אמר ר' אלכסנדרי: למלך שבאת לו שמחה. כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: בני, יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה, אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר. כך, כל שבעת ימי המשתה ישראל עסוקים בקרבנותיהם של אומות העולם … וכיון שיצאו שבעת ימי החג, אמר הקב"ה לישראל: בניי, יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנותיהם של אומות העולם ועכשיו אני ואתם נשמח יחד. ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא פר אחד ואיל אחד. וכיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח כד).
(פסיקתא דרב כהנא פרשה כח)
חג שמיני עצרת חל בכ"ב תשרי. הוא אמנם נקרא היום השמיני, הגדרה המייחסת אותו לסוכות, אך בבד הוא "רגל בפני עצמו", ויש לו דינים מיוחדים משלו.
יש לציין שבארץ ישראל, היום הזה נקרא גם "שמיני עצרת" (כלומר, הרגל האחרון של החג, שיש לו כאמור, מאפיינים משל עצמו) וגם "שמחת תורה" (החג המציין את סיום קריאת התורה השנתית), ונהוג ברוב קהילות ישראל להעלות בו לתורה את כל בני הקהילה.
ההפטרה שקוראים בשמחת תורה היא יהושע פרק א ("ויהי אחרי מות משה" עד "רק חזק ואמץ").
נשמת יחידה חשוקה ועדה מאושרת
שבחך מְתַנָּה וגדלך מספרת
בארבעת מינים שבעת ימים משוררת
וביום השמיני עצרת
נשמת הדורים צועקים מטיט ורפש
שואלים סליחה וחֹפֶש
ביום מקרא קֹדש מכל מלאכה נֹפש
אך אשר יאכל לכל נפש
נשמת ונפשו תעגומים תותר כמהים
אדיר שוכן שמי גבוהי
נצח יְתנו לך שיר יוצר נגוהים
גשם נדבות תניף אלֹהים
נשמת דגולה ליחוד שמך בראתה
שגיא כח למצוֹת וחֻקים יצרתה
סלסולך מרחשת להביא ישועתה בעתה
נחלתך ונלאה אתה כוננתה
נשמת המונים למולך להקת המוניך
ושבחךָ מצפצפים בני אֱמוניך
ביום הזכרת גשם תקרב רנתם לפניך
תכין לִבם תקשיב אזנך
(שירי הקודש לר' יהודה הלוי, שמיני עצרת פיוט צ, עמ' 205-206)