- פרק טז בפרשתנו, שהוא גם סדרה עצמאית בסדר קריאת התורה הקדום בארץ ישראל (ראו סידרא באתר מחלקי המים), מוקדש לסיפור הולדת ישמעאל והמאורעות שקדמו לו ומעורר שאלות רבות: מה גרם לשינוי הקיצוני של יחס שרה להגר, מבניין ואולי הצלת נישואיה לאברהם, לעינוי הגר ומנוסתה של זו מבית אברהם? מ"אבנה ממנה" ל"חמסי עליך"? מה הייתה בדיוק עמדתו של אברהם בסיפור זה? מה קרה ליחסים שבין אברהם ושרה? איך קבלה שרה את הגר כשחזרה? ואברהם איך קבלה? במה זכתה הגר להתגלות של מלאכים ומתן שם לבנה מפי השכינה? ועוד ועוד. מה גם שיש לסיפור זה המשך בפרשת השבוע הבא וירא, בדמות הגירוש השני של הגר והפעם עם ישמעאל (ועפ"י המדרש גם המשך נוסף בפרשת חיי שרה בסיפור קטורה). על גירוש שני זה כבר זכינו לדרוש בדברינו גירוש הגר וישמעאל בפרשת וירא. הפעם נרצה לחזור אחורה ולהתעכב על הגירוש או הבריחה הראשונה של הגר ולידתו של ישמעאל. ולדמותו של ישמעאל כבר זכינו להשלים דף נפרד..
- נשים את מדרש בראשית רבה במרכז הדף ונעיר עליו לפרקים ממדרשים אחרים ומפרשני המקרא. מדרש זה עובר כמעט על כל פסוקי פרק טז הנ"ל ויכול בהחלט להיחשב, לפחות כאן, כמדרש פרשני הבא לבאר את פסוקי המקרא כסדרם (ומלווה את קריאת התורה בציבור), הגם שלא כל הפסוקים נדרשים ולא חסרים בו קטעים דרשניים בהם הדרשה עיקר והפסוק רק סמך, מה שמכונה מדרש דרשני. לא נוכל להביא את פרשה מה של בראשית רבה במלואה, כמו שלא נוכל להתייחס לכל פסוקי הפרק במקרא ונקיים "ודילוגו עלי אהבה" (שיר השירים רבה ב א). הקורא החרוץ יעיין במדרש כולו במקור.
- במקומות רבים במדרש בראשית רבה, בפרט בפרשה זו, מופיע במדרש המילה "אברם", גם כאשר אין זה ציטוט מהפסוק, אלא דברי המדרש. והרי התורה אומרת: "לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם" ומקובל לכתוב "אברהם" גם בהתייחסות לעברו של אברהם כשעדיין נקרא אברם! נראה שזה חלק מסגנון המדרש הפרשני וצריך עיון נוסף.
- כשהוא 'גונב' את המילה "ולה" מהמשך הפסוק: "ולה שפחה מצרים וכו' " ומדביק אותה למילה "לו". ר' יהודה מנסה להפך בזכותה של שרה ולומר שאולי לא בה הייתה אשמת העקרות ואילו נישאה למישהו אחר, אפשר שהיו לה ילדים. אך ר' נחמיה אומר שהיה ברור לשרה שחוסר הילדים הוא בגינה, כפי שגם נראה בהמשך (וזה פירוש הדבקת המילה "לה" - בגינה). ורד"ק מזכיר לנו שכבר בסוף פרשת נח, ביציאה של תרח וחלק ממשפחתו מאור כשדים ללכת ארצה כנען כתוב במפורש: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל). כל זה מעלה את האפשרות שחלק מהמסע "אל הארץ אשר אראך" היה בציפייה שאולי בארץ החדשה יזכו אברהם ושרה לצאצאים בבחינת משנה מקום – משנה מזל, והנה זה לא קורה.
- למדרש חשוב להדגיש את מלכות בית אברהם, כמובטח לו מהקב"ה: "ומלכים ממך יצאו". חיבור זה לבית פרעה אולי משמש בית אב לגידולו של משה בבית פרעה. אולי גם לשלמה שנשא את בת פרעה ולסיפורים על אנטונינוס ורבי על שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון (מגילת תענית) ועוד. בתי המלוכה של אומות העולם הם אילן חשוב להיתלות בו. אך דא עקא, שעם בת פרעה יש לנהוג בכבוד, כפי שגם דורש לבן מיעקב (בראשית סוף פרק לא). על רקע זה יש להבין את משמעות העינוי של שרה בהגר להלן.
- כאן, גם בפסוק המצוטט, יש הכרה ברורה של שרה בעקרותה. ועדיין יכול ר' יהודה לעיל לטעון שעקרות זו היא בשילוב של אברהם ושרה, אולי עם גבר אחר, כן הייתה שרה יולדת. ועכ"פ, היא מוכנה להעמיד עקרות זו במבחן ברור.
- הקב"ה הוא המונע ממני פרי בטן. שרה מקבלת עליה את מלוא הדין, בלי הזדקקות לקמיעות, מיני רפואות ("הימוס") לחשים וכו'.
- "שנינו" זה לא מצאנו את מקורו, אבל ההוכחות ברורות מהמקרא עצמו, משרה ורחל כפי שמובא בהמשך הדרשה. ראו גם גמרא נדרים סד ע"ב: "אמר ר' יהושע בן לוי: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".
- בכך מקדימה שרה את רחל שביקשה גם היא להיבנות מְשִׁפְחָתָהּ. ראו דברינו יעקב ורחל השבר הגדול בפרשת ויצא. ועוד נזדקק לקשר של שרה (והגר) עם רחל (ובלהה) להלן. לעצם דבריה של שרה, ראו פירוש רד"ק על הפסוק: "כיון שראתה שרי שלא ילדה לאברהם, והוא בן שמונים וחמש והיא בת שבעים וחמש חשבה כי אין לה תקוה עוד. אמרה: הנה כי האל אמר לאברהם שיתן לו זרע שיירש את הארץ וממני לא יהיה הזרע עוד, כי אני זקנה, והבן שיהיה לו מאשה אחרת יהיה לו. טוב לי שאתן לו שפחתי לאשה אולי אבנה ממנה ויהיה לי כבני, וטוב לי משיהיה לו בן מאשה אחרת". נראה שכוונותיה התחיליות של שרה היו אצילות וראויות, גם אם אנוכיות-מה.
- המדרש רוצה לומר שאברהם נשמע לבקשתה של שרה לא רק משום שהיא אשתו המבקשת זאת, אלא משום שדבריה של שרה נאמרו ברוח הקודש, במעין נבואה, היינו בהסכמה מלמעלה. בדומה לדברי שמואל בו הוא מורה לשאול לצאת למלחמה על עמלק, לומר לך: מה שם 'דברי ה', אף כאן דברי ה'. (למה דווקא דוגמא משמואל ושאול, לא הבינונו). אבל רד"ק מפרש: "וישמע אברם - לומר שישר בעיניו הדבר, ולא המתין בזה לדבר האל כי חשב כי אחר ששרה כלתה מלדת, מה שיעדו האל לתת לו זרע, מהגר יהיה". האם המהירות בה הסכים אברהם להצעתה של שרה ומחשבתו שבהגר תתקיים הבטחת הזרע היא התחלת הפורענות? האם ציפתה שרה שאברהם יתנגד ויאמר: לא שרה, רק ממך אני רוצה את הבטחת הזרע של הקב"ה. נתפלל עוד קצת ותראי שהעניינים יסתדרו (כפי שאכן עשו יצחק ורבקה). ולהלן נראה את קובלנתה של שרה על שאברהם לא התפלל בעבורה.
- נשמע אידילי. האם כך גם אמרה רחל לבלהה כשנתנה אותה ליעקב? האם חשבה שרה שבעצם הגר איננה אישה פחותה ויש לה ייחוס חשוב מבית פרעה? האם זכרה ברגע זה כיצד ניתנה הגר לבית אברהם? כחלק מהמתנות שנתן פרעה לאברהם לאחר שהיא, שרה, נלקחה לבית פרעה ועבר עליה מה שעבר עליה שם, בעוד אברהם מחוץ לסכנה בזכות: "אמרי נא אחותי את"?
- הכוונה למשנה ו בפרק ו במסכת יבמות: "לא יבטל אדם מפריה ורביה ... נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל וכו' ". שים לב להבדל "הדק" בין מדרש בראשית רבה ובין המשנה שהוא מתייחס אליה. במשנה משמע שלא מדובר בגירוש האשה הראשונה אלא בלקיחת אשה נוספת שהרי בתורה מותר ריבוי נשים. וכך גם עושים שרה ואברהם! אבל גרסת בראשית רבה אומרת בברור: "יוציא וישא אשה אחרת". כך גם בסיפור על האיש והאשה שלא נולדו להם ילדים ובאו לפני ר' שמעון בן יוחאי וזה אמר להם: "כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה" וזכו לפרי בטן (שיר השירים רבה א ב, "נגילה ונשמחה בך"). האם נוכל להוכיח ממדרשים אלה שכבר בזמנם לא נהגו ריבוי נשים, או שמא יש כאן גישות סותרות באשר לפתרון הנכון במקרים כאלה. פירוד בני הזוג אינו מטיל את הפגם על אף אחד משני הצדדים ונותן הזדמנות נאותה לשניהם, אפשר שעם בן זוג אחר יזכו לילדים (מדע הרפואה מכיר במקרים כאלה). זו גישת המדרשים. גישת המשנה לעומת זאת, לא בנוסח שמדרש בראשית רבה מביא אלא בנוסח שבידינו, מעדיף את הפתרון של שמירת הזוגיות גם במחיר של ריבוי נשים. מעין פונדקאות של ימיהם. ובדרך זו בחרה שרה, גם לשיטת ר' יהודה לעיל שאמר: "אילו נישאת לאחר – ילדה". ויש הרבה בחז"ל על הנאמנות ל"אשת נעורים".
- עוד רגע אידילי. בנתינת הגר לאברהם היא הופכת להיות אשתו לכל דבר ויוצאת ממעמד השפחה. והרי היא במקור בת מלכים. האמנם נתנה שרה את הגר לאברהם בלב שלם על מנת שתהיה אשתו לכל דבר במעמד השווה לזה שלה? נדיבות לב שכזו רק על מנת להפיס את רצון בעלה? או שמא על מנת לשמור את נישואיה היא כפי שאולי משתמע ממשחק המילים בפסוק. שרה נותנת את הגר לאברהם לאישה על מנת שהוא יישאר אִישָׁהּ.
- היינו כאישה צעירה ויפה, כדברי אברהם עצמו: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".
- שאינה זוכה לילדים. ראו המדרשים ורש"י על שתי נשות למך: עדה וצילה.
- בדומה לביטוי "אין תוכו כברו". ראו דברינו בנושא זה בפרשת תרומה.
- האם שמעה שרה את דברי הגר? תשובת המדרש בהמשך שם היא כן! "והייתה שרה אומרת: עם זו אני נושאת ונותנת? הלוואי עם אדונָהּ". אין לשרה דיבור עם הגר. כל טענותיה הם לאברהם כפי שנראה להלן.
- היינו: שפוט אותי. הודיעני על מה ולמה אני יושב כאן (בלא משפט).
- טוענת שרה לאברהם. למה לא התפללת גם בעבורי? ראו בראשית רבה עא ז טענות רחל ליעקב כשהיא מציינת את יצחק כמי שהתפלל גם בעד רבקה ואח"כ נותנת לו את בלהה כפי שעשו אברהם ושרה. בדברינו יעקב ורחל השבר הגדול, וכן הבה לי בנים.
- דברי אברהם לקב"ה: "ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" נאמרים בתחילת פרק טו הקודם, אחרי שהקב"ה מבטיח לו (פעם נוספת): "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (שכן אברהם פחד שמא קבל כל שכרו בניצחונו על ארבעת מלכי הצפון פרק קודם, רש"י תחילת פרק טו). בעקבות דברים אלה באה ברית בין הבתרים וחוזרת הבטחת הזרע והארץ. והקב"ה אומר לו: "אשר יצא ממעיך הוא ירשך" ולא כמו שאתה חושש שעבדך דמשק אליעזר הוא שיירש אותך. ודא עקא, שעל זה קובלת שרה: למה לא אמרת: ואנו הולכים ערירים?! שרה אשתי ואני. למה "אשר ייצא ממעיך" ולא ממעי שנינו?! האם כבר כאן ראתה שרה מעין התנתקות של אברהם ממנה? ועם כל זאת, עשתה את החשבון שמוטב מזרע הגר השפחה רק לא מדמשק אליעזר שינשל אותה לגמרי!
- הרתיק משורש רת"ק פועל שמוכר לנו היום מהצבא או מסרט או ספר מרתקים. כאן נראה במובן של משך או ניסה (דחק) לכבול את מידת הדין.
- לעומת גישה נוקשה זו ראו הדברים המרוככים בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ה הלכה יב, הלכה למעשה: "האומרת לבעלה: השמים ביני וביניך - יעשו דרך בקשה ביניהן שכן מצינו באמנו שרה שאמרה לו לאבינו: אברהם ישפוט ה' ביני וביניך". לאמר, הקב"ה (השמים) יעשה פשרה ושלום בינינו. ורק בגירוש ישמעאל והגר, בפרשה הבאה, כפי שהתוספתא שם ממשיכה, היו דברים קשים עד כדי "חילול שם שמים" הדדי, ראו שם. עוד על "ישפוט ה' ביני ובינך", שהוא אחד מעשרה פסוקים בתורה שיש עליהם ניקוד למעלה. ראו אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד: "עשר נקודות בתורה אלו הן: ישפוט ה' ביני וביניך - נקוד על יו"ד שבבי"ניך, מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים: על המטילין מריבה ביני וביניך". ראו הלשון הנקייה בויקרא רבה יח א על הזקנה: "ומטיל שלום בבית בטל". האם בעקבות נישואי הגר לאברהם פסקו היחסים בין שרה לאברהם? ואולי היו"ד המנוקדת מסמלת את עשר השנים שנזכרו לעיל. בין כך ובין כך, על נושא ניקוד אותיות בתורה ראו דברינו מפגש יעקב ועשו בפרשת וישלח וכן הנסתרות והנגלות בפרשת נצבים, וסיכום כל הניקודים שבתורה, בדף פסוקים שיש עליהם ניקוד,
- אי אפשר לדרוש את המילים: "ישפוט ה' ביני וביניך" החותמות את הפסוק, טוען ר' הושעיא, בלי לשים לב למילים: "ויבוא אל הגר ותהר", הפותחות אותו. הריונה של הגר הוא סיבת כל המהפך הגדול. האידיליה מתגלית כאשליה וגדולת הנפש הופכת לקנאה גדולה.
- למרות שהעינוי של שרה נזכר רק להלן, מקדים כאן המדרש לגלות את אזנינו, בהסתמך על פסוק להלן בהתגלות המלאך להגר, שאת ההיריון הראשון הפילה הגר. הבן הראשון של אברהם לאחר שנים כה רבות של ציפייה לזרע, היה נפל ובגלל שרה. היה לאברהם בן ראשון, לפני ישמעאל וליצחק שלא זכה "לחי רואי". למרות שני היו"דין שכתובים במילה "ביניך" (שעליהם יש דרשות רבות), כאן כאילו נמחקים שניהם. לא "ביניך" ולא "בינך", אומרת שרה, אלא "בנך". ישפוט ה' ביני ובין הבן שלך שמצוי ברחמה של הגר והיא מקניטה אותי בגללו. האם אפשר לשקם יחסים אחרי אירוע כזה? ראו דברינו בסוף הערה 22 לעיל.
- שים לב להשוואה הן עם אשת יפת תואר נוכרייה שנשבתה והן עם דין אמה העברייה.
- שוב בתוספתא סוטה ה יב: "אמר לה: לאחר שזכין לו לאדם חבין לו? אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו, נטרדנה מתוך בתינו? מה הבריות אומרות עלינו? לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר?". אבל התוספתא כאמור מערבבת את גירוש הגר בפרשתנו עם גירוש ישמעאל והגר בפרשת וירא והדברים שם טעונים בירור. כיצד נבין את דברי אברהם במקרא: "עשי לה הטוב בעיניך" ובמדרש: "אכפת לי (לא אכפת לי?) בטובתה וברעתה"? והרי הגר היא כעת אשתו! ראו פירוש העמק דבר על הפסוק: "הנה שפחתך בידך. אני איני יכול לעשות לה כלום שהרי אשתי היא, אבל את - שפחתך היא". אבל גם אברהם קורא לה שפחה! למה באמת לא מתאמץ אברהם לדבר עם הגר ולנסות לפשר בינה ובין שרה? האם הבין מדברי שרה שאין תוחלת בכך? למה הוא לא מנסה לדבר על לבה של שרה כמו אלקנה אל חנה ולמה הוא לא מגן על האישה שנושאת כעת ברחמה את בנו?
- היריון במטרה להביא צאצא לבית אברהם – ניחא (איכשהו), אבל יחסי אישות מתמשכים בין הגר לאברהם? לא ולא!
- וכל אלה אולי גרמו להגר שתפיל. על מעשים אלה של שרה, אומרים פרשני המקרא דברים קשים ביותר (יש גם שמנסים לסנגר). ראו פירוש רד"ק על הפסוק: "ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות. לא מוסר, כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה: עשי לה הטוב בעיניך, היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה, כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכולתו (ככל רצונו) במה שתחת ידו, ואמר החכם: מה נאוה המחילה בעת היכולת. ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר: כי שמע ה' אל עניך והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות". ורמב"ן לא חושך שבטו גם מאברהם ואומר: "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי". נראה שאנו חשים בישמעאל ההיסטורי.
- חולות חלוצה של ימינו?
- פורבי הוא הרצועה שבה נקשר החמור לאבוס (א. א. הלוי).
- דווקא שרה לא מכנה את הגר "שפחה" אבל בהחלט חוזרת ומתנהגת אליה ככזו וגם שומעת את אברהם אומר: "הנה שפחתך בידך וכו' ". שלוש פעמים מכונה הגר "שפחה" מאז שניתנה לאברהם כאישה. גם היא עצמה מבינה ששרה היא עדיין "גבירתה" ולא באמת נתנה אותה לאברהם לאישה במעמד שווה לה. אין לשכוח שבין אברהם לשרה יש גם קשרי משפחה (היא אחייניתו ואחות לוט ואולי גם על הפרידה ממנו יש לשרה תרעומת על אברהם, ראו דברינו פרידת לוט ואברהם בפרשה זו). אולי השימוש במשל זה בא לומר שכל המעשה הזה של שרה, הגר ואברהם, היה חסר סיכוי מלכתחילה. ומה שהצליח אצל רחל שני דורות אח"כ הוא משום שאחותה לאה כבר ילדה ליעקב.
- ראו ביטוי זה גם בגמרא יומא ט ע"ב, בוויכוח בין ר' יוחנן וריש לקיש אם בית ראשון עדיף או בית שני: "אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים". הביטוי גם מזכיר את הלשון: "יפה שיחת עבדי בתי אבות מתורתן של בנים ... יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים" (בראשית רבה ס ח) – ביטוי שהתגלגל אח"כ למטבע הלשון "מעשה אבות סימן לבנים". ראו דברינו בנושא זה בפרשת חיי שרה.
- "צופים" הוא כינוי לנביאים (כולל בני נביאים), ע"ס הפסוק ביחזקאל ג יז: "בֶּן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל". ראו גמרא מגילה יד ע"א, שבת קד ע"א: "צופים אמרום". הנה כי כן, שוב מהפך, מְשִׁפְחָה ואשה מעונה קפצנו לנביאה או צופה (האם תהיה גם חזרה לאישה?). הגר היא מבאי ביתו של אברהם ויש לה שיג ושיח עם מלאכים (רלב"ג מבקש להדגיש שלא היה זה מלאך ממש אלא מעין נביא, בשר ודם, כאליהו). על משקל הביטוי "מה שראתה שפחה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי", אפשר לומר: דיבור והתגלות שהיו להגר השפחה במדבר, לא זכו לו רבים וטובים (אבל זכו: אבימלך ולבן). ועל מי עוד נדרש הפסוק במשלי אשת חיל: "צופיה הליכות ביתה"? על שרה! ראו דברינו שרה אשת חיל בפרשת חיי שרה.
- השוו עם השם שמעון, בראשית כט לג: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן".
- ולעתיד לבוא גם עמנואל הגואל, ישעיהו ז יד: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל".
- נראה ששוב אנו חשים בישמעאל ההיסטורי שיש לעם ישראל איתו חשבונות רבים (אמנם בתקופות מאוחרות יותר). אחרי יצחק, שלמה ויאשיהו, "נזכר" בעל המדרש במי שקדם לכולם: ישמעאל. וגם כשהוא מזכיר אותו, הוא כולל אותו "באומות". המדרשים הקדומים לפני עליית האסלאם יכולים לפרש את המקרא ברוח פתוחה יותר, מה שקשה יותר למאוחרים. האם נוכל להוכיח מכאן על זמנו של מדרש זה?
- כותרת קטע דרשה זו הוא פסוק על הגר, אבל המדרש נזקק בהזדמנות זו לשרה ומשם יחזור להגר כפי שנראה להלן במדרש.
- הצדקת היא שרה בתחילת פרשת וירא בעת הבשורה על הולדת יצחק, כפי שהמדרש ממשיך. המקום היחידי בכל פרשת המלאכים והבשורה על יצחק בתחילת פרשת וירא בו הקב"ה מדבר עם שרה, הוא לאחר שצחקה וכחשה שצחקה: "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח טו). העילה לפיכך הוא הצורך להכחיש את צחוקה של שרה, אך גם כאן ניתן לומר ש"ויאמר" הוא מלאך ולא בהכרח הקב"ה בעצמו. ביך כך ובין כך, לא ברור פשר ההתנגדות העזה לכך שהקב"ה משוחח עם נשים, מה עם אשת מנוח? ומה עם דבורה, חולדה ושאר נביאות שעמדו לעם ישראל? ראו מגילה יד ע"א: "שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר" ויש שמוסיפים גם את רבקה, רחל ולאה: "אמהות, נביאות היו" (בראשית רבה סז ט, עב ו).
- והנה עם הגר הקב"ה מדבר! עם שרה מחפש הקב"ה "עילה" וכרכורים, ואילו עם הגר – דיבור פשוט וישיר. ראו שם הווי"ה בפסוק זה ובכל הפסוקים סביב הגר במדבר. אך עפ"י פשט הפסוקים הכל שם היה באמצעות מלאך ה' שדובר אל הגר ואין בעיה להסביר שגם כאן ה' הדובר אל הגר הוא באמצעות מלאך ואכן זו התשובה להלן.
- חזרנו למלאך, על מנת להסביר מי הוא הדובר אליה. לא הקב"ה עצמו, מבקשים הדרשנים להדגיש, כי אם באמצעות מתווך מלאך. או אפילו נאמר שהדובר היה נביא כמו שם בן נח. אבל מה עם קריאתה של הגר "אתה אל ראי"? נראה שאי אפשר להימלט מפשט הפסוק שהגר נותנת שם לקב"ה, בדומה לאברהם שקראו: "קונה שמים וארץ", או יעקב: "אלוהי ישראל" ועוד. ראו תרגום אונקלוס: "אתה הוא אלוה דכולה". ורש"י מוסיף: "אלוה הראיה". ורס"ג מפרש: "האל הרואה". (ויש שמפרשים: האל אשר ראיתי). זאת ועוד, הגר גם נותנת שם למקום, שעתיד להיות מקום המקדש ובכך מקדימה את אברהם שקורא להר המוריה: "ה' יִרְאֶה" או יֵרָאֶה.
- במקומות לא מעטים אנו קוראים על שבחם של "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה, ושמחין בייסורין וכו' ", כשהכוונה היא, במפורש או במרומז, לעם ישראל שמדוכא וסובל (ובמחלוקת בית שמאי ובית הלל, על בית הלל "שנוחין ועלוין היו", עירובין יג ע"ב). אך כאן, העלוב או הנעלב היא הגר אם ישמעאל. ראו כיצד יצחק חוזר לקחתה כאישה לאברהם אחרי גירושה השני ומות שרה אמו, בראשית רבה ס יד: "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, הלך להביא את הגר אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני". ראו דברינו קטורה בפרשת חיי שרה.
- תפילת דוד אחרי שהנביא הודיעו בשם ה' שלא הוא יבנה את בית המקדש. גם למשה נאמר: "אל תקרב הלום" – לא לכהונה ולא למלכות. ראו דברינו אל תקרב הלום – הקרב אליך בפרשת תצוה. והגר אומרת: "הגם הלום ראיתי" ומדוד למדנו ש"הלום" ("הלימה"?) היא מלכות. ומה היא המלכות שזכתה לה הגר? שוב מבצבץ ישמעאל ההיסטורי שהדרשן רואה את גודל ממלכתו ועוצמתו?
- ראיתי אחרי רואי פירושו ראייה אחר ראייה. ראיתי כאן אחרי כבר רואי בעבר. קריאה זו של הפסוק היא הבסיס לכל המשך הדרשה. אך היכן הייתה שרה עם הגר כאשר הגר ראתה את המלאך ואילו שרה לא? יש שמגיהים כאן "על ידי גברתי", היינו כאשר הייתה הגר בבית שרה ואברהם, וצפתה וראתה את המלאכים בזכותה של שרה.
- ראו פירוש רא"ם (רבי אליהו מזרחי, פרשן רש"י): "אחרי רואי בביתו של אברהם. ששם הייתי סבורה שמפני גבירתי נזקקתי בראיית המלאך, עכשיו שראיתי אותו הלום במדבר, ידעתי שהוא רואה בעלבונם של עלובים, ולכן ראוי שיקרא שמו אלוה הראיה שרואה בעלבון של עלובים". והוא מפנה למדרש בראשית רבה שלנו. כאן רואה הגר את המלאך בזכות עצמה.
- המשל של ר' שמואל בן נחמן מחזיר את ראייתה של הגר לבית אברהם! הגר רואה את המלאכים שבאים לבקר את אברהם בתחילת פרשת וירא, ושרה לא רואה. ר' שמואל בן נחמן מנסה לרכך את אי ראייתה של שרה מול ראייתה של הגר במשל על המטרונה והשפחה שמרמז שהמטרונה נוהגת בצניעות וביראת כבוד כמו משה בסנה שהסתיר פניו "כי ירא מהביט את האלהים" (שמות ג ו), בעוד שהשפחה גס לבה. אולי בדומה למשל הטבח והשר, בהבדל בין בלעם ומשה (דברינו בפרשת בלק). אך מנגד אנו נזכרים בביטוי: "מה שראתה שפחה על הים, לא ראה יחזקאל בן בוזי". לעתים, דווקא לאדם הפשוט יש את הראייה והשמיעה הפשוטה והישירה. מוטיב שנראה שמטופח הן בסיפורי חז"ל על מורידי הגשם הפשוטים (בדברינו תפילות לגשם במדרש) והן בסיפורי החסידים על הנער שצעק או שרק ותפילתו היא שעלתה.
- כמדרש לעיל שישמעאל הוא אחד מארבעה "שנקראו בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו", לצד יצחק ושלמה ויאשיהו. רמב"ן משום מה מביא רק את יאשיהו, ואנו דווקא מתרשמים מההקבלה בין יצחק וישמעאל ששמות שניהם ניתן ע"י הקב"ה. ואיזה הבדל במהות השם: יצחק, כי מישהו או מישהו צחקו. מה משמעות שם זה? ואילו ישמעאל: כי שמע ה' אל עונייך! הקב"ה הרואה והשומע. ושם זה הופקד בידה של הגר. נמשיך בפירוש רמב"ן.
- קריאת השם ישמעאל ע"י אברהם מעסיקה את הפרשנים, בפרט משום ששם זה ניתן לכאורה פעמיים, פעם ע"י המלאך בדבריו להגר ופעם ע"י אברהם לכאורה מדעת עצמו. רש"י והמדרש מציעים שאברהם הכיר בשם זה ברוח הקודש. האם רוח קודש זו סיפרה לאברהם גם את כל סיפור המעשה, כולל היכן הייתה הגר ומה אירע לה, שהרי היא ברחה ואף אחד לא ליווה אותה בדרכה? רמב"ן מציע דרך פשוטה יותר שהגר סיפרה לאברהם את דברי המלאך ונתנה לו את הכבוד שהוא ייתן את השם, שהוא שיקיים את דבר ה', בעוד שהיא חוזרת ומצטנעת במעמד של פילגש (השוו עם בני יעקב ששמות כולם חוץ מאחד, ניתנו ע"י האמהות). האם רק זאת סיפרה הגר לאברהם, או שמא את כל קורותיה במדבר ואיך ניצלה? האם שאל אברהם אותה בכלל מה אירע לה ואיך שרדה במדבר ומדוע חזרה? אבל פשיטא לרמב"ן שאברהם ראה בדבריה את "דבר ה' " והוא שנתן לישמעאל את שמו. לעומת רמב"ן, ראו את הצעתו של רד"ק: "ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל - אף על פי שהמלאך אמר להגר שהיא תקרא אותו ישמעאל, אמרה היא לאברהם; והיא קראה אותו ישמעאל, ואברהם גם כן קראו כך, כמו שאמרה היא לו בשם המלאך". והוא מביא שם דוגמאות של אב ואם שקראו שניהם לבנם באותו השם, לעומת מקרים שבהם האבא והאמא נתנו לבן שמות שונים. על יחסה של שרה להגר לאחר שחזרה איננו יודעים (רק זאת, שהגירוש הבא היה בגין ישמעאל ולא בגין הגר ועברו כעשרים שנה ביניהם. אולי הסכינה שרה עם הגר בפרט לאחר הולדת יצחק). אבל מכל הנ"ל נראה שבין הגר ואברהם חזרו הדברים לתיקונם. וגם יחסו של אברהם לישמעאל שהיה הבן הראשון להימול, היה תקין, שהרי הוא אומר לקב"ה: "לו ישמעאל יחיה לפניך" והקב"ה מברך את ישמעאל בעבור אברהם.
- השבוע התחלנו לשאול על הגשמים ככתוב במסכת תענית פרק א משנה ג: "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמישה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". לנקודת המוצא של אברהם אבינו במסעו לארץ. ראו גמרא ברכות כט א: "אמר רב ביבי בר אביי: כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים". שיתגשמו שאלותינו ומשאלותינו.