פרשת שופטים, רביעית לנחמה, תשנ"ט-תשס"ה
עדכון אחרון: 28/03/2023
מסכת סנהדרין פרק ב משנה ב – דין המשנה
המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מְיַבֵּם ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר: אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב. אמרו לו: אין שומעין לו.1
וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ: (שמואל ב ח טו).2
דברים רבה ה ח פרשת שופטים – הקב"ה הוא שדן את המלך
"כי תבוא אל הארץ … ואמרת אשימה עלי מלך" – הלכה: מלך ישראל שהיה לו עסק, מהו שיהא מותר לו לדון לפני בית דין? כך שנו חכמים: "מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו" – לַמְּדוּנוּ רבותינו, למה אין דנין את המלך? אמר ר' ירמיה: שכתוב בדוד המלך: "מלפניך משפטי יצא" (תהלים יז ב) – הוי, אין בריה דן את המלך אלא הקב"ה.3
רבותינו אומרים: אמר הקב"ה לישראל: בני, כך חשבתי שתהיו [בני] חורין מן המלכות … חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם … אבל אתם לא בקשתם כן … כבר הזהרתי על ידי משה ואמרתי לו: הואיל וסופם לבקש להם מלך בשר ודם, מהם ימליכו ולא מלך נכרי …4
מסכת סנהדרין דף יט עמוד א – שיטת הבבלי, הבחנה בין מלכי ישראל ומלכי דוד
"מלך לא דן ולא דנין אותו" – אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד – דן ודנין אותן. דכתיב: "בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט" (ירמיהו כא יב). ואי לא דיינינן ליה – אינהו היכי דייני? והכתיב: "התקוששו וקושו" (צפניה ב א), ואמר ריש לקיש: "קַשֵט5 עצמך ואחר כך קַשֵט אחרים"!6 אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא? – משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא (עבדו של ינאי המלך הרג בן אדם). אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו לו (לינאי): עבדך קטל נפשא (עבדך הרג אדם). שדריה להו (שלח להם את העבד לדין). שלחו לו: תא אנת נמי להכא (בוא גם אתה לכאן) – "והועד בבעליו ולא ישמרנו" (שמות כא כט). אמרה תורה: יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.7 אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב". אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך.8 נפנה (ינאי) לימינו – כבשו (הדיינים) פניהם בקרקע. נפנה לשמאלו – כבשו פניהם בקרקע. אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם. יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו. באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידים אותו.9
ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ג – שיטת הירושלמי, המשנה במקומה עומדת
"מלך לא דן ולא דנין אותו" – לא דן? והכתיב: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב ח טו)! … אמור מעתה: היה דן הדין זיכה הזכאי וחייב החייב. היה החייב עני, נותן לו משלו. נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה. … ולא דנין אותו, על שם: "מלפניך משפטי יצא" (תהלים יז ב).10
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שופטים סימן ו – מלך דן ודנים אותו!
"לא תטה משפט לא תכיר פנים" – לעולם יהיו הדיינין רואין כאילו שכינה ביניהם, שנאמר: "בקרב אלהים ישפוט" (תהלים פב א). מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה בעצמן … אזהרה לחכם שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין … מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, בא ועמד לפני שמעון בן שטח. אמר לו: דין יש לי אצל המלך. אמר להם שמעון בן שטח לאותן הדיינין שהיו דנין עמו: אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחין אותו? אמרו לו: הן. שיגר בשבילו, ובא. נתנו את הכסא אצל שמעון בן שטח.11 אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך ותן את הדין. אמר לו (המלך): וכי דנין את המלך? פנה לימין וכבשו הדיינין את פניהם בקרקע, פנה לשמאלו וכבשו את פניהם בקרקע. בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצתה נשמתן. מיד נזדעזע המלך, אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך, ותן את הדין. כי לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם. מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין.12
מכאן שיהיו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן, כביכול להקב"ה דנין. שכך אמר יהושפט לדיינין: "דעו [מה אתם עושים], כי לא לאדם תשפטו כי לה' " (דברי הימים ב יט ו). אמר ר' חמא בר חנינא: בוא וראה, אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שבשר ודם דן לבוראו.13 אמר הקב"ה לדיינין: היו נוהגין אימה בעצמכם כאילו דנין אותי.14
אגדת בראשית (בובר) פרק ו סימן א – מלפניך משפט כולנו יצא
"תפילה לדוד שמעה ה' צדק" (תהלים יז א) … דוד מתפלל באומנות. האיך? "תפלה לדוד שמעה ה' צדק", אמר הקב"ה: עד מתי אתה מתפלל? אמור צרכיך מה שאתה צריך, הרי אמרת: "שמעה ה' צדק". אמר לו: חייך, כל אלו שאמרתי בשביל דבר אחד: "מלפניך משפטי יצא". למה? שאמרת: "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד כב), נשיא שאין על גביו מושל אלא ה'. הואיל שאין על גבי מושל אלא אתה דן אותי, "מלפניך משפטי יצא".15
ירושלמי ברכות פרק א הלכה ה – המלך מרכין ראשו בתפילה
"אלו ברכות שְׁשׁוֹחִין בהן: בראשונה תחילה וסוף ובמודים תחילה וסוף.16 הָשׁוֹחֶה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה".17 רבי יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי: כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה, המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו" (מלכים א ח נד).18
שבת שלום
מחלקי המים