מים ראשונים: לנושא "היום השמיני" הקדשנו כבר שני גיליונות: היום השמיני במקרא וכן ויהי ביום השמיני. בראשון התמקדנו בימי שמיני נוספים במקרא; ובאחרון, בלשון "ויהי", בעקבות מדרש ויקרא רבה, אם הוא שמחה או צער. הפעם נרצה ללכת בעקבות מדרש תורת כהנים – ספרא, מדרש התנאים המלווה את ספר ויקרא, ולהתמקד "ביום השמיני" של הפרשה, של חנוכת המשכן שבו ירדה שכינה לישראל.
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (ויקרא ט א)
ספרא שמיני פרשה א1
(א) "ויהי ביום השמיני" – קרא זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש.2 נאמר כאן: "ויהי ביום השמיני" ונאמר להלן: "ויהי ביום השלישי" – אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין?3 כשהוא אומר: "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני", "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר" – הוי אומר: שלישי למנין שהוא ששה בחודש.4 וכאן נאמר: "ויהי ביום השמיני" – אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחודש? כשהוא אומר: "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" – הוי אומר: שמיני למנין ולא שמיני לחודש.5 אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לראשי חדשים, ראשון לשכון שכינה בישראל, ראשון לברך את ישראל.6
(ב) "קרא משה לאהרן ולבניו" – לפי שכיבדו המקום תחילה לאהרן, אף משה כיבדו בסוף. ומנין שכיבדו תחילה לאהרן? שנאמר: "ועלית אתה ואהרן עמך" (שמות יט כד), אף משה כיבדו בסוף, שנאמר: "קרא למשה לאהרן ולבניו" ואחר כך: "ולזקני ישראל".7
(ג) "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" – מלמד שאמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן.8 שְלַח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש. ושמא תאמר: אין צריך כפרה אלא אני! והלא אף ישראל צריכים כפרה, שנאמר: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת". וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן?9 אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף. יש בידכם בתחילה: "וישחטו שעיר עזים", ויש בידכם בסוף: "עשו להם עגל מסכה" – יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.10
(ד) "ושור ואיל לשלמים" – לפי שנדמית עבירה לשני מינים, שנאמר: "עשו להם עגל מסכה"; ולהלן הוא אומר: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו כ) – יבוא שור ויכפר על מעשה שור, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.11 תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם, עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום, שנאמר: "לזבוח לפני ה' ". אמרו ישראל לפני משה: וכי היאך מקלסת מדינה את המלך ואינה רואה פני המלך? אמר להם: על מנת כן – "כי היום ה' נראה אליכם".12
(ה) "ויקחו את אשר צוה משה" – בזריזות. "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' " – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. ומשל למלך שכעס על אשתו והוציאה. לאחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה קשרה כתיפיה והיתה משמשת אותו יותר מדאי. אף כך ישראל, כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם, קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. לכך נאמר: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ".13
(ו) "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" – אמר להם משה לישראל: אותו יצר הרע העבירו מלבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם, כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר: "ומלתם את ערלת לבבכם". מפני מה? "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים". עשיתם כן? – "וירא אליכם כבוד ה' ".14
…..
(טו) מה תלמוד לומר "ויהי"? מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר "ויהי ערב ויהי בוקר" וכאן הוא אומר "ויהי". וכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן, בא משה וברכם, שנאמר: "וירא את כל המלאכה ויברך אותם משה". מה ברכה ברכן? אמר להם: תשרה השכינה במעשה ידיכם. רבי מאיר אומר: כך ברכן: "ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים". והם אמרו לו: "ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". ועל אותה שעה הוא אומר: "צאינה וראינה בנות ציון" – בנים המצויינים, "במלך שלמה" – במלך שהשלום שלו, "בעטרה שעטרה לו אמו" – זה אהל מועד שמצוייר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש. "אמו" – אין אמו אלא ישראל, שנאמר "ולאומי אלי האזינו" (ישעיהו נא ד).15
(טז) ביום חתונתו ביום ששרתה שכינה בבית וביום שמחת לבו ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים. (יז) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם – באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאות כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים. (יח) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.16
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: ראה מבוא למדרש ספרא – תורת כהנים בספר מבוא למדרשים בהוצאת תבונות.