פרשות השבוע לשנת י״ג במרחשון ה׳תשפ״א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

מצוות מזוזה באגדה

פרשת עקב, תש"ף

עדכון אחרון: 06/08/2020

מים ראשונים: מצוות מזוזה מעוטרת בהלכות רבות ובאגדות נאות, חלקן גם משולבות. לפיכך, חלקנו את הדף העוסק במצווה "מרגלית" זו, לשניים. לזה העוסק בהלכה הריהו שם, ולזה העוסק באגדה הריהו כאן. והמשולבים ישולבו.

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (דברים יא יח-כ).1

מסכת מנחות דף לג עמוד ב – מהלכה לאגדה I, מוטיב השמירה

אמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. מאי טעמא? רבנן אמרי: כדי שיפגע במזוזה מיד. רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה. אמר רבי חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם – מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ. מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהלים קכא ה).2

רמב"ן שמות פרשת בא פרק יג פסוק טז – אמונה והודיה

כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה. מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו.3

מסכת מנחות דף מג עמוד ב – החוט המשולש

תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט קסד).4 … רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ואומר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד ח).5

דברים רבה ו ג פרשת כי תצא – המצוות מלוות אותך

אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך, המצות מלוות אותך. "כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך". אם עשית לך דלת, המצות מלוות אותך, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". אם לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תלבש שעטנז" (דברים כב). אם הלכת לגלח המצות מלוות אותך – "לא תקיפו פאת ראשכם". ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה … "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" וכו'.6

ירושלמי מסכת מגילה פרק ד הלכה יב – תפילין ומזוזה, מי קודם למי?

תפילה ומזוזה מי קודם?7 שמואל אמר: מזוזה קודמת. רב חונה אמר: תפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל? שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות. מה טעמא דרב חונה? שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים.8 מתניתא מסייעה לשמואל: "תפילה שֶׁבָּלְתָ עושין אותה מזוזה, מזוזה שֶׁבָּלַת אין עושין אותה תפילין. למה? שמעלין בקודש ולא מורידין.9

מסכת סנהדרין דף עא עמוד א – מזוזה מצילה עיר שלימה

כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה – דרוש וקבל שכר, כמאן? – כרבי אליעזר, דתניא, רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת – אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא – אמר קרא: "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל" (דברים יג יז), וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב: "לא תעשון כן לה' אלהיכם" (דברים יב ד).10

שבת כג ע"ב – ממזוזה מהודרת לבית מהודר

הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה.11

מסכת פסחים דף נ עמוד ב – סופרי סת"ם לא יתעשרו

אמר רבי יהושע בן לוי: עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין – אין כותבין. תנו רבנן: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת – אינן רואין סימן ברכה לעולם. ואם עוסקין לשמה – רואין.12

מסכת עבודה זרה יא ע"א

אונקלוס בר קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד רומאי אחריו. מְשָׁכָם בפסוקים והתגיירו. שלח גדוד אחר, אמר להם: לא תאמרו לו ולא דבר. …. התגיירו כולם.13 … שלח גדוד אחר… כשלקחוהו והלכו ראה מזוזה המונחת על הפתח, שם ידו עליה ואמר להם: מאי האי?14 אמרו ליה: אמור אתה. אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא ח).15

ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – המתנה ששלח רבי יהודה הנשיא

אַרְטְבַן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון.16 אמר לו: שלח לי דבר טוב כמותה. שלח לו מזוזה. אמר לו: אני שלחתי לך דבר שאין לו אוֹמֶד ואתה שלחת לי דבר ששווה פּוֹלָר אחד!17 אמר לו: חפציך וחפצי לא ישוו בה. ולא עוד אלא שאתה שלחת לי דבר שאני צריך לשמור אותו, ואני שלחתי לך דבר שכשאתה ישן לך היא שומרת אותך, שכתוב: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך" (משלי ו כב).18

שיר השירים רבה פרשה ב (וילנא סימן ו, דונסקי סימן יז) – בין שמאל לימין

"שמאלו תחת לראשי" – אלו לוחות הראשונים, "וימינו תחבקני" – אלו לוחות השניים, דבר אחר: "שמאלו תחת לראשי" – זו ציצית, "וימינו תחבקני" – אלו תפילין. דבר אחר: "שמאלו תחת לראשי" – זו קריאת שמע, וימינו תחבקני´- זו תפילה, דבר אחר: שמאלו תחת לראשי, זו סוכה, וימינו תחבקני, זה ענן שכינה לעתיד לבוא19 … דבר אחר: שמאלו תחת לראשי, זו מזוזה, תני ר' שמעון בן יוחאי: "וכתבתם על מזוזות ביתך" – ביאתך מן השוק לביתך.20

מסכת שבת כב ע"א – תוספת חנוכה: מה יפית ומה נעמת

נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.21

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה רפט ו – מהלכה לאגדה II, כוחה של פשרה

צריכה להיות זקופה, אורכה לאורך מזוזת הפתח … אבל יש אומרים שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, אורכה לרוחב מזוזת הפתח … והמדקדקין, יוצאין ידי שניהם ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון וכן ראוי לנהוג.22

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הבטחנו ולא השלמנו את נושא המזוזה כשומרת על הבית ויושביו. ראה זוהר חדש מגילת רות: "ותנינן א"ר יוסי בר יהודה: פתח המצויין במזוזה אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו מפני שהקב"ה שומר הפתח אפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל זוקף עיניו ורואה ששם שדי עומד על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף". יש כאן קשר ברור למשחית של מזוזת מצרים שנצבעה בדם. מנגד יש לערוך את דבריו הנמלצים של הרמב"ם בתחילת פרק ה ובסוף פרק ו בהלכות ספר תורה ותפילין ומזוזה שיוצאים כנגד כל עירוב במצוות מזוזה מעבר לייחוד השם ואהבתו. ואלה דבריו בתמצית : "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה "שדי" ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים לא די להם שביטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. … חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם וכו'.

הערות שוליים

  1. נכרכה מצוות מזוזה עם מצוות תפילין ולימוד תורה והגמול על כולם נחתם בפסוק: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". כך גם בציווי בפרשת קריאת שמע הראשונה שנזכרה בפרשת ואתחנן דברים ו ו-ט: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". נזכרה המזוזה כבר במצוות פסח מצרים, שמות יב ז: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" וחזרה פעם נוספת בדין עבד עברי שבוחר להירצע לעבדות עולם, שמות כא ו: "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (ראה דברינו אוזן ששמעה בסיני בפרשת משפטים). כבר הרחבנו בפתח דברינו מצוות מזוזה – בהלכה, בחיבור וקישור פסוקים אלה; כאן רק נזכיר את הרעיון הכפול: במצוות מזוזה לדורות מהדהד מוטיב סילוק נגף ומשחית, וברציעת העבד על המזוזה מהדהדים מוטיב היציאה לחירות (שהעבד העברי מאס בה) ומוטיב קבלת עול מלכות שמים (פסוקי קריאת שמע) – שהעבד מעביר מעליו בהסכמתו לרציעה: "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים" (קידושין כב ע"ב).
  2. בחרנו לפתוח במדרש זה מתוך מסכת מנחות שיש בה מספר דפים (לא ע"ב – לד ע"א) העוסקים בדיני המזוזה: כתיבתה, הנחתה (קביעתה), בתים המחויבים במזוזה ועוד. המדרש מקשר הלכה עם אגדה ויש בו מוטיבים של שמירה, ימין ושמאל, דרך ביאתך וכו' - מוטיבים שנראה עוד להלן. כאן רק נעיר בקצרה על מוטיב השמירה. ראה הפסוקים בסוף הפרק שם בתהלים: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: ... ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". אפשר שמפסוקים אלה נכנס המנהג לכתוב "שדי" בגב קלף המזוזה שהוא אחד משמות הקב"ה וניתנו לו ראשי התיבות 'שומר דלתות ישראל', היינו מוטיב השמירה. האם זה עיקר המצווה, לחשוב שאנחנו יושבים ספונים בבתינו והקב"ה שומר עלינו מבחוץ? האם זה הקשר והזכר ליציאת מצרים בה הובטח לעם ישראל "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב כג)?
  3. ובספר החינוך (פרשת ואתחנן מצוה תכג): "משרשי המצוה להיות זכרון לאדם באמונת השם בכל עת בואו לביתו וצאתו". רמב"ן מזכיר אמנם את היציאה מעבדות לחירות, אך במשמעות של אמונה, הודיה על החסד והטוב, והכבוד להימנות על "החפצים ביראת שמו" – לא השמירה. ראה גם קיצור שולחן ערוך סימן יא סעיף כג. האם תלך אמונה עם שמירה? ראה דבריו הנמלצים של הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה ד כשהוא מזכיר את המנהג לכתוב "שדי" על גב המזוזה: "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ ... שדי ואין בזה הפסד ... אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל". עד שנחזור, אם נחזור לנושא המורכב של שמירה מול אמונה והודיה, נתבשם ממדרשים בשבח מצוות המזוזה.
  4. עד כאן לשון מדרש ספרי דברים פיסקא לו, הוא ה"תנו רבנן" שמצטטת הגמרא. שם יש תוספת שהגמרא לא מביאה: "משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי, כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצויים לי, וכן הוא אומר: יפה את רעיתי כתרצה (שיר השירים ו ד) - יפה את כשאת רצויה לי". ולפני שנמשיך במשולש, הנה הזוג: תפילין ומזוזה: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם - מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות ומשמאלם זו תפילין". זה הימין והשמאל שנראה עוד להלן, שיש להם 'משולש פנימי' עם תפילה של ראש ושל יד, ככתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ו).
  5. תפילין ומזוזה ככתוב בפסוקי הפרשה. ציצית נוספה ע"י חז"ל כפרשה השלישית של קריאת שמע לאחר שנדחו הצעות אחרות (ברכות יב ע"ב), וכך נוצר החוט המשולש: תפילין-ציצית-מזוזה כמובע בתפילותינו פעמיים באהבה (אליו צריך להוסיף את לימוד התורה שגם הוא בפרשות שמע שבתורה). עוד על משולש זה ראה ויקרא רבה כב א אחרי מות שדורש את הפסוק מקהלת ה ח: "ויתרון ארץ בכל היא" – "רבי נחמיה אמר: אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה, כגון הלכות ציצית תפילין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה". לשלוש מצוות אלה יש פרטי דינים רבים שנראים כ"יתרון" היינו תוספת בהשוואה לאזכורם התמציתי בתורה, ואע"פ כן זו תורה שבע"פ שגם היא בכלל "מתן תורה". עוד במשולש תפילין-ציצית-מזוזה, ראה מסכת עבודה זרה ג ע"ב על הגרים הגרורים שביקשו להסתפח לעם ישראל בימי דוד ושלמה ולא קבלום (קבלום למחצה): "לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם" וכך עתיד להיות גם בימות המשיח, במלחמת גוג ומגוג. מה שאומר שגם ממבט חיצוני של אומות העולם, המשולש ציצית-תפילין-מזוזה נחשב לסימן ההיכר מי הוא יהודי. וחזרה למבט פנימה, "מי שאין מזוזה לפתחו" נחשב למנודה (פסחים קיג ע"ב).
  6. וכן שם באיסור כלאים, מתנות עניים ועוד, עד הוא מגיע לנושא הדרשה: מצוות שילוח הקן. "אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך. מנין? שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך". ראה דרשה דומה במדרש במדבר רבה יז ה פרשת שלח לך, על מצוות ציצית. שם נוספות עוד מצוות: חלה, כיסוי הדם, ערלה, לא תתגודדו ועוד, וגם שם כמובן מצוות מזוזה כהמשך לבניית בית ומצוות מעקה. ראה הלשון שם: "אור זרוע לצדיק ... זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל". הרי לנו שמצוות מזוזה נמצאת בחברה רחבה בהרבה מהמשולש במסכת מנחות לעיל. וכמו במשולש ציצית-תפילין-מזוזה, שונה היא מזוזה כי היא 'קבועה' ואינה מלווה את האדם בדרך. היא זו שמחכה לאדם בשובו מעמל יומו אל ביתו ומשפחתו. היא שמלווה אותו ביציאתו בבוקר אל העולם הפעיל שמתואר ברשימת המצוות הנ"ל, והיא שמחכה לו בערוב היום. היא "ברוך אתה בצאתך" והיא "ברוך אתה בבואך".
  7. אחרי כל הריבויים וגם אחרי המשולש תפילין-מזוזה-ציצית, חזרנו לזוג שבמקרא: תפילין ומזוזה, והפעם בהתנגשות ביניהם.
  8. דין הקדימות הוא למקרה שאין לאדם ממון לקיים את שניהם, איזו מצווה עדיפה? ראה הקביעה בירושלמי פאה פרק א הלכה א שאדם לא צריך לסבב על הפתחים לשם קיום מצוות (חוץ ממצוות כיבוד אב ואם): "אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן". שמואל מעדיף את מצוות מזוזה משום שנוהגת בכל יום (בעקרון גם תפילין נוהג בכל יום והפטור בשבת הוא משום ששבת היא "אות" ואין צורך באות נוסף). רב חונה (או הונא) מעדיף את מצוות תפילין משום שהיא נוהגת בכל מקום ובכל מצב, כולל הולכי דרכים כגון מי שמפליג בים או יוצא בשיירה במדבר ("ובלכתך בדרך"). נוכל לסייע עוד לשיטת שמואל אם נחזור לדין שתפילין נוהגים רק באנשים ואילו מזוזה גם בנשים וקטנים (ברכות פרק ג משנה ג, בדברינו מצוות מזוזה בהלכה). מזוזה היא מצווה של כל המשפחה, של שיתוף ו"ביחד" ולפיכך יש להעדיפה.
  9. סיוע נוסף שהגמרא מביאה לשיטת שמואל הוא מהדין שניתן להשתמש בקלף של תפילין שֶׁבָּלוּ למזוזה (הקלף לא, שם נמצאות גם שתי הפרשות של קריאת שמע), אך לא ממזוזה לתפילין ובהסתמך על הכלל "מעלים בקודש ואין מורידין". משמע שמזוזה היא בדרגת קדושה גבוהה יותר. כך בירושלמי ובשיטת שמואל. אבל בתלמוד הבבלי מסכת שבת עט ע"ב הדין הוא: "תפילין שֶׁבָּלוּ וספר תורה שֶׁבָּלָה - אין עושין מהן מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה". משמע שמזוזה היא בדרגת קדושה נמוכה משניהם. להלכה, לא התקבלה שיטת שמואל אלא כרב הונא, כנראה מצירוף הגמרא בבבלי. ראה הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות תפילין סימן ל שדן בירושלמי זה ומסקנתו: "ומסתברא דהילכתא כרב הונא דמצוה דגופה עדיף". תפילין כמו ציצית היא מצווה בגופו של האדם ש"הולכת איתך", בעוד שהמזוזה היא סטטית ונפגשים איתה רק בכניסה וביציאה מהבית. ראה גם נימוק של רבי עקיבא איגר מסכת זבחים צא ע"א: "הוי תפילין תדיר לגבי מזוזה" (תפילין מניחים ומברכים כל יום ומזוזה רק בעת הנחתה). ולא נתקבל גם הסיוע שלנו בהערה הקודמת שתפילין נוהגים רק באנשים ואילו מזוזה היא מצווה של כל המשפחה.
  10. רבי אליעזר לא אומר: כל עיר שיש בה ספר תורה אחד, תפילין אחד, ציצית אחת וכו', אלא "מזוזה אחת"! מזוזה אחת בבית של יהודי אחד שקיים "חובת הדר", שבמיעוט כספו קנה מזוזה וקבעה בביתו וכאשר הפסיק לגור בבית לא לקח אותה איתו, קלף אחד שכתוב בו: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" – מצילים את כל העיר! רש"י אמנם מסביר שם: "וכל שכן אחד מן החומשין, או ספר מכל הנביאים, שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא ביה את כל שללה ושרפת", שהרי הנימוק שהגמרא נותנת הוא "לא תעשון כן לה' אלוהיכם" – איסור מחיקת שם ה'. אבל היא הנותנת, לא בכדי מזכירה הגמרא מזוזה ולא ספר תורה או תפילין, היא שקדושתה קלה מקדושתם! ספר תורה הוא דרישה חמורה יותר שעשויה לא להימצא. מזוזה היא דרישה קלה ועממית יותר, בית אחד שנמצא בו קלף קטן אחד של 22 שורות ונחתם בפסוק: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" ומצויה יותר! ראה פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כג שבפסוק זה טמונה ההבטחה שלא יבוא עוד מבול על הארץ: "וכן התקינו חכמים שיהיה שבועת נח בכל יום ויום, שנאמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". וכבר עמד אברהם וטען בהגנתו על סדום: "נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם. מה את מערים על השבועה? מבול של מים אין אתה מביא, מבול של אש את מביא? אם כן לא יצאת ידי שבועה" (בראשית רבה מט ט, דברינו חלילה לך מעשות כדבר הזה, פרשת וארא). כך או כך, בשל מזוזה אחת אין אפשרות לקיים את דין עיר הנדחת ולפיכך מצטרף דין זה לסדרת הדינים שלא היו ולא עתידים להיות. ראה דברינו לא היה ולא עתיד להיות בפרשת ראה.
  11. נחבר מדרש אגדה זה עם ההלכה. מזוזה היא "חובת הדר" ומוטלת על השוכר, על מי שגר בבית, ולא על המשכיר. וכן עם ההלכה שאינו רשאי ליטול איתו את המזוזות כשהוא יוצא מלגור בבית (בבא מציעא קב ע"א, רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ה הלכה יא, שולחן ערוך יורה דעה רצא ב). מה קבלנו? סבב בין הבית הנאה למזוזה הנאה, בין "חובת הדר" ובין הידור מצווה. יהדר אדם במזוזה בביתו הנוכחי ויזכה לבית מהודר יותר. ישאיר את המזוזות שעשה בבית הקודם ויזכה את הבא אחריו, יכתוב או יקנה מזוזות מהודרות עוד יותר לביתו החדש, יזכה לבית מהודר ומרווח יותר וכן הלאה.
  12. למצוות מזוזה יש גם היבט כלכלי, מעבר לדין של מגבלה כספית בצדקה (עד חומש מנכסיו, כתובות נ ע"א) ובהידור מצוות (עד תוספת שליש מהמחיר הרגיל, בבא קמא ט ע"ב). לעיל ראינו ברמב"ן את השבח הגדול של מצווה שניתן לקנות אותה "בזוז אחד", אך בירושלמי מגילה לעיל ראינו את ההתייחסות למקרים בהם אין ידו של אדם משגת לכל המצוות (יש לו רק זוז אחד) והוא צריך להחליט "תפילה ומזוזה מי קודם?". ובדברינו מצוות מזוזה בהלכה סקרנו מקצת פרטי הדינים והדקדוקים שבכתיבת המזוזה. לפיכך ישבו אנשי הכנסת הגדולה 24 תעניות על סופרי סת"ם שלא יתעשרו, היינו שלא יעשו הרבה כסף ויפרשו מהמלאכה; ומנגד יש להניח, גם דאגו שתהיה להם פרנסה כראוי על מנת שיהיו מי שירצו ללמוד אומנות זו. ראה בגמרא יומא לח ע"ב על הסופר האומן בן קמצר "שהיה נוטל ארבעה קולמוסין בין אצבעותיו ואם היתה תיבה של ארבע אותיות - היה כותבה בבת אחת", ולא רצה ללמד אחרים אומנות זו ודנו אותו חכמים לגנאי על כך. ורבי מאיר היה סופר סת"ם משובח שלמד מפי רבי ישמעאל ורבי עקיבא כאחד (ומפי אלישע בן אבויה) וכשבא למקום שבו לא הייתה מגילה "כתבה מלבו וקראה" (מגילה י ע"ב).
  13. גדוד זה לקח את אונקלוס איתם, אבל בדרך הוא פתח להם בדרשה על מי מאיר למי בדרך, ושוב התגיירו כולם.
  14. הוא שואל אותם, לא הם אותו. הוא נפרד מהבית ומנסה לגרור אותם לשיחה על תורת ישראל כמו שעשה עם השליחים הקודמים. נראה שיש כאן עדות על מנהג של הצבעה מכובדת על המזוזה או הנחת יד באופן מכובד עליה, בעת היציאה והכניסה מהבית, שממנו התפתח אולי המנהג לנשק את המזוזה.
  15. חזרנו למוטיב השמירה בו פתחנו דרך הסיפור על אונקלוס הגר (שהיה ממשפחת המלוכה ברומא, לפי האגדה) ששלח אחריו דודו הקיסר שלוחים להחזירו לרומא. גם כאן מסתיים הסיפור בפסוק מפרק קכא בתהלים, אחר מזה שראינו בגמרא מנחות לעיל. ראה הערה 2 שם מובאת שרשרת הפסוקים החותמים את פרק קכא בתהלים שכולם מתאימים לנושא השמירה. האם זה אכן מוטיב מרכזי במצוות המזוזה, או שמא רק הסבר לגוי? (ראה דברינו לאלו דחית בקנה – לנו מה אתה משיב בפרשת חוקת). ראה גמרא יומא יא ע"א שאין מקיימים מצוות מזוזה "בשעריך" – "משום סכנה". רש"י מסביר שם: "שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי". ומוסיף שטיינזלץ: "יכול הדבר להביא סכנה שיאשימו את היהודים בכשפים או בריגול". האם מעשה זה של אונקלוס היה על דעת חכמים? האם שבחוהו על כך או שמא גערו בו? עפ"י הגמרא מנחות בה פתחנו, נראה שנהג אונקלוס כהוגן.
  16. ארטבן, ארטבון או אדרכן הוא דמות שנזכרת במספר מקומות בחז"ל ומזוהה עם המלך האחרון של הממלכה הפרתית (Ardavan) הרביעי (שטיינזלץ אישים על הדף). שלח מרגלית אחת יקרה מאד (אטימיטון, priceless ביוונית) לרבי יהודה הנשיא.
  17. פולר – מטבע קטנה. השווה עם "זוז אחד" בפירוש רמב"ן לעיל.
  18. ראה סיפור זה גם בבראשית רבה לה ג פרשת נח. הנה, לא רק אונקלוס הגר, אלא כם רבי יהודה הנשיא. ולמי הוא שולח את המזוזה? לגוי! ומה תועיל לו המזוזה? ומה עם החשש שלא ינהג בקלף זה המכיל את שם ה' בכבוד? ומה עם החשש לכשפים? ומה אם יתלה אותה לצד עבודה זרה שלו ועם שאר חפציה? ראה שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רצא סעיף ב: "ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנו לו (כך השיב מהרי"ל). ונראה לי דמכל מקום במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושיָרַע משום זה לישראל, שרי (מותר)". ורבי יהודה הנשיא לא חש על זאת, או שמא באמת "משום איבה" ושלום מלכות.
  19. עד כאן, בלי מזוזה. ציצית עם תפילין (זוג אחר במשולש לעיל), תפילה עם קריאת שמע – זוג ברור. ואין מזוזה.
  20. ביתך = ביאתך, "דרך ביאתך" – כניסתך לבית. ראה מדרש אגדה (בובר) דברים ו ט, על בסיס דרשת רבא בגמרא יומא יא ע"ב: "ביתך כתיב דרך ביאתך, כי עייל איניש רגל הימין מכניס תחילה לבית, מכאן שצריך להניח מזוזה מימין הפתח שהוא עומד מבחוץ". מדרש שיר השירים מקדים דרשה זו לתנא ר' שמעון בר יוחאי. אבל כיצד זה מזוזה בשמאל? האם טעה כאן המדרש? לא, לא טעה. הבית הוא השכינה. המזוזה שעל פי ההלכה היא על צד ימין של מי שנכנס לבית, היא על צד שמאל של מי שנמצא בתוך הבית - השכינה - אשר מקבלת את פני הנכנס. יד שמאל של השכינה, של בני הבית ("אשתו זו ביתו" ובניו ובנותיו) היא המחבקת ומאמצת את הנכנס פנימה ויד ימין משלימה. ראה דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והיכן אתה נותנה? על הימין, והתפילין על שמאל, ואתה נכנס בפתח והשכינה ממצעת אותך, לקיים מה שנאמר: ברוך אתה בבואך". ראה בהמשך מדרש שיר השירים רבה את האנלוגיה שעושה רבי יוחנן עם המנורה שעמדה במקדש בצד דרום (בית המקדש היה נתון לאורכו ממזרח למערב), כך שהנכנס להיכל ממזרח למערב מוצא את המנורה בצד שמאל דווקא שהוא ימין השכינה. וזה עניין אחר הנוגע למיקום המנורה ושולחן הזהב בבית המקרש.
  21. למצוות התורה נוספו במרוצת תולדות העם היהודי וקורותיו, מצוות דרבנן ובראשם שני המועדים: חנוכה ופורים. נניח לפורים שהוא חג של חוץ לארץ ואין בו הלל כי "אכתי עבדי אחשורוש אנן" (מגילה יד ע"א). אבל בחנוכה שאומרים בו הלל השלם שמונה פעמים ברצף (כסוכות) ויש מצווה של פרסום הנס, היכן נשים את החנוכיה? מתחת למזוזה בצד ימין של הפתח? לא, אל מול המזוזה, בצד שמאל של הפתח. תאמר בפשטות, כי זה הצד הפנוי. תאמר בדרשה, כי המזוזה היא "ביתך – ביאתך" היא עם הפנים לימין הנכנס, והחנוכיה היא עם הפנים לרשות הרבים לימין היוצא. המזוזה מזכירה לנכנס שפרשות קריאת שמע עיקרן לבית פנימה: בשכבך ובקומך, ושננתם לבניך (ובבוקר המחרת גם "ובלכתך בדרך") ואילו החנוכיה תפקידה להקרין מהאור שבבית החוצה לרשות הרבים (ולא חששו לחנוכיה בחוץ גם בערים מעורבות כמו במזוזה שבטלו את "בשעריך", ראה שוב דברינו מצוות מזוזה – בהלכה). כך או כך משלימות שתי מצוות אלה, זו מהתורה וזו מתקנת חכמים, זו את זו. ראה מסכת סופרים פרק כ הלכה ג: "נר חנוכה מצוה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין, ונר חנוכה בשמאל, לקיים מה שנאמר, מה יפית ומה נעמת, מה יפית במזוזה, ומה נעמת בנר חנוכה".
  22. נחלקו הפוסקים אם יש לקבוע את המזוזה על קורת הפתח ישר-עומד לאורך הקורה, או שמא שוכב לרוחבה. זה "עומד על דעתו" ופוסל שיטת חברו שמי שהניח כמותה לא יצא ידי חובה והמזוזה "פסולה", וזה "שוכב" ופוסל שיטת חברו מנגד. זה בהלכה, איפה האגדה? הרי היא: מחלוקת הענקים בתנורו של עכנאי, כמסופר בגמרא בבא מציעא נט ע"ב, שם מגייס רבי אליעזר בן הורקנוס את כל כוחות הטבע להוכיח כשיטתו; ומשלא שכנע במופת החרוב ואמת המים, החל לעשות מופתיו בבית המדרש עצמו:  "חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. היטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין". כותלי בית המדרש "מטים ועומדים" כמעין פשרה בין שני ענקי התורה שלא ידעו להתפשר ביניהם. גם המזוזה בכניסה לבית המדרש ובכניסה לכל בית יהודי, מוטה באלכסון כמעין פשרה בין הראשונים פוסקי ההלכה שלא הצליחו להסכים כיצד יש לקבוע את המזוזה. הלקח לכל מי שנכנס לבית המדרש ולכל מי שנכנס לביתו משפחתו או חבירו, ומנשק את המזוזה בכניסתו (להלכה די שיביט בה) הוא ברור: אם לא נדע להתפשר, אין תורה ואין חיים, אין מזוזה ואין בית.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה