פרשות השבוע

מים ראשונים: סמיכות פרשת וישלח לחג החנוכה מזמנת לנו לחבר את פך השמן הקטן של חנוכה, שנשתייר בחותמו של הכהן הגדול, לפכים הקטנים של פרשת השבוע, ששייר יעקב בעבר היבוק וחזר לקחתם.

וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: (בראשית לב כד-כה).¹

רד"ק בראשית פרק לב פסוק כד – גשר מכאן מכאן

"ויקחם ויעבירם את הנחל" – אחר שעבר הוא ונסה המים, שב על שפת הנחל ולקחם והעבירם. מי שראוי שישאם על כתיפו היה נושא, ומי שהיו ראויים שיוליכם בידו היה מוליך ומעביר זה אחר זה עד שעברו כולם. בבראשית רבה: רב הונא בשם רב אידי: עשה עצמו כמין גשר נטל מכאן ונתן לכאן, נטל מכאן ונתן לכאן.²

"ויעבר את אשר לו" – ואחר שהעביר האנשים והנשים העביר את אשר לו והוא המטלטלין. ועברו הבהמות והעבדים. ואחר שהעביר הכל, נשאר הוא עדיין לפקוד ולחפש אם נשאר דבר משלו.³

מסכת חולין דף צא עמוד א – חביבות הממון, יציאה בלילה לבד. המאבק

"ויותר יעקב לבדו" – אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים.⁴ מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? – לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.⁵

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" – אמר רבי יצחק: מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה.⁶ רבי אבא בר כהנא אמר מהכא: "הנה הוא זורה את גורן השעורים" (רות ג ב); רבי אבהו אמר מהכא: "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו" (בראשית כב ג);⁷ ורבנן אמרי מהכא: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (בראשית לז יד); רב אמר מהכא: "ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו" (שם לב לב).⁸

רש"ר הירש בראשית לב כה-כו – מדוע הצדיקים מחבבים את הממון

לדעת חז"ל "נשתייר על פכין קטנים" (חולין צא ע"א). אחרי שהעביר בנחל את כל אשר לו, חזר עוד פעם, לראות אם לא שכח דבר. "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל". רכוש, שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו. הוא לא יבזבז אותו, אף לא ישחית אותו לריק, והוא אחראי על שימושו היעיל. אלפי זוזים הרי הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה. אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה. מי "שאינו פושט ידו בגזל", והוא קורא את שלו רק מה שהצליח לרכוש במאמציו הישרים, זה יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש; אם מחוט ועד שרוך נעל, הכל בא לו בזיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים, וערכו לא ישוער.⁹

ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית לב כה – לא חזר יעקב, נשאר

וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו, שכח פכין קטנים וחזר עליהם. קשה, מנא לו?¹⁰ יש לומר: משום דצריך להוציא מקרא זה ממשמעו. שאין לומר שנשאר יעקב לבדו יחידי כמשמעות המקרא. דהא אמרינן: "המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו". לכך אית למימר: אל תקרי לְבַדּוֹ אלא לְכַדּוֹ, כלומר: על כדו. והיינו ששכח פכין קטנים וחזר עליהן.¹¹

רבי בחיי בן אשר בראשית לב כה – פכים קטנים לילדים הקטנים

וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו. דרשו רבותינו ז"ל: לְכַדּוֹ קרי ביה, מלמד שחזר על פכין קטנים, ללמד שממונם של צדיקים חביב עליהם כדי שיתרחקו מן הגזל, כך פירש רש"י ז"ל.¹² והכוונה כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים בדרך אם לא ישתו. ולכך שם עצמו בסכנה לחזור, והמקטרג נזדווג לו מיד.¹³

בראשית רבה פרשה עז סימן ב

"ויאבק איש עמו" – ר' חוניא אמר: נדמה לו בדמות רועה. לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי. העביר יעקב אבינו שלו, אמר: נחזור ונראה שמא שכחנו כלום. משחזר – "ויאבק איש עמו".

רבי חייא רבה ורבי שמעון בר רבי נשאו ונתנו בפרקמטיא, במטכסא.¹⁴ נכנסו לצור זו ועשו מלאכתם. משיצאו מן השער,  אמרו: נלך ונתפוס אומנות אבותינו. נחזור ונראה אם שכחנו כלום. חזרו ומצאו חבילה של משי. אמרו להם: מנין לכם? אמרו מיעקב סבא, שכתוב: "ויותר יעקב לבדו".¹⁵

ורבנן אומרים: לארכיליסטס נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר את שלי ואני אעביר את שלך. העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין, והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומוצא, מעביר וחוזר ומוצא כל הלילה. אמר לו: פַּרְמָקוֹס!¹⁶ אמר ר' פנחס: באותה שעה נטל אבינו יעקב פּוּקְרין ונתן לו בתוך צוארו.¹⁷ אמר לו: פרמקוס, פרמקוס! אין חרשים מצליחים בלילה! אמר ר' הונא: בסוף אמר המלאך: אני מודיעו עם מי הוא עוסק. מה עשה? נתן אצבעו בארץ, התחילה הארץ תוססת אש. אמר לו יעקב: בזו אתה מפחידני? אני כולי ממנה, זהו שכתוב: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' ". (עובדיה א יח).¹⁸

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית מה כ – יוסף מאותת לאחים

"ועינכם אל תחוס על כליכם".¹⁹ לפי שהיה יודע באביו שהיה קפדן על כליו וחס עליהם, כמו שאמרו חז"ל: "ויותר יעקב לבדו – שחזר על פכים קטנים" לכך הזהירם על כך. כך מפרש הרב יעקב ז"ל.²⁰

אור החיים ויקרא יד לו – הפכים הקטנים מצילים

"בטרם יבוא הכהן".²¹ … אין חיוב לכהן להתעכב עד שידע שפינו ודאי את כל אשר בבית … ²²

"כל אשר בבית" – פירוש: כל אשר בבית לא יטמא, אלא יצילו הכל ואפילו פכים קטנים, כי חס ה' אפילו על ממון הבזוי של ישראל. ובזה נתן טעם הכתוב: למה צוה ה' לפנות קודם. הלא אפילו אחר ביאת הכהן ורואה הנגע אין הבית טמא אלא אחר שיצא הכהן ויסגירנו.²³

מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.²⁴

בראשית רבה פב ו, פרשת וישלח

"ויעל מעליו אלהים" (בראשית לה יג) – אמר ריש לקיש: האבות הם הם המרכבה, שנאמר: "ויעל אלהים מעל אברהם" (בראשית יז כב), "ויעל מעליו אלהים", "והנה ה' נצב עליו" (שם כח יג).²⁵ "ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך וייצוק עליה שמן" (לה יד) – כמלוא פי הפך.²⁶

מסכת יומא דף עז עמוד ב

אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים, בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שְׁתִי, כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן. והיינו דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד – נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה" (זכריה יג א).²⁷

פירוש ר' עובדיה מברטנורא מסכת מידות פרק א משנה ד (שקלים ו ג)

שער המים – כדכתיב בספר יחזקאל (מז ב) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו מים יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה נעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להם מים מפכים.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: והתשובה לשאלה על פך השמן במקרא: פעמיים: האחת, במשיחת דוד ע"י שמואל, שמואל א י א; והשנייה, במשיחת יהוא בן נמשי ע"י אלישע, מלכים ב פרק ט פסוקים א, ג.