נחנו נעבור חלוצים | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

נחנו נעבור חלוצים

פרשת מטות, תשע"ח

עדכון אחרון: 07/07/2021

מים ראשונים: כבר נדרשנו לנושא שבטי עבר הירדן המזרחי פעמיים בפרשה זו ונראה שיש מקום להוסיף ולדרוש גם בשלישית (ברביעית). הפעם נתמקד במוטיב החלוציות. לאחר שנדחו בכעס רב ע"י משה – ראה דברינו תרבות אנשים חטאים בפרשה זו – חוזרים בני גד ובני ראובן ומבקשים שוב את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.1 הפעם הם מצרפים לה מחויבות ברורה בקריאה שתהפוך סמל לדורות: נחנו נעבור חלוצים לפני ה'!

 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: … כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: … וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל  יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: (במדבר לב ו-טו).2

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (במדבר לב טז-יט).3

וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: (במדבר לב לא-לב).4

וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: … וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל: (דברים ג טז – יח).5

וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ: (יהושע ד יב-יג).6

וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן ה': וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי ה' עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית ה' הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם: וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת: (יהושע ו ז-ט).7

אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם: … וְעַתָּה הֵנִיחַ ה' אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: … וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם: … וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם: (יהושע כב א-ז).8

 

אלשיך במדבר פרק לב פסוק ו – האחיכם יבואו למלחמה?

וכראות משה טענותיהם צודקות, מלבד אומרם: "אל תעבירנו את הירדן וכו' ",9 אמר: האחיכם יבואו למלחמה וכו'. כלומר, באמורכם כי באה נחלתכם אליכם הדין עמכם, רק מה שאמרתם אל תעבירנו הוא בלתי ראוי, כי האחיכם יבואו וכו'. ואף שאמרתם הארץ אשר הכה ה', שרמזתם כי ה' הוא הלוחם לכם, ולא תתייחסו לכפויי טובה, כי לא הם נלחמו בעדכם כי אם ה'.10 זה אינו כלום, כי ההתיצבות בפני האויבים והלוחמים לא דבר ריק הוא, אף שהנצוח בודאי לה' הוא כנודע. כי לא לחנם שאל חזקיה מהקב"ה, ואמר, איני כאסא ששאל ואמר שהוא יצא למלחמה אך לא ילחם, אמנם אשב תוך ביתי ואתה תעשה מלחמה (פתיחתא דאיכא רבתי ל).11 כי הַבִּיאָה למלחמה גם היא תתייחס לטורח וצער ואימה וטלטול. וזהו אומרו: "האחיכם יבאו למלחמה" – לומר, הן אמת כי לה' המלחמה, אך לא יבצר מהיות מרוע מוסר.12 כי האחיכם יבואו למלחמה ויתייצבו שם נגד האויבים, ואתם תשבו פה ולא תראו המלחמה כלל.13

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – חמושים, הקשר לפרשת בשלח

"וחמושים" (שמות יג יח) – אין חמושים אלא מזוינים, שנאמר: "ואתם תעברו חמושים" (יהושע א יד), וכתיב: "ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חלוצים ארבעים אלף חלוצי צבא" (יהושע ד יב-יג).14

דבר אחר: "וחמושים", עלו אחד מחמשה, ויש אומרים: אחד מחמשים ויש אומרים: אחד מחמש מאות וכו'.15

במדבר רבה יג כ פרשת נשא – ייחודו של שבט גד

"ביום השישי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל" (במדבר ז מב) – לפי ששמעון לקח חרבו והלך ועשה מלחמה עם אנשי שכם בשביל אחותו, ובני גד עברו את הירדן לעזור לאחיהם לירש את הארץ, כמו שאתה אומר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא), לכך זכה והקריב אחר שמעון.16

"קרבנו קערת כסף אחת" – א"ר ברכיה: כנגד יציאת מצרים הקריב נשיא גד. ולמה כן? לפי שבירכו אביו בגדודים, שנאמר: "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב" (בראשית מט יט). ודבר זה אמר יעקב על מה שהיה עתיד לעבור חלוץ למלחמה את הירדן כמו שאתה אומר: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה" (במדבר לב כז). וביציאת מצרים כתוב צבא: "יצאו כל צבאות ה' " (שמות יב מא), ונאמר בהם: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שם י גיח) – הוא "חמושים" הוא "חלוצים".17 וליוצאי מצרים נחלקה הארץ כמו שאתה אומר: "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' " (שמות ו ח), ובני גד סייעו להם עד שנכבשה הארץ ונחלקה לכולם. לפיכך הקריב נשיא שלהם על יציאת מצרים.18

רשב"ם בראשית מט יט – גדוד חלוץ וגדוד מאסף

"גד גדוד יגודנו" – ישראל יגודו אחריו כשיהיו הולכים למלחמות יהושוע וכדכתיב: "חלוצים תעברו לפני אחיכם". ובשוב גד מן המלחמה ישובו של גד אחר עקיבן של ישראל. שכן דרך כשיוצאין למלחמה יוצאין תחילה ובחזרתם הם אחרונים לשמור את השבטים מן המלחמה פן ירדפו האויבים אחריהם.19

פירוש בכור שור במדבר פרק לב פסוק יד – ראשונים לנחלה, ראשונים למלחמה

לפי שאמרו: "אל תעבירנו את הירדן", סבר משה שלא היו רוצים לעבור אל המלחמה. והם ענו: "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ", שהם הולכים ראשונה, כדכתיב: "והחלוץ הלך לפניהם", כלומר כאשר לקחנו נחלה ראשונים נהיה ראשונים במלחמה.20

רש"י במדבר לב יז – לפני בני ישראל

ואנחנו נחלץ חושים – נזדרז מהירים, כמו: "מהר שלל חש בז" (ישעיה ח א), "ימהר יחישה" (שם ה יט):

לפני בני ישראל – בראשי גייסות, מתוך שגיבורים היו, שכן נאמר בגד: "וטרף זרוע אף קדקד" (דברים לג כ), ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים: "ואצו אתכם בעת ההיא וגו' חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל" (דברים ג יח). וביריחו כתיב: "והחלוץ הולך לפניהם" (יהושע ו יג), זה ראובן וגד שקיימו תנאם.21

אלשיך יהושע פרק ו פסוק ט – לפני ארון הברית

"והחלוץ כבר עבר לפני הכהנים תוקעי השופרות", ואיככה יוכל יהושע לרוץ ולעבור לפני הארון ותוקעי השופרות והחלוץ להשיג את העם ההולכים ומסבבים בראש כולם להחזירם? על כן הניחם ביום ההוא ולא מיחה בהם.22

ויקרא רבה לד טו פרשת בהר – רצה והחליצנו

"וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ" (ישעיהו נח יא).23 א"ר טביומי: אם עשית כן הרי את כבוראך, כאותו שכתוב בו: "דודי צח ואדום". "ועצמותיך יחליץ" – ישמוט יזיין יציל, יניח. ישמוט, כמו: "וחלצה נעלו מעל רגלו". יזיין, כמו: "חלוצים תעברו". יציל, כמו: "חלצני ה' מאדם רע" (תהלים קמ). "יניח" – מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת.24

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: למען הגילוי הנאות, כותב דף זה הוא משבט חלוצים.

הערות שוליים

  1. חצי שבט מנשה מצטרף בהמשך, לאחר שהגיעו משה ובני גד ובני ראובן בנוכחות אלעזר, יהושע וראשי העדה להסכם, ראה במדבר לב לג. וזה נושא מעניין לדף נפרד.
  2. זו תגובתו הראשונית והקשה של משה לבקשתם של בני גד ובני ראובן להתנחל בעבר הירדן המזרחי, כאשר סביר שהקטע שהעלה את קצפו היו המילים המסיימות בפסוק: "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן". אחרי שכל בני ישראל כבשו ביחד את עבר הירדן המזרחי, הם עושים "שבת לעצמם"?! ראה שוב דברינו תרבות אנשים חטאים בפרשה זו.
  3. בני גד ובני ראובן לא מוותרים וחוזרים ומציגים את בקשתם למשה באופן אחר. אולי משה לא הבין אותם בפעם הראשונה, אולי הם הבינו שטעו ומשנים כעת כיוון; ונראה שזה מהמקרים הבודדים אם לא היחיד שמישהו בעם ישראל שננזף קשה ע"י משה או הקב"ה חוזר וטוען וטענתו מתקבלת (מלבד משה עצמו כלפי הקב"ה). מחד גיסא, השווה עם המעפילים שלא נסלח להם גם כשבקשו לתקן ונדחו; ומאידך גיסא, עם בנות צלפחד שגם הם טענו כנגד משה והצליחו. האם לפנינו דור הבנים, דור חדש שעומד על שלו? בין כך ובין כך, משה נענה להם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: ... וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה' ". ויש לשים לב למילה "חושים" שמשמעותה זריזים ומהירים (רש"י והתרגומים, מלשון "חיש") ותצטרף למילה "חלוצים" בקטע הבא. כתיאור תכונה ושם לוואי זו מילה יחידאית במקרא, אך יש לנו עוד "חושים" זריז במקרא (ובמדרש).
  4. בני גד ובני ראובן, אליהם מצטרף חצי שבט מנשה בפסוק לג הסמוך שם, מסכימים לתנאיו של משה, הוא תנאי בני גד ובני ראובן שקנה לו מקום נכבד בהלכה ואולי נזכה פעם לדון בו. תחילה הם עונים לו: " ... עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: ... וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר". ובשנית, בפסוקים שהבאנו לעיל, אשר נאמרים באזני "אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", אותם משה משתף בעניין שהרי הוא אינו עתיד להיכנס לארץ (האם היה נכון שמשה יתייעץ איתם קודם לפני שנתן את תשובתו הראשונה לבני גד ובני ראובן?). בתשובה זו שבחרנו כמוטיב לדף זה: "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' " הם עונים למשה שדרש מהם: "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' " וטובעים את המילה "חלוצים" שהתגלגלה ובאה עד שיבת ציון השלישית בימינו. אך אין זה המופע הראשון במקרא של השורש חל"צ במובן של מי שהולך לפני המחנה (נחלץ מהציבור הרחב והולך לפניו). פרשת מטות היא שמחדשת מילה זו כבר בתחילתה, במלחמת מדין: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (במדבר לא ג והמשך בפסוק ה שם) ומשם התגלגלה המילה לפרשת בני גד ובני ראובן. המדקדקים שרואים בשורש חל"צ שליפה ושמיטה במובן הכללי יקדימו אולי לספר ויקרא פרק יד בדין צרעת הבית, אבל אנחנו בחלוצים במובנה הטוב והחיובי של המילה.
  5. בספר דברים חוזר משה על סיפור בני גד ובני ראובן בטון רך ופשוט, בלי כל הכעס שבפרשתנו (השווה עם תיאורים חוזרים אחרים בספר דברים, של חטא המרגלים (פעמיים!), המתאווים, העגל וכו', מה מידת הכעס שם). בתיאור החוזר של משה בספר דברים שחל בקרבת זמן קרובה למדי לפרשתנו, חסר גם כל הדיאלוג של ספר במדבר וציון העובדה שהם פנו אליו תחילה, והדבר דורש בירור. מה שחשוב לנו כאן היא החזרה של הביטוי "חלוצים". הם אומרים: "נעבור חלוצים" ומשה אומר: "חלוצים תעברו".
  6. עברנו לספר יהושע שבהיבטים רבים הוא המשך של התורה (ראה נדרים כב ע"ב: "אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא"). בתחילת הספר מזכיר להם יהושע את הבטחתם למשה, ככתוב: "וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' ... וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם" (יהושע א יב). והם עונים לו: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם  מֹשֶׁה: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ" (שם שם יז-יח). כאן, בפרק ד, במעבר הירדן והכניסה לארץ, אכן מקיימים בני גד ובני ראובן (וחצי שבט מנשה שכאמור הצטרף אליהם במהלך ההתדיינות עם משה בפרשתנו) את התנאי שכרתו עם משה ועם יהושע, אלעזר וראשי השבטים, ועוברים חלוצים "לפני ה' ". המילה "חמושים" מצטרפת ל"חלוצים", ומזכירה לנו את תחילת פרשת בשלח: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יג יח). אלא ששם לא זכו בני ישראל וכאן יזכו. ועוד נידרש לקשר חמושים-חלוצים להלן.
  7. כאן מדובר בכיבוש יריחו. מי הוא החלוץ שעבר בראש? מפרש רש"י, יהושע ו ט: "והחלוץ - בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם לפי שהיו בני גד גיבורים ומכים בזרוע חזקה, כמו שנאמר: וטרף זרוע אף קדקד". בני גד ובני ראובן הולכים לפני ארון הברית, שיש בזה מעשה סמלי שיכול היה אפילו להיחשב כלא רצוי, אבל זה טבעם של החלוצים שלפעמים מרוב התלהבות הם קופצים קדימה. ועוד נידרש לכיבוש יריחו להלן.
  8. התקיים תנאי בני גד ובני ראובן והושלמה מחויבותם. ראה בראשית רבה לה ג התיאור הציורי איך הם נפרדים פעמיים מיהושע (משם למדו חכמים דרך ארץ לתלמיד הנפטר מרבו): "נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שנייה ... שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע וליוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו וליוו אותו עד ביתו". אמנם בהמשך הפרק שם הם מקימים "מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה" ששאר השבטים רואים בו סמל להתנתקות מהם, והיו מוכנים לצאת על כך למלחמה - אותם שבטים שבני גד ובני ראובן וחצי מנשה יצאו חלוצים לפניהם. מלחמת האחים אמנם נמנעה שם, אבל התרחקותם של שניים וחצי שבטי עבר הירדן המזרחי הייתה בלתי נמנעת וסופה בגלות הראשונה ע"י תגלת פלאסר כמתואר בדברי הימים א ה כ. ראה דברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 1 בפרשה זו. ואנחנו מבקשים לשוב למוטיב החלוצים שבני גד ובני ראובן מזוהים איתו.
  9. אלשיך עושה הבחנה חריפה בין שני חלקי הפסוק שעורר את חמתו של משה: "אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן". חצי הפסוק הראשון ניחא. וכדבריו שם: "אם מצאנו חן בעיניך. הוא, אחר כי ודאי יותן את הארץ הזאת לעבדיך מאתו יתברך בודאי לאחוזה, כי היא הראויה אלינו". אבל החצי השני: "אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" הוא בלתי נסלח.
  10. לכאורה אין זו כפיות טובה ולא תיחשבו ככפויי טובה, שהרי הכל מאתו יתברך והוא שיעשה את המלחמה לישראל "בין רב למעט".
  11. ראה תפילת אסא לפני מלחמתו עם זרח הכושי, דברי הימים ב יד י: "וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי  עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ". ובמדרש איכה רבה שאלשיך מביא מובאת תפילתם של יהושפט וחזקיהו: "עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה ... עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה: אני עושה". אבל אין זה לכתחילה ולהלכה כפי שאלשיך מסביר, ויהושפט ואסא התפללו ויצאו למלחמה בראש אנשיהם.
  12. לא יימנע מכך שיש כאן רוע מוסרי.
  13. גם אם נזכה לדורם של יהושפט (אסא) וחזקיהו, גם אם בסופו של דבר הקב"ה ילחם לכם ולא יצטרכו להילחם ממש, מישהו צריך לצאת לצבא. מישהו סובל "טורח וצער ואימה וטלטול". לפיכך, מי שלא מתגייס ושולח אחרים ואומר: "אשב תוך ביתי ואתה (הקב"ה) תעשה מלחמה", בלתי אפשרי ("לא יבצר") שלא יהיה כאן מוסר רע או רוע מוסרי. המשפט המהדהד: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" עומד כנגד כל מה שהתורה מלמדת אותנו בהלכות מלחמה (בדין כל ישראל ערבים זה בזה (פרשת בחוקותי), במצוות לא תעמוד על דם רעך (פרשת קדושים), באיסור "לא תגודדו" (פרשת ראה, שבט גד!) ועוד. אל דבריו הברורים של אלשיך ניתן לצרף דברי רבים אחרים. ספורנו על הפסוק רואה בכך הטלת מורך בלב שאר השבטים: "האחיכם יבאו למלחמה. האמנם תחשבו שאחיכם ירצו לבוא להילחם כדי לכבוש ואתם תשבו פה. במה שכבר נכבש! אין ספק שאינכם חושבין שיעלה זה בידכם ואין זה אלא להניא את לב אחיכם". אור החיים על הפסוק, בדומה לאלשיך, מצביע גם הוא על הנקודה המהותית של שילוב הביטחון בקב"ה יחד עם עשייה אנושית: "גם מה שנתכוונו לטעון כנגד העתיד שאין טורח בדבר כי ה' הוא עושה נפלאות גדולות לבדו, אמר להם: האחיכם יבואו למלחמה. פירוש, אמת כי ה' הוא הנלחם להם אבל על כל פנים צריכין להזדמן במלחמה". והרב שמשון רפאל הירש מבאר: "כמוכם גם אחיכם היו רוצים לבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אך המלחמה היא הכרח, היא הגיעה אלינו, ואחיכם נאלצים להיכנס לתיגר - ואתם תשתמטו מן החובה?!". נראה שהעניין ברור ויורד ונוקב עד היסודות של אחדות עם ישראל בכל הדורות.
  14. אין "חמושים" בפרשתנו, יש רק "חושים", ראה הפסוקים לעיל והדרשות להלן. התיאור "חמושים" לבני גד ובני ראובן מופיע לראשונה בספר יהושע.  ומנין לנו שחמושים הם מזוינים בכלי נשק, אולי נאמר שחמושים הוא כמו חושים היינו זריזים כפי שמציעים כמה מפרשים (תרגום המיוחס ליונתן ואחרים)? לא, אומר המכילתא. חמושים הוא כפשוטו, אנשי מלחמה עם כלי נשקם. זאת למדנו מפסוק אחר ביהושע פרק ד: "חלוצי צבא". הרי לנו שהחמושים של יהושע, בני גד ובני ראובן, מעידים על החמושים של פרשת בשלח, ביציאת מצרים, שגם שם הכוונה לחמושים ומזוינים בכלי נשק. שם לא הסתייע וכאן, ביהושע, הסתייע. משמע בני גד ובני ראובן שיצאו חלוצים-חמושים מתקנים את החמושים הראשון של יציאת מצרים שלא צלחו.
  15. פירוש אחר, כידוע, לחמושים של יציאת מצרים הוא: אחד מחמישה, אחד מחמישים ויש שמגדילים עד אחד מחמש מאות! (40 אלף מתוך 600 אלף זה אחד ל- 15). אבל לנושא שלנו, אפשר שאין זה דבר אחר, אלא התבוננות אחרת במשמעות של חלוצים. לא חלוצים-חמושים, אלא חלוצים במובן של מיעוט מתוך כלל הציבור. השאור שבעיסה. עמוד הענן האנושי ההולך לפני המחנה.
  16. כאן באנו לברכתו של משה לשבט גד בפרשת וזאת הברכה, דברים לג כ-כא: "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל". איזו צדקה עשה גד עם ישראל? ראה רש"י דברים לג כא: "צדקת ה' עשה - שהאמינו דבריהם ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו" ופרשנים אחרים מגדילים עוד בשבח הצדקה והמשפט שעשו בני גד. ראה כלי יקר במדבר ב ג: "וכן גד היה בעל צדקה שנאמר בו (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, רצה לומר כי משפטיו דהיינו על פי שורת המשפט לא היה צריך לילך כי אם עם ישראל ולא בראש החלוץ ועל צד הצדקה הלך לפניהם כצדקת ה' ההולך לפני מחנה ישראל" וכך מפרש גם השל"ה (ואחרים): "ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ... שמשבח את גד בחסידות שעשה לפנים משורת הדין, כי מצד הדין לא היו מחויבים לילך החלוץ בראש, רק ילכו למלחמה בשוה עם ישראל ... אבל גד הוסיפו ועשו בדרך צדקה שהיו הולכים בראש, ובזה עשו הצדקה מעין הצדקה שיעשה ה', כמו שנאמר (מיכה ב יג) 'וה' בראשם'. זהו שאמר 'צדקת ה' עשה'.
  17. וכך מפרש רד"ק ביהושע א יד: "חמושים - כמו חלוצים". ופירוש אבן עזרא שמות יג יח נלחם בדעה שחמושים הוא מלשון צידה והון ושאר צרכי המלחמה (לוגיסטיקה) וקובע: "רק פירושו חגורי חומש למלחמה, כמו חלוצים תעברו". ומציע שחלוצים בא גם מחלציים, כמו בפסוק בישעיהו לב יא: "וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם". ומה חוגרים על החלציים (על המתניים)? את כלי המלחמה.
  18. בכל אחד מהנשיאים "קערת הכסף" היא נושא שונה: התורה, חצר המשכן, מלכות בית דוד, הים וכו'. אך אצל גד, קערת הכסף היא יציאת מצרים. במעשה החלוציות של בני גד (בני ראובן לא נזכרים כאן) הם משלימים את יציאת מצרים! ראה המכילתא לעיל והערה 14. חמושים, צבאות, גדודים, חלוצים, משלימים בכיבוש הארץ את המטרה והייעוד של יציאת מצרים. ואם בחלק הראשון של המדרש ראינו את ברכת משה, כאן הכל טמון בברכתו של יעקב "גד גדוד יגודנו".
  19. גד יוצא לא רק כחלוץ בראש המחנה ומקהיל אחריו את שאר הלוחמים (עושה אותם גדודים), אלא גם כמאסף ומכנס את אחרוני הלוחמים והולך בסוף המחנה לאחר הלחימה. כך מתחלק הפסוק של ברכת גד לשניים: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ - וְהוּא יָגֻד עָקֵב". שזה בעצם תפקידו של שבט דן שנסע מאסף לכל המחנות וברכתו סמוכה לברכת גד. וגם יחזרו בני גד בשלום מהמלחמה, יחד עם בני ראובן וחצי שבט מנשה, כפי שמפרש בכור שור על הפסוק בברכת יעקב: "גד גדוד יגודנו: כלומר: גד גדוד שיגוד עמו, כגון ראובן וחצי שבט מנשה שיעברו עמו חלוצים, והוא גד עצמו יגוד עקב: יחזור על עקיבו שלם לביתו ולארצו במניין הגדוד שיגוד".
  20. כאן לכאורה הושלם התיקון של בני גד ובני ראובן, בקריאה: "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' " שמכפרת על: "אל תעבירנו את הירדן". ראה גם פירוש העמק דבר במדבר לב לב: "נחנו נעבור חלוצים. בלי שום ערמה ומרמה אלא בחשק וברצון" אבל מפרשים אחרים קוראים את הפסוק בשלמותו: "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן" ולא כל כך מרוצים מתשובתם של בני גד ובני ראובן. ראה רמב"ן במדבר לב לא-לב: "ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור - אמרו לו: אין אדוננו צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, חלילה לעבדיך מעבור על מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו. וזה טעם: את אשר דבר ה', כי מתחילה אמרו (פסוק כה) כאשר אדוני מצוה". האם הם דוחים את התנאי הכפול שהעמיד לפניהם משה? חמור מכך פירוש ספורנו: "ויצו משה. צוה שלא יתנו לאלה את ארץ סיחון ועוג אלא אחר שישובו מכיבוש הארץ כאמרו ונכבשה הארץ ואחר תשובו והיתה הארץ הזאת לכם ולא קודם לכן. והם לא קבלו זה ואמרו: נחנו נעבור חלוצים ואתנו אחזת נחלתנו, שתהיה ברשותנו בעת שנעבור את הירדן". והוא מסיים שם: "ויתן להם משה. כדי שלא להיכנס במחלוקת הסכים משה לדבריהם". האם החלוצים מכתיבים תנאים למשה? שהרי הוא הסכים שישאירו את טפם ונשיהם בעבר הירדן המזרחי. ואיתם וודאי חיל מצב ראוי. להלכה, התקבל תנאי בני גד ובני ראובן. אבל בפועל ודווקא במקרה שלהם, נראה שהייתה כבר נתינה דה-פקטו שקשה לחזור ממנה. לעומת כל אלה, ראה פירושי רס"ג ורש"י על החצי השני של הפסוק.
  21. מספרי יהושע, דברים ובראשית חזרנו לפרשת השבוע. מלבד המילה "חושים" שכבר נזקקנו לה ורש"י מפרש שהוא מלשון לחוש, למהר, להזדרז; מספר פעמים נאמר על ידם וע"י משה: "לפני ה' ", שהיא אמירה כללית שאמנם מקדימה כבוד גבוה לכבוד הדיוט, אך אינה מציינת היכן בדיוק מקומם במלחמה. כאן הם אומרים: "לפני בני ישראל", ומשה עונה להם: "לפני אחיכם בני ישראל". אמירה זו יכולה להיחשב כיומרנית פחות אך כמחייבת יותר. בראש המחנה נלך! לחיוב או לשלילה. והיכן קיימו זאת? במלחמת יריחו. עפ"י רש"י במעשה זה קיימו בני גד ובני ראובן את התנאי שלהם. אבל עפ"י חז"ל רק לאחר ששהו בני גד ובני ראובן עם תשעה וחצי השבטים של עבר הירדן המערבי 14 שנה של כיבוש וחלוקה התקיים התנאי.
  22. שכל יום היה הארון והכהנים הנושאים אותו הולך בראש הסובבים את חומת יריחו וביום השביעי קפץ "החלוץ" ועבר לפני הארון! השווה יהושע פרק ו פסוק ד עם פסוק ט. בני גד ובני ראובן הולכים לפני ארון הברית, שיש בזה מעשה סמלי שיכול היה להיחשב כלא רצוי וכמעט כמעשה עוזא. אולי זה טבעם של החלוצים שלפעמים מרוב התלהבות הם קופצים קדימה בראש המחנה. מישהו היה צריך למחות על מעשיהם, אבל הם רצים קדימה, הם לפני כולם ויהושע מקבל זאת בדיעבד.
  23. מדובר במצוות הצדקה והטוב הצפוי לעושה. ראה פרק נח בישעיהו (הפטרת יום הכיפורים), דברינו מצוות צדקה בפרשת בהר.
  24. נסיים בהרחבה של השורש חל"צ שמובנו הרחב הוא: שליפה, יציאה, שמיטה, החל מהחלוצים שיוצאים מציבור הכללי, דרך חליצת הנעל וחילוץ עצמות ועד הצלה וחילוץ ממצב קשה. ראה מקבילה במדרש איכה רבה (בובר) פרשה ב: "למען יחלצון ידידיך". כל אלה כלולים בשורש חל"צ, גם החלציים כאבן עזרא לעיל, ואולי גם צל"ח. שנזכה לשבתות הרבה של "רצה והחליצנו".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה