וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל־אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ־פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל־תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת־ הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (בראשית כו א-ג).1
אַל־תֵּרֵד מִצְרָיְמָה – שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ – גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת.2
רש"י בראשית כו ב – יצחק חשב לרדת מהארץ
אל תרד מצרימה – שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב. אמר לו: אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך.3
רשב"ם בראשית כו א – דרך ארץ פלישתים
מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם – כדכתיב: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה". לא הוצרך פסוק זה אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים, כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלישתים, דרך קצרה, כדכתיב: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא". ולכך אמר לו הקב"ה: אל תרד מצרימה לפי שיודע הקב"ה שהיה יורד למצרים.4
פירוש ספורנו בראשית כו א-ב – נטילת רשות מאבימלך וחסרון המרעה
וילך יצחק אל אבימלך – ליטול רשות ממנו דרך מוסר, בהיותו חפץ אז לצאת מארצו מפני הרעב.5
אל תרד מצרימה – אל יָשִׁיאָךָ ללכת שם חסרון המרעה פה, כענין: "כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך וכו' ":
שכון בארץ אשר אומר אליך – עשה משכנות רועים למקנך באותו המקום בעצמו שאומר אליך לגור בו, כי בו יצליח גם מקנך. וזה כי אמנם הסבה שהיה בדעתו לצאת היתה בשביל חסרון המרעה.6
פירוש רד"ק בראשית כו א – יצחק לא התכון לרדת מהארץ
וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים וגו' – לפי שהיה ברית בין אברהם ובין אבימלך, ואמר לו "ולניני ולנכדי" הלך לגור בארצו עד עבור הרעב.7
פירוש רמב"ן בראשית כו א – יורד ולא יורד
וטעם וילך יצחק אל אבימלך – כי היה בדעתו לרדת מצרימה והלך אל אבימלך בעל ברית אביו, אולי ייטיב עמו בימי הבצורת ולא יצטרך לירד למצרים … אל תרד מצרימה, ושכון כל ימיך בארץ שאומר אליך בכל פעם ופעם, על פי ה' תסע ועל פי ה' תחנה …וגור עתה בארץ הזאת בארץ כנען אשר תכלול עמים רבים וארצות רבות, כי אני מצוך עתה שלא תצא ממנה לעולם.8
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן ו – אתה (צבר) שנולדת בארץ, אל תרד
"וילך יצחק אל אבימלך וגו' " (בראשית כו א). ביקש לירד למצרים, מיד נגלה עליו הקב"ה, אמר לו: "אל תרד מצרימה". אברהם ירד, ויצחק לא ירד. ולמה לא אמר לאברהם, אלא ליצחק אל תרד מצרימה. אמר ר' הושעיא: א"ל הקב"ה: יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה, תרד? בתמיה! לפיכך: "אל תרד מצרימה".9
בראשית רבה סד ג – בית, נטיעה, זריעה ושכינה
"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" – עשה שְׁכוּנָה בארץ ישראל: הוי נוטע, הוי זורע הוי נציב.10 דבר אחר: "שכון בארץ" – שַׁכֵּן את השכינה בארץ.11
תוספתא ברכות פרק ו הלכה ח – ברכה במעשה ידיים
ר' דוסתאי בי ר' יניי אמר משם ר' מאיר: הרי הוא אומר ביצחק: "וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" דרש יצחק ואמר: הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע. שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים".12
ספרי דברים פיסקא ח – השבחת הארץ
כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" … עמד יצחק והשביחה שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים".13
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מו ג – יעקב מהסס לרדת מצרים בגלל יצחק
"ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה". אמר יעקב אבינו: יצחק אבי בקש לרדת מצרימה, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה" (בראשית כו ב), ואני היאך אני יורד? לפיכך: "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" – על שם שעיכבו ליצחק מלרדת מצרימה וליעקב צוה לרדת. וראיה לדבר שהרי אמר לו הקב"ה: אל תירא מרדה מצרימה – אע"פ שעכבתי את אביך מלרדת, אתה רד.14 ונראין הדברים, שהרי ענה לו הקב"ה מעין מחשבותיו.15
מדרש תנחומא פרשת תזריע סימן ו (תנחומא בובר סימן ח)
מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה [או נתמעטה] ידו ובקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו ואמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה. לפי שכל שיער ושיער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין שלו – יבש השיער. אמרה לו אשתו: ומה אם כל שיער ושיער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו], אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה! לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.16
שבת שלום
מחלקי המים17
מים אחרונים: ראו פירוש תורת המנחה (ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי או צקלי, מתלמידי הרשב"א, ספרד המאה ה-14) פרשת תולדות / דרשה יב עמוד 87: "מים עמוקים עצה בלב איש זה יצחק, כשראה שבא הרעב בארץ חשב לצאת ממנה ולירד למצרים, והלך לגרר כדי שירד משם למצרים דכתיב ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו', והיה מחשב ומהרהר בלבו בכל יום לירד למצרים והיה דבר זה עצור בעצמותיו כמים עמוקים. ואיש תבונה ידלנה זה הקדוש ברוך הוא, שגילה והודיע מחשבתו דכתיב: וירא אליו ה' וגו' אל תרד מצרימה מכלל שזאת היתה כוונתו. אמר לו: אל תרד מצרימה. אמר לו: אלך אל מקום אחר. אמר לו: שכון בארץ אשר אומר אליך אמר לו אי זה ארץ אלך אמר לו גור בארץ הזאת וגו'. ואל תתמה למה לא מנע (הקב"ה את) אברהם ויעקב מלצאת לחוץ לארץ וליצחק מנע, מפני שהיה עולה תמימה. ויש בזה סוד גדול ולפנינו בעזרת האל אגלה בו קצת, ואם יזדמן לי לגלות טפח ולכסות טפח אגלה, ואם לאו, כבוד אלקים הסתר דבר".
ואנחנו רק נוסיף דברים שכבר הערנו לעיל בהקשר ל"עולה תמימה" שנזכר ברש"י ובמדרש אגדה בראשית. יש קשר בין העקידה ובין הישיבה בארץ! מי שהגיע למסירות נפש כל כך גדולה "אין ישיבת חוצה לארץ כדאית לו". האם זה מסר לדורות ולעקידות רבות שאירעו לאבותינו בישיבתם בחוץ לארץ? האם זה סמל לימינו?