פרשות השבוע לשנת ו׳ בסיון ה׳תש״פ

מים ראשונים: מה לנושא זה ולפרשתנו, פרשת כי תצא? בשאלה זו ניתן לפתוח את לימוד התורה בשולחן שבת ולשתף את הקרואים (ולהגריל פרסים בין הפותרים נכונה). נפתח בשניים-שלושה מקורות בהם שאלה זו עדיין  תלויה ועומדת וניתן זמן לקוראים ולשומעים לנחש את התשובה.

מסכת אבות פרק ד משנה ב

בן עזאי אומר: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.¹

מסכת אבות פרק ב משנה א²

רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעוֹשֶׂהָּ ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.³

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כה

הוא היה אומר: אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג (ממנה) מאותה מצוה, סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה, סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.⁴

מדרש תנחומא פרשת ויקרא סימן ו

שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. לא יֵצֶר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא ואפילו בשוגג ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו.⁵ לפיכך, אם חטא בשוגג אין סימן יפה לו, שנאמר: "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יט ב) – ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה, ועליו נאמר: "ואץ ברגלים חוטא" (שם).⁶

ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קיב

"והנפש אשר תעשה ביד רמה" (במדבר טו ל)⁷ … בא ישעיה ופירש בקבלה: "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיה ה יח). תחילתו של חטא הוא דומה לחוט של כוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה.⁸ רבי אומר: העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח לאותה מצוה, לסוף שגוררת מצות הרבה. והעובר עבירה אחת, אל ידאג לאותה עבירה, לסוף שגוררת עבירות הרבה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.⁹

דברים רבה פרשה ו סימן ד, פרשת כי תצא

"כי יקרא קן צפור לפניך". בן עזאי אומר: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה". כיצד? כתיב למעלה: "כי תצא למלחמה … וראית בשביה אשת יפת תואר וגו' " (דברים כא י-יא). אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך: "וגלחה את ראשה ועשתה את ציפורניה" (כא יב), כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה. ואם לא עשית כן, מה כתיב אחריו? "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (כא יח]; מתוך כך: "כי יהיה באיש חטא משפט מות" (כא כב). הוי: עבירה גוררת עבירה.

ומצוה גוררת מצוה מנין? תחילה כתוב: "כי יקרא קן צפור לפניך … שלח תשלח האם … למען ייטב לך"; מתוך כך: "כי תבנה בית חדש" (כב ח); מתוך כך: "לא תזרע כרמך כלאים" (כב ט); מתוך כך: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (כב י); מתוך כך: "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" (כב יב). הוי: מצוה גוררת מצוה.¹⁰

דברים רבה פרשה ו סימן ג, פרשת כי תצא

"כי יקרא קן צפור לפניך". זה שאמר הכתוב: "כי לוית חן הם לראשך" (משלי א ט) – מהו "לוית חן הם לראשך"? רבותינו אומרים: נעשים דברי תורה חן לרשיותך. כיצד? … אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך, המצות מלוות אותך. מנין? שנאמר: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (כב ח); אם עשית לך דלת, המצות מלוות אותך, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (ו ט); אם לבשת כלים חדשים, המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תלבש שעטנז" (כב יא); אם הלכת לגלח, המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט כז); ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה, המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (כב י); ואם זרעת אותה, המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תזרע כרמך כלאים" (כב ט), ואם קצרת אותה, המצות מלוות אותך, שנאמר: "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו" (כד יט). אמר הקב"ה: אפילו לא היית עוסק בדבר, אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך. מנין? שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך".¹¹

תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן ח

אדם שהוא חוטא, בתחילה מה הקב"ה עושה לו? מביא עליו עניות והוא מוכר שדהו, שנאמר: "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו" (ויקרא כה כה). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את ביתו, שנאמר: "ואיש כי ימכור בית מושב" (ויקרא כה כט). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את בִּתֹּו, שנאמר: "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמות כא ז). אם חזר, הרי יפה. ואם לאו, הוא מוכר את עצמו, שנאמר: "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו יב). כל כך למה? ע"י שְמָך בעונות: "כי ימוך אחיך".¹²

מסכת קידושין דף כ עמוד א

תניא,¹³ רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית. אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו … לא הרגיש,¹⁴ לסוף מוכר את שדותיו … לא באת לידו עד שמוכר את ביתו…

מאי שנא התם דאמר לא הרגיש, ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו? כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא נעשית לו כהיתר.¹⁵

לא באת לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר: וכי ימכור איש את בתו לאמה …¹⁶ לא באת לידו עד שלווה בריבית … לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר: "וכי ימוך אחיך … ונמכר לך"¹⁷. … לא לך, אלא לגר … ולא לגר צדק אלא לגר תושב … "משפחת גר" – זה עובד כוכבים, כשהוא אומר: "לְעֵקֶר" – זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה!¹⁸ … תני דבי רבי ישמעאל: הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים, אימא: לִידְחֵי אבן אחר הנופל? תלמוד לומר: "אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו".¹⁹

אבן עזרא במדבר פרק ו יא²⁰

אחד לחטאת ואחד לעולה – והסוד שהוא שאמרו חז"ל: ושכר עבירה עבירה (אבות פרק ד משנה ב).²¹

ספר החינוך מצוה תכא – מצוות תפילין של יד

וחכמים זכרונם לברכה חייבונו [סוכה מב ע"א] במצות התפילין לחנך בה אפילו הנערים הקטנים, כל זמן שהגיעו לכלל שידעו לשמור אותן. ומזה יש להבין שדעת רבותינו זכרונם לברכה להיות כל אדם מחזיק במצוה זו ורגיל בה, כי היא עיקר גדול ושמירה רבה מן העבירות וסולם חזק לעלות עמה להיכנס בעבודת הבורא ברוך הוא. והמחמירים בקדושת המצוה ומניאים לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה, אולי כוונתם לטובה, אבל באמת יש בזה מניעה לבני אדם בכמה מצוות והיא רעה רבה. ואם ידעתי כי יסמכו הדורשים דרשות אלו על מעשה שנזכר בירושלמי [ברכות פ"ב ה"ג] בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא, ולזמן תבעיה ניהליה וכפר ביה, ואמר ליה בעל הכוס לא לך הימנית אלא לאילין שבראשך, וכוונתם לומר שיש חילול השם להתחסד בקצת מצוות ולהרשיע בקצתן.²² ולא כן ביתי אני עם האל, כי ידעתי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועם כל זה לא נמנעהו מהתעסק במצוה בעת רוח אלהים טובה תלבשהו לעשות טוב. כי מי יודע אם אולי ימשך בדרכו הטובה עד עת מותו והמות פתאום תבוא. וכבר למדונו זכרונם לברכה [אבות פ"ד מ"ב] שמצוה גוררת מצוה, וששכר מצוה מצוה. בכל אלה הדברים ומוסרים טובים קדמונו והורונו זכרונם לברכה, והמתחכמים להוסיף על דבריהם או לגרוע אינה חכמה.²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י: "… וכמו שאמר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וכו'. וכאשר תתבונן התבוננות נפלאה זו תמצא שהוא כאלו אמר אם עשית מקצת אלו המצות באהבה וחריצות, אעזרך על כולם בהסירי מעליך כל העוצרים והמעכבים. ואם הזנחת מהם מקצתם מתוך זלזול, אביא עליך מעכבים שיעכבוך מכולם עד שלא תשיג שלמות ולא קיום. וזהו ענין אמרם עליהם השלום שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.