פרשות השבוע

מים ראשונים: אזכור המועדות (או המועדים) בפרשה זו איננו האזכור הראשון של המועדים בתורה. כבר קדם לו אזכור תמציתי בפרשת משפטים (שמות פרק כג) וכן בפרשת כי תשא (שמות פרק לד). אך כאן, בפרשתנו, מופיע לראשונה סדר המועדות במפורט ובהרחבה הכולל גם את ראש השנה ("אחד בחודש השביעי") ויום הכיפורים.¹ כבר הקדשנו בפרשה זו גיליון בשם אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם לדיון באופן שנקבעו המועדים: קידוש החודש, כוחו של בית הדין בקביעת המועדות וכו'. הדגש שם היה על המוטיב הכפול שבפסוק שלהלן: מחד גיסא "מועדי ה' … אלה הם מועדי" ומאידך גיסא "אשר תקראו אותם במועדם". הפעם נבקש להתמקד במונח "מקרא קודש".

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כג א-ד).²

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות יב טז).³

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג לז).⁴

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק ב -אזכור בספר תורת כהנים אך בלי הקרבנות

דבר אל בני ישראל – אין לכהנים עסק בענין המועדות יותר מאשר לישראל בהם, על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק "בני ישראל" שיכלול את כולם כאחד, כי לא יפרש קרבנות המוספים בפרשה הזאת. אבל הזכיר המועדים כאן בתורת כהנים בעבור שהם ימי הקרבנות, וירמוז אליהם כמו שאמר "והקרבתם אשה לה' ", ואמר בסוף הפרשה (פסוק לז): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים וכו' ". אבל לא האריך לבאר המוספים, שלא רצה שינהגו להם במדבר … אבל הימים עצמם נוהגים מיד..⁵

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק מד – עיקר השביתה בשבתות ובמועדים היא מקרא הקודש

וטעם "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" – כי הפרשיות של מעלה אזהרות באהרן ובניו, ומשה ידבר בהן אל אהרן ואל בניו, ופעמים יזכיר אחריהם גם בני ישראל, כמו שאמר בסוף פרשת מומין (לעיל כא כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל … אבל בכאן אמר שדבר את מועדי ה' אל בני ישראל לכולם כאחד, לא ייחד בהם בני אהרן, והטעם מפני שהאזהרה בכולם שוה, כי עיקר הפרשיות לשבות בשבתות ובמועדים ולקרותם מקרא קדש.⁶

מסכת סופרים פרק יט הלכות א-ד – הזכרת מקרא קודש בתפילה⁷

בפסח, בין בתפילה בין בכוס, צריך להזכיר: "ביום טוב מקרא קודש הזה, ביום חג המצות הזה". ובחולו של מועד אומר: "במועד חג המצות הזה". בשביעי אומר: "ביום שביעי העצרת הזה", ואין מזכיר בו חג, לפי שאינו חג בפני עצמו.⁸ בחג השבועות אומרים: "ביום טוב מקרא קודש הזה, וביום חג השבועות הזה"⁹ … בראש חדש ניסן צריך להזכיר, ראש ראשי חדשים הזה.¹⁰ ובראש השנה: "ביום טוב מקרא קודש הזה, ובראש חדש הזה, וביום ראש השנה הזה, וביום תקע שופר הזכרון הזה".¹¹ ביום הכיפורים אין מזכירין בו יום טוב, שאין יום טוב ביום צום, אלא אומרים: "ביום מקרא קודש הזה, ביום צום העשור הזה, ביום מחילת העון הזה" … ואין מזכירין בו לא מועד ולא שמחה, שאין שמחה בלא אכילה.¹²

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא טו החודש – קידוש החודש

ר' פנחס ר' חלקיהו בר' סימן אמר: מתכנסים כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרו לפניו: ריבון העולמים, אימתי הוא ראש השנה? והוא אומר להם: לי אתם שואלים? אני ואתם נשאל לבית דין שלמטן. ומה טעם? "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד ז) – כשאנו קוראים המועדות אליו. ואין קראינו אלא מועדות, כמה דאת אמרת: "מקרא קודש" (שמות יב טז). רבי קריספא בשם רבי יוחנן: לשעבר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג ד), מכאן ואילך: "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (שם שם ב).¹³ רבי לוי אמר אם קראתם אתם: "מועדי ה' ". ואם לאו אינם מועדי ה'.¹⁴

ספרא אמור פרשה ט סוף פרק ט – ההתחשבות בשנות החמה

(ה) ומנין שמעברים את השנה מפני הצורך? תלמוד לומר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם".¹⁵

ירושלמי פסחים פרק י הלכה ה – הקשר לברכת שהחיינו

תניא אין אומרים זמן¹⁶ אלא בשלוש רגלים בלבד. אמר רבי מנא: מתניתא אמרה כן: "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". תני כל שכתב מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. א"ר תנחומא: וְיֵאוֹת,¹⁷ מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן?¹⁸

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמז – מקראי קודש שונים

"ביום הראשון מקרא קודש", אֵירְעוֹ במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.¹⁹

"כל מלאכת עבודה לא תעשו", מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפש? נאמר כאן "מקרא קודש", ונאמר להלן "מקרא קודש" – מה מקרא קודש האמור להלן להתיר בו אוכל נפש, אף מקרא קודש האמור כאן להתיר בו אוכל נפש.²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ט – חול המועד

"ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש" – אַרְעֵם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה.²¹ אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש" (ויקרא כג לז).²²

מסכת ראש השנה דף לב עמוד א – מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא

רבי אליעזר אומר: דכתיב: "שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" (ויקרא כג כד).²³ "שבתון" – זה קדושת היום, "זכרון" – אלו זכרונות, "תרועה" – אלו שופרות, "מקרא קדש" – קדשהו בעשיית מלאכה. אמר לו רבי עקיבא: מפני מה לא נאמר שבתון – שְׁבוֹת, שבו פתח הכתוב תחילה? אלא: "שבתון" – קדשהו בעשיית מלאכה, "זכרון" – אלו זכרונות, "תרועה" – אלו שופרות, "מקרא קדש" – זו קדושת היום.²⁴

רש"י ויקרא כג לה – יום הכיפורים

מקרא קדש – קדשהו בכסות נקיה ובתפילה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפילה.²⁵

מסכת שבועות דף יג עמוד א – עיצומו של יום

דתניא: יכול לא יהא יום הכיפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה? לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה, מנין? תלמוד לומר: יום כפורים הוא, מכל מקום!²⁶

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק ב – סיכום מאפייני הקודש אל מול החול

וטעם מקראי קדש – שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל להיקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לאל בכסות נקיה.²⁷ ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר בקבלה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח י).²⁸ והנה "מקרא קדש", מלשון "קרואי העדה" (במדבר א טז), "אחרי כן יאכלו הקרואים" (שמואל א ט יג), וכן: "על כל מכון הר ציון ועל מקראיה" (ישעיה ד ה) – המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה.²⁹ ואונקלוס עשאו מלשון "אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט א), לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש.³⁰ ורבותינו ז"ל אמרו (ספרי פנחס קמז), ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קודש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקדש, וגם זה דעת אונקלוס:

שבת שלום

מחלקי המים