פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

מועט המחזיק את המרובה

פרשת צו, תשע"ט

עדכון אחרון: 16/03/2023

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת: וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ויקרא ח א-ד).1

 

ויקרא רבה י ט פרשת צו – מהבריאה ועד הארון, המשכן והמקדש

"ואת כל העדה הקהל פתח אהל מועד" – אמר רבי לעזר: כל ישראל ששים ריבוא ואתה אומר: "הקהל אל פתח אהל מועד"? אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.2

כיוצא בו:  "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" (בראשית א ט) – בנוהג שבעולם, אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא? העולם כולו מים במים ואתה אומר: "יקוו המים"?3 אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.4

כיוצא בו: "קחו לכם מלא חופניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה" (שמות ט ח) – אמר רב הונא: אינו דומה זה שחופן לזה שקומץ – זה שחופן כפליים מזה שקומץ. ארבע חופנים – שמונה קמצים. נמצאת חפנו של משה מחזקת שמונה קמצים, ואתה אומר: "וזרקו משה השמימה" – בבת אחת?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה.5

וכיוצא בו: "אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים" (שמות כז יח) – אמר ר' יוסי בר חלפתא: אורך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדים בתוכה? אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.6

וכיוצא בו: "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" (במדבר כ י) – א"ר חנן: כמין כְּבָרָה היתה, וכל ישראל עומדין עליה? אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה.7

וכיוצא בו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (יהושע ג ט) – רב חוניא אמר: שָׂמָם בין שני בדי הארון. רבי הונא אמר: זקפם בין שני בדי הארון. ורבותינו אומרים: צמצמם בין שני בדי הארון.8 זהו שכתוב: "ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם" (שם שם י) – ממה שהחזיקו אתכם שני בדי הארון "תדעון כי אל חי בקרבכם".9

אף בבית המקדש כן, ששנינו: "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים".10 רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא: רווח ארבע אמות בין כל אחד ואחד, אמה לכל צד, שלא יהא אחד מהן שומע קול תפילתו של חבירו. אף לעתיד לבוא כן, שנאמר: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים" (ירמיה ג יז).11 ר' יוחנן עלה לשאול בשלומו של רבי חנינא, מצאו כשהוא עסוק בפסוק זה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים". אמר לו: רבי, וכי ירושלים מחזקת אותם? אמר לו: הקב"ה אומר: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי וכו' " (ישעיהו נד ב), למה? "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" (שם ג).12

רמב"ן בראשית פרק ו פסוק יט – תיבת נח

"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ" – ידוע כי החיות רבות מאד, ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם, והרמש הרומש על הארץ רב מאד. גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר … ולעופות טהורים אין מספר. והנה יצטרך להביא מכולם שיולידו כמותם.13 וכאשר תאסוף לכולם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה, לא תכיל אותם התיבה הזאת, ולא עשר כיוצא בה. אבל הוא נס, החזיק מועט את המרובה.14

שופטים פרק ז פסוקים ד-ז – סיירת גדעון

וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ: … וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.15

מסכת כתובות קיב ע"א – ארץ הצבי

אמר רב חסדא מאי דכתיב: "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי". למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה.16

פסיקתא רבתי פרשה ה, שיר השירים רבה פרשה ג – הים והמערה

כתוב: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" וכאן כתוב: "וכבוד ה' מלא את המשכן". אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: למה הדבר דומה? למערה פתוחה על שפת הים. געש הים ונתמלאה המערה והים לא חסר. כך, אף על פי שכתוב: "וכבוד ה' מלא את המשכן", העליונים והתחתונים לא חסרו.17

חיים נחמן ביאליק, ספיח, פרק שלושה עשר:  פרבר הזפּתים ומעשה אבות

הקב"ה, ודאי מלוא כל הארץ כבודו – אבל ישיבת קבע בחר לו למעלה ברקיע במקום מכוּון כנגד הפרבר ממש ואת שכינת עֻזּוֹ צמצם בארון הקֹודש של בית-תְּפִלָּתֵנוּ, בין כנפי הכרובים המרחפים למעלה מן הפָּרֹכֶת. …אכן מקום סגולה הוא הפרבר, מועט המחזיק את המרובה, מעין אוצר עולם. כל מעשי בראשית וקורות הדורות מראש מקופלים בו כאותה השִׂמלה האגדית בִּקלִפַּת אגוז. ואין לך דבר בתורה שאין כנגדו בפרבר דוגמא מפורשת או רמז גדול. … אפשר שנסתכל הקב"ה בחומש ורש"י וּברא על פיהם את הפרבר, ואפשר גם להיפך: נסתכל בפרבר וּסביבותיו וכתב על פיהם את החומש והרש"י.18

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נראה שהכלל "מועט המחזיק את המרובה" נכון גם במדע ובצפונות העולם שסביבנו, החל מהנקודה הסינגולרית שבתיאוריית המפץ הגדול, דרך נוסחת איינשטיין המקשרת את החומר (המאסה) לאנרגיה ולפיה "המרת מעט חומר (יחסית) יכולה להפעיל תחנות כח גדולות מזה, להשמיד ח"ו ערים שלמות מזה, ובקנה מידה קוסמי – כל הכוכבים הבוערים ממירים חומר באנרגיה ומחממים את הכוכבים שבסביבתם במשך מיליארדי שנים עד כלות החומר הרלוונטי שבהם" (תודה לד"ר יהושע דגני על קטע זה), דרך מבנה התא ומולקולת ה- DNA, מבנה האטום, תהליכים קטליטיים ואנזימטיים בכימיה וביולוגיה המאפשרים ביצוע משימות גדולות בכמות מועטה ביותר של חומר, נוסחאות במתמטיקה, ננוטכנולוגיה, החומר האפל ביקום ועוד. נשמח לשמוע ולהוסיף לקח מפי המדענים.

הערות שוליים

  1. כך נפתחת פרשת חניכת אהרון ובניו בשבעת ימי המילואים ששיאם הוא היום השמיני. וזאת, בנוכחות עדת ישראל, בדומה לעבודת יום הכיפורים. חניכה זו כבר כתובה בפרשת תצוה וכאן חוזרת עליו התורה בשנית. ראו רש"י על הפסוק: "קח את אהרן - פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה: קח את אהרן - קחנו בדברים ומשכהו: ואת פר החטאת וגו' - אלו האמורים בענין צוואת המלואים בואתה תצוה, ועכשיו ביום ראשון למלואים חזר וזרזו בשעת מעשה". ראו דברינו הקמת המשכן בפרשת פקודי, זה הדבר בפרשת תצוה וכן במספר דפים בפרשת שמיני. הפעם נלך בכיוון אחר.
  2. דרשה זו מצויה גם במדרש בראשית רבה ה ז, אלא ששם היא מתחילה כצפוי בכינוס המים במעשה הבריאה, כדרשה הסמוכה להלן, ואילו כאן במדרש ויקרא רבה מתחילה הדרשה, כמצופה, בכינוס העדה פתח אוהל מועד לראות בחניכת אהרון ובניו.
  3. ראו בראשית רבה ה א שמתחילת ברייתו של עולם היה הכל מים והקב"ה אמר: "יֵעָשֶׂה מִדָה למים" ותראה היבשה. לפיכך, כשבני אדם חוטאים, כמו בדור המבול, אומר הקב"ה: "תחזור פלטין לכמו שהיתה". אפשר שחז"ל המשילו כך, משום שחוו הצפות וסערות של מים מהים (צונאמי?) ואפשר בשל התנועה הגלית הבלתי פוסקת של גלי הים המתנפצים אל החוף אשר יוצרת את ההרגשה שהמים שואפים לחזור ולכסות את העולם. היבשה נותנת לאדם ביטחון. ולהלן נראה את משל הים והמערה כדגם למועט המחזיק את המרובה.
  4. כל הימים והאוקיינוסים שבעולם אינם "מועט" כל כך. אולי חז"ל לא ידעו שעולם מכוסה שני שליש מים וראו בעיקר את סביבתם הקרובה (אבל הכירו היטב את 'הים הגדול'). ואפשר בשל הדרשות "שמים – שם מים" שהעולם כולו מלא מים וחלק מרכזי בבריאת העולם היה עצם התגלות או היווצרות היבשה והצבת גבול למים. ראו תהלים קד ט: "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ" : כך גם הדרשות על "רוח אלהים מרחפת על פני המים" בתחילת הבריאה והפסוק בתהילים: "כי הוא על ימים יסדה". ראו שמות רבה טו כב: "כך היה כל העולם מלא מים במים והארץ שקועה במים. אמר הקב"ה: ותראה היבשה. אמרו המים: הרי העולם אנו מלאים ועד עכשיו צר לנו, להיכן אנו הולכין? יהי שמו מבורך בעט באוקיינוס והרגו" ראו שם גם המשל על דריכת הענבים בגת: "מן גערתך ינוסון, כגון בשר ודם שראה גתו מלאה ענבים והכרם לבצור. אמרו לו: והיכן אתה נותן שאר ענבים בשביל שהגת קטנה? אמר להם: אני עושה גת שתיטול לכל הענבים שבכרם. מה עשה רפש הענבים ובעט ראשון ראשון ואח"כ הביא את הענבים שבכרם והחזיק הגת כל הענבים". ובבראשית רבה לג א ההרים הכובשים את מימי התהום.
  5. ראו גלגול מדרש זה בשמות רבה יא ה במכת השחין שמצרף גם את אהרון: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חופניכם פיח כבשן. נס גדול נעשה בשחין שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן. מכאן שמועט מחזיק מרובה". תוספת מלוא חופנו של אהרון אינה מקטינה את נס המועט המחזיק, או שמא מייצר, את המרובה. ראו הדף על מכת השחין בפרשת וארא.
  6. הפלא הגדול במשכן הוא לא זה שעדת ישראל התכנסה כולה בחצר המשכן, אלא צמצום השכינה בתוך המשכן, בפליאה של משה: "ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת ועשו לי מקדש?! אמר לו הקב"ה: משה, לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום שמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן" (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ב - כי תשא). ראו דברינו האמנם יש אלהים את האדם בפרשת תרומה. אפשר שהדרשן לא רצה למנות עניין זה בגלל שהביטוי "מועט המחזיק את המרובה" איננו הולם מספיק. השכינה איננה "ריבוי" כמותי שמתכנס למקום קטן. אולי נקודה סינגולרית המחזיקה את האינסוף, ואולי בכל נקודה ביקום מצויה השכינה.
  7. מסביר מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כ סימן י: "ויקהלו משה ואהרן וגו'. מכאן שמועט מחזיק המרובה. בוא וראה שפני הסלע לא היה כי אם מעט ועמדו כל הקהל של ישראל על פני הסלע". ומה היא "כְּבָרָה" זו? זו היא בארה של מרים, בדמות הסלע שהתגלגל עם בני ישראל ארבעים שנה במדבר, ונשתלה בכינרת היא "ימה של טבריה". ראו גמרא שבת לה ע"א: "אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כְּבָרָה בים, וזו היא בארה של מרים". ראו דברינו בארה של מרים בפרשת חוקת.
  8. ובמקבילה בבראשית רבה גם "סמכם". מן הסתם יש כאן עליית מדרגה ברעיון הצמצום של מעמד כל בני ישראל בין שני בדי ארון הקודש ערב חציית הירדן והכניסה לארץ, אבל לא ירדנו עד דקויות ההבדלים בין "שמם", "זקפם", "סמכם" ו"צמצמם".
  9. האם נס זה בימי יהושע היה גדול מזה שבימי משה? האם אפשר להשוות אירוע זה לקריעת ים סוף או אפילו למתן תורה? ראו פירוש רמב"ן לדברים ה כ, וכן דברינו חציית הירדן בכניסה לארץ בשביעי של פסח.
  10. שהוא אחד מעשרה ניסים שהיו בבית המקדש, ראו הרשימה במסכת אבות פרק ה משנה ה. ראו הרחבת תיאור הנס הספציפי הזה במסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק לה: "עומדין צפופין ומשתחוין רווחים. בזמן שישראל עולין להשתחוות לאביהן שבשמים, כשהן יושבין - יושבין דחוקים ואין כל בריה יכולה להושיט אצבעו ביניהם, וכשהם משתחוים - משתחוים רווחים. נס גדול מכולם אפילו מאה בני אדם נכפפים בבת אחת אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם". ובשם הרבי מקוצק אומרים שכאשר כל אדם מישראל עומד על דעתו – נעשה צפוף. אך כאשר מוותרים ומשתחווים איש לרעהו – נעשה מקום ורווח. כן יהיה רצון.
  11. מכאן ואילך מסיים המדרש כדרכו ב"דבר טוב".
  12. ראו סיכום מדרש זה במשנת רבי אליעזר פרשה יא שמונה שבעה מקרים: "א. בימי בראשית: ויאמר אלהים יקוו המים .... ב. במצרים: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם ... ג. בחצר המשכן: אורך החצר מאה באמה ... ד. במי מריבה, שנאמר: ויקהילו משה ואהרן. מלמד, שהעידום כולם לפנים, כדי שיראו. ה. בימי יהושע ... ו. בירושלם: עומדים צפופים ומשתחוים רווחין ... ז. לעתיד לבוא". ואנחנו ספרנו בויקרא רבה ובבראשית רבה שמונה. ולהם בקשנו להוסיף את צמצום השכינה ואולי עוד "מועט" להלן.
  13. אחרי המבול, שלא ייכחד שום מין.
  14. עפ"י רמב"ן תיבת נח היא "מועט המחזיק או מכיל את המרובה" ואם כך, היא המקרה השני אחרי "יקוו המים". אך אם היא נס כל כך גדול, שואל רמב"ן: "תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה?". ותשובתו שם כפולה: אחת, "ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה". והשנייה, "עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים". בדרך דומה הולך גם פירוש רבי בחיי בן אשר (שלפלא שלא מצטט את רמב"ן שקדם לו וחי בגירונה) ואלה דבריו: " ... ולפי הטבע חמשים תיבות כיוצא בה היו קטנות מהכיל את המינין האלו כולם, אבל היה הענין נס גדול בלי ספק, ומחזיק מועט את המרובה. ואולי תשאל בכאן כיון שהיה הדבר נס, למה יצוה לעשות את התיבה מעץ הידוע, ובמדות ידועות באורך ורוחב וקומה, ולעשות ג' מדורים תחתיים, שניים, ושלישים, והקב"ה יכול להצילם מבלי תיבה! ... והתשובה בזה: כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכולתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס. ועל דרך זה תמצא בכל הנסים בתורה אם תסתכל בהם, כי אף על פי שהם נסים מפורסמים יש בהם טבע במקצת". ואנחנו נרצה להראות שלא רק "שבנס יש טבע במקצת", אלא אדרבא, בטבע עצמו יש הרבה מהנס של "מועט המחזיק את המרובה".
  15. פירוש רבי בחיי בן אשר שהבאנו בהערה הקודמת מוסיף שם את הדברים הבאים: "וזהו כענין שתצוה התורה באנשי המלחמה שיצאו חלוצים לצבא. גם הכתוב שאמר: שים לך אורב לעיר מאחריה (יהושע ח ב). ומאחר שכל עניני מלחמותיהם של ישראל היו ע"י נסים גדולים, מה יצטרכו למארב כמנהג האומות שמלחמותיהם נמשכות אחר הטבע? אלא בודאי היו ראויים להתנהג בדרך הטבע, וה' ישלים מה שיחסר". בעקבות דברים אלה נראה שאולי גם את מלחמת גדעון במדיינים בה הוא מצטווה להפחית את מספר הלוחמים עד למינימום, אפשר לכלול בכלל: "מועט המחזיק את המרובה", או בלשוננו היום: איכות המנצחת את הכמות. חיזוק נוסף נקבל מדברי יונתן בן שאול לנושא כליו במלחמה בפלשתים: "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א יד ו). אולי זו גם תכונתו של העם היהודי שהוא עם קטן עם הישגים גדולים ומרובים, כפי שאומר משה, דברים ז ז: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים".
  16. מעם ישראל לארץ ישראל. גם ארץ ישראל שנמשלה לעורו של צבי היא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. בשטח קטן מייצרת הארץ כמות גדולה מאד של תוצרת חקלאית, עד שאין הארץ יכולה להכיל את כל הפירות שצומחים בה. ראו פירוש רש"י שם: "עושה פירותיה מרובין עד שאין מקום להצניעם". ראו הכינוי של ארץ ישראל ארץ הצבי גם במסכת גיטין נז ע"א ובשמות רבה לב ב.
  17. ובשמות רבה מה ג כי תשא (תנחומא בובר כי תשא יד) המערה גם מחזירה מים לים: "אתה מוצא (שכתוב): וידבר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה; וכן אתה מוצא (שכתוב): ויאמר משה אל ה', וידבר משה אל ה' - משל למערה שהיא נתונה לשפת הים. עלה הים ומלאה. לא היה הים זז משם, אלא מכאן ואילך הים נותן למערה והמערה לים". נראה שאפשר להוסיף גם משל זה - תופעת טבע זו – למוטיב מועט המחזיק את המרובה. המערה היא המועט, המקבלת את המרובה מהים הגדול, אך גם מחזיקה ומחזירה את המועט לים הגדול. וכבר הרחבנו במשל / חזיון נאה זה בדברינו משל המערה והים בשבת החודש.
  18. כך בסיפור ספיח המתאר את ילדותו הקשה ומלאת הדמיון של הילד שמואליק שמשפחתו עקרה מהכפר לפרבר של "העיר הקרובה". ראו גם דבריו במאמר משנה לעם: "ההלכה, לבושה המעשי של תורת ישראל, בסגנונה "היבש", המצומצם, הקפדני, המדויק, מועט המחזיק מרובה, בשובה לתפוס את המקום הראוי לה בסדר הלמוד של הדור הזה וכו' ". המונח "מועט המחזיק את המרובה" קנה לו שביתה מכובדת בעולם הספרות: בספרות החדשה, בספרות הקבלה, בסיפורי חסידים (ר' נחמן מברסלב) ועוד. הרוצה להחכים יחפש בגוגל או באתר פרויקט בן יהודה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה