פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

בין שמיטת כספים ושמיטת קרקעות – שיטת הנצי"ב

פרשת ראה, תש"ע

עדכון אחרון: 03/06/2022

מים ראשונים: עיקר דברינו בדף זה היא הקריאה שקורא הנצי"ב (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, 1816-1893, ליטא, ראש ישיבת וולוז'ין) את הפסוקים שלהלן ולא דיון כללי בקשר שבין שמיטת כספים וקרקעות. מלבד עצם תוכנה המיוחד של קריאה זו, יש בה גם המחשה ודוגמא כיצד גם אחרי חז"ל ופרשני המקרא, שערי הבנת המקרא לעולם לא ננעלו. למבקשים להגיע ישר אל הנקודה, ניתן לדלג מהקבוצה הראשונה של פסוקי המקרא, היישר אל פירוש הנצי"ב. למבקשים להעמיק, הבאנו מקצת מדברי חז"ל ופרשני המקרא שלאורם אפשר להתרשם עוד יותר מחדשנות פירושו של הנצי"ב.

 

דברים פרשת ראה, פרק טו פסוקים א-ד – המצווה והברכה

פסוק א: מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה:

פסוק ב: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַה':

פסוק ג: אֶת־הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת־אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:

פסוק ד: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן־לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:1

רשב"ם דברים פרק טו פסוק ב – כי קרא שמיטה לה'

כי קרא שמיטה לה' – כלומר כי הגיע זמן שמיטה, כמו מקראי קדש, קרא עלי מועד, קראו צום, כולם לשון זמן.2

דברים פרשת ראה פרק טו פסוקים ז-יא – הבעיה במציאות

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:3

מסכת גיטין דף לו עמוד א – תקנת פרוזבול נסמכת על ביטול שמיטת קרקעות

תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה: "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' " (דברים טו ט), עמד והתקין פרוסבול …4

ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט – בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע – אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע – אי אתה משמט כספים. ותקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית.5 ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול.6

פירוש הנצי"ב לפסוקים א-ד בפרק טו – שתי שמיטות כספים

"אשר ישה ברעהו וכו' " – מדבר בלשון נסתר ואח"כ חזר הכתוב: "את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך וכו' " – בלשון נוכח וגם כפל לשון.7

אבל העניין דיש שני אופני הלוואות: אחד, בשעה שישבו ישראל בשלוותם על הארץ וכל עסק האדם היה זריעת השדה ועבודתה; וכשאין לו במה לזרוע, הרי זה לווה תבואה לזריעה ובתבואות הוא משלם. ואם הגיע שביעית ועדיין לא שילם, על זה הזהירה התורה על בית דין: "שמוט כל בעל משה ידו וכו' " – בית דין יעשו שמיטה, היינו שישמיטו את בעל בעמיו שהוא מַשֵּׁה לרעהו בכוחו, אזי ישמיטו את ידו: "לא יגוש וכו' " … ומפרש הטעם: "כי קרא שמיטה לה' " – זה הלשון: "שמיטה לה' ", לא שייך אלא בשביתת הארץ. והוא טעם על שמוזהרים בית דין להשגיח שלא יגוש משום שהגיע שביעית ואינו עובד את השדה. וכאשר יגוש אותו, יהי מוכרח למכור את השדה …

"את הנכרי תיגוש" – בכאן מיירי בהלוואה באופן שני, היינו בעסק מסחור. ומזהיר המקרא את המלוה, דאת הנכרי תיגוש, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, אע"ג שאינו נוגע לשמיטת הארץ, דומיא דנכרי שאינו שובת בשביעית. מכל מקום: תשמט ידך… אך יש נפקא מיניה: "אפס כי לא יהיה בך אביון", לא יגרום השמטת הכספים שתהיה אביון, שהרי המלווה על מסחור, אם לא ישיב חובו, נעשה המלווה אביון. ואם כן יש לעשות תקנה לזה והיינו תקנת פרוזבול, או למסור לבית דין. ואם כן, אין בית הדין רואים להשמיט. אדרבא, בית דין נכנסים בעובי הקורה שלא ישמיט ויהיה אביון.

הסבר לדברי הנצי"ב

הנצי"ב קובע, בניגוד לחז"ל ולכל פרשני המקרא, שהקטע: "קרא שמיטה לה' " מדבר בשמיטה קרקע ולא בשמיטת כספים. וזה פשר הכפילות או החזרה הפנימית בתוך פסוק ב'. החקלאי קרא שמיטת קרקעות לה' ולפיכך, בעל ההון שהלווה לו, ישמוט את חובו. הלוואות לחקלאים הן בד"כ שנתיות וכנגד יבול אותה שנה, ולפיכך שמיטת כספים בשביעית זו משלימה את שמיטת הקרקע. החקלאי שמט את הקרקע, וכנגדו שומא בעל הממון את ההלוואה. מה שאין כן, לגבי הלוואות לצרכיי מסחר, תעשייה ועסקים אחרים.

עפ"י פירוש הנצי"ב, פסוקים א-ב בפרק טו הם חטיבה אחת ופסוקים ג-ד חטיבה אחרת ויש שתי שמיטות כספים שונות:

  1. שמיטת כספים לחקלאים, לאלה שמקיימים שמיטת קרקעות – פסוק ב.
  2. שמיטת כספים לעסקים (מסחור כלשונו) – פסוקים ג-ד.8

תקנת פרוזבול נתקנה רק לגבי מס' 2 במטרה להגן על המלווה שלא יפסיד את רכושו. כי למה שהלווה למטרות עסקיות כלליות יתעשר ע"ח המלווה? קיימת אמנם שמיטת כספים כלל-כלכלית ולוואי שנזכה גם לה,9 אבל יש לה פסוק מגביל: "אפס כי לא יהיה בך אביון" ואין סיבה שהמלווה יהפוך בעצמו לעני כפי שכבר הערנו. ומשלא זכו למצב אידילי זה, בא הלל ותיקן פרוזבול.10

לגבי שמיטה מסוג מס' 1 – אין פרוזבול! לא על סוג זה של שמיטה התקין הלל את תקנת הפרוזבול!11 החקלאי משמט את הקרקע ולפיכך מוותרים לו על חובותיו והלוואות שלקח ולא יועיל גם אם המלווה ימסור שטרותיו לבית דין, כי אדרבא, בית הדין מצווה לסייע לחקלאי: "כי קרא שמיטה לה' ".12

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נראה שבפירוש זה השתרבבה אהבתו הגדולה של הנצי"ב לארץ ישראל ולחידוש יישובה. אפשר שבדברים אלה יש ניסיון לפתור את בעיית השמיטה החקלאית בימינו, כאשר רק סקטור אחד של הכלכלה, סקטור שהולך ונחלש ומצטמצם וסובל מרווחיות נמוכה ומתחרות של יבוא חקלאי, רק הוא נדרש לקיים את אידיאל השמיטה. בראייה כלכלית רחבה, תחת שלטון של מדינה יהודית, ועם מערכת בנקאות מפותחת שהיא ברובה חברות ציבוריות (שנתונות גם לפיקוח הממשלה ומצפות שהיא תסייע להם בעתות משבר) אפשר לחשוב על שמיטה ממלכתית ראויה. הסקטור החקלאי יקיים את שמיטת הקרקעות שתלווה בשמיטת כספים מיוחדת עבורו (כרעיון הבסיסי של הנצי"ב), כאשר הכלכלה הכללית תומכת בו. באופן זה יקיימו כולם מעין שמיטת כספים וישתתפו כולם, מי במישרין ומי בעקיפין, בקיום הפסוק: "כי קרא שמיטה לה' ".

מים אחרונים 2: יש דעות ששמיטה בימינו היא מדאורייתא ולא מדרבנן. לשיטה זו יש לשאול: אז מה הבסיס להיתר הפרוזבול? נשאיר שאלה זו ורבות אחרות לבעלי תריסין העוסקים בהלכה.

הערות שוליים

  1. והמשך הבטחת הטובה בפסוקים ה-ו שם: "רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ".
  2. פסוקי התורה הנ"ל מציגים מספר קשיים לפרשני המקרא, כגון: מהו "מקץ" שבפסוק א: התחלת השנה או סיומה, מה פשר כפילות החצי השני של פסוק ג עם החלק הראשון של פסוק ב, מיהו האביון שעליו מדובר בפסוק ד ועוד. רשב"ם מתעכב על הקושי במילים: "כי קרא שמיטה לה' " ועל החזרה הפנימית על שמיטה בתוך פסוק ב: מיהו הקורא, למה צריך לקרוא ועל איזו שמיטה מדובר? בדומה לו גם פירוש אבן עזרא שם. חז"ל רואים במילים אלו כפילות שיש לדרוש ממנה ששמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ. ראו ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיב: "כי קרא שמטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ". וכן הוא בגמרא קידושין לח ע"ב. אבל רשב"ם, כפשטן המקרא מתעכב על נושא הקריאה ומסביר שהקריאה היא הגעת הזמן כמו "מקראי קודש" – זמני קודש, מועדי קודש. וכך מבאר גם חזקוני. ראו גם פירוש רמב"ן שמסביר שמטרת הקריאה היא לומר שגם בשמיטת כספים יש קדושה, בדומה לשביתת שבת בראשית ובדומה לשמיטת קרקעות, וגם היא "לה' ", ואלה דבריו: "הוסיף לבאר כי היא שמיטה לה' גם בהשמט כספים. וזה טעם כי קרא שמיטה לה' - שהיא שבת לה' וכל המעשים ישבותו".
  3. לאחר הבטחת התורה בפסוקים א-ד שאם תקוים מצוות שמיטת כספים בוא תבוא הברכה, ככתוב: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ", באים פסוקים ז-יא שמשקפים את ההכרה שמציאות החיים עשויה להיות שונה (בעוונותינו הרבים), ככתוב: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ וכו' " (מה שאגב נותן תשובה פשוטה לסתירה לכאורה בין הפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון" המשרטט אידיאל, והפסוק: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" המתאר את המציאות וכפי שאכן נדרש בספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיח: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום ... וכשאין אתם עושים רצונו של מקום". ואגב אגב, אליבא דשיטת שמואל לא יחדל אביון מקרב הארץ גם בימות המשיח, ראו ברכות לד ע"ב, שבת סג ע"א, שבת קנא ע"ב). במציאות כזו ולנוכח דין שמיטת כספים, עשויים בני אדם להימנע ממתן הלוואות, בפרט בשנים הקרובות לשנת השמיטה (מחזור של שבע שנים הוא קצר בכל מקרה). הפתרון שהתורה נותנת הוא בכל זאת לדבוק במצווה: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן", "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ", והברכה בוא תבוא.
  4. זו המציאות החברתית-כלכלית בה נתקל הלל. הברכה לא תמיד התקיימה, אבל "דבר בליעל" ואי קיום "פתח תפתח את ידך" לאחיך האביון, אכן אירעו. ובאמת, האם מחויב אדם להלוות לאדם אחר כאשר יש רגליים לדבר שאין ביכולתו לשלם ושנת השמיטה בפתח? ומה אם המלווה יתרושש ויפול הוא עצמו לנטל על הציבור? האם לא גלשנו למצוות צדקה?
  5. בהמשך שואלת הגמרא שם כיצד יכולים חכמים לגזור שמיטת כספים מדבריהם אם מדין תורה בטלה המצווה? והתשובה היא שיש בידי חכמים כח לתקן תקנות שהם בגדר: "שב ואל תעשה", היינו, הימנעות מלעשות מעשה – הימנעות מגביית החוב. מעין: "הפקר בית דין – הפקר". אך כפי שהסביר רמב"ן לעיל, שמיטת כספים איננה רק עניין של דיני ממונות, יש בה גם צד רוחני-דתי: "שמיטה לה' " – בה כל המעשים ישבותו.
  6. תורף הסוגיה הוא שתקנת הלל, פרוזבול, המעקרת את דין שמיטת כספים, באה בזמן שמהתורה אין דין שמיטת כספים והיא נוהגת רק מדברי חכמים (ראו הערה קודמת). לפיכך, יש לה תוקף, בבחינת: "הם אמרו והם אמרו". ומדוע באמת שמיטת כספים היא מדרבנן ולא מהתורה? התשובה: כי שמיטת קרקעות היא מדרבנן, לשיטת רבי לפחות, ושמיטת כספים מוקשת לשמיטת קרקעות: "בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים". ומדוע שמיטת קרקעות היא מדרבנן? משום שהיא קשורה ביובל, ויובל בטל כבר מימי גלות בני גד ובני ראובן ומשנתערבבו השבטים (ספרא ב ב, ערכין לב ע"ב). ראו רש"י בסוגיה שם. וכל זה נלמד מכפילות השורש שמ"ט בפסוק שלנו: "וזה דבר השמיטה שמוט וכו' ". הרי לנו הקשר בין שמיטת כספים ושמיטת קרקעות בסוגיית הגמרא. האבסורד בימינו הוא, ששמיטת כספים שתוקפה רחב ומקיף יותר ונוהגת בעיקרון בכל מקום, גם בחוץ לארץ, לא קיימת למעשה. מלבד איזה נייר שתלוי בסניפי בנקים מסוימים ומיעוט אנשים שטורחים להביא שטרותיהם לבית דין ולקיים פרוזבול הלכה למעשה. אך שמיטת קרקעות, שהיא הבסיס להיתר הפרוזבול ואי קיום שמיטת כספים בפועל, קיימת גם קיימת בדקדוקי דקדוקים וחומרי חומרות ומערכי כשרות ועסקים מסועפים. וממצווה חברתית ברורה שעיקרה בין אדם לחבירו ובין הפרט לחברה בכללותה, הפכה שמיטת קרקעות בימינו לעוד סעיף בדיני כשרות המטבח ואיסורי אכילה. ממסכת זרעים ונזיקין למאכלות אסורים.
  7. ממצווה שהיא בינך ובין עצמך, למצווה בה אתה מביט בעיני רעך. מכאן אולי כבר תשובה חלקית לכפילות עליה הצבענו בהערה 2 לעיל.
  8. ובאשר לפסוקים ז-יא שהבאנו לעיל, נראה שהנצי"ב ממקד אותם על דין עניות וצדקה בכלל, ובכל מקרה לא על שמיטת קרקעות. ראו פירושו לפסוקים אלה.
  9. רעיון שמיטת הכספים הכללית היא אולי הרצון לתקן פערי עושר ועוני כלליים.
  10. ולא (רק) מהסיבה שהגמרא מציינת: "שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' ", אלא בשל הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון" (היינו בלי להזדקק לפסוקים ז-יא, ראו הערה קודמת). וזה עצמו גם חידוש גדול של הנצי"ב שמן הסתם נובע מראייה כלכלית מודרנית (האם נימוק מסוג זה יכול גם לשמש לנושא היתר הרבית?) ורצונו לחזק את הקשר בין שמיטת קרקע ושמיטת כספים.
  11. הוא הלל שרצה גם להרחיב את היתר המקומות שלא נוהג בהם שביעית כמו בית שאן (חולין ו ע"ב). האם יש קשר בין שני אלה?
  12. ונראה גם שמרגע שהותקן פרוזבול במסחר ובכלכלה הכללית (תעשייה, שירותים וכו'), סייע הדבר גם לחקלאים משום שהמלווים שהיו כעת בטוחים יותר, יכלו לספוג הפסדים בקטע החקלאי ואולי גם החשבון שלהם היה רב-שנתי: שש שנים הלוואה כנגד יבול אותה שנה ובשביעית, הלוואה ואכילה מהיבול ביחד עם כולם.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה