פרשות השבוע

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר־בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל־ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי־בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה': (במדבר יא א-ג).¹

 

מסכת שבת דף קטו עמוד ב – נפילה שנייה

תנו רבנן: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" (במדבר י לה) – פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה,² לומר שאין זה מקומה … דתניא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן – כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה". פורענות שנייה מאי היא? – "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר יא א). פורענות ראשונה – "ויסעו מהר ה' " (במדבר י לג); ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'. והיכן מקומה? – אמר רב אשי: בדגלים.³

מסכת סופרים פרק ו – ספר בפני עצמו?

הלכה א: הכותב צריך לעשות שיפור בפתיחה של ויהי בנסוע הארון, מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו.⁴ ויש אומרים שמקומו בנסיעת דגלים. הלכה ב: הכותב צריך לעשות שיפור בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים, מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו. ויש אומרים שמקומו בנסיעת דגלים.⁵

ספרי במדבר פיסקא פד – מתלבטים ומתרעמים על המסע לארץ 

… "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו. הגיע לעכו הלך לו לצור. הגיע לצור הלך לו לצידון. הגיע לצידון הלך לו לבירי. הגיע לבירי הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה, התחילו בני אדם מתרעמים על המלך שנתלבטו על דרך זו. והמלך צריך להתרעם עליהם שבשבילם נתלבט על דרך זו.⁶ כך הלכה שכינה בו ביום שלושים וששה מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ. התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו.⁷ והמקום צריך להתרעם עליהם שבשבילם הילכה שכינה בו ביום שלושים וששה מילין כדי שיכנסו ישראל לארץ.⁸

רשב"ם על הפסוק – טורח הדרך

כמתאוננים – מצטערים מטורח הדרך.⁹

רמב"ן במדבר פרק יא א – איך נחיה במדבר הזה?

ויהי העם כמתאוננים – אמר ר' אברהם: מגזרת אָוֶן … שדברו דברי און. ואיננו נכון, כי למה יכסה הכתוב על חטאם ולא יגידנו כאשר עשה בכל המקומות? והנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר: מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והעינוי ומתי נצא ממנו, מלשון "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" (איכה ג לט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו … ואמר "כמתאוננים", כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים. והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על עניינם.¹⁰

דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר יא א – מתאבלים

"ויהי העם כמתאוננים". כאוננים על המת ומתאבלים על מה שהיה הקדוש ברוך הוא רוצה להכניסן לארץ, כי היו קטני אמנה ודואגין מן המלחמה.¹¹

חזקוני במדבר ט א פרשת בהעלותך – הקשר עם מצוות הפסח

פירש"י: פרשה זו שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא עשו אלא פסח זו בלבד. ואם תאמר: אי זה גנות הוא? הרי בפרשת בא תלה הכתוב מצות פסח בביאתן לארץ.¹² אלא יש לומר גנות הוא להם שאם לא חטאו במתאוננים היו נכנסים לארץ באותו אייר, כדכתיב: "ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחודש וגו' ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו אל המקום וגו' " ופרש"י "מיד עד שלשה ימים אנו נכנסים לארץ וכו' ", והיו עושים פסחיהם בארץ.¹³ ועכשיו שחטאו עשו שם חודש, כדכתיב: "לא יום אחד תאכלו וגו' עד חדש ימים".¹⁴

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פה – מבקשים עלילה¹⁵

"ויהי העם כמתאוננים", אין "ויהי" אלא שהיה להם דבר מתחילה. מלמד שהיו מקולקלים וחזרו לקלקולם הראשון.¹⁶ "ויהי העם", אין העם אלא הרשעים, שנאמר: "מה אעשה לעם הזה" (שמות יז ד), "עד אנה ינאצוני העם הזה" (במדבר יד יא), "העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי" (ירמיה יג י) … וכשהוא קוראן "עמי", אין "עמי" אלא כשרים, שנאמר: "שלח עמי ויעבדוני" (שמות ח טז), "עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי" (מיכה ו ג), "עמי זכר נא מה יעץ בלק" (שם ה).¹⁷

"כמתאוננים", אין מתאוננים אלא מתרעמים. מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. שכן הוא אומר ביורם בן אחאב: "כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי" (מלכים ב ה ז). וכן הוא אומר בשמשון: "כי תואנה הוא מבקש מפלישתים" (שופטים יד ד). ר' אליעזר אומר: אין כמתאוננים אלא כמתלהמים. וכן הוא אומר: "דברי נרגן כמתלהמים" (משלי כו כב), וכן הוא אומר: "ותרגנו באהליכם" (דברים א כז) והם היו כמתלהמים … ר' יהודה אומר: אין כמתאוננים אלא כמדווים את עצמם, שנאמר: "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו יד).¹⁸ רבי אומר: "כמתאוננים רע", אין "רע" אלא עבודה זרה, שנאמר: "כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם" (דברים לא כט).¹⁹

"באזני ה' ", מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך. היה המלך עובר, אמרו לו: שתוק, שלא ישמע המלך! אמר להם: מי יאמר לכם שלא היתה כוונתי כי אם להשמיעו? אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום.²⁰

איכה רבה פרשה א סימן ג – כמתאוננים

"היתה כאלמנה" (איכה א א), א"ר אבא בר כהנא: הם לא פלשו אחר מדת הדין והיא לא פלשה אחריהם. הם לא פלשו אחר מדת הדין, שנאמר: "ויהי העם כמתאוננים" (במדבר יא א) – "מתאוננים" אין כתיב כאן, אלא "כמתאוננים". "היו שרי יהודה כמסיגי גבול" (הושע ה י) – "מסיגי גבול" אין כתיב כאן, אלא "כמסיגי גבול". "כי כפרה סוררה" (הושע ד טז) – "פרה סוררה" אין כתיב כאן, אלא: "כפרה סוררה". ומדת הדין לא פלשה אחריהם: "היתה כאלמנה" – "אלמנה" אין כתיב כאן, אלא: "כאלמנה", כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. "דרך קשתו כאויב" (איכה ב ד) – "אויב" אין כתיב כאן, אלא: "כאויב". "היה ה' כאויב" (שם שם ה) – "אויב" אין כתיב כאן, אלא: "כאויב".²¹

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ה משנה ד – המתאוננים אינם המתאווים

ואמנם עשרה נסיונות שניסו אבותינו את המקום – הרי כולם כתובים גם כן.²² הראשון – על ים סוף … והשני – במרה … והשלישי – במדבר סין … והרביעי – מרותם בהנחת המן לבוקר … והחמישי – מרותם בבקשם אותו ביום השבת … והשישי – ברפידים, על המים … והשביעי – בחורב, במעשה העגל. והשמיני – בתבערה, בעוררם במקום ההוא ספק באמיתות ובמרדם, והוא אומרו: "ויהי העם כמתאוננים" וכו'. והתשיעי – בקברות התאוה, בבקשת הבשר, אמר: "והאספסוף" וכו'. והעשירי – במדבר פארן, במעשה המרגלים, ושם נאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב).²³

ויקרא רבה יח ד, פרשת מצורע – המתאוננים הפכו למתאווים

תני ר' שמעון בן יוחאי: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע ולא חיגרין ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים. על אותה שעה הוא אומר: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד). וכיון שחטאו, לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים, על אותה שעה הוא אומר: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב" (במדבר ה). מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת? … רבי יהודה בר רבי סימון אמר: ממתאוננים, שנאמר: "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" (במדבר יא). מהו "לזרא"? ר' הונא: לזורנא ולבוטנא.²⁴

במדבר רבה טו כד – הזקנים של מתן תורה מתו במתאוננים

"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (במדבר י טז) – וכי לא היה להם זקנים קודם לכן? והכתיב בהר סיני: "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל" (שמות כד ט) והפרשה הזו אח"כ היתה.²⁵ והיכן היו הזקנים? אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים: "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ", נשרפו כולם באותה שעה.²⁶

 

שבת שלום

מחלקי המים