סדר הקריאה הארץ ישראלי בתורה

הבדלי הקריאה בין בני ארץ ישראל לבני בבל נזכר בין היתר בתלמוד הבבלי (מגילה כט ע"ב): "לבני מערבא דמסקי לדאורייתא בתלת שנין". [=לבני ארץ ישראל שמסיימים את התורה בשלוש שנים].סדר הקריאה התלת שנתי, נשמר במשך מאות שנים, והוא נזכר עוד בדברי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות נשיאת כפיים יג א). ייתכן שמחזור הקריאה התלת שנתי הוא מחזור כפול שהסתיים פעמיים בשבע שנים. זאת, על מנת להתחיל ולסיים את הקריאה בתורה במעמד הקהל שהתורה מצווה על קיומו פעם בשבע שנים (עיין דברים לא י - יג ).

אשר לחלוקה המדויקת של הקריאה, ישנן מספר מסורות עיקריות של חלוקת התורה לסדרים: חלוקה ל-141, ל-154 ול-167 סדרים.היחס בין שלוש חלופות אלו לא היה מחוור כל צרכו, והיו שראו בהן עדות לכך שסדר הקריאה הארץ ישראלי לא היה אחיד, ובני א"י נהגו מנהגים שונים. לאחרונה הציע שלמה נאה(ש' נאה, "סדרי קריאת התורה בארץ ישראל: עיון מחודש", תרביץ, סז, תשנ"ח, עמ' 187-167), כי שלוש המסורות אינן מנהגים שונים, אלא בבסיסן עומד מנהג אחד של חלוקת התורה ל-154 סדרים. שאר החלוקות הן חלוקות פנימיות של חלוקה זו, והן נובעות כתוצאה מאיחוד או הפרדה של סדרים, בשל אילוצי הקריאה של המועדים.

הסדרים ב'סידרא' מבוססים על רשימת הסדרים שבסוף התורה בכתב יד לנינגרד B19^A, מאחר והיא מכילה את מספר הסדרים הרב ביותר. זאת, על מנת לאפשר גמישות והתאמה מרבית להצגת היחס שבין סדר הקריאה הארץ ישראלית לבין הפיוטים והמדרשים שתלויים בחלוקה זו.

הפטרה

רשימות הפטרות לסדרים ע"פ הקריאה הארץ ישראלית נשמרו בגניזה. כמו כן, ישנםפיוטים שמהם ניתן לשחזר את ההפטרה שנקראה בהתאם למחזור התלת שנתי. ההפטרות ב'סידרא' מבוססות על רשימותיו של יוסף עופר (י' עופר, "ההפטרות על-פי המנהג התלת שנתי", תרביץ, נח ,תשמ"ט, 173-185).

תרגום ארמי לתורה

תרגום המקרא לארמית מוכר כבר מימים קדומים, עוד מימי בית המקדש השני. בתקופה זו הלך והתערער בקרב יהודי א"י וסביבתה מעמדה של העברית כלשון כתובה ומדוברת, והתחזק מעמדה של הארמית. דוגמא לכך היא ספרי המקרא המאוחרים, מימי הבית השני – עזרא ודניאל, שכתובים בחלקם בשפה הארמית. מאחר שרוב ספרי המקרא כתובים עברית, גבר הצורך בתרגום המקרא לשפת דיבור המובנת לכל. מן המקורות משתקף כי בתקופת המשנה והתלמוד, התרגום הארמי למקרא היה מיועד להמוני העם שבאו לבית הכנסת לשמוע את קריאת התורה. המתורגמן עמד לצד הקורא בתורה ותרגם אחריו, בע"פ, פסוק אחרי פסוק את היחידה הנקראת (עיין משנה מגילה ד ד).

ככל תרגום משפה לשפה, יש בתרגום הארמי לא רק תרגום מילולי, אלא גם פרשנות והרחבה של פסוקי המקרא. על פי המשנה (מגילה ד ט - י) והתוספתא (ג מא, עמ' 364), הוטלו על המתורגמן מגבלות באופן התרגום, כמו כן היו פסוקים שמסיבות שונות אסרה המשנה (מגילה ד י) על תרגומם.

התרגומים הארמיים היהודיים לתורה מצויים בידינו היום בכתב, בשני ענפים ראשיים. האחד, התרגום הידוע, 'תרגום אונקלוס'. ובענף השני – התרגום המכונה (בטעות) 'תרגום יונתן', התרגומים הקדומים הנמצאים בכתבי יד (בכ"י נאופיטי 1 ברומי ובקטעים מן הגניזה הקהירית), ותרגומי הקטעים.

תרגום אונקלוס הוא תרגום רצוף לכל התורה. תרגום זה מוכר ממקורות בבליים (עיין למשל ר"ה לג ע"ב על תרגום במדבר כט ב, מגילה י ע"ב על תרגום שמות ל כג ועוד), אך מניתוח לשונו עולה כי יסודו בא"י.

בענף השני תרגומים ארץ ישראליים. אלה מוכרים בשתי צורות: כתרגום רציף לכל התורה, או בתרגומים שאינם רציפים, אלא מתרגמים רק מקצת מפסוקי התורה, ומכונים 'תרגומי הקטעים'. דוגמא לתרגום קטעים הוא התרגום שנדפס במקראות גדולות תחת הכותרת 'תרגום ירושלמי'. תרגומי קטעים אחרים נשמרו בכתבי יד בגניזה.

התרגומים הארץ ישראלים ניכרים הן בלשונם הארמית הארץ ישראלית, הן בסגנונם. בהשוואה לתרגום אונקלוס הם משופעים בהרחבות מעבר לתרגום המילולי, הכוללות תוספות בהלכה ובאגדה.

התרגום הארמי ב'סידרא' מובא מן הענף הארץ ישראלי כפי שנשתמר בכתב יד ניאופיטי 1.

דרשה

בבית הכנסת בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד הייתה הדרשה חלק בלתי נפרד מן הפעילות שסביב קריאת התורה. הדרשות נאמרו בדרך כלל בשבתות ובמועדים, עת התאסף הציבור לשמוע את הקריאה בתורה. לעתים התקיימה הדרשה בליל שבת, כפי שמספר התלמוד הירושלמי (מסכת סוטה פרק א הלכה ב, דף טז ע"ד): "רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא..." [=ר' מאיר היה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמת כל ליל שבת...]. דברי אגדה היו אהובים במיוחד על הקהל: "אמר ר' יצחק בראשונה היתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאוה דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין פרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכיות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה" (פסיקתא דרב כהנא, פרשה יב, ג, עמ' 205).

באמצעות דרשתו ביקש הדרשן ללמד את הקהל לקח ומוסר ולטעת בו את עיקרי האמונה היהודית. הדרשה שימשה לו הזדמנות להשיב על בעיות השעה ולהאיר באור חדש את דברי התורה. במקביל, גם בבית המדרש דרשו החכמים את הפסוקים, פירשו אותם ומצאו בהם משמעויות חדשות. הדרשות והפירושים לתורה שנאמרו ע"י חכמי א"י בבית הכנסת ובבית המדרש נלקטו וקובצו לחיבורים המכונים 'מדרשים', כגון מדרש בראשית רבה לספר בראשית או מדרש פסיקתא דרב כהנא למועדי השנה ולשבתות המיוחדות.

ב'סידרא' מובא מבחר של דרשות הקשורות לקריאת הסדר, להפטרה או לפיוט.

פיוט

ספרות הפיוט בא"י הגיעה לשיא פריחתה בתקופה שלאחר תקופת המשנה והתלמוד. תפקידו של הפיוט לעטר, ולעיתים אף להחליף, את תפילת הקבע בשירה, במיוחד בשבתות ובמועדים. הפייטנים מילאו את תפילות הקבע בתכנים חדשים ומתחדשים וביטאו בפיוטיהם את מצוקות הדור וציפייתו לישועה. בפיוטים שוקעו חומרים ממגוון הספרות שעמד לפני הפייטנים – מן המקרא, ומספרות ההלכה והאגדה. חלק מן המקורות ידועים לנו, ונמצאים לפנינו בספרות המדרש, וחלק אבדו וקיומם המשוער ידוע לנו רק מן הפיוט.

פיוטים רבים נסמכים על הנושאים שנקראו בתורה בבית הכנסת באותה שבת או באותו מועד. פיוטים אלה בנויים בעיקר סביב הפסוק הראשון שנקרא בתורה. על פי הפסוק הראשון ניתן לשחזר את סדר הקריאה שעמד בפני הפייטן – חד שנתי או תלת שנתי.

ב'סידרא' הובא מבחר מפיוטי פייטני א"י: יניי, יוסי בן יוסי והקליר, תוך מתן עדיפות לפיוטים המשקפים את סדר הקריאה הא"י.

מ' איש שלום, "מאמר על חלוקת התורה", מפוזר בעשרות מקומות בתוך: בית תלמוד, ג -ד (תרמ"ג-תרמ"ה).

ש' אליצור, מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 52-49.

א' אפשטיין, מקדמוניות היהודים, ירושלים תשי"ז, עמ' נד-נח.

י' היינימן, "המחזור התלת שנתי ולוח השנה", תרביץ, לג (תשכ"ד), עמ' 368-362.

י' היינימן, הדרשות בציבור בתקופת התלמוד, ירושלים תשל"א, עמ' 30-7.

י' יואל, "כתר משנת ה' אלפים ועשרים לבה"ע", קרית ספר, לח (תשכ"ג), עמ' 132-126.

ש' נאה, "סדרי קריאת התורה בארץ ישראל: עיון מחודש", תרביץ, סז (תשנ"ח), עמ' 187-167

י' עופר, "ההפטרות על-פי המנהג התלת שנתי", תרביץ, נח (תשמ"ט) 185-173.

י' עופר, "כתר ארם צובא – לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו", ספונות יט (תשמ"ט), עמ' 334-330.

י' עופר, "סדרי נביאים וכתובים", תרביץ, נח (תשמ"ט), עמ' 189-155.

ע' פליישר, פזמוני האנונימוס, ירושלים תשל"ד, עמ' 40-33.

ע' פליישר, "בירורים בשיטות הקריאה בתורה של בני ארץ ישראל הקדומים", HUCA, 42 (1991), עמ' מג-סא.

ע' פליישר, "לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ, נב (תשמ"ג), עמ' 223-272.

(בקורת של צ"א שטיינפלד ותשובה של ע' פליישר בתרביץ נה [תשמ"ו], עמ' 268-266).

ע' פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה, ירושלים, תשמ"ח, פרק שביעי: הקריאה בתורה, עמ' 325-293.

ע' פליישר, "עיונים במנהגי הקריאה של בני ארץ ישראל בתורה ובנביאים", ספונות, טז (תש"ם), עמ' 47-25.

ע' פליישר, "קרובות י"ח על סדרי הקריאה התלת שנתיים", סיני, סה (תשכ"ט), עמ' רפא-רצד.

ע' פליישר, "קריאה חד שנתית ותלת שנתית בתורה בבית הכנסת הקדום", תרביץ, סא (תשנ"ב), עמ' 43-25.

ע' פליישר, "שמחת תורה של בני ארץ ישראל", סיני, נט (תשכ"ו), עמ' רט-רכז.

נ' פריד, "הפטרות אלטרנטיביות ביוטי יניי ושאר פייטנים קדומים", סיני, סב (תשכ"ח) עמ' 50 – 66, 127 – 141.

נ' פריד, "לוח הסדרים של המחזור השלשי לספר במדבר", תגים, א (תשכ"ט), עמ' 69-60.

מ"ע פרידמן, "התנגדות לתפילה ולמנהגי תפילה ארץ ישראליים בשאלות ותשובות שמן הגניזה (מתשובותיו של ר' יוסף ראש הסדר)", ש' אליצור ואחרים (עורכים), כנסת עזרא ספרות וחיים בבית הכנסת אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 69- 102.

צ"מ רבינוביץ, פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, ירושלים תשמ"ה, עמ' 14-12.

ד' רוזנטל, "על קריאת התורה במחזור חד שנתי בארץ ישראל", תרביץ, נג (תשמ"ד), עמ' 148-144.

ש"י ראפפורט, הליכות קדם, אמסטרדם תר"ז, עמ' 19-9.

א' שנאן, "דגם הפתיחה המספרית" וכו', מחקרי ירושלים בספרות עברית, יב (תש"ן), עמ' 96 ואילך, הערה 36.

א' שנאן, תרגומי המקרא הארמיים וקריאת התורה בבתי הכנסת הקדומים", בתוך: ש' אליצור ואחרים (עורכים), כנסת עזרא ספרות וחיים בבית הכנסת אסופת מאמרים מוגשת לעזרא פליישר, ירושלים תשנ"ה, עמ' 147-131.

M. Bregman, "The Triennial Haftarot and the Perorations of the Midrashic Homilies", JJS 32,1 (1981) pp.74-84.

A. Büchler, 'The Reading of the Law and Prophets in a Triennial Cycle', JQR, 5 (1893), pp. 420-468.

J. Heinemann, "The Triennial Lectionary Cycle", JJS, 19 (1968), pp. 41-48.

J. Mann and I. Sonne, The Bible As Read and Preached in the Old Synagogue, I-II, Cincinnati. 1940-1966.

J. Theodor, "Die Midraschim zum Pentateuch und der Dreijährige Palestinensische Cyclus ", MGWJ, 34 (1885), 35 (1886), 36 (1887) (. (מאמר בהמשכים במקומות שונים בשלושה כרכים אלה