אם בריאה יברא ה'

אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה': (במדבר טז כט ל).1

בראשית רבה פרשה כב סימן י

"ועתה ארור אתה" (בראשית ד א)2 – אמר ר' שמעון בן גמליאל: בשלשה מקומות דיברו הכתובים בלשון מועט: "ועתה ארור אתה", "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל), "ואנכי פציתי פי אל ה' " (שופטים יא לה).3

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה א

… באותה השעה אמר משה:4 ריבון כל העולמים! אם נברא לארץ פה מששת בראשית, הרי מוטב. ואם לאו, יברא לה מעכשיו – ואם בריאה יברא ה' (במדבר טז ל). אמר רבי שמעון בן לקיש: שלשה כפרו בנבואתן מפני פּוּנְרִייָה,5 ואילו הן: משה ואליהו ומיכה. משה אמר: "אם כמות כל אדם ימותון אלה וגו' " [שם כט]. אליהו אמר: "ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים" (מלכים א יח לו-לז). ואם לאו: "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" [מלכים א יח לז]. מיכה אמר: "אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי "[שם כב כח].6

מסכת נדרים דף לט עמוד ב

דרש רבא: "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל) – אם בריאה גיהנם – מוטב תהיה, אם לאו – יברא ה'. איני? והא תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן: תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח … גיהנם – דכתיב: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה" (ישעיהו ל לג)7 … אלא הכי קאמר: אי איברי ליה פומא – מוטב, ואם לא – יברא ה'. והכתיב: "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א ט)! הכי קאמר: אי הכא לא מקרב פומא – להכא ליקרב.8

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח – הוספה סימן ג

זהו אחד מג' נביאים שאמרו בלשון הזה, אליהו ומיכה ומשה, ואליהו מהו אמר? "ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים" (מלכים א יח לו-לז).9 ואם אין אתה עונה אותי, אני אומר: "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" (שם). וכן מיכה מהו אומר לאחאב: "אם שוב תשוב בשלום" (מלכים א כב כח), אף אני אומר: "לא דבר ה' בי" (שם). ומשה אף הוא אומר: "אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו' ", אף אני אומר: "לא ה' שלחני". א"ל הקב"ה: משה, מה אתה מבקש? א"ל משה: רבש"ע, אם בריאה יברא ה' וגו' (במדבר טז ל). אם בראת פה לארץ מתחילת ברייתו של עולם הרי יפה. ואם לאו, יברא ה' עכשיו פה. א"ל הקב"ה: וכך אמרת  – "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור" (איוב כב כח).10

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו

… אמר לפניו: עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג כט), ואני עון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי!? א"ל הקב"ה: משה, הרי עשית ששה עונות, ולא גיליתי אחד מהם:11 בתחילה אמרת: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג),12 "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג),13 "לא ה' שלחני" (במדבר טז כט), "ואם בריאה יברא ה' " (שם שם ל),14 "שמעו נא המורים" (במדבר כ י),15 "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב יד) – ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך? אמר לפניו: ממך למדתי, שאמרת: "מחתות החטאים" (במדבר יז ג). אמר לו: אני אמרתי "בנפשותם" ולא "באבותם".16

מדרש תהלים (בובר) מזמור צ

דבר אחר: "איש האלהים". גברא דיינא, שנאמר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא), שהיה אומר יקוב הדין את ההר.17 דבר אחר שהטיח דברים כנגד מדת הדין, שנאמר: "ואם בריאה יברא ה' " (במדבר טז ל), אמר משה: אם ברא הקב"ה את פי הארץ מששת ימי בראשית הרי טוב, ואם לאו יברא עכשיו, בשביל קרח ועדתו.18

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ועוד צריכים להביא את שיטות פרשני המקרא בנושא וקצר הזמן ואיתו היריעה.

מים אחרונים 2: האנלוגיה הלשונית בין "האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך" בהריגת הבל ע"י קין ובין "ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם" של דתן ואבירם (שעדיין הם מאחינו), אומרת דרשני ולמדני. והמאירים עינינו בהקבלה זו – יבורכו בכל מילי דמיטב.

עדכון אחרון: 05/02/2017

הערות שוליים

  1. בשיא העימות עם דתן ואבירם העומדים "נצבים" מול משה ללא מורא, תוך שהם מתריסים מולו ומערערים על הנהגתו, עושה משה דבר חריג שכפשוטו לא נצטווה עליו. הוא מתנה קבל עם ועדה ובעצם גם כלפי שמיא שאם תפצה הארץ את פיה ותבלע את החולקים עליו, הרי זו עדות ששליחותו וכל מעשיו היו עפ"י ה', ואם לא – אז הוא עצמו, משה, יודה שלא ה' שלח אותו.
  2. דברי הקב"ה לקין בעקבות רצח הבל אחיו, בראשית פרק ד פסוק יא: "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ".
  3. בשלושה מקומות קיצר הכתוב ולא פירש מה בדיוק קרה שם: אצל קין, בפרשתנו: בבריאה שנבראה לבלוע את דתן ואבירם, ובדברי יפתח שנדר שהיוצא הראשון מדלתי ביתו יוקרב לעולה ויצאה בתו. אך באמת, מי שקיצר ודיבר בלשון מועטה היא הדרשה של רבן שמעון בן גמליאל, שהרי אצל קין נאמר במפורש מה עונשו: "כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" וגם מדברי קין עצמו אפשר ללמוד מהו "ארור אתה", כשהוא אומר: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ" (בראשית ד יב-יד). ואצלנו, אמנם לא מוסברת מהי בריאה זו (חז"ל שנראה להלן אומרים שהיא הגהינום שנפערה למרגלות אותם אנשים), אבל בהחלט מתואר במקרא מה קרה שם, ונותר רק להחליט אם קרח עצמו היה "מן הבלועים או מן השרופים" (סנהדרין קי ע"א ועוד). גם אצל יפתח ברור מה היה שם ומה שלא ברור זה מה עלה בגורלה של בת יפתח לבסוף (ראה דברינו בת יפתח בפרשת בחוקותי). אבל יש משותף אחר בין שלושה ןמקרים אלה. מקריאה נוספת ומעיון בפסוקים המצוטטים כאן במלואם, עולה המכנה המשותף של "פצתה הארץ". אצל קין כפי שראינו בהערה הקודמת; בפרשתנו, מהפסוקים שהבאנו בראש הדף ואצל יפתח כפי שמובא במדרש עצמו: "ואנכי פציתי פי אל ה' ". נראה שדברי רבן שמעון בן גמליאל טעונים הסבר נוסף ונשמח למאירים את עינינו. כך או כך, במקום שדברו הכתובים בלשון קצרה ומועטה, בא המדרש ומרחיב ומבאר ואנו בעקבותיו.
  4. ראה שם במדרש ש"אותה שעה" הן דברי ההקנטה הידועים של קרח שרש"י מביא בפירושו לתורה: "טלית שכולה תכלת מה שתהא חייבת בציצית? אמר לו: חייבת ... בית שהוא מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה? אמר לו: חייב במזוזה ... בהרת כגריס מהו? אמר לו: טמא. פרחה בכולו? אמר לו: טהור. באותו שעה אמר קרח: אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול". ועל זה מרגיש משה שהוא חייב לחזור ולהביא אות שהתורה היא מהשמיים ושנבואתו אמת. אבל בפשט הפסוקים אין זה כך, אלא כפי שהבאנו בהערה מס' 1, שמדובר במעמד המתריס של דתן ואבירם. קרח כלל לא נוכח שם (עפ"י המקרא).
  5. פירוש פני משה על הירושלמי מסביר שהוא מלשון לפנות: "כדי לפנות ולהסיר מלבן מחשבות הרעות ושיחזיקו באמונם השם ברוך הוא". Jastrow מסביר שפירוש המילה הוא שפלות ונבזות – baseness בלשונו ומפי פרופ' שלמה נאה שמעתי שפונרייה היא מילה יוונית: פונרוס = רשע, פונרייה = רשעות. ונראה שהכוונה שהדברים המרושעים שהוטחו בשלושה נביאים אלה הביאו אותם לרגע קשה ביותר של נמיכות והשפלה, של כבודם וכבוד השליח שהם מייצגים, עד שראו לעשות מעשה קיצוני כמוסבר בהמשך.
  6. מיכה אומר שאם דבריו לא יתקיימו "לא דיבר ה' בי", שזו אולי הכחשת נבואה ספציפית ולא הכחשת השליחות כולה. אליהו לא אומר דברים ברורים מה יקרה אם לא תרד אש מהשמים והמדרש הוא שמפתח את האפשרות הזו בדבריו: "ואם לאו". משה, ראש בית אב לנביאים, הוא שאומר במפורש במקרא את שני הצדדים, כמעט היינו אומרים כדין "תנאי בני גד ובני ראובן" (מחשבה לבעלי תריסין). ראה איך מדרש מאוחר יותר כמו קהלת רבה, פרשה י סימן ב, מנסה לרכך מעט את המעשה הקיצוני שמשה עשה כאן: "יקר מחכמה ומכבוד זו הנבואה, סכלות מעט זו גזירתו של משה שאמר (במדבר ט"ז) ואם בריאה יברא ה' ". רגע של חולשה וסכלות מעט. ומדרש משלי (בובר) פרשה יא סימן כז מדגיש את הכעס של משה: "א"ל משה: קרח! עברת על מצותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך! באותה שעה עמד לפני הקב"ה בכעס, אמר לפניו: ריבונו של עולם, אם קיימים הם דברי תורתך הבא עליהם גזירה, שנאמר: ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה וגו' (במדבר טז ל)". כעס וסכלות מעט שאולי נסלחים מעט.
  7. פסוק זה נדרש במקומות רבים על הגיהינום, כגון: עירובין דף יט עמוד א: "כי ערוך מאתמול תפתה - שכל המתפתה ביצרו יפול שם".
  8. ראה דרשת רבא זו במקבילה בגמרא סנהדרין קי ע"א: " ... ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה, אמר משה לפני הקב"ה: אם בריאה גיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה'. למאי? אילימא למבריה ממש, והא אין כל חדש תחת השמש, אלא לקרובי פיתחא". ובמדרש אגדה (בובר) במדבר פרק טז התבסס על דרשת רבא: "ואם בריאה יברא ה'. מה ראה משה לומר כן? ידע כי הכל האל ברא, אלא לקרובי פומא דארעא". דרשת רבא מנסה לרכך את דברי או מעשה משה: "ואם בריאה יברא ה' ", הפעם מהכיוון שאין כל חדש תחת השמש וגם אותם דברים שנראים לנו פלאיים, כבר נבראו קודם שנברא העולם או, בצד השני, עם סיום הבריאה "בערב שבת בין השמשות". ראה מסכת אבות פרק ה משנה ו: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ... ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה". הרי שפי הארץ נבראה בערב שבת בין השמשות ואין היא הגיהינום. כך או כך, אין כאן שינוי סדרי בראשית ואין בריאה חדשה, ומשה שאמר מה שאמר ידע זאת (עפ"י המדרש) ולקח זאת בחשבון וממילא מרוכך גם העניין שמשה "כפר בנבואתו" שהרי ידע שאין הוא כופה על הקב"ה בריאה חדשה, רק "לקרב קצת" את הפתח. ולשיטה שמדובר כאן בגיהינום, ראה מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח סימן כז שמחבר את כל העניין עם בני קרח שלא מתו ונשארו לחיות גם בתוך הגיהינום: "מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה". וכבר הארכנו לדון בבני קרח וברעיון של מי ששורדים את הגיהינום ויודעים גם שם לשיר שירה, בדברינו ובני קרח לא מתו בפרשה זו בשנה האחרת.
  9. מכאן באה אח"כ קריאת העם הכפולה: "ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים". פשיטא שאליהו לא צווה על כל זאת ומדעתו עשה. וכבר הרחבנו לדון במעשיו של אליהו בדברינו אליהו בהר הכרמל בפרשת כי תשא.
  10. ראה גם מדרש במדבר רבה יח יב בפרשתנו במשל על השושבין שמאיים על המלך אם לא ינקום את כבוד בתו שהוציאו עליה שם רע: "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני ... משל לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו. עמד אחד מן המסובין וקלל את השושבין ואמר: לא היו בתולים לבתו של מלך. עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו: אם אין אתה תובע בנפקין שלך ואין אתה מוצא את זה והורגו בפני הכל, אף אני אומר בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך. מיד אמר המלך: מוטב לי להרוג את זה ולא יוציא השושבין שם רע על בתי". מדרשי תנחומא ובמדבר רבה (שאחד הם) משלבים את מדרשי הירושלמי והבבלי לעיל, אך לא מדגישים את נושא הבריאה והכפירה בשליחות. בתנחומא, מוחלף הביטוי "כפרו בנבואתם" שבירושלמי, בביטוי הרך והסתמי יותר: "אמרו בלשון הזה". מדרש במדבר רבה חריף יותר בעצם האיום של השושבין על המלך, בפרט בקטע: "אף אני אומר בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך", אך מיקוד הדרשה של שניהם הוא במוטיב של "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". סיום הדרשה בתנחומא, מתמקד בפסוק מאיוב: "ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור", עליו נאמרו דרשות רבות בשבח הצדיקים שגוזרים והקב"ה מקיים, ויותר משיש כאן ביקורת על כך שהצדיק "תופס את הקב"ה" ומכריח אותו כביכול לפעול, יש כאן שבח והערכה לכוחו של הצדיק - הנביא. וכאמור, כבר הרחבנו בנושא זה בדברינו אליהו בהר הכרמל בפרשת כי תשא ואכמ"ל.
  11. ראה מקבילה במדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן ושם הוא מביא בדיוק את הפסוקים המובאים להלן, אך בפתיח מונה רק שלושה עוונות: "א"ל הקב"ה: משה הרי עשית ג' עונות ולא גליתי אחד מהם". ונראה שדווקא מדרש תנחומא מדייק יותר כפי שנראה מסדר הפסוקים שמופיע באופן דומה בשניהם.
  12. הסירוב של משה לשליחות בהתגלות בסנה.
  13. החטא השני הוא התרסת משה כלפי הקב"ה בסוף פרשת שמות כאשר הוא נוכח ששליחותו אינה כה פשוטה ובשלב ראשון, לא רק שאינה גואלת ומצילה, אלא אפילו מריעה את מצב העם. ראה דברינו אותם הנתונים תחת הבנין בפרשת שמות.
  14. הדרשן מביא כאן שני פסוקים צמודים ומונה אותם כשני חטאים של משה! והם לפי החשבון החטא השלישי והרביעי. אולי "לא ה' שלחני" הוא הכפירה בנבואה (האפשרות לכפירה בנבואה) כלשון הירושלמי לעיל ואילו "אם בריאה יברא ה' " הוא בחינת "לא תנסו את ה' אלהיכם" – לא "תופסים את הקב"ה ומכריחים אותו" לעשות מעשה, ושלא כגישה המרוככת של מדרש תנחומא הקודם. וכל זה בספר דברים, בתחינתו של משה להיכנס לארץ.
  15. חטא מי מריבה שהוא החטא המפורש בתורה, המצפה לנו בפרשת השבוע הבא ושעליו הרחבנו בדברינו ייכתב עווני בפרשת חוקת. שם מבקש משה שיהיה ברור וייכתב בספר שזה חטאו היחיד, וגם כאן אומר המדרש שרק בגלל שמשה דורש כעת במפגיע להיכנס לארץ, נאלץ כביכול הקב"ה לגלות כעת את שאר חטאיו שהתורה כיסתה.
  16. החטא השישי הם דבריו הקשים של משה לבני גד ובני ראובן בפרשת מטות כשהם מבקשים את עבר הירדן המזרחי לנחלה. המתקפה של המדרש על משה שהוא מכנה את האבות אברהם יצחק ויעקב כחטאים איה מובנת, שהרי הוא מדבר שם בפירוש על "אבותיכם" כדור המדבר שמאס בארץ ולא על "אבותם" – אברהם, יצחק ויעקב. וצריך עיון גדול בשיבוש זה של המדרש. לעניינינו, דבריו של משה בפרשתנו "אם בריאה יברא ה' " היא אחת מהסיבות שנגזר עליו שלא להיכנס לארץ ישראל, אולי שמא יעשה בארץ כמעשהו במדבר לפצות את פי האדמה ולהשליך לגיהינום כל מי שחוטא ומתריס. אבל אליהו, ממשיכו של משה במובנים רבים, כן עושה כמעשיו כפי שראינו לעיל. כך או כך, ובהמשך לשתי הגישות שראינו לאורך כל הדרך, הרכה והמחמירה, ראה מדרש דברים רבה פרשה ב סימן ג שמזכיר גם הוא את "בריאה יברא ה' " בהקשר עם אי כניסתו של משה לארץ, אך לא כעונש או עוון, אלא כציון פשוט איך כוחו של מי שפעם "גזר אומר" על הקב"ה והכל קם לו ועל דרכו נגה האור, כעת הוא חדל אישים וכאחד האדם: "אמר רבי אבין: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב והיה ממנה דוכסים ואיפרכים ואיסטרטליטים. לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו. היו הכל תמהין ואומרין: אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואסטרטליטין ועכשיו הוא מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו?! אמרו לו: שעתו עברה. כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים: קומה ה' שובה ה', ואם בריאה יברא ה' אם נברא לה פה מששת ימי בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה', ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל! שעתו עברה: בעת ההיא לאמר".
  17. המחלוקת הידועה בין משה ואהרון, מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב: "יקוב הדין את ההר, שנאמר +דברים א'+ כי המשפט לאלהים הוא, וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר. אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר +מלאכי ב'+ תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".
  18. כבר הרחבנו בדברינו משה איש האלהים בפרשת וזאת הברכה, תואר לו זוכה משה רק באחרית ימיו! ודרשנו שם בפנים רבות של "משה האיש" מול "איש האלהים" וענוותנותו של משה ועוד. ודווקא מדרש זה נסתם מעינינו. "ואם בריאה יברא ה' " היא הטחת דברים, בדומה לחנה ואליהו שהטיחו דברים כלי מעלה. וזה "משפטיו עם ישראל". ערב מותו, וכשברור סופית שלא נכנס לארץ, בין השאר בגלל דבריו "ואם בריאה יברא ה' ", זוכה משה לתואר "איש האלהים", אבל אלהים במובן של דין, של יקוב הדין את ההר ותפצה האדמה את פיה. משה עם האמת שלו עד הסוף, תרתי ותלת משמע.