מים ראשונים: כבר הרחבנו לדון בצדדים שונים של פרשת העקידה בדברינו חיי שרה – מחיר העקידה בפרשת חיי שרה וכן בדברינו איזה קול אתה שומע ובדברינו פרא בסיליוס נומוס אגרפוס בפרשת וירא. הפעם ננסה להתחקות אחר 'קולו של יצחק'. לכאורה, הוא מרכז העקידה שקרויה על שמו 'עקידת יצחק', אבל מה באמת חלקו בדרמה הגדולה הזו? האם קולו נשמע? האמנם היה פאסיבי לחלוטין? האם לאחר שהבין שהוא הקרבן, הלכו "שניהם יחדיו" בשמחה?
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (בראשית כב ו-ח).1
מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כב – אברהם גונב דעתה של שרה
אמר אברהם: מה אעשה? אם אגלה לשרה – נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן, כל שכן בדבר גדול כזה. ואם לא אגלה לה ואגנבנו ממנה, בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה. מה עשה? אמר לשרה: תקני לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח. אמרה לו: מה היום מיומיים? ומה טיבה של שמחה זו? אמר לה: זקנים כמותנו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח. הלכה ותקנה המאכל. כשהיו בתוך המאכל אמר לה: את יודעת, כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך. ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים. אקחנו ואחנכנו שם. אמרה לו: לך לשלום. מיד: "וישכם אברהם בבוקר". ולמה בבוקר? אמר שמא שרה תחזור בדיבורה ולא תניחני. אקום בהשכמה קודם שתקום היא.2
רש"י בראשית כב ו – וילכו שניהם יחדיו הראשון
"וילכו שניהם יחדיו" – אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה, כיצחק שלא היה מרגיש בדבר:3
פירוש אלשיך בראשית כב ו – טוב שיצחק ישאל ויבין מעצמו
"ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו" … ואפשר שעשה כן – לשים העצים על יצחק – למען יתעורר כי אליו נוגע הדבר לראות מה בפיו. ושיבא לו הדבר לאט לאט ולא פתאום כמו רגע. וגם שיבין מעצמו ולא יצטרך לאמר אליו הדבר בפירוש, וטוב הוא שישאל יצחק איה השה, וישיב לו אלהים יראה לו השה כו', כמשיב על דבר ולא כמתחיל לאומרו מאליו, כי לא יעצר כח פתאום להתחיל מעצמו לאמר לבנו יחידו הנני בא לשוחטך, מה שאין כן אם יצחק יבין מעצמו ומתחיל מאמריו, ויבא אביו אחריו וימלא את דבריו.4
רש"י בראשית כב ח – וילכו שניהם יחדיו השני
אלהים יראה לו השה – כלומר יראה ויבחר לו השה. ואם אין שה – לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה.5
רד"ק בראשית כב ח – יצחק מקבל באהבה
"אלהים יראה לו השה לעולה בני" – ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשני פנים: האחד, שיהיה "בני" תשובת הקריאה כמו "הנני בני". כלומר: בני, אלהים יראה לו השה, רוצה לומר: הוא יודע מי יהיה השה והוא יזמיננו לנו. והשני, אלהים יראה לו השה לעולה. ומי הוא השה? בני הוא. ויצחק הבין כי הוא יהיה השה, לפיכך אמר: "וילכו שניהם יחדיו", כלומר בלב אחד, כי קבל הבן מאהבה למסור נפשו לאל ולהקריבו לפניו.6
פסיקתא רבתי פיסקא מ – בחודש השביעי – זה שמח וזה שמח
"ויאמר יצחק אל אברהם אביו [וגו'] הנה האש והעצים ואיה השה לעולה" (בראשית כב). אמר לו אברהם: "אלהים יראה לו השה" – יזמן קרבנו. ואם לא שה – לעולה בני … אתה הוא הקרבן, אעפ"י כן, "וילכו שניהם יחדיו" … שלא הֵיצֵר במה שאמר לו אביו, אלא כשם שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב, אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד, אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח לישחט.7
מדרש הגדול בראשית כב ח – אברהם מחזיק את ידו של יצחק שלא יברח
וילכו שניהם יחדו. אחז בידו והלכו כאחד, אמר אברהם שמא ישא יצחק רגליו וירוץ.8
כלי יקר בראשית כב ז – יצחק מנסה מה בלבו של אברהם
"ויאמר אבי וגו' ". ולא אמר לו יצחק עדיין כלום, אלא קראו אבי ושתק.9 לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו להעלותו לעולה, וחשב אם כן אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר. כי לא ידע עדיין שזה רצון בוראו. על כן קראו אבי לנסותו אם יעננו. שעדיין קבוע בלבו שהוא אביו, או אם כבר הסיחו מלבו כאילו אינו בנו … וכאשר ענה לו: הנני בני והורה לו שעדיין כל געגועיו עליו, אמר לו: אם כן, איה השה לעולה. ואמר לו: אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא אני בחרתי בך כי אם אלהים, ואני ואתה שנינו חייבים בכבודו. אז "וילכו שניהם יחדיו" בכוונה אחת. לאפוקי עד הנה היו חלוקים בדעתם.10
בראשית רבה נו ד פרשת וירא – אבי אבי!
"ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר: אבי" … למה "אבי" "אבי" שתי פעמים?11 כדי שיתמלא עליו רחמים. "ויאמר הנה האש והעצים" – אמר לו: יצער לאותו שיגער בו. מכל מקום: "אלהים יראה לו השה", ואם לאו – "שה לעולה בני". "וילכו שניהם יחדו" – זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט.12
מדרש תנחומא פרשת וירא כג – נפל פחד על יצחק והרגיש בדבר
"ויקח בידו את האש ואת המאכלת" … מיד "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה", באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב13 והרגיש בדבר במה שעתיד להיות. בקש לומר: "איה השה לעולה"? אמר לו: הואיל ואמרת, הקב"ה בחר בך. אמר: אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד. ואעפ"כ, "וילכו שניהם יחדיו" – בודאי, זה לשחוט וזה להישחט.14
בראשית רבתי פרשת וירא כב ז-ח – יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח?
"ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי" … אמר יצחק לאברהם: לאן אנו הולכים לבדנו? א"ל אברהם: עד עכשיו היו הנערים עמנו ולא בקשתי לומר לך בפניהם. אלא עכשיו אני אומר לך: להקריב קרבן. והיו הולכים.15 חזר יצחק ואמר לו: יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח? אמר לו: בני, מה ראית? אמר לו: הנה האש והעצים ואיה השה לעולה … באותה שעה נזדעזעו אבריו של אברהם אבינו, אמר שמא יברח בני ואהיה בוש כלפי מעלה. כיון שראה יצחק שנשתנו פני אביו מיד נרתע ונזדעזע שידע מה שעתיד להיות. א"ל אבא אל תירא, יהי רצון שיתקבל כל רביעית דם שלי ברצון … מיד זלגו עיניו של אברהם דמעות, אמר: … בני תם הוא ומהלך בתומו לפני קונו, כבר מחל על דמו … ונשאו שניהם לעשות רצון יוצרם בלב שלם. הדא הוא דכתיב: "וילכו שניהם יחדיו", זה לעקוד וזה ליעקד.16
קטעי מדרשים – גניזה (מאן) עמוד סו – יצחק חס ולא חס על אברהם
אמר לו יצחק לאביו: אַבָּה,17 "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" מיד18 אמר אברהם בלבו: מה אומר לו ליצחק בני? מיד אמר אברהם ליצחק: גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הוא השה לעולה. מיד הניח יצחק ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה במר נפש. אמר לאברהם: אבה, אבה, זו היא תורה שאמרת לשרה אמי לבית רבו אני מוליכו? מיד היה אברהם בוכה ומתליש משערו ומזקנו. וכיון שראה יצחק את אברהם אביו, אמר לו: אבה, אל תצער עצמך, עמוד ועשה רצון אביך שבשמים.19
שמות רבה א א פרשת שמות – בן 37 היה יצחק בשעת העקידה
תדע לך שבן שלשים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב: "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד א) ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע. לפיכך: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (שם כה ה), הוי: "ואוהבו שחרו מוסר".20
אבן עזרא בראשית כב ה – יצחק בן שלוש עשרה בשעת העקידה
ורבותינו ז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים. ואם דברי קבלה נקבל.21 ומדרך סברא אין זה נכון, שהיה ראוי שתהיה צִדְקַת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה, ואין בכתוב מאומה על יצחק.22 ואחרים אמרו שהיה בן חמש שנים. גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה. והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים, והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו. והעד שאביו הסתיר הסוד ממנו, ואמר אלהים יראה לו השה, כי אילו אמר לו אתה העולה, יתכן שיברח.23
עקידת יצחק בראשית שער כא (פרשת וירא) – העקידה היא פעולת יצחק היחידה24
והנה גם כן נתבאר מכל מה שאמרנו למה לא נתיחס זה הניסיון ליצחק עם היותו הוא הקרבן וכבר היה בן שבע ושלשים שנים … וזה כי הוא לא בא אל זה המעשה בכל הבחינות הנזכרות אשר עליהם נקרא שם הפועל. אבל הלך שם לתומו עד ששאל: "איה השה לעולה", ובפתע נשמע אל דברי אביו וסבל העקידה. ואחר שנעקד, הנה לא היה בידו לשוב. והוא הטעם עצמו במה שנקרא זה הענין כולו עקידת יצחק, כי העקידה לבדה הוא הפועל המיוחד אשר ראוי שתחשב ליצחק.25
עד כאן הקפה א'
הגענו עד העקידה ולא עד בכלל. יש להשלים דף זה באיתור קולו של יצחק במעשה העקידה ובנעשה לאחר העקידה. האם גם שם, לפחות עפ"י המדרשים, נשמע קולו? על כך בחלק השני והמשלים של דף זה בע"ה ובקרוב. עד שזה יבוא, אפשר לשמוע את קולו הברור של יצחק בפגישתו עם שרה, בדברינו חיי שרה – מחיר העקידה. ראה גם דברינו יצחק אבינו לסקירת דמותו הכללית.
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: לנוכח פירושו המיוחד של אבן עזרא לעיל (ולציטוט פרשני מקרא אחרים בדף זה), בולטת 'שתיקתם' של רשב"ם ורמב"ן בליבת סיפור העקידה, בפרט בפסוקים ו-ח המתארים את שיח יצחק-אברהם, בהם התמקדנו. רמב"ן שמאריך בביאור פסוק ב על המזבח, הר המוריה וכו', מפרש את שאר פסוקי העקידה בלשון קצרה ו'עניינית'. שתיקתו בפסוקים ה-ח, י-יא, יג-טו, יז-יט תמוהה מאד. תמוהה לא פחות היא 'שתיקתו' של רשב"ם. מכל אירועי פסוקים ו-יא אין לו אלא לפרש מהי המאכלת!? אם אין כאן השמטת המעתיקים או המסדרים, אפשר שבשתיקה זו של שניים מגדולי פרשני המקרא יש אמירה המהדהדת את שתיקתו של יצחק לאחר העקידה (עפ"י המקרא).