פרשות השבוע

אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: (שמות כב כב).¹

רש"י שמות פרק כב פסוקים כא-כב – לשון גזום

כל אלמנה ויתום לא תענון – הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.²

אם ענה תענה אתו – הרי זה מקרא קצר, גזם ולא פירש עונשו, כמו: "לכן כל הורג קין" (בראשית ד טו), גזם ולא פירש עונשו. אף כאן, "אם ענה תענה אותו", לשון גזום, כלומר סופך ליטול את שלך. למה? כי צעק יצעק אלי וגו'.³

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יח – עינוי דין

"אם ענה תענה" – אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. דבר אחר: "אם ענה תענה", מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה.⁴ – כבר היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאין ליהרג,⁵ אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל: רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג.⁶ אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון: מימיך לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא גומע כוסך או עד שתהא נועל סנדלך או עד שתהא עוטף טליתך, ואמרה תורה: "אם ענה תענה" – אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט.⁷ ובדבר הזה אמר לו: נחמתני רבי.⁸

מסכת אבות פרק ה משנה ח – על מה באה הפורענות

שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירה … חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה.⁹

הקדמת הרמב"ם למשנה – לא למהר וגם לא להאריך

… ולפיכך התחיל באבות במוסר לדיינים היו מתונים בדין. ואם נהג הדיין בדרכי המוסר שנכללו במסכת אבות להיות מתון בדין, אל ימהר לחרוץ משפט. לפי שאם ימהר, שמא יש באותו הדין מרמה כמו שאומרים ע"ה¹⁰ דין מרומה. וגם לא יאריך את הדיון בזמן שהוא יודע שאין בו מרמה וזה הוא הנקרא עינוי הדין.¹¹

רמב"ן שמות פרק יח פסוק כב – ושפטו את העם בכל עת

וטעם ושפטו את העם בכל עת – כי בהיות להם שופטים רבים, ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן. כי אליך לא יוכל להתקרב בכל עת, מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדה הגדולה אשר לך. ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם, מפני שלא יזדמן להם להגידו לך. ולא ירצו לעזוב מלאכתם ועסקיהם עד בוא העת הפנאי שיוכלו לגשת אליך. וזה טעם איש על מקומו יבוא בשלום, כי עתה מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת, לא ינוחו בשלום. כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה.¹²

סנהדרין דף לה עמוד א – אין מלינים את הדין

משנה: … דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב.¹³

גמרא: מנהני מילי?¹⁴ – אמר רבי חנינא: דאמר קרא: "מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים".¹⁵ ורבא אמר: מהכא: "אשרו חמוץ" – אשרו דיין שמחמץ את דינו.¹⁶

היכי ליעבד?¹⁷ לידייניה במעלי שבתא וליגמריה לדיניה במעלי שבתא – דילמא חזו טעם לחובה, ובעו למיעבד הלנת דין.¹⁸ … וליגמריה לדיניה בשבתא, וליקטליה בחד בשבתא – נמצא אתה מענה את דינו.¹⁹

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ הלכה ו – עוול במשפט

"לא תעשו עול במשפט", זה המעוות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי. וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים, הרי זה בכלל עוול.²⁰

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רנו – חזרה ליתום ולאלמנה לתשושי הכח

והמצוה הרנ"ו היא שהזהירנו מענות היתום והאלמנה והוא אמרו יתעלה (משפטים כב): "כל אלמנה ויתום לא תענון". וזאת האזהרה כוללת שלא יענה אותם לא במאמר ולא במעשה, אבל ידבר עמם דברים רכים וטובים ויתעסק עמם בעסק טוב מאד ויתנו להם לחיות בטוב שמחים. ויכוין ההפלגה בזה כלו.²¹ ומי שיקצר בדבר מזה, הנה עבר על לאו זה. וכבר אמר יתעלה עונש העובר על לאו זה והוא אמרו יתעלה (שם): "וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'.²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כב כא: "לא תענון – בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו, כמשפט המענה. על כן כתוב: "אם ענה תענה… והרגתי אתכם". דין אחד למי שמענה ולמי שעומד מנגד ומחריש ולא מוחה. "כי אם צעוק יצעק" אומר הכתוב! צריך לצעוק ולמחות על עינויי הדין מכל סוג ומידה.²³