וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ: וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם: (בראשית מד טו-יז).1
מסכת שבת דף קה עמוד א – מצטדקים או לא מצטדקים
אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא: מנין ללשון נוטריקון מהתורה?2 … רב נחמן בר יצחק אמר: "מה נדבר ומה נצטד"ק" – נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו.3
בראשית רבה פה ב – מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו
"וירד יהודה מאת אחיו" – אמרו: בואו ונפזר עצמנו. שכל זמן שאנו מכונסים, השטר מצוי להיגבות. אמר להם הקב"ה: עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה, אין אחד נתפס ע"י כולם? וכיון שנמצאו בגביע, אמרו: "האלהים מצא את עון עבדיך" (בראשית מד טז) – אמר ר' יצחק: מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו. אמר ר' לוי: כזה שהוא ממצה את החבית ומעמיד אותה על שמריה.4
בראשית צב ח – דו-שיח האחים עם "האיש אשר על הבית"
"ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא" (בראשית מד י) – הן כדבריכם כן הוא: עשרה בני אדם שנמצא אחד מהן בגניבה אין כולם באסירה? אני איני עושה כן, אלא: "אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים" (שם).5
בראשית צב ט – דו-שיח יהודה עם יוסף
"ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני" (בראשית מד טז) – בכסף ראשון, "מה נדבר" – בכסף שני, "ומה נצטדק" – בגביע. "מה נאמר לאדוני" – במעשה תמר, "מה נדבר" – בבלהה, "ומה נצטדק" – בדינה. "מה נאמר" – לאבא שבארץ כנען ביוסף, "מה נדבר" – בשמעון, "ומה נצטדק" – בבנימין.6
אם נאמר לך: חטאנו – גלוי וידוע שלא חטאנו. ואם נאמר לך שלא חטאנו – "האלהים מצא את עון עבדיך". אמר רבי יצחק: מצא בעל חוב מקום לגבות שטרו. אמר ר' לוי: כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה.7
"ויאמר חלילה לי מעשות זאת" (בראשית מד יז) – ר' הונא בשם רבי אחא: ניער פורפירא.8 ואמר: "חלילה לי מעשות זאת". אלא: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם". אמרו: הרי שלום (שָׁלֵם) שכולו עזוב!9 ורוח הקודש צווחת: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט).10
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יג – מקריעה וריב אחים לסולידריות
… "ויקרעו שמלותם" (בראשית מד יג) – אמר להן הקב"ה: אתם הקרעתם בגדי אביכם בדבר של חנם, כך אתם תקרעו בדבר של חנם.11
"ויעמוס איש על חמורו" (שם), לא הוצרך אחד מהן לחמורו.12
והן עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו: אי גנב ברה דגנבתא,13 ביישתני בן אמך את, כך היא ביישה את אבינו, "ותגנוב רחל את התרפים" (בראשית לא יט), בזכות אותן המכות שהכתוהו על כתפיו זכה ושרתה שכינה על כתפיו שנאמר: "ובין כתפיו שכן" (דברים לג יב).14 …
"ויאמר יהודה: מה נאמר לאדני" – מה נאמר על כסף ראשון, ומה נדבר על כסף שני, מה נצטדק על הגביע. "האלהים מצא את עון עבדיך" – אל תקרא מצא אלא מוציא, לעולם אין שני אחין נכנסין לבית המשתה ביחד מפני העין, ואנו נמצאנו כולנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו. אמר להם: אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה. אמרו לו: כל הנמצא עם הגנב נתפש עמו.15 אמר להם: ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא ציער אתכם, אמרתם "טרוף טורף", זה שגנב וציער אתכם על אחת כמה וכמה! לכו אמרו לאביו: טרוף טורף …16
אגדת בראשית (בובר) פרק עו ד"ה [א] ויגש אליו – יוסף מגנה את בנימין
… "ויבאו אחי יוסף וגו' " (בראשית מב ו), התחיל אומר להן: מרגלים אתם (שם שם ט). אמרו לו: "לא אדוני, ועבדיך באו לשבור אוכל … שנים עשר עבדיך אחים אנחנו" (בראשית מב י-יג), אמר להם: לאו, אלא ילדים אתם גונבים ומוכרים לעבדים. אלא "שלחו מכם אחד וגו' " (שם שם טז). ובסוף כשנמצא הגביע ביד בנימין, התחיל אומר: מי הגנב! בנימין בנה של גנבת, אמך רחל גנבה, שנאמר: "ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה" (בראשית לא יט). הרי את גונב! התחילו אומרים לו: "מה נאמר לאדוני" – על יוסף. "ומה נדבר" – על שמעון. "ומה נצטדק" – על הגביע, אלא: "האלהים מצא את עון עבדיך".17
בראשית רבתי פרשת ויגש עמוד 220 – דבר בעתו מה טוב
"שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי טו כג) – מי הוא זה שדִבֵּר בעיתו? זה יהודה. את מוצא בשלושה מקומות נשמע יהודה על שדבר דבר בעיתו. כשאמרו אחיו: "לכו ונהרגהו" – השיבן ראובן: "אל תשפכו דם". אבל יהודה לא השיבן דבר, אלא אמר תתיישב דעתן של אָחַי כשיאכלו וישתו ואח"כ אמר להם. כיון שאכלו ושתו ונתישבה דעתם באו לברך. אמר להם יהודה: מבקשים אנו להרוג את אחינו ואנו מברכין? הוי: "ודבר בעתו". הב',18 כשאמר ראובן: "את שני בני תמית", דִבֵּר ראובן שלא בעונתו. אבל יהודה לא ענה לאביו באותה שעה והמתין עד שהשלימו החטים19 ואח"כ פייס את אביו, שנאמר: "ויהי כאשר כלו לאכול". הג', בשעה שנתפס בנימין אין אתה מוצא שדבר יהודה מכל הדברים שהיו להם עם יוסף.20 אבל כשנתפס התחיל אומר: "מה נאמר לאדוני" (בראשית מד טז), כדי לידע סוף דעתו של יוסף על בנימין. כיון ששמע שבקש להחזיק בו והיה עושה עצמו צדיק כאילו הוא תופס מדת הדין, כדכתיב: "חלילה לי מעשות זאת" (שם מד יז), מיד מצא יהודה ידיו לדבר ולענות לו.21 על שהיה מחזיק עצמו והכין עצמו לכל דבר בין למלחמה בין לשלום בין לפיוס. התחיל משיבו על כל דבר ודבר כראוי, כדכתיב: "ויגש אליו יהודה". שמע יוסף דבריו של יהודה שהיו מכוונין וקבל ממנו וגילה עצמו להם. מי גרם לו ששמע לו יוסף? על שדבר בעונתו – שהו שכתוב: "ודבר בעתו מה טוב".22
שבת שלום וחודש טוב
והלל ואורים על הניסים של חנוכה
מחלקי המים
מים אחרונים: והיכן אנו משתמשים במטבע הלשון "מה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק"? בנפילת אפיים (תחנון) של שחרית בימים שני וחמישי: ""מה נתאונן, מה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק. נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים". האם רק השאלת לשון מהתורה יש כאן, או אולי תזכורת תמידית למעשה יוסף ואחיו, לְמָה ששנאת אחים יכולה להביא. ראו רמב"ם מורה נבוכים חלק שלישי פרק מו ששעיר העזים לחטאת בבית המקדש, במועדים וראשי חודשים הוא תזכורת מתמדת לחטא מכירת יוסף ולשעיר העזים ששחטו האחים!