- כבר קדם לפסוק זה הפסוק בפרשת כי תשא, שמות לא י: "וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן". וחזרו הדברים וסוכמו בפרשת פקודי, שמות לט א: "וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" ובסוף פרק זה בפסוק מא: "אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן". מה הם בגדי שרד אלה?
- ביטוי זה שרש"י מעיד על פירושו "נראים דברי" הוא נדיר ולא מצאנו כמותו במקום אחר ברש"י או בפרשני מקרא אחרים. בחז"ל מצאנו, כגון תוספתא סוטה פרק ו הלכה ו (בגמרא ראש השנה יח ע"א): "אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו וכו' ". וכן דברי רבי על המחלוקת שלו עם רשב"ג אביו, בגמרא עירובין לב ע"א: "אמר רבי: נראין דברי מדברי אבא". משם לקח כנראה רש"י את הביטוי. אבל עצם השימוש בו הוא נדיר אצל רש"י שבמקומות אחרים מודה "לא ידעתי פירושו" ואולי הוא יחיד כאן. גם אצל חז"ל הביטוי השכיח הוא עדות של חכם אחד על חכם אחר שנראים דבריו, לא על דברי עצמו. הביטוי אגב שכיח בתוספתא ונדיר במשנה ושווה עיון נוסף.
- פירוש רש"י הוא שבגדי שרד אינם בגדי הכהונה, כפי שאנו אולי מורגלים לחשוב, אלא הבגדים המיוחדים ששמשו לכיסוי כלי המשכן בשעת מסעותיו ממקום למקום. ראו גם פירושו לשמות לה יט: "בגדי השרד - לכסות הארון והשולחן, והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות", וכך בפירושו בכל מקום (שמות לט א ועוד). לכאורה, פירוש רש"י מתבסס על הכפילות "בגדי השרד" - "בגדי הקודש" שבפסוק שלנו וכן במקבילות הנ"ל. אבל את בעיית כפילות הלשון הזו ניתן לפרש ולא נראה שהיא הסיבה העיקרית לשיטתו. נראה שרש"י מנסה לפתור כאן שתי בעיות אחרות, חמורות יותר. האחת, מדוע בפרשת תצוה, שבה מפורטים לראשונה בגדי הכהונה, לא מוזכרים בגדי השרד? והתשובה היא: משום שאכן בגדי הכהונה אינם בגדי השרד. והשנייה, מדוע בספר שמות בו מוזכרים המשכן וכליו בפרטי פרטים, לא מוזכרים הכיסויים של כלי המשכן, אלא רק בספר במדבר, בפרשת המחנות? התשובה: הם כן מוזכרים בספר שמות – אלה הם בגדי השרד. אגב כך הוא פותר גם את הבעיה של ה"שש" שפעם נזכר ופעם לא. התשובה: "תכלת ארגמן ותולעת שני ושש" – זה בבגדי הכהונה ואילו: "תכלת וארגמן ותולעת שני" בלי "שש" הם הכיסויים. ושניהם נמצאים בספר שמות.
- כך תרגמו גם אונקלוס וגם תרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל: "יַת לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא לְשַׁמָשָׁא בְּקוּדְשָׁא", משמע לשרת בקודש.
- ובעקבות הסבא, הנכד. ראו פירוש רשב"ם לשמות לא י: "בגדי השרד - כמין קליעות, והם בגדים שמצפים בהם הארון והשולחן והמנורה המפורשים בפרשת במדבר סיני ופרשו עליו בגד כליל תכלת, בגד ארגמן, בגד תולעת שני. ואותן בגדים עשויין כעין שרד וקליעות". ראו גם מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק מא: "כבלע את הקודש (במדבר ד כ), הוא מכסין כלי הקודש בבגדי שרד".
- גם אבן עזרא הולך בשיטת רש"י וכן חזקוני ומפרשים אחרים. ראו פירוש אבן עזרא לשמות לה יט וכן שמות לט א וראו גם פירושו לספר קהלת פרק י פסוק א שמסביר ששְׂרָד בשו"א אינו שם תואר אלא שם עצם כמו יְקָר ויָקָר. ההבדל בין אבן עזרא לרש"י הוא בפירוש למילה שרד שלדעת רש"י הוא מלשון לשמש (מארמית) ואילו אבן עזרא מציע מלשון לשרוד: "שריד ופליט". מה בדיוק כאן שורד או שריד? בפירוש אבן עזרא הקצר לשמות לא י הוא מסביר כך: "ואת בגדי השרד - הם הבגדים שיכסו בהם כלי הקדש בנסוע הארון. ויתכן להיות פירוש שרד כמו הנסיעה, וקרוב מעט מגזרת שריד ופליט (ירמיה מד יד)". הכיסוי הוא אמצעי לשרידות הכלים בטלטולי המסעות במדבר.
- רמב"ן תוקף את שיטת רש"י בדיוק בנקודה הרגישה שכבר הערנו עליה לעיל (הערה 2), מדוע התורה, בפרט בספר שמות, שמתארת את המשכן וכליו בפירוט כה רב ובחזרות לא מעטות, מתעלמת מהתיאור של בגדי השרד הקשורים לכלים ואופן עשייתם. מן הראוי היה למנות אותם ביחד עם הציווי על הכלים עצמם "עם שאר המלאכה". לפני שנמשיך בדברי רמב"ן נזכיר את פירוש רבי בחיי בן אשר שתוקף כבר את המשפט הפותח של רמב"ן לעיל: "לא ידעתי למה ציוה תחילה וכו' ", אבל בהמשך מפרש בדומה לפירוש רמב"ן שלהלן. נראה שהייתה לפניו גרסה מקוצרת של פירוש רמב"ן, והרוצים להתעמק בהשגה זו של רבי בחיי בן אשר על רמב"ן מוזמנים לעיין במקור.
- וגם למנורה, במדבר ד ט, ומעליו עור תחש. ובארון, הייתה הפרוכת כיסוי פנימי. לכל כלי היה יותר מכיסוי אחד.
- מזבח הזהב, הכל כלים שבקודש פנימה.
- למרות השאלה שהציג רמב"ן בתחילת בקטע, הערתנו הקודמת, בקטע זה הוא מנסה ליישב את שיטת רש"י (ששמו מוזכר בתחילת הקטע הבא) ומסביר שאולי מצד התורה "לא הייתה קפידא" והוראה מפורשת כיצד ייעשו בגדי השרד לכלים, ואפשר היה לעשותם ממין אחד ופשוט, אלא שהעושים במלאכה (בצלאל, אהליאב ועוד) עשו מדעתם "מן התכלת והארגמן ותולעת השני", אבל לא מהשש. מדוע? "כי איננו נכבד כמותם" (וברש"י משמע שאדרבא, השש לא מצוי בבגדי הכלים משום שהוא נכבד יותר). אחרי עשיית הכיסויים האלה מדעת העושים, בא רצון ה', כפי שמסופר בספר במדבר בפרק ד בכיסוי הכלים, שהארון יכוסה בתכלת, המזבח בארגמן והשולחן בשני ולכן הם מוזכרים כאן ולא בספר שמות בצמוד לכלים. וגם אם נלך בפירוש זה, מוסיף רמב"ן, המשמעות של בגדי שרד איננו כדברי רש"י שהם בגדים עם נקבים ("קלעים" בלשון רש"י), אלא "מלשון שריד" כפירוש אבן עזרא. אבל כל זה הוא 'הגנה פורתא' על שיטת רש"י ורמב"ן עצמו הולך בדרך אחרת.
- כללו של דבר, אומר רמב"ן, בכל מקום בתורה בו מוזכרים בגדי השרד בא הדבר בהקשר עם בגדי הכהונה, וגם בהקשר עם השירות בקודש. לא נראה שמדובר בשירות של הובלה ומסע, אלא שירות בקודש ממש, כמו שכתוב למשל בשמות כח מג: "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו". וכמו שמתרגמים אונקלוס וכתר יונתן שרש"י מביא ודוחה. רמב"ן יכול היה להיעזר בהם, אבל לא מצטט אותם, כי אולי סבור שהמילה "לשרת" שבתורה היא פשוטה וברורה ואיננה נזקקת לסיוע מהתרגומים. אל נראה שרמב"ן לא ענה להשגתו לעיל "כמה יהיו, שנים או מאה, וכמה אורכם וכמה רוחבם", שהרי אין בתורה פירוט למידות בגדי הכהונה בדומה לפירוש של כלי המשכן. ומן הסתם התאימו את הבגדים למידתם של הכהנים.
- ראו מסכת יומא עב ע"א: "ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב (שמות לה) את בגדי השרד לשרת בקדש? אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. רבי שמואל בר נחמני אמר דבי רבי שמעון תנא: בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן, ומשרדין מהן כלום, מאי היא? ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט. מיתיבי: בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר (שמות כח) מעשה ארג! - אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם. כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד". ראו ציטוט גמרא זו בילקוט שמעוני כי תשא רמז שצ: "תנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שגורדין אותם בברייתן מכליהן ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד". בקצה הבגד נותר שריד לא ארוג. והביטוי "גורדין אותם", מזכיר את הכינוי של האורגים – גרדיים. ראו מסכת עדויות פרק א משנה ג על שני הגרדיים משער האשפות שהעידו בפני הלל ושמאי על הלכות ששמעו משמעיה ואבטליון.
- ראו המשך פירושו שם: "ומה שאמר בכאן, בפרשת ראה קראתי, ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן, טעמו שהם בגדי שתי מעלות, בגדי השרד ובגדי הקדש, להגיד שלא ילבשם רק אחד העם בבואו לשרת בקדש וכו' ". בגדי השרד הם בגדי הכהן הגדול המורם מאחיו – אחד העם, השריד המורם מעם. ואין שום בעיה עם כפל המילים בגדי השרד שהם בגדי הקודש, אפילו שיש שם וא"ו באמצע: בגדי השרד ובגדי הקודש. ועל זה בדיוק לא מסכים המדרש הגדול שמפריד בפסוק (שמות לט א וגם מא) בין "בגדי השרד לשרת" ובין "בגדי הקודש לאהרון" ואומר: "ומן התכלת והארגמן עשו בגדי שרד - אלו בגדי כהנים הדיוטים. ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן – אלו בגדי כהן גדול.
- בגדי השרד שומרים ומגנים על עם ישראל ("שונאיהם של ישראל" בלשון סגי-נהור) ובגינם יש לנו שרידה ופליט. כמו הגמרא ביומא שראינו בהערה 12 לעיל. הרי לנו כבר פירוש שלישי למילה 'שְׂרָד' ולקשר עם שריד ופליט אם כי במשמעויות שונות. אבן עזרא לעיל – מסע (שורד את הדרך?), רמב"ן – מיוחד, מורם מעם. והגמרא ביומא ומדרש זה – מגן, מותיר לנו שריד. ומנגד רש"י שאומר ששרד הוא בכלל לשון ארמי של שירות ושימוש.
- לגבי הסיפור על שמעון הצדיק ופגישתו עם אלכסנדר מוקדון ראו המקור בגמרא יומא סט ע"ב. מה שמעניין כאן שמדרש זה "פתח בכד וסיים בחבית". המדרש מתחיל בשיטת רש"י ועובר לשיטת רמב"ן (חז"ל) ואינו חש בכך. ואם תאמר שזו אסופה המביאה מגוון דעות, אזי יש לומר שלשיטת רש"י יש שורשים בחז"ל ואנחנו לא מצאנום. מעין זה מצאנו גם במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שבפרשת במדבר דף פה עמוד א אומר: "כל אלו הבגדים שהיו מכסין בהן כלי הקדש נקראים בגדי שרד" ואילו בפרשת חוקת דף קכ עמוד ב מעשה פרה אדומה הוא אומר: "ולקח הכהן – בכיהונו, בבגדי שרד".
- מדובר בפתילות המנורות של שמחת בית השואבה המתוארת בפרק רביעי של מסכת סוכה. כאן נראה שרש"י מסכים שבגדי שרד הם בגדי הכהונה. כך נראה גם מפירושו למסכת חולין דף קלז ע"ב וקלח ע"א, שם מדובר בבגדי שרד של כהן "העומד ומשרת". האם רש"י כמו מדרש אגדה ופסיקתא זוטרתא משלב את שתי השיטות או שיש הבדל בין רש"י בפירושו לתלמוד ולחז"ל ובין רש"י המפרש את התורה על פי הפשט והבנת המקרא? ראו ההסבר שהצענו בהערה 2 לעיל מה באמת מביא את רש"י לפרש שבגדי השרד הם כיסויי הכלים במסעות במדבר.
- קטע זה של ספר החינוך הדן במצוות עבודת יום הכיפורים (מצוה קפה), מעלה את הרעיון שאולי מחלוקת רש"י ורמב"ן היא רק על תקופת המשכן, בו היו מסעות במדבר (ואולי אח"כ גם בארץ ישראל כשהמשכן גלה מהגלגל לשילה ומשם לנוב ולגבעון, עד שהגיע למנוחת עולמים בבית המקדש שבנה שלמה). אבל אחרי הקמת הבית, גם רש"י יודה לשיטת רמב"ן שהמונח בגדי השרד חל על בגדי הכהונה, כאשר אין לנו יותר בגדי שרד של כיסוי הכלים במסעות. בפירושו לתורה, מתייחס רש"י למשכן של שמות ויקרא ובמדבר. ואילו בפירושו לתלמוד הוא מתייחס לבית ראשון ושני. בכך יובנו אולי גם מדרש אגדה ופסיקתא זוטרתא שכמו רש"י מביאים את שתי השיטות.
- וכן פירש ר' עובדיה מברטנורא שם: "סרוד - היא סרידה דתנן לעיל בכמה דוכתי. והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה. כדמתרגמינן את בגדי השרד (שמות ל"א) ית לבושי שימושא". ראו גם פירוש קהתי שם. בעוד שרש"י בפירושו לתלמוד "חוזר בו" ומסכים שבגדי שרד הם בגדי הכהונה ומעלה את המילה משירות ושימוש לדבר קדוש ומורם (כשיטת רמב"ן), באים פרשני המשנה ונוקטים בדומה לשיטת רש"י על כיסויי הכלים, כאשר הם "מורידים" את השרד עד לבול העץ שעליו מעמידים את כלי המים שמשמש לרחיצת ידיו של האופה מדביקות הבצק (ושורד!). ועכ"פ, הרי לנו קשר לשון מקרא ולשון חז"ל, דרך הארמית, ולא בטוח שחוקרי הלשון יסכימו (ראו ספרו של אבא בנדויד: לשון מקרא ולשון חכמים, דביר, תל אביב, תשכ"ז).
- מהו שֶּׂרֶד? רש"י מבאר – מסור, רד"ק – חוט סימון צבעוני של הנגר. דעת מקרא – כלי חד מעין חרט המסרטט חריצים בעץ, שרד מלשון שרט, שרטוט. קישור פסוק זה עם בגדי השרד שלנו יכול להציע פירוש שבגדי שרד הם בגדים משורטטים, בעלי מתאר ברור, עם חוטים צבעוניים. ואם כך, אפשר שגם רש"י וגם רמב"ן יסכימו עם קישור זה, כ"א מטעמו. ולשפת היום שלנו, אפשר ש"ציוד משרדי" איננו ציוד שמיועד למקום שנקרא משרד, אלא שם תואר ממש, ציוד משרדי, ציוד שבעזרתו מבצעים פעולות שרד – מחוגה, מטר, שֶּׂרֶד, תוכנת שרטוט וכו', כולל כתיבת טקסט בשנים דאז.
- כאשר חידש אליעזר בן יהודה את המילה משרד ואת הצירופים דירת שרד ומדי שרד, האם הלך בשיטת רמב"ן של "אחד העם, המורם מאחיו" או שמא בשיטת רש"י "שהוא לשון שירות ושימוש"? נראה ששניהם משמשים ביחד. מה שקובע הוא האופן בו מתפקד המשרד והאופן בו לובש מדי השרד, שגר בדירת השרד ונוסע ברכב שרד רואה את תפקידו: לשרוד או לדאוג לשרידים ולשורדים. ואם אחרי כל השרד הזה יישאר מאיתנו שריד ופליט. אחרי כל המשרדים, מה ישתייר "משונאיהם של ישראל"?
- רי"ש ודל"ת מתחלפות, כידוע, ובקלות רבה הופך בעל המשרד לבעל השררה ושוכח את דברי ר' גמליאל לרבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שמינה לתפקיד ציבורי: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם" (מסכת הוריות דף י עמוד א).