מועדי ישראל

דבר אחר. "פרה" (במדבר יט ב), אילו ישראל, שכתוב: "כי כפרה סוררה סרר ישראל" (הושע ד טז). "אדומה" (במדבר יט ב), אילו ישראל, שכתוב: "אדמו עצם מפנינים" (איכה ד ז). "תמימה" (במדבר יט ב), אילו ישראל, שכתוב: "אחת היא יונתי תמתי" (שיר השירים ו ט). "אשר אין בה מום" (במדבר יט ב), אילו ישראל, שכתוב: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר השירים ד ז). "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט ב), זה דורו של ירמיה שלא קיבלו עליהם עולו של הקב"ה. "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן" (במדבר יט ג), זה ירמיה, "מן הכהנים אשר בענתות" (ירמיה א א). "והוציא אותה אל מחוץ למחנה" (במדבר יט ג), "ועמה הגלי לבבל" (עזרא ה יב). "ושחט אותה לפניו" (במדבר יט ג), "ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו" (מלכים ב' כה ז). "ושרף את הפרה לעיניו" (במדבר יט ה), "וישרף את בית ה' ואת בית המלך" (מלכים ב' כה ט). "את עורה ואת בשרה" (במדבר יט ה), "ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש" (מלכים ב' כה ט), ולמה הוא קורא אותו בית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מְתַנִּים גדולתו של הקב"ה. "ולקח" (במדבר יט ה), זה נבוכדנצר הרשע. "עץ ארז ואיזוב ושני תולעת" (במדבר יט ה), זה חנניה מישאל ועזריה. "והשליך אל תוך שריפת הפרה" (במדבר יט ה), "קטיל המון שביבא די נורא" (דניאל ג: כב). "ואסף" (במדבר יט ט), זה הקב"ה, "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל" (ישעיה יא יב). "איש" (במדבר יט ט), זה הקב"ה שכתוב בו "ה' איש מלחמה" (שמות טו ג). "טהור (במדבר יט ט), זה הקב"ה, שכתוב: "טהור עינים מראות ברע" (חבקוק א יג). "את אפר הפרה" (במדבר יט ט), אילו גָלֻיּוֹתיהן של ישראל. "והניח מחוץ למחנה במקום טהור" (במדבר יט ט), זה ירושלם שהיא טהורה. "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט ט), לפי שבעולם הזה מטמאים ומטהרים מפי כהן אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד לטהרן, שכתוב: "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו כה).