פרשות השבוע

מים ראשונים: פרשת בהר מכילה, בצמוד לדיני היובל, את דין הונאה (אונאה) במקח וממכר ולאחר מכן גם את דין מי שירד מנכסיו ונאלץ למכור את ביתו ורכושו, שמצווה לפדות אותו או לגאול את שדהו וביתו. ממצווה אחרונה זו ודין מתנות עניים נגזרת מצוות צדקה הכללית, מצווה שחוזרת אח"כ בספר דברים פרשת ראה. כבר זכינו לדרוש על מצוות צדקה בפרשתנו וכן בפרשת ראה בדברינו גלגל חוזר הוא בעולם. כבר שם ראינו בקצרה שבמצוות צדקה יש חשיבות גם לדיבור ולא רק למעשה הנתינה. יש צדקה בדיבור כמו שיש צדקה בממון. על נושא זה נבקש להרחיב הפעם.¹

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: (ויקרא כה לה).²

ויקרא רבה לד טו פרשת בהר – נתינה בדיבור ושכרה

"ותפק לרעב נפשך" (ישעיהו נח י) – אמר רבי שמעון בן לקיש: אם אין לך ליתן לו, נחמו בדברים, אמור לו: תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך. "ונפש נענה תשביע" (שם) – אם עשית כן: "וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך" (שם).³ א"ר טביומי: אם עשית כן, הרי את כבוראך, כאותו שכתוב בו: "דודי צח ואדום" (שיר השירים ה י).⁴ "ועצמותיך יחליץ" – ישמוט, יזיין, יציל, ויניח.⁵ "ישמוט" – כמו אתה אומר: "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה ט). יזיין – כמו אתה אומר: "חלוצים תעברו" (דברים ג יח). יציל – כמו אתה אומר: "חלצני ה' מאדם רע" (תהלים קמ ב) ויניח – מכאן קבעו חכמים לומר "רצה והחליצנו" בשבת.⁶

מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב – המפייס מתברך יותר מהנותן

ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים – מתברך בי"א ברכות. הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב: "הלא פרוש וגו' ועניים מרודים תביא בית (וגו') כי תראה ערום וכיסיתו גו' " (ישעיהו נח ז).⁷ והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר: 'ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו', ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו' " (שם).⁸

תוספות בבא בתרא דף ט עמוד ב – פיוס דברים עומד לעצמו

והמפייסו בדברים מתברך בי"א – יש מגיהין "והנותן פרוטה לעני והמפייסו" משום דמשמע להו דקראי איירי בנותן צדקה, דכתיב: "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע".⁹ ולאו מילתא היא, ד"נפש נענה תשביע" היינו תשביע בדברים שתפייסנו בדברים. ועל כן לא גרסינן ליה, דלההיא גירסא הוה ליה למימר: מתברך בי"ז הנך שש דלעיל והני אחת עשרה.¹⁰

בית הבחירה למאירי בבא בתרא דף ט עמוד ב – ובלבד שאין ידו משגת

שאל העני ולא רצה זה ליתן לו – עבר על לא תעשה, שנאמר: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים טו ז), וּבִּטֵּל מצות עשה, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך לו" (שם).¹¹ לא היה בידו ליתן – אין כאן עברה על לאו ועשה, ומכל מקום יפייסהו בדברים וְאֲמָרים ניחומים. דרך צחות אמרו הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפייסו בדברים אף על פי שלא נתן מתברך באחת עשרה מכאן ואילך צא וחשוב נתן ופייס כמה הוא מתברך ויש מפרשים המפייסו עם הנתינה מתברך באחת עשרה ושיטת הסוגיא מוכחת אף בלא נתינה ובלבד בשאין ידו משגת.¹²

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכות ד-ה¹³

הלכה ד: כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו, שנאמר: "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל כה).¹⁴ ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים, שנאמר: "ולב אלמנה ארנין" (כט טו).¹⁵

הלכה ה: שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו, פייסהו בדברים. ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא יט),¹⁶ ואומר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז טו). ואוי למי שהכלים את העני אוי לו, אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים, שנאמר: "אב אנכי לאביונים" (איוב כט טז).¹⁷

הלכה ז: שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול … פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח … פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח … פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן וכו'.¹⁸

מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב – מתן בסתר ועניים שאינם הגונים

אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דברים ט יט) ואילו בעושה צדקה כתיב: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא יד) …

ואמר רבי יצחק, מאי דכתיב: "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד" (משלי כא כא)? …רב נחמן בר יצחק אמר: הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה, כדי לקבל עליהם שכרו … לאפוקי מדדרש רבה … מאי דכתיב: "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם" (ירמיהו י כג) – אמר ירמיה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, [אפילו] בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך, הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין, כדי שלא יקבלו עליהן שכר.¹⁹

רבינו יונה משלי פרק ג פסוק ג – גם גמילות חסדים בדיבור על לב

והנה אוסיף לבאר לך בענין החסד, כי ישיג כל אדם לעלות במעלותיו אף על פי שאיננו בעל ממון, כמו שאמרו ז"ל: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו.²⁰ וענין גמילות חסדים – שטורח ומשתדל בתקנת חבריו ותועלתם, ודורש בשלומם וטובתם, כענין שנאמר: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (אסתר י ג). ויבקר חולים וינחם אבלים, וידבר על לב עניים מרודים ויכבדם, ואמרו ז"ל: המפייסו בדברים גדול מכולם. והנה זה ענין אשר ישיג כל איש לקיימו בלא עמל, ושכרו הרבה מאד. וכן יליץ טוב על העניים, וימשוך לבות בני אדם להיטיב להם, ואמרו ז"ל: גדול הַמְעַשֶׂה יותר מן העושה. וכן יחון על העלובים, ויפתח פיו לאילם, ויהיה עיניים לעור ורגלים לפסח. ואם אינו בעל ממון, יתאוה ויכסוף לעשות צדקה וחסד בראותו בצרת עניים מרודים, ויחמוד מדת הצדקה ויאשר עושיה, וישמח במעשה צדקתם ויחזק ידיהם, ואמרו ז"ל: הנטפל לעושי מצוה – כעושה מצוה.²¹

ויקרא רבה לד ז פרשת בהר – תסתכל עלי

אמר רבי זעירא: אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא. כיצד? אדם אומר לחבירו: זכה בי, הזדכה בי, זכה עצמך בי. ר' חגי אמר: סכה בי, הסתכל בי, סכה בי – מה הייתי, והסתכל מי – מה אני.²²

מסכת יומא דף פו עמוד ב – פיוס הקב"ה בדברים

אמר רבי יצחק, אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים – ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו. ואם תאמר מתפייס הימנו – ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים. אבל הקב"ה, אדם עובר עבירה בסתר – מתפייס ממנו בדברים, שנאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' … ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד ג).²³

רש"י משלי פרק יז פסוק ח – אבן חן ומרגלית

אבן חן – כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו:²⁴

שבת שלום

מחלקי המים