ילמדנו רבינו: נר של חנוכה מאימתי היא מצותו. שנו רבותינו: משתשקע החמה עד שתסלק רוב הרגל מן השוק. ולהיכן הן מדליקין, היה דר בעלייה ובה חלון נוטה לרשות הרבים מדליק ובשעת הסכנה מדליק בתוך ביתו [ואסור לעשות לאורו מלאכה. ר' אסי אמר] אסור לראות לאורו, ולמה מדליק נרות בחנוכה, אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון, שנאמר: "ועוררת בניך ציון על בניך יון" (זכריה ט יג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות, ולמה קורין את ההלל מפני שכתב: "אל ה' ויאר לנו" (תהלים קיח כז), ולמה אין קורין בפורים כתב: "להשמיד להרוג ולאבד [את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם וגו']" (אסתר ח יא). ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות ומלכות. של אחשורוש הייתה קיימת לכן אין קורין, אבל במלכות של יון שכילה אותה הקב"ה התחילו נותנים הימנון ושבח ואומרים: לשעבר היינו עבדים לפרעה, עבדים ליון ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו: "הללו עבדי ה'" (תהלים קיג א). וכמה חנוכות הם, שבע חנוכות הם ואילו הן: חנוכת שמים וארץ, שנאמר: "ויכֻלו השמים והארץ" (בראשית ב א). ומה חנוכה היה שם, "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר" (בראשית א יז). וחנוכת החומה, שנאמר: "ובחנוכת חומת ירושלים" (נחמיה יב כז), וחנוכת של [עולי] גולה, שנאמר: "והקריבו לחנוכת בית אלהינו דנא" (עזרא ו יז), וחנוכת הכהנים, זו שאנו מדליקין, וחנוכת העולם הבא, שנאמר: "אחפש ירושלים בנרות" (צפניה א יב), וחנוכת הנשיאים: "זאת חנוכת המזבח" (במדבר ז פד) וחנוכת המקדש, מה שקראו בענין "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהלים ל א).
(פסיקתא רבתי פרשה ב)
שמונת הימים שבין כ"ה בכסלו לב' בטבת (או ג' בטבת, אם כסלו חסר, כלומר יש בו 29 ימים בלבד). מכיוון שבחנוכה שמונה ימים, בכל שנה תהיה לפחות שבת אחת בתוך חג החנוכה (ולעתים שתים). פרשת השבוע של שבת חנוכה היא כמעט תמיד מקץ (לעתים נדירות, פרשת וישב), וכאשר חלים בחג שתי שבתות, הפרשות הן וישב ומקץ (כפי שמבואר בנפרד בנוגע לפרשות וישב ומקץ עצמן).
הפטרת שבת חנוכה היא בזכריה מפרק ב פסוק יד ("רָנִּי ושמחי בת ציון") עד פרק ד פסוק ז ("והוציא את האבן הראשה תשֻאות חן חן לה"). התימנים ממשיכים עד פסוק ט ("וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם").
אם ישנן שתי שבתות בחג החנוכה, הפטרה זו שבספר זכריה תהיה ההפטרה בשבת הראשונה, ובשבת השנייה ההפטרה תהיה במלכים א' פרק ז מפסוק מ ("ויעש חירום את הכירות ואת היעים ואת המזרקות") עד פסוק נ ("לדלתי הבית להיכל זהב").
תיממו הלל לגמור שמונה
תוכן נרות להעלות ברננה
תמיד בכל שנה ושנה
תואמו היום שבת וחנוכה
תפואר מעניינם מענוגה ורכה
תעידך נצח כי לך המלוכה
(יוצר לשבת שבת ראשונה של חנוכה)