פרשות השבוע

מים ראשונים: הקשר של נושא השררה לפרשת שמיני יתברר מיד בהמשך. בה במידה, ניתן לקשר נושא זה לפרשות אחרות בתורה, כגון: פרשת פקודי, מינוי הזקנים בפרשת בהעלותך, פרשת יוסף ואחיו ואף ספר דברים (העברת התפקיד ממשה ליהושע). מקצת מקישורים אלה נראה להלן. וכל המוסיף קישורים לפרשות ופרשיות ימינו ולענייני השעה והיום עושה זאת על אחריותו האישית, אבל לא בהכרח טועה ברוח דברי חז"ל. שוב הרחבנו בנושא זה בדברינו המשלימים שררה בפרשת קרח.

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': (ויקרא י א-ב).¹

ויקרא רבה כ י – נדב ואביהו שחצים היו

ר' לוי אמר: שחצים היו.² הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם. מה היו אומרים: אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה, אי זו אשה הוגנת לנו? … ועוד מזאת: "ואל משה אמר עלה אל ה', אתה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד א) – מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחילה ונדב ואביהוא מהלכים אחריהן וכל ישראל אחריהן. והיו אומרים: מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגים שררה על הציבור! ר' יודן בשם ר' איבו אמר: בפיהם אמרו זה לזה. ר' פנחס אמר: בלבם הרהרו. א"ר ברכיה: אמר להם הקב"ה: "אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום" (משלי כז א) – הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהן שטיחים על גבי אמותיהן.³

שמות רבה נא א-ב – שררה בצדקה: שניים ושלושה

"אלה פקודי המשכן" – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "איש אמונות רב ברכות"  (משלי כח כ) – זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו: "אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים". והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו! … אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: "אלה פקודי המשכן אשר פקד על פי משה".⁴

שיר השירים רבה פרשה ו (דונסקי סימן יז) (וילנא סימן יא) – האגוז החלקלק

אמר ריש לקיש: מה אגוז זה חלק, דתנינן: ר' שמעון אומר אף בחלקי אגוזים, וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו האיך יעלה הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז, כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם, זהו שכתוב: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו" (ירמיה ב).⁵

ברטנורא מסכת אבות פרק א משנה י – רבנות היא שררה

אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות – … התרחק מלנהוג שררה על צבור, שהרבנות מקברת את בעליה.⁶

פסיקתא רבתי פיסקא כב י' הדברות תנינותא – שררה היא נשיאת שם ה' לשוא

"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" – אמר רבי זעירא: אם בשבועת שוא הכתוב מדבר הרי אמר: "לא תשבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט יב).⁷ מה תלמוד לומר: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"? שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה … לעולם אל תהי רץ אחר שררה … "ומה תעשה באחריתך בהכלים אותך רעך" (משלי כה ח).⁸ למחר הם באים ושואלים לך שאילות, מה אתה משיבם? … "נואף אשה חסר לב" (משלי ו לב) – הא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה … אמר רבי אבהו: אני נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש, הא אם אין בך כל המידות שיש בי, לא תקבל עליך שררה.⁹

שולחן ערוך חושן משפט סימן ח סעיף ד – בכבוד הדדי

אסור לדיין להתנהג בשררה וגסות על הצבור, אלא בענוה ויראה. וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור, שלא לשם שמים, אינו רואה בן ת"ח, לעולם. וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש, אף על פי שהם עמי הארץ. ולא יפסיעו על ראשי עם קודש. וצריך שיסבול טורח הצבור ומשאם. ומצוה על הצבור לנהוג כבוד בדיין, ויהיה אימתו עליהם, וגם הוא לא יתבזה ולא ינהוג קלות ראש לפניהם.¹⁰

מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק טו – מינוי הזקנים

"ואקח את ראשי שבטיכם" – משכתים בדברים. בתחילה אמרתי להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם על הציבור. אשריכם, למי אתם באים לשמש בשררה? לבני אברהם יצחק ויעקב. בני אדם שנקראו בנים אחים ורעים צאן מרעיתי בכל לשון של חיבה.¹¹

ספרי דברים פיסקא טז "בעת ההיא" –  אתם משועבדים לציבור

מעשה ברבי יוחנן בן נורי וברבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים. לעתותי ערב הלכו וישבו להם אצל התלמידים. וכך היתה מדתו של רבן גמליאל, כשהיה נכנס ואומר: שאלו – בידוע שאין שם קינתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר: שאלו – בידוע שיש שם קנתור.¹² נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא! הרעותם לצבור שאי אתם מבקשים לעשות שררה על הצבור. לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך הרי אתם עבדים משועבדים לצבור.¹³

תלמוד ירושלמי פסחים פרק ו הלכה א – לפני השררה ואחריה

אמר רבי יושוע בן קבסיי: כל ימיי הייתי בורח מן השררה. עכשיו שנכנסתי, כל מי שהוא בא ומוציאני, בקומקום הזה אני יורד לו. מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם בו, כך אני יורד לו.¹⁴

מסכת עדויות פרק ה משנה ו – עקביא בן מהללאל

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים.¹⁵ אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן: מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום. שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו.¹⁶

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא סימן ד – השררה שבורחת ושרודפת

"ויקרא אל משה". זהו שאומר הכתוב: "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כט כג) – כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו.¹⁷ שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך … כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה, אמר להם: אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים, אם ראוי אני, ואם לאו הניחו אותי. … מיד החביא עצמו עד ששאלו אורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים … זה ברח מן השררה ורדפה אחריו. ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה וברחה ממנו … ומשה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה: לכה ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ובתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים: "ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו" (ירושלמי יומא ה ב, ויקרא רבה כ ד פרשת אחרי מות).

מים אחרונים 2: דין מיוחד שלא הספקנו לדון בו היא האפשרות שאדם שהיה בתפקיד ציבורי וסרח, יכול לחזור לשררה לאחר שריצה את עונשו. ראו מסכת מכות פרק ב משנה ח: "רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן … וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה". ולהלכה ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ז הלכות יג-יד: "רוצח ששב לעירו אחר מות הכהן הגדול הרי הוא כשאר כל אדם … שכבר נתכפר לו בגלותו. ואף על פי שנתכפר לו אינו חוזר לשררה שהיה בה לעולם אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו". כל זה לגבי רציחה בשוגג כמובן. ומה עם עבירות כבדות אחרות כגון לקיחת שוחד, הטיית דין, מעילה בכספי הציבור וכו'. לא מצאנו התייחסות לנושאים אלה במקורות חז"ל וכל היודע דבר אודות הנושא, אנא יחיש שמועתו אלינו.