פרשות השבוע

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אלהים יָחְנְךָ בְּנִי: (בראשית מג כט).¹

כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָך: (ישעיהו ל יט).²

אבן עזרא בראשית מג כט – מה שורש המילה?

אלהים יחנך – אין לו משקל, אולי השתנה כן בעבור אות הגרון.³

במדבר רבה יא ו ברכת כהנים – חנינות הרבה

"יאר ה' פניו אליך" – יתן לך מאור עינים … שיביט בך בפנים מאירות …⁴

"ויחונך" –  הרי הם  מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם. ומנין אף חנונים בדעת בבינה? תלמוד לומר: "ויחונך", כמו שאנו מתפללים: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". דבר אחר, "ויחונך" – יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג יח). דבר אחר: "ויחנך" – יחון אותך בבנים, כמו שאתה אומר: "הילדים אשר חנן אלהים את עבדך" (בראשית לג ה) ואומר: "אלהים יחנך בני".⁵ דבר אחר, "ויחנך" – כמו שאתה אומר: "אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה" (תהלים סז ב).⁶ דבר אחר, "ויחנך" – יחנך במשאלותיך וכן הוא אומר: "חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך".⁷

בראשית רבה עח י, צב ה – בין יוסף לעשו⁸

"וישא את עיניו", אמר ר' בנימין בר לוי: לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט  בנימין. והיכן שמענו? להלן: "ויאמר אלהים יחנך בני".⁹

ותגשן השפחות – בכולן כתוב: "ותגשן השפחות הנה וילדיהן; "ותגש גם לאה וילדיה" וביוסף כתוב: "ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו". אלא אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו ויביט את אמי. וגבהה קומתו וכסה אותה, זהו שכתוב בו: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בראשית מט כב).¹⁰

בראשית רבה צא ח – האחים לא חננו את יוסף

"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (בראשית מב כא) – ר' לוי בשם רבי  יוחנן בר שלה: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד, כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו.¹¹

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צג – יוסף משוחח עם בנימין

"ויגש אליו יהודה" – מה כתיב למעלה מן הענין? "וישא עיניו וירא את בנימן אחיו" (בראשית מג כט).¹² אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שראה יוסף את בנימין, מיד נתקררה דעתו ופתח ואמר: "אלהים יחנך בני".¹³

באותה שעה אמר להן: קרבוהו אצלי. והיה משאיל אותו: בני, כלום אח יש לך? אמר לו: אח היה לי ואיני יודע להיכן הלך. אמר לו: יש לך אישה? אמר לו: יש לי אישה  ועשרה בנים. אמר לו: מה שמן? אמר לו: "בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן וגו'"  (בראשית מו כא) … – מפני מה קראת להם השמות הללו? אמר לו: כולן קראתי אתם על שם אחי. בלע – שנבלע  בעולם ואיני יודע להיכן הלך. ובכר – שהיה בכור לאמו. ואשבל – שנשבה מאביו והלך לו. גרא – שגר  באכסניות. ונעמן – שהיה נעים לאביו ולאמו. אחי – שהוא אחי.¹⁴ וראש – שהוא ראשי. מופים וחופים – שראשו חפוי בין עובדי עבודה זרה. וארד – שירד ממדינה למדינה.

דבר אחר: מיום שגלה לא חפפתי ולא  סרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף, שנאמר: "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו".¹⁵

אסתר רבה ד יב – בעשרת הדברות

בנוהג שבעולם מדיי נושא פרסית והיא מדברת בלשון מדיי, פרסי נושא מדיית והיא מדברת בלשון פרסי.¹⁶ אבל הקב"ה דבר עם ישראל בלשון שלמדו, הדא הוא דכתיב: "אנכי ה' אלהיך" – לשון "יחנך".¹⁷

ספורנו בראשית מג כט-ל פרשת מקץ – שיקרבוך אחיך¹⁸

אלהים יחנך בני. מאחר שאתה יחיד לאמך כאמרם: "ויותר הוא לבדו לאמו", אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם.¹⁹

רמב"ן בראשית מד יט פרשת ויגש – חלק מהפיוס הרחב

"אדני שאל את עבדיו" – לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם. ומה שאמרו רז"ל (ב"ר צג ו) "וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו?", אינה טענה, כי המושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יעשה על מנת לפטור אותו מן הרעות שיעשה, וכל שכן על הגנבה שיגנוב מבית המלך הגביע אשר ישתה בו.²⁰

ומתחילה כבר שם עינו עליו לטובה וקרא לו שלום בדבר "אלהים יחנך בני" (לעיל מג כט), ועשה לכולם לכבודו משתה לפניו בבית המלכות, והרבה משאות להם, ונתן להם בר כאשר יוכלון שאת, יותר מן הכסף שהביאו לו, כאשר פירשתי (לעיל מד א), ומה לעשות לו:²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו דברינו סעודת יוסף ואחיו בפרשה זו בה דנו בפשר סעודת המשתה שיוסף עורך לאחיו לאחר שהביאו איתם את בנימין והוא מצדו שחרר את שמעון. מה כוונותיו במעשה זה? שם הערנו שבנוסחי פירוש רמב"ן שבידינו אין שום התייחסות "על אתר" ל"פרשה קטנה" וזו תמיהה גדולה. נראה שרמב"ן שהבאנו לעיל נותן את התשובה ברוח דברי חכמים בירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה: "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה – דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר". והמרחק כאן קרוב מאד – בפרשת ויגש הסמוכה. רמב"ן מצטרף לשיטות שם (אור החיים, העמק דבר), שהסעודה הייתה ניסיון לתקן ולרמוז לאחים שהגיעה עת הפשרת הקיפאון ופתיחות וגילוי לב. ניסיון שמשום מה כשל אחרי ששתו והשתכרו אבל מניח את היסודות לסוף הטוב שבתחילת פרשת ויגש. רמב"ן הולך עוד צעד. את שינוי הגישה של יוסף שבא לידי ביטוי באותה סעודה מזהה יהודה ועליו הוא בונה בשום שכל את נאומו המפורסם.