אבני המקום במדרש ופיוט | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אבני המקום במדרש ופיוט

פרשת ויצא, תשע"ד

עדכון אחרון: 01/12/2020

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (בראשית כח י-יא).1

בראשית רבה פרשה סח סימן א  

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" – רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח: "אז תלך לבטח דרכך וגו' אם תשכב לא תפחד" (משלי ג כג-כד). "אז תלך לבטח" – זה יעקב דכתיב: "ויצא יעקב". "אם תשכב לא תפחד" – מעשו ומלבן. "ושכבת וערבה שנתך" – "וישכב במקום ההוא".2

הפטרת השבת – הושע פרק יב

וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר: (הושע יב יג)

וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: (בראשית כז מג).3

 

אגדת בראשית (בובר) פרק סט

"כִּי עִם־אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ" (איוב ה כג) – אימתי? "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" (בראשית כח יא). "וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה־לָךְ" (שם) – "וירץ עשו לקראתו" (בראשית לג ד).4

מסכת ברכות דף כו עמוד ב

אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית יט כז) … יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים קב א). יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש".5

רש"י בראשית פרק כח פסוק יא

וישם מראשותיו – עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו.6

בראשית רבה סח יא, פרשת ויצא

"ויקח מאבני המקום" – ר' יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל, אמר: כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד י"ב שבטים. אברהם לא העמידם, יצחק לא העמידם, ואני, אם מתאחות הן שתים עשרה האבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים.7 כיון שנתאחו זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. ר' נחמיה אמר: שלושה אבנים נטל. אמר: אברהם ייחד הקב"ה שמו עליו, יצחק ייחד הקב"ה שמו עליו, ואני, אם מתאחות הן שלוש האבנים זו לזו, אני יודע ששֵׁם הקב"ה מתייחד עלי. כיון שנתאחו, ידע שהקב"ה ייחד שמו עליו.8

פרקי דרבי אליעזר, פרק לה

"וילן שם כי בא השמש", לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו באותו מקום, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים. ונעשו כולן אבן אחת, להודיעו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל ב ז כג, דברי הימים א יז כא).9

שכל טוב (בובר) בראשית פרק לא

… כל כך היה דוחקו בדברים10 עד שנשבע לו: "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" – במלך מלכי המלכים הקב"ה שמפחדו פרחה נשמת אביו יצחק על גבי המזבח וחזרה לו בטלליו.11

 

עָיֵף וְיָגֵעַ הִגִּיעַ יַעֲקֹב

אֶל הַמָּקוֹם

בְּרֹאשׁ הָהָר,

לוּז שְׁמוֹ הַיּוֹם

בֵּית אֵל הוּא מָחָר.

עָיֵף וְיָגֵעַ וּבִלְבָבוֹ

אֵימַת אָדָם הַנָּס עַל נַפְשׁוֹ,

יָדַע מוֹצְאוֹ לֹא יֵדַע מְבוֹאוֹ

לְאָן יֵלֵךְ וְאָנָה יָבוֹא?

עָיֵף, יָגֵעַ וּמְפֻחָד

כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ הַלַּיְלָה רַד

וְהוּא לְבַד, וְהוּא לְבַד.

 

אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים

הָפַךְ בְּאַחַת

לָאִישׁ נָד רָדוּף בַּדְּרָכִים

בְּאֵין מִקְלָט.

אֵי הָאֵם אֲשֶׁר עֲטָפַתּוּ

בְּאַהֲבָה סוֹכֶכֶת

וְעַתָּה סִכְסְכָה אוֹתוֹ

כְּאֵשׁ מְלַחֶכֶת

בְּמִרְמָה, מָדוֹן וְרִיב

עִם אָבִיו וְאָחִיו?

אַיֵּה אֹהֶל הַמִּשְׁכָּן

פִּנָּתִי הַשְּׁקֵטָה

בֵּין גִּדְרוֹת הַצֹּאן

לִי מַרְגּוֹעַ וּמְנוּחָה?

עַתָּה כָּל זֶה מַר מִנְּגֹעַ

וְכַחֲלוֹם רָחוֹק

וַאֲנִי נָטוּשׁ עַל הַר גָּבוֹהַּ

בְּחֹשֶׁךְ קַר וְעָמֹק –

כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְהָעֶרֶב רַד

 

ַאֲנִי לְבַד אֲנִי לְבַד

עָיֵף, מַרְעִיד וּמְפֻחָד

 

רוּחַ עֶרֶב קְרִירָה

אֶת גּוּפוֹ הָרוֹעֵד לִטְּפָה

מֵרָחוֹק נִשְׁמָע

צִיּוּץ צִפּוֹר הַשָּׁבָה אֶל קִנָּהּ

בָּאֹפֶק נִרְאָה

נִצְנוּץ אַחֲרוֹן שֶׁל אֹהֶל רִבְקָה

וְקוֹל מִקָּרוֹב נִשְׁמָע:

חַפֵּשׂ וּמְצָא יַעֲקֹב כָּאן מְנוּחָה

עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה שִׂים מִשְׁכָּנֶךָ

עוֹד רַבָּה לְפָנֶיךָ הַדֶּרֶךְ

קָשָׁה וַאֲרֻכָּה

עוֹד נָכוֹנוּ לְךָ לֵילוֹת קֶרַח וְחֹרֶב

מְצָא כָּעֵת מְנוּחָה עִם בּוֹא הָעֶרֶב.

הֲלוֹא לִמֶּדְךָ עֵשָׂו אָחִיךָ

גֶּדֶר אֲבָנִים לִבְנוֹת

עֵת הֱיִיתֶם נְעָרִים תְּמִימִים

וִיצָאתֶם לְשַׂחֵק בַּשָּׂדוֹת

אֶת הַטֶּבַע לַחֲווֹת

הִשְׁתַּעֲשַׁעְתֶּם עַד כַּלּוֹת

בְּצֵיד צִפּוֹר וְחַיּוֹת.

וּמְשׁוּבַת נְעוּרִים וְצִחְקוּקֵי אַחִים

טֶרֶם הִתְחַלְּפוּ

בְּמַשְׂטֵמַת אָח-זָרִים.

אַךְ עֵשָׂו לֹא כָּאן

הוּא כְּבָר לֹא אָחִי

הוּא שָׁם עִם אַבָּא וְאִמָּא

וַאֲנִי ..

אֲנִי לְבַד אֲנִי לְבַד

נָע וָנָד נַוָּד נִטְרָד

כֻּלִּי אֵימָה כֻּלִּי חַת

 

וַיַּעֲמֹד יַעֲקֹב מַרְעִיד

וַיְתַקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית

 

הִשְׁפִּיל יַעֲקֹב מַבָּטוֹ וְרָאָה

שָׁלוֹשׁ אֲבָנִים וְעוֹד שְׁנֵים עָשָׂר

עוֹמְדוֹת בְּשׁוּרָה

כְּאוֹמְרוֹת קָחֵנוּ יַעֲקֹב

אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת וְחֶבְרָה

מָגֵן בַּעַדְךָ, מָנוֹחַ לְרֹאשֶׁךָ.

לֹא אֲבָנִים דּוֹמְמוֹת אָנוּ

אַבְנֵי חַיִּים וּבִנְיָן הִנֵּנוּ

אֶבֶן יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיר יַעֲקֹב

אָבוֹת לִמְנוּחָה וּבָנִים לִתְקוּמָה.

אֲ-בָ-נִ-י-ם לְאָב וּבָנִים.

קוּמָה יַעֲקֹב, קוּמָה אַל תִּירָא!

אָנוּ לְךָ חֹם, אָנוּ לְךָ חוֹמָה.

וְכָל אֶבֶן קוֹרֶצֶת וְאוֹמֶרֶת:

קָחֵנִי יַעֲקֹב!

הַנַּח עָלַי כְּתֵפְךָ הַשְּׁמוּטָה

שִׂימֵנִי מִשְׁכָּב וּמַצָּע לְגוּפְךָ

כָּרִית לְרֹאשֶׁךָ, מָגֵן בַּעַדְךָ

 

אֲנִי לְךָ רֹאשׁ, אֲנִי לְךָ פִּנָּה. 

 

הִבִּיט יַעֲקֹב בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם

וּסְקָרָן אַחַת לְאַחַת

כָּל אַחַת רְאוּיָה

כָּל אַחַת מֻפְלָאָה

כָּל אֶבֶן וּסְגֻלָּתָהּ

כָּל אֶבֶן וּתְכוּנָתָהּ

וְכָל אֶבֶן – אוֹרָהּ וְיִחוּדָהּ.

הֲתֹאבֶינָה לַחֲבֹר יַחְדָּיו

לְשָׁלוֹם וּלְשַׁלְוָה,

או תַּרְבֶּינָה רִיב וְאֵיבָה?

אַךְ הִנֵּה הָאֶבֶן הַזּוֹ,

מַה מּוּזָר וּמְיֻחָד בָּהּ

מִי טָבַע בָּהּ הַשֶּׁקַע הָרָחָב

כְּאִלּוּ רֹאשׁ אָדָם בָּהּ נֶחְקַק וְנֶחְצַב?

מַדּוּעַ מְסֻתֶּתֶת הִיא פָּנִים וְאָחוֹר

מַדּוּעַ הִכָּה בָּהּ הַכַּשִּׁיל

וּמַבְזִיק בָּהּ הָאוֹר?

מַה פֵּשֶׁר גִּזְרֵי הָעֵצִים

הַחֲרוּכִים לְצִדָּהּ

וְקֶרֶן אֵיל צְפִירִים

שָׁפוּךְ לְיָדָהּ?

 

וַיֶּחֱרַד יַעֲקֹב חֲרָדָה גְּדוֹלָה 

 

וַיִּזְכּוֹר יַעֲקֹב אֶת אוֹתוֹ יוֹם מִיָּמִים

אֲשֶׁר עֵשָׂו יָצָא בּוֹ לָצוּד בֶּהָרִים

וְאִמּוֹ לִרְעוֹת וְהַשְׁקוֹת הָעֲדָרִים

וְהוּא וְאָבִיו לְבַדָּם בָּאֹהֶל סְפוּנִים

וְהַיָּמִים יְמֵי קַיִץ חַמִּים לוֹהֲטִים.

וְיִצְחָק קוֹרֵא הַגְמִיאֵנִי מַיִם

וְרִבְקָה אֵינֶנָּה רַק יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ.

הִשְׁקָה יַעֲקֹב אֶת אָבִיו מַיִם חַיִּים

וְעָנָה יִצְחָק אֶת נַפְשִׁי הֶחֱיִיתַנִי

כַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר שָׁבָה לִתְחִיָּה

וְעוֹד רֶגַע וְשָׁבָה לְבוֹרְאָהּ.

 

וּלְפֶתַע הַקּוֹל שָׁתַק וְהַכֹּל נָדַם

וַיְחַבֵּק יִצְחָק לְיַעֲקֹב וַיִּשָּׁקֵהוּ

כְּפִי שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ וְחִבְּקוֹ מֵעוֹלָם

 

מַה זֶּה אַבָּא? שָׁאַל יַעֲקֹב

עַל מַה תְּדַבֵּר?

אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי דָּבָר, אַל תַּסְתֵּר!

– לֹא שׁוּם דָּבָר, עָנָה יִצְחָק מַהֵר

– לֹא אַבָּא, סַפֵּר לִי מַה קָּרָה?

וּמַדּוּעַ זֶה עֵינֶיךָ כָּהוּ כֹּה בִּמְהֵרָה?

עָנָה יִצְחָק:

כִּי רָאִיתִי מַלְאָכִים וּמַרְאוֹת אֱלֹהִים

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין

וְעוֹבֵר לְכִסֵּא רַחֲמִים.

– מָתַי אַבָּא, מָתַי זֶה קָרָה?

– כְּשֶׁעֲקָדַנִי אַבָּא-סָבָא קָרְבָּן לְעוֹלָה

שָׁם עַל הָהָר הַהוּא – שָׁם "בַּמָּקוֹם"

שָׁם עַל אַבְנֵי הַמָּקוֹם.

זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם, זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם

 

וַיֶּחֱרַד יַעֲקֹב חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד 

 

אֱלֹהִים, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן

לְהַוָּתִי בְּצָרָתִי?

בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָקַד סָבָא אַבְרָהָם

אֶת אַבָּא שֶׁלִּי?

הַאִם עַל הָאֶבֶן הַזּוֹ

אֲשֶׁר הִנִּיחַ אַבָּא אֶת רֹאשׁוֹ

וְעוֹד רֶגַע וְנִשְׁחַט כְּשֶׂה לְעוֹלָה,

אַפְקִיד אֶת רוּחִי גְּוִיָתִי

אִישַׁן וְלֹא אִירָא?

הַאִם אֲנִי הַשְׁלָמַת הַקָּרְבָן

לָעֵת הַזֹּאת מְזֻמָּן?

הַאִם אֲנִי כַּפָּרַת אֲבִי?

הַאִם אֲנִי תַּשְׁלוּם חוֹב סָבִי?

כֹּה סָעֲרָה נַפְשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב

וְכֹה רָפָה וְנִכְפָּה גּוּפוֹ,

מְנוּחָה רַק בִּקֵּשׁ לַחֲטוֹף

עֵינַיִם לַעֲצֹם מִגּוֹרָלוֹ.

מִהֵר יַעֲקֹב וּבָנָה

אֶת לֵיל מִשְׁכָּנוֹ הַדַּל

מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא

מֵהֶם הִתְחַלְחַל.

אָכַל אֶת פַּת הַמְעַט

שֶׁהֵכִינָה אִמּוֹ בְּחָפְזָה

שָׁתָה מְעַט מַיִם מִכַּד

שֶׁהֶעֱמִיס עָלָיו אַבָּא בַּחֲשֵׁכָה.

תְּנוּמָה אֲחָזַתּוּ בְּתַרְדֵּמוֹת

מִיגִיעַ הַדֶּרֶךְ וּמִזִּכְרוֹנוֹת,

וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם עַל הָאֲבָנִים

 

וַיַּחֲלוֹם חֲלוֹם וַיְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנִים.

 

וַיַּרְא וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה

וּמַלְאָכִים בּוֹ עוֹלִים וְיוֹרְדִים

וּמֵעַל מַלְאָכִים וּמֵעַל הַסֻּלָּם

נִצָּב הָאֱלֹהִים.

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, פָּנָה אֵלָיו הַקּוֹל

אַל תִּירָא

אֵין עוֹד עֲקֵדוֹת, יַעֲקֹב,

אֵין עוֹד עֲקֵדָה.

שְׁאַל מַה תְּבַקֵּשׁ בְּצֵאתְךָ לְדַרְכְּךָ

שְׁאַל מַה תְּבַקֵּשׁ וְאֶתְּנֶנָּה לָךְ.

כִּי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים יִהְיוּ עוֹד יַעֲקֹב

נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים,

לֹא בַּשּׁוֹשַׁנִּים תְּהֵא סוּגָה דַּרְכְּךָ

לֹא בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

 

עַד יִהְיֶה עָקֹב לְמִישׁוֹר

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

 

מָה אֲבַקֵּשׁ, אֱלֹהִים?

מָה אֲבַקֵּשׁ לְרוּחִי וּלְנַפְשִׁי

בְּעֵת אַבְנֵי עֲקֵדַת אָבִי

כְּרוּכוֹת עֲלֵי סְבִיבִי?

וְיָדַעְתִּי כִּי אֵין הַבְטָחָה

בָּעוֹלָם לְעוֹלָם

גַּם לְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

וַאֲנִי יַעֲקֹב הוּא שְׁמִי!

 

אֶל הֶהָרִים אֶשָּׂא עֵינַי

מוּל הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה

וּתְפִלָּה יְדוֹבְבוּ שִׂפְתוֹתַי

נִדְבוֹת פִּי אֲדוֹנָי רְצֵה

תְּפִלָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲקֹב

וּלְפָנֶיךָ שִׂיחוֹ יֵרָצֶה

וְאַתָּה תִּרְצֶה וְעַתָּה תֵּרָצֶה

 

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהִים

בְּמַסָּעִי אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע

הֱיֵה עִמִּי בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ

גַּם כִּי אֶתְעֶה וְלֹא אֵדַע.

הַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹרֵב

מוֹקֵשׁ פַּח וּמְצוּדָה,

 

הֲשִׁיבֵנִי בְּבוֹא הָעֵת

אֶל זֹאת הָאֲדָמָה.

אַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי אֱמֶת

לֹא עוֹד עֲקֵדָה!

קַיֵּם בִּי כָּל שֶׁהִבְטַחְתָּ מִשְּׁמֵי שַׁחַק

לְסָבָא אַבְרָהָם וּלְאַבָּא יִצְחָק

לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה – הִבְטַחְתָּם נֶאֱמָנָה –

יָמָּה וָקֵדְמָה, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה.

וְעוֹד זֹאת אֱלֹהִים בַּקָּשָׁה לִי "קְטַנָּה"

עֲצוּמָה לְבַקְשָׁהּ,

בִּלְשׁוֹנִי לְפָרְטָהּ

בְּדַּעְתִּי לְהַבִּיעָהּ

אֲבַקְשָׁה רַק מִיָּדְךָ הַפְּשׁוּטָה

בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ אֱלֹהִים תֵּן לִי

כְּסוּת לְגוּפִי הָרוֹעֵד

וְלֶחֶם, שָׁחוֹר כִּשְׁחוֹר יוֹמִי הַמְצֵא לִי

לְשׁוֹקֵק בּוֹ לֵב סוֹעֵד

תֵּן לִי מִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת אֱלֹהִים

מִשְׁפָּחָה כְּמִסְפַּר הָאֲבָנִים

לֹא עוֹד בֵּן יָחִיד וְנֶעֱקַד

לֹא עוֹד אַחִים תְּאוֹמִים בּוֹדְדִים.

בֵּית יַעֲקֹב הָקֵם לִי

גַּם אִם בְּדֶרֶךְ חַתְחַתִּים

תֵּן לִי מִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת

תֵּן לִי בָּנוֹת וּבָנִים

וַאֲלַמְּדֵם וְאַנְחֵם בְּלֵב תָּמִים

חֻקֶּיךָ הַטּוֹבִים וּמִשְׁפָּטֶיךָ מֵישָׁרִים.

וְהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה בְּמִלּוּאוֹתָם

בֵּית אֱלֹהִים לְךָ אָקִימָה

בּוֹ תּוֹרַת חֲכָמִים וּתְפִלָּתָם

אָשִׂיחָה וְאָהִימָה

וּפָרָשַׁת הָעֲקֵדָה

גַּם הִיא תִּכָּתֵב בַּתּוֹרָה

לָשִׂיחַ וּלְאַגָּדָה וְלֹא לַהֲלָכָה

 

כִּי לֹא עוֹד עֲקֵדוֹת, רַק אַבְנֵי בִּנְיָן וְשָׁלוֹם

עֵת נִרְצֶה וְנִתְרַצֶּה עִם אַבְנֵי הַמָּקוֹם.

 

שבת שלום ושלווה

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. מדרשים רבים יש על "אבני המקום", אך הפעם נביא רק מקצתם ונפנה בעיקר אל אחיו התאום של המדרש - הוא הפיוט. שים לב לאזכור "המקום" פעמיים בפסוקים אלה.
  2. נוסיף למדרש זה את דברי רש"י בעקבות מדרש אחר: "מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הוֹדָהּ הוא זיוָהּ הוא הדרָהּ, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה". האמנם הייתה יציאתו של יעקב מבאר שבע פסטורלית ונעימה כפי שמתואר במקורות אלה? היכולה שנתו לערוב עליו כשהוא מחפש לו מקום מסתור לשנת הלילה, בדרכו אל הבלתי נודע, הוא שכל ימיו היה "יושב אהלים"?
  3. כנגד "ויצא יעקב" של הפרשה, עומד "ויברח" יעקב של הנביא, אשר מזכיר לנו את יעקב הפליט הנס על נפשו ויוצא לגלות הראשונה, גלות "ארמי אובד אבי".
  4. היציאה לשדה וההיתקלות עם אבני המקום מסמלים את המעבר של יעקב מאיש אהלים לאיש שדה כדוגמת אחיו עשו. יציאה זו נסגרת לכאורה במפגש עם עשו בפרשת וישלח הסמוכה, אבל נראה ששוב לא חזר יעקב לשלוות איש תם יושב אהלים כפי שמעידה פרשת וישב וכל הפרשות עד סוף הספר. עפ"י מדרש תנחומא וישלח סימן י אבני המקום גם מסמלות נקודת התחלה נמוכה של יעקב ממנה צמח לעושר גדול בבית לבן בשל עבודת שדה קשה ויגיע כפיים מפרך. ואנחנו הפעם בכיוון הפיוט.
  5. במקום זה ובשעה קשה זו מתקן יעקב את תפילת ערבית המשלימה את שלוש תפילות היום שתקנו האבות. ראה דברינו תפילות אבות תקנום בפרשת וירא. מדרש זה מצוי גם בבראשית רבה סח ט בפרשתנו ושם נלווית לו דרשתו של ר' שמואל בן נחמן ששלוש התפילות הן "כנגד ג' פעמים שהיום משתנה. בערבית צריך אדם לומר: יהי רצון מלפניך ה' א-להי שתוציאני מאפילה לאורה. בשחרית צריך לומר: מודה אני לפניך ה' א-להי שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראותה בשקיעתה". האם התפלל יעקב שם גם תפילת מנחה שחידש יצחק אביו בשדה? האם בתפילת ערבית אמר: יהי רצון מלפניך ה' א-להי שתוציאני מאפילה לאורה? האם ציפה לתפילת אברהם זקנו שיאמר כשיאיר היום: מודה אני לפניך ה' א-להי שהוצאתני מאפילה לאורה?
  6. דברי רש"י אלה, גירסא דינקותא לרבים, מבוססים על דברי הגמרא בחולין צא ע"ב: "כתיב ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן! אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נבלעו באחד". "נבלעו כולן באחת" - לשון הגמרא, "עשאן הקב"ה אבן אחת" - לשון רש"י. כך או כך, לפי דרשות אלה פרשת ויצא "מתחילה מאפס", בלי שום קשר לפרשה הקודמת. אין שום זכר לדרמה הגדולה של פרשת תולדות שבגינה נאלץ יעקב הצדיק (או "הצדיק") לגלות ולנדוד ממקומו ולבנות מאבני השדה, משכב לגופו, כרית לראשו וכסות ללילו.
  7. שינוי לשון מגוף שלישי נסתר ("הוא") לגוף מדבר יחיד ("אני"), אופייני לסגנון המדרש וגם לסגנון הפיוט שלהלן.
  8. ושם גם שיטת "רבותינו" שיעקב נטל רק שתי אבנים. כמה אבנים התאחו ומה הן מסמלות? אליבא דר' יהודה מספר האבנים הוא שתים עשרה והמבט הוא קדימה, אל דור ההמשך, אל המשפחה שיעקב מתעתד לבנות. להגשים את מה שאברהם ויצחק היו מיועדים לקיים (ראה המדרשים על "למה זה אנכי"). על פי ר' נחמיה, מספר האבנים הוא שלוש והמבט הוא אל העבר, אל דור ההורים, אליהם יעקב מבקש להתחבר ולהסתפח. וכמו שפותח מדרש רבה את פרשתנו בדרשתו של ר' שמואל בן נחמן: "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (תהלים קכא) – אשא עיני אל ההורים". ויעקב עצמו בכללם. מעניין למה רש"י ראה להביא רק את איחוד האבנים עפ"י הגמרא בחולין ולא את מספרם, כשיטת ר' נחמיה ור' יהודה בבראשית רבה, פרט שיש לו משמעות חשובה כפי שנראה.
  9. ראה מקבילה בבראשית רבתי פרשת ויצא כח יא, ילקוט שמעוני ויצא רמז קיט, רבי בחיי בן אשר ויצא כח י, אברבנאל ויצא כח י ועוד. מדרש זה מצוטט גם ברמב"ן בפירושו לבראשית כח יז, שמסיים במילים: "השכים יעקב בפחד גדול ואמר: ביתו של הקב"ה במקום הזה". בתחילת מסעו לגלות "ארמי אובד אבי" פוגע יעקב במקום בו נעקד אביו יצחק. יש כאן בעיה גיאוגרפית "קטנה" של בית אל מול ירושלים (הר המוריה) שכבר חז"ל ציינו אותה בגמרא חולין צא ב ורש"י מתעכב עליה בפירושו לבראשית כח יז ופותר אותה בדרך של שינוי השם: "יעקב קראה לירושלים בית אל", או בסיוע "קפיצת הארץ": "שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום". אך אנו משתאים מול הרעיון שהאבנים שלקח יעקב למשכב ומגן בלילה ההוא, הם אבני המזבח שעליו נעקד יצחק אביו! מדרש זה הוא כשיטת ר' יהודה של שתים עשרה אבנים, כמספר בני יעקב, אך הם כולם מהמזבח עליו נעקד יצחק ובכך יש אולי גם רמז לשיטת ר' נחמיה ששנים עשר השבטים היו ראויים לבוא מאברהם ויצחק. ביני לביני יש לנו דוגמא של דרכי התפתחות המדרש. איך מדרשים מאוחרים הולכים ומפתחים רעיונות שתחילתם במדרשים קדומים. מהגמרא בחולין, דרך בראשית רבה ועד פרקי דרבי אליעזר. מאבנים סתם לאבנים במספר סמלי ומשם למקורם של האבנים. ושוב יש להבין את רש"י שנצמד לגמרא בחולין ולא יסף.
  10. לבן ביעקב בעת פרידתם בסוף פרשת ויצא.
  11. וכך גם במדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לא סימן מב: "ופחד יצחק. שהיה לו בשעה שנעקד". פעמיים מזכיר יעקב את "פחד יצחק" בדיאלוג הקשה שהיה בינו ובין לבן ובעת כריתת ברית פרידתם והצבת גבול-גלעד ביניהם, כמתואר בסוף הפרשה: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת  יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: ... אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: (בראשית לא מא, נג). ואנו שואלים: איך וכיצד נודע ליעקב סיפור העקידה שעקד סבו את אביו עד שפרחה נשמתו ובנס חזרה? (מוטיב שמופיע במדרשים נוספים). האם נודע סיפור זה בבית אברהם ויצחק? האם סיפר זאת יצחק ליעקב בנו בהזדמנות כלשהיא?

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה