פרשות השבוע

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים: (שיר השירים ו ב).¹

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י ב-ג).²

שיר השירים רבה (דונסקי) פרשה ו סימן ו – "דודי ירד לגנו"³

"דודי ירד לגנו לערוגות הבושם". א"ר יוסי בר' חנינא: הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו. לא היה צריך קרא למימר אלא "דודי ירד לרעות בגנו" ואת אמר: "לרעות בגנים"!⁴ אלא, דודי – זה הקב"ה, לגנו – זה העולם, לערוגות הבושם – אלו ישראל, לרעות בגנים – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.⁵ וללקוט שושנים – לסלק את הצדיקים שבישראל.⁶

מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? ר' יהודה ורבי אבהו. ר' יהודה אומר: הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו, יפה לו ויפה לפתילה; ובזמן שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה.⁷ רבי אבהו אמר: התאנה הזו בזמן שנלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאנה; ובזמן שאינה נלקטת בעונתה, רע לה ורע לתאנה.⁸

ר' חייא הגדול ותלמידיו ויש אומרים ר' עקיבא ותלמידיו ויש אומרים ר' יהושע ותלמידיו,⁹ היו למודים להיות משכימים ויושבים ושונים תחת תאנה אחת. והיה בעל התאנה משכים ולוקטה.¹⁰ אמרו: שמא הוא חושדנו. מה עשו? החליפו מקומם. הלך אצלם ואמר להם: רבותי, מצוה אחת שהייתם למודים לזכות בי שתשבו ותשנו תחת תאנתי, ביטלתם! אמרו לו: אמרנו שמא את חושדנו. פייסם וחזרו למקומם. מה עשה? השכים בשחרית ולא לקטה וזרחה עליה החמה והתליעו התאנים. אמרו: בעל התאנה יודע אימתי היא עונתה של תאנה ללקוט ולוקטה. כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתם של צדיקים להסתלק מן העולם ומסלקם. זהו שכתוב: "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם".¹¹

………..

כד דמך [כאשר מת] ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא, אמרין ליה לר' יוחנן: עול ואפטר עליו [היכנס והספד אותו]. אמר לון: ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והיא ידע חייליה.¹² עאל ר' שמעון בן לקיש ואיפטר עילוי: "דודי ירד לגנו" – הקב"ה יודע במעשיו של ר' חייא בר אדא וסלקו מן העולם.¹³

……

כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל" (קהלת ה יא). נימר לכון (אומר לכם): למה רבי בון דומה? למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים, והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן. כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן. התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו: אדוננו המלך, אנו שיגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתים או שלש שעות ביום והוא נוטל שכרו כמותינו? אמר להם המלך: מה אתם מצירין! יגע זה בשתים או בשלוש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמונה שנה בתורה, מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה.¹⁴

רש"י שיר השירים פרק ו פסוק ב – השראת השכינה

דודי ירד לגנו – ציווה לנו לבנות היכלו והיה שם עמנו: לערוגת הבושם – מקום מקטר הקטורת:

לרעות בגנים – ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה, משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:  וללקוט שושנים – שומע ומקשיב נדברים בתורתו ללקוט זכיותיהן ולכתבם בספר זיכרון לפניו כענין שנאמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' וגו'.¹⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו, כאמור, במדרשים הנותנים ל"דוד ירד לגנו" פירוש אנושי אקטואלי – בימים ההם בזמן הזה. מן הראוי להזכיר שיש מדרשים שהולכים בכיוון אחר לגמרי – פילוסופי – של ירידת הקב"ה לעולם (לגן העדן) ו"עלייתו" ממנו ממנו. ראו מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה ו, ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקצא ועוד.