אל תפן אל מנחתם | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אל תפן אל מנחתם

פרשת קורח, תש"ף

עדכון אחרון: 19/06/2020

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף לנושא לא חמור אחד מהם נשאתי שבפסוק שלהלן. הפעם נרצה להתעכב על דברי משה בפסוק: "אל תפן אל מנחתם". מאיזו מנחה של דתן ואבירם חושש משה ומבקש שהקב"ה לא ישעה אליה? מה פשר חשש זה? האם נהג כהוגן?

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: (במדבר טז טו).1

 

במדבר רבה יח י

"אל תפן אל מנחתם" … היה צריך למקרא לומר: אל תפן אל עבודתם, מהו אל מנחתם? כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר: "מלבד עולת התמיד ומנחתה", והיתה של כל ישראל קריבה.2 הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה.3

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם. שלא יקבל מנחתם לרצון.4

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח

ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם – אל תקבלם בתשובה.5

רש"י במדבר טז טו

אל תפן אל מנחתם – לפי פשוטו הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר, אל תפן אליהם. והמדרש אומר: יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו:6

אבן עזרא במדבר טז טו

ויחר זה הדבור.7 כבר פירשתי, כי העולה והמנחה מארכת האף על הרשעים. ודתן ואבירם היו אנשים גדולים והקריבו מנחה קודם זה המעשה. וזה טעם "אל תפן אל מנחתם", וּפְּנֵה אלי, כי לא נשאתי חמור אחד מהם.8

רמב"ן במדבר טז טו

9 ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטורת, לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן שחרה לו על דבריהם. והם לא היו בתוך העדה הנועדים להקטיר קטורת.10 אבל פשוטו, כי בעבור שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן, אמר משה "אל תפן אל מנחתם" – אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך. כי כל הקרבנות גם התפילה יקראו מנחה בכתוב. וגם אמר אונקלוס קרבנהון, איזה דבר שיקריבו לפניך.11

רבי בחיי בן אשר במדבר טז טו

… על כן נראה לי לומר כי "מנחתם" יחזור לנשיאים, על הקרבן שהקריבו בחנוכת המזבח, כל אחד מהם קערה ומזרק שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה, וזה טעם "מנחתם". ומשה לא חשש שיתפלל על דתן ואבירם שלא היו עיקר ולא נודע להם זכות, ועוד כי מעת שאמרו "לא נעלה" ידע בהם כי פיהם הכשילם והיו אבודים בעיניו. אך התפלל על הנשיאים שהיו עיקר החמשים ומאתים ומכללם ואירע להם זכות גדול ביום החנוכה, הוצרך להתפלל שלא תעמוד להם זכות אותו קרבן ושיכלו בעונשם.12

ספורנו במדבר טז טו

אל תפן אל מנחתם. אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם על הפך "ירח מנחה" (שמואל – א כו יט).13 וזה, כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה. כאמרם: "עונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו" (יומא פה ב במשנה). וכן ירמיהו (יח כ-כג) אמר: "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם … אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי".14

רש"ר הירש במדבר פרק טז

נראה לנו שיש להבין כך את המנחה האמורה כאן: קרח ומאתיים וחמשים האיש התקוממו במישרין כנגד ה', שהרי חלקו על עבודת הקרבנות שבמקדש הנעשית על ידי אהרן במצות ה'. ביהירות ליבם פרשו מאותה עבודת הקרבנות שיש בה באמת משום כניעה לה', ובגאוותם היו מוכנים להקריב לה' קטורת מליבם. דתן ואבירם לא השתתפו בצד זה של המרד, הנוגע לענייני כהונה. הם לא חטאו ב"מנחתם". הם עמדו במנחתם על היסוד המשותף לכלל האומה; במנחתם המסמלת את כניעתם לה' הם היו קשורים כהלכה לקרבן הציבור של האומה במקדש. הם לא ביקשו ליטול כהונה לעצמם ולעשות מעשה כהן.15

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

"רב לך" (דברים ג כו),16 א"ל הקב"ה: משה, גומל גומלין אנא, מה דעבדת מתעביד לך.17 אתה אמרת: "רב לכם בני לוי" (במדבר טז ז), אף אנא אמרית: "רב לך". אתה אמרת: "אל תפן אל מנחתם" (במדבר טז טו), אף אנא אמרית: "אל תוסף דבר אלי עוד" (דברים ג כו).18

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. מפרש רש"י: "ויחר למשה מאד - נצטער עד למאוד". מדוע? משום "שכבר היה סורחן רביעי בידם" אומר מדרש תנחומא. אך מפשט המקרא נראה משום שתקפו אותו אישית ואמרו לו: "כי תשתרר עלינו גם השתרר". הראיה, שמשה צריך להצטדק ולומר: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי אחד מהם". ועד כדי כך חרה למשה עד שאין הוא רוצה או יכול לומר זאת ישירות לחולקים עליו (כפי שהוא אומר לקרח ועדתו בפסוק הסמוך) והוא אומר זאת לפני הקב"ה! כאילו גם בפניו הוא צריך להצטדק ולבקש שלא יפנה למנחתם של דתן ואבירם. מה היא "מנחה" זו שממנה חושש משה? על מה וּלָמָה הוא מבקש מהקב"ה שלא ישעה לה?
  2. קשה לדעת לאיזה פסוק בדיוק מכוון כאן הדרשן, שהרי הביטוי "מלבד עולת התמיד ומנחתה (או מנחתו)" חוזר מספר פעמים בפרשת הקרבנות בפרשת פנחס, כמעט בקרבנות כל חג, אבל הכוונה כאן היא למה שמסיים הדרשן שכל ישראל יש להם חלק בקרבנות הציבור, תמידים ומוספי החג, מכח תרומת השקלים (מסכת שקלים פרק ד משנה א) וממילא גם לדתן ולאבירם. ועפ"י רש"י שנראה להלן שמפרש: "אל תפן אל מנחתם - הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר", הכוונה (גם) לקרח ועדתו.
  3. משה מבקש שלא יהיה לדתן ולאבירם (ולקרח ועדתו) חלק בקרבן הציבור משום שהם פרשו מהציבור "הואיל ופירשו אלו מבניך". מי שנוקט במחלוקת ומפלג את הציבור – הוציא עצמו מהכלל ואין לו חלק בקרבן הציבור. משה שלא נטל כלום מהציבור, מבקש מהקב"ה שלא יתחשב בחלק שיש לדתן ולאבירם ועדתו בקרבן הציבור (התמיד). אך האם זו טענה צודקת? האם מי שמעליל על מישהו אחר, על עובד ציבור בפרט, שהוא מועל בשליחותו, משתרר ונוטל מכספי הציבור וכו', האם אדם כזה מאבד את חלקו בציבור? כך או כך, שים לב לדקות לשון המדרש "אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה". יש להם חלק, אבל לא יעלה באש לריח ניחוח. בדרך זו של מדרש במדבר רבה הולכים מדרשים רבים כמו תנחומא על אתר, מדרש אגדה בובר ועוד.
  4. פסיקתא זוטרתא (וכן רש"י להלן, שניהם מאותה תקופה מאה 11 זה ביוון וזה בצרפת) מדגיש את המילה "לרצון", מונח שמלווה הרבה את מעשה הקרבנות לטוב או לרע. ראה תוכחת ירמיהו ו כ: " ... עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי". וכבר בתורה ויקרא כב כ: "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם". ומנגד, לחיוב, בתורה ויקרא כב כט: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ". ובנביא, ישעיהו נו ז: " ... עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". ומכאן לסדר תפילותינו, תהלים יט טו: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי". סוף דבר, משה לא יכול לבטל את חלקם של דתן ואבירם בקרבנות הציבור (תמיד ומוספים), אבל מבקש שחלקם לא יהיה לרצון כיוון שפרשו מהציבור כפי שציין מדרש במדבר רבה לעיל ובעקבותיו מדרשים ופרשנים אחרים. וגם על כך, ניתן לחזור ולשאול אם נהג משה כהוגן ואם בקשה זו 'תופסת'?
  5. כאן עושה המדרש צעד גדול נוסף. משה מבקש מהקב"ה לנעול שערי תשובה בפני דתן ואבירם. את תשובתו של קין קיבל הקב"ה, את תשובתם של אחאב, של מנשה, אנשי נינוה, ענתות ועוד ועוד רשעים קיבל הקב"ה, כי "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כד – שובה). אז למה לא דתן ואבירם? אולי בכ"ז יעשו תשובה. והרי משה הולך אליהם ומוחל על כבודו וכבר שבחו אותו המדרשים על כך! היא הנותנת, אומר מדרש ילמדנו בפרשה, שמשה הלך אליהם והם החציפו כנגדו: "אמר משה: הואיל ולא רצה לבא אצלי, אלך אני אצלם, אולי יתבישו ויחזרו בהם. שנאמר: ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. ויחר למשה מאד, נצטער להבא, למה? שאדם הדן עם חברו ומתוכח עמו ומשיבו יש שם נחת רוח, ואם אינו משיבו הרי הוא מצטער צער גדול. אל תפן אל מנחתם, אל תקבלם בתשובה". ופירוש חזקוני מדגיש את דבריהם "לא נעלה" ומסביר: "מה שקלל משה לדתן ולאבירם היינו טעמא שכששלח משה לקרוא להם אמרו לא נעלה לא היתה כונתם לחזור בהם". ועדיין, "אל תקבלם בתשובה"?
  6. רש"י מזכיר את המדרש לעיל, אך מציע פירוש משלו ש"מנחתם" היא הקרבת הקטורת של קרח ועדתו! וזה עפ"י רש"י "פשוטו" של הפסוק! הכיצד? נראה שהצעה זו להסבר מהו "מנחתם" נובעת מאופן קריאת פסוקים יד-טז בפרק טז. ראה פסוקים אלה במקור: "(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: (טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם: (טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר". פסוק טו עומד בתווך בין פסוק יד ששייך לעימות עם דתן ואבירם ובין פסוק טז בו חוזר המקרא לקרח ועדתו – ומשרת ומחבר את שניהם. באופן זה, טענת משה "לא חמור אחד מהם נשאתי" מופנית גם לקרח ועדתו שלכאורה "רק" מבקשים כהונה וקדושה. כבר העיר מי שהעיר שמשה עצמו אומר בפרשת בהעלותך "מי יתן כל עם ה' נביאים" ולכאורה זה מה שטוען קרח "כי כל העדה קדושים" (ראה דברינו כולם קדושים בפרט אבן עזרא שם על החלפת הבכורות בבני לוי). ולפיכך אולי צריך משה לבקש מהקב"ה שלא ייפן אל הקטורת של קרח ועדתו שאיננה לשם שמים אלא למחלוקת וקנטור. טענת קרח: "ומדוע תתנשאו על קהל ה' " מגלה את כוונתו האמתית ומחברת אותו עם דברי דתן ואבירם "כי תשתרר עלינו גם השתרר". ראה פירוש בכור שור שצועד כמו רבים וטובים בעקבות רש"י ש"מנחתם" היא הקטורת ואומר: "ואמר אל תפן אל מנחתם - הקטורת שיקטירו לפניך, כי קטורת תועבה היא, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניך כי מעולם לא נהגתי עליהם שררה".
  7. היינו הדברים הקשים שדתן ואבירם העלילו על משה.
  8. אבן עזרא מציע שדתן ואבירם הקדימו להקריב מנחה לפני שיצאו במחלוקת (מְחָלִים פני גבוה בקרבנות לפני שיוצאים בריב, מוכר?). ראה פירוש רבי בחיי בן אשר שנראה צועד בעקבות אבן עזרא ואומר: "אל תפן אל מנחתם. ידוע כי העולה והמנחה נותנת אריכות אף על הרשעים, ועל כן התפלל שלא יאריך להם אלא שיענישם מיד". בפשט הכתובים יש כאן חידוש גדול שדתן ואבירם (אולי גם קרח) מיהרו להקריב קרבן לפני העימות עם משה, מעשה שלא נזכר במקרא. אבל בהיבט אריכות האף, פירושים אלה מתחברים יפה לדרשה בגמרא סנהדרין קיא ע"א: "כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וכותב ארך אפים. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? - אמר לו: אף לרשעים. אמר ליה: רשעים יאבדו. - אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי, ארך אפים לצדיקים?". בחטא העגל ובמרגלים נזקק משה למידת ארך אפים לכולם, גם (אולי בפרט) לרשעים כפי שלמדו הקב"ה. החשש של משה מהמנחה שהקריבו דתן ואבירם (אולי גם קרח) הוא אמיתי, עד שהוא נזקק לפנות לקב"ה שלא ישעה למנחתם (בדומה לקין שאל מנחתו לא שעה הקב"ה, בראשית ד ה) ומבקש "פנה אלי".
  9. לאחר שהוא מביא את פירוש רש"י, דוחה רמב"ן פירוש זה ומציע את שלו.
  10. ראה הערה 6 לעיל על מעמד פסוק טו בתווך בין יד שלפניו וטז שאחריו. רמב"ן לא מקבל גישה זו ומבין שפסוק טו שייך לפסוק יד שלפניו ובפסוק טז עושה המקרא תפנית חדה חזרה לקרח ועדתו (שהם שתי מחלוקות שונות שמתנהלות במקביל אך בנפרד).
  11. רמב"ן לא מקבל את הצעת רש"י שמדובר בקטורת (ואין חיבור עם קרח ועדתו כאן) וגם לא את הצעת אבן עזרא שכבר הקריבו דתן ואבירם מנחה. "מנחתם" עפ"י רמב"ן היא מה שעשויים דתן ואבירם להקריב בעתיד: "אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך" (קודם יוצאים בריב ואח"כ רצים לחלות פני גבוה, מוכר?). הקטע בדבריו של רמב"ן "שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן" הוא חידוש מעניין שגם דתן ואבירם בקשו כהונה ולא רק קורח ועדתו עליהם אומר משה "ובקשתם גם כהונה". וממנחה-קרבן זה חושש משה! (רמב"ן לא חוזר למדרש בו פתחנו שמשה מבקש שלא יהיה להם חלק בקרבן התמיד המשותף לכלל העם, אלא מדובר בקרבן יחיד. ראה פירוש העמק דבר על הפסוק שמסביר עניין זה עפ"י הגמרא חגיגה ו ע"ב שלאחר חטא המרגלים פסק קרבן התמיד, בדברינו עולת תמיד בפרשת תצוה. מקרבן יחיד זה חושש משה!). לצד זה, יש לשים לב למוטיב התפילה שרמב"ן מציג כאן לצד הקרבן. רש"י משלב את המנחה עם הקטורת, רמב"ן משלב את המנחה עם התפילה (תפילת מנחה!) ובעל ספר תהלים משלב את שלושתם בפרק קמא פסוק ב: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב".
  12. בקטע שהשמטנו מדגיש רבי בחיי את עניין אריכות האף גם לרשעים (מצוטט בהערה 8 לעיל) אבל בה בעת פוסל את הרעיון שמשה פוחד מפני איזו שהיא זכות שתעמוד לדתן ואבירם. הצעתו היא ש"מנחתם" הם קרבנות הנשיאים שמתוארים בפרוטרוט בפרשת נשא. בכלל מאתיים וחמישים "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם" שהצטרפו אל קרח נמצאים כל נשיאי השבטים! ראה פירוש אבן עזרא בשם "מדקדק" שכבר עמד על כך: "כי נשיאי עדה הם הנשיאים העומדים על הפקודים", וכך גם בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות. מעבר לפתרון של "מנחתם", נראה שיש בפירוש זה תזכורת חשובה לכך שקרח דתן ואבירם אינם לבדם. מצטרפים אליהם מספר נכבד של אנשים נכבדים וחשובים: "מיוחדים שבעדה, שהיו יודעים לעבר שנים" (סנהדרין קי ע"א), "קראי מועד - שהיו נקראים אל אהל מועד. אנשי שם - קודם צאתם ממצרים ...  נשיאי עדה הם הנשיאים העומדים על הפקודים" (אבן עזרא). ראה עוד במפרשים כגון: רשב"ם, חזקוני, ור' פלטיאל שמציע שאלה היו שרי האלפים והמאות שמונו בפרשת יתרו (רש"י ורמב"ן שותקים). מול חבורה נכבדה שכזו קשה למשה לעמוד ולא חשובה מהי בדיוק "מנחתם".
  13. דברי דוד לשאול כשזה רודף אחריו במדבר זיף. ראה הפסוק המורחב שם: "אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' וכו' ". כאן זה ההפך, מסביר ספורנו. כאן אין לקב"ה להריח מנחה.
  14. פירוש ספורנו אינו מתעכב להסביר מהי בדיוק "מנחתם", נראה שבנקודה זו הוא מצטרף לפירוש רמב"ן (אולי גם אבן עזרא). עיקר חידושו הוא הכנסת ההיבט של עוונות שבין אדם למקום מול עוונות שבין אדם לחבירו. שום מנחה וקרבן (וגם תפילה) לקב"ה לא יועילו. דתן ואבירם פגעו בי אישית, אומר משה. זה חשבון ביני ובינם. ועדיין תמוה שמשה צריך לפנות לקב"ה בבקשה כזו! וכי הקב"ה לא יודע את המשנה ביומא? נראה שהכוונה היא שהפגיעה במשה הייתה כפולה. ערעור על מעשיו שפעל בשם הקב"ה כשליחו וכמנהיג שמונה על ידו, הוא אולי כן עניין לקב"ה. כמו שמשה אומר לקרח, במדבר טז יא: "לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו". בערעור על ההנהגה יש "בין אדם למקום". (ראה גם איך הקב"ה כן מתערב כאשר אהרון ומרים מליזים על משה בפרשת האשה הכושית). אבל אצל דתן ואבירם, אולי בניגוד לקרח, החשבון היה אישי (עפ"י חז"ל החשבון ביניהם התחיל עוד במצרים בפרשת האנשים הנצים). אם כך, הדרישה של משה שלא יהיה להם חלק בקרבנות הציבור לא מוצדקת, אך בקשתו שהקב"ה לא יקבלם בתשובה אולי דווקא כן. יש פנים לכאן ולכאן ואין להקשות מפרשנות אחת לשנייה.
  15. אז מה בכל זאת היא "מנחתם" של דתן ואבירם שמשה מבקש מהקב"ה שלא ייפן אליה? מה חטאם? בכך שזלזלו בשליחות משה וביזו אותו: "הציגו את משה כבדאי המרמה את עמו בלא מצפון ... האשימו אותו ברדיפת שררה ובאלימות גסה ... כל שליחותו של משה היתה בעיניהם רמאות גסה ... כפרו בעובדה שהוא נשלח בידי ה' ... אין משמעות לעדות שניתנה למשה על התורה שנתגלתה לו וכו' ". ראה שם במקור את דבריו הנמלצים. סוף דבר, עם עבודת הקרבנות כריטואל דתי לא היה לדתן ואבירם שום בעיה. הם יביאו את "מנחתם" כדת וכדין ולא יערערו רשמית על הכהונה. לאיזו "מנחה" מבקש משה שהקב"ה לא יפנה? לזו שנלוות לה יחס שלילי ומתריס כנגד כל בסיס שליחותו של משה ותוקף התורה. ומסיים שם רש"ר שאולי לזה מתכוון המדרש בו פתחנו: "כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר מלבד עולת התמיד ומנחתה, והיתה של כל ישראל קריבה, הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ואל תאכלנה".
  16. ראה הפסוק בתחילת פרשת ואתחנן בסירוב הקב"ה לתחנוני משה: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה".
  17. מה שעשית – עושים לך. אני גומל לאדם כגמולו, אומר הקב"ה למשה, מידה כנגד מידה.
  18. ובהמשך המדרש שם משה ממשיך לטעון שכל מה שעשה, עשה בשביל בני ישראל, גם כאשר כעס עליהם בחטא מי מריבה ואמר: "שמעו נא המורים" אבל הקב"ה לא נענה לתחנוניו. או אז משה מבקש שלפחות ייכתב בתורה מה היה חטאו ומדוע לא נכנס לארץ ואומר: "הואיל וגזרת עלי שלא אכנס לארץ, כתוב חטייא שלי למה אני מת. שלא יהו אומרים הרבה עונות היו ביד משה בשביל כך נגזר עליו שלא יכנס לארץ". והמשל שם ובמקבילה במדרש במדבר רבה יט יא על שתי הנשים שאחת קלקלה (זינתה) ואחת אכלה או סחרה בפירות שביעית. כבר הרחבנו לדון בנושא זה בדברינו ייכתב עווני בפרשת חוקת וכן כי לא תעבור את הירדן הזה בפרשת ואתחנן. מה שחשוב לעניינינו הפעם היא השפיטה לחומרה של דברי משה "אל תפן אל מנחתם". אתה משה אמרת כן על דתן ואבירם (ולדעות שראינו לעיל גם על קר ועדתו), אל תפנה אלי כעת בבקשה לשנות את הגזירה ולהיכנס לארץ. מידה כנגד מידה. כנגד כל המדרשים וההסברים שראינו לעיל, ממדרשי רבה ותנחומא על הפרשה, דרך פרשני המקרא, עומד מדרש זה וטוען שמשה לא נהג כשורה כשאמר: "אל תפן אל מנחתם". בפרט המדרשים שמשה מבקש שלא יקבלו את החולקים עליו בתשובה, ובפרט לשיטת ספורנו שכל העניין היה בין אדם לחבירו ואין לקב"ה מה להתערב כאן. הקב"ה זוכר את אמירת משה "אל תפן אל מנחתם" ובא איתו חשבון כשרצה להיכנס לארץ. ואולי אין כאן סתירה. משה, אבי השיטה "יקוב הדין את ההר" ופלס האמת מעל לכל, צדק כששפט לחומרה את דתן ואבירם, אך בלתי נמנע שבמידה זו גם הוא יישפט. זה מחיר הנהגה אמיצה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה