teugels, ‘Concern for the Unity of Tanakh in the Formation of Aggadat Bereshit’, in: L.V. Rutgers and others (eds.), The Use of Sacred Books in the Ancient World, Leuven 1998, pp. 187-202.

Idem, ‘Textual criticism of a late rabbinic Midrash: “Aggadat Bereshit”’, in: L. Teugels and R. Ulmer (eds.), Recent Developments in Midrash Research, Piscataway NJ 2005, pp. 137-153.

 

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     כך מופיע בספר ילקוט תלמוד תורה לרבי יעקב הסקילי ובספר ראשית חכמה לר' אליהו בן משה וידאש. ציטוטים מן המדרש מופיעים גם בבראשית זוטא לר' שמואל בן רבי נסים מסנות, אך הוא לא ציין את מקורותיו.
  2. .     קטע גניזה זה תוארך בידי ל' טאוגלס למאה העשירית ובידי ע' אנגל לסוף ה-11. ראה: קהלני, אגדת בראשית, עמ' 22.
  3. .     כתב יד אוקספורד 2340 המתוארך לסוף המאה ה-15.
  4. .     ראה במבוא למדרש תנחומא.
  5. .     על מנהג זה ראה במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, הערה 14.
  6. .     למרות השם הדומה, ר' אלעזר בירבי קילר איננו הפייטן הידוע ר' אלעזר בירבי קיליר המכונה 'הקליר' שחי סוף התקופה הביזנטית בארץ ישראל (על פייטן זה ראה ראה במבוא לשיר השירים רבה, הערה 34). ר' אלעזר בירבי קילר הוא פייטן מאוחר בן המאה התשיעית או העשירית, שככל הנראה שימש קהילה שעברה ממנהג הקריאה התלת-שנתי של בני ארץ ישראל למנהג הקריאה החד-שנתי שנהג בבבל. על הפייטן ויצירתו ראה: ש' אליצור, פיוטי ר' אלעזר בירבי קילר, ירושלים תשמ"ח.
  7. .     על ה'פתיחתא' ראה במבוא לבראשית רבה, הערה 16.
  8. .     בכתב יד אוקספורד 2340.
  9. .     אגדת בראשית פרק פד. הציטוטים מן המדרש לקוחים, בדרך כלל, מתוך מהדורת בובר, בהשמטת פירושי מילים. במקרים של שיבושי גרסה במהדורת בובר, הבאתי את הציטוט על פי כתב יד בעקבות קהלני.
  10. .   לעומת קהלני, טאוגלס (מחזור קריאה) סברה כי ישנו קשר צורני ותוכני בין פרק הכתובים לבין פרקי התורה והנביאים שבאותה היחידה.
  11. .   ראה למשל במבואות לבראשית רבה ולוויקרא רבה.
  12. .   חלוקת התורה לסדרי קריאה משתקפת במסורה, בפיוטים, בכתבי היד של התורה וברשימות הפטרות מן הגניזה.
  13. .   טאוגלס (מחזור קריאה) הסבירה את ההתאמה החלקית בין פרקי התורה באגדת בראשית לבין סדרי הקריאה בתורה בכך שעורך המדרש שאב דרשות מתוך תנחומא בובר, אשר בו דרשות רבות בנויות על פסוקי הסדר של הקריאה בתורה. כמו כן, היא מעריכה שההתאמה החלקית בין פרקי הנביאים לבין מנהגי ההפטרה נובעת מהזיקה הלשונית והרעיונית בין פסוקי הנביאים לפסוקי התורה. היא מציינת, כי ייתכן שזיקה לשונית ותוכנית זו הובילה מלכתחילה לבחירה בפסוקי נביאים אלו לשמש כהפטרה.
  14. .   אגדת בראשית פרק כה.
  15. .   ראה להלן בפרק תוכני המדרש.
  16. .   קהלני ציין, שההסתמכות על חיבורים קודמים בולטת בעיקר ביחידות הראשונות של המדרש, אך ככל שהמדרש מתקדם פוחת השימוש במקורות קודמים ועולה מספרן של הדרשות המקוריות של העורך.
  17. .   אגדת בראשית פרק ז.
  18. .   אגדת בראשית פרק א.
  19. .   אגדת בראשית פרק ב.
  20. .   ראה: אגדת בראשית פרק נב.
  21. .   ראה: אגדת בראשית פרק נג.
  22. .   ראה: אגדת בראשית פרק נד.
  23. .   ראה: אגדת בראשית פרק נה.
  24. .   רב חובל.
  25. .   שודדים.
  26. .   נמל.
  27. .   אגדת בראשית פרק לד.
  28. .   אגדת בראשית פרקים כז, לא, עז.
  29. .   אגדת בראשית פרק כז.
  30. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה