כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: (ויקרא יד לד).1
זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק: וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת: וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת: לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: (שם נד-נז).2
ויקרא רבה פרשה יז סימן ו – איזו בשורה היא לבני ישראל?
"כי תבואו אל הארץ … ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד). תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?3 תני רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר: "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו י). מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו, וכשהוא סותרו, מוצא בה סימא.4 שדהו נשדפת ומתוך שהוא הופכָהּ, מוצא בה סימא.5
מסכת הוריות דף י עמוד א – בצרעת הבית בשורה וגזירה, בכהן משיח – לא
תנו רבנן: "אשר נשיא יחטא", יכול גזרה? תלמוד לומר: "אם הכהן המשיח יחטא". מה להלן לכשיחטא, אף כאן לכשיחטא.6 אמר מר: יכול גזרה, גזרה מהיכא תיתי? אמרי: אין, אשכחן, דכתיב: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד) – בשורה היא להם שנגעים באים עליהם, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: פרט לנגעי אונסין; לאו אמר רבי יהודה בשורה? הכא נמי אימא גזרה היא! הלכך כתיב: אם.7
מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב – אין נדל"ן וצרעת הבית בירושלים
עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה,8 ואינה מביאה עגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מטמאה בנגעים, ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, ואין עושין בה אשפתות, ואין עושין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים, ואין מגדלים בה תרנגולין, ואין מלינין בה את המת. … ואינה מטמאה בנגעים – דכתיב: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד), וירושלים לא נתחלקה לשבטים.9
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע סימן י – איבוד האחיזה בבית
"כי תבואו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד). ילמדנו רבינו: על כמה דברים הצרעת באה? כך שנו רבותינו: על אחת עשרה דברים הנגעים באים: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל גילוי עריות, ועל הגניבות, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל הדיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל המשלח מדנים בין אחים. ויש אומרים: אף על עין רעה.10
ואַתְּ11 דורש כולן: על ע"ז מנין … ועל ברכת השם מנין … ועל גילוי עריות …
על הגניבות ועל שבועת שוא, שנאמר: "הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו" (זכריה ה ד). ואיזה הוא דבר שמכלה עצים ואבנים? הוי אומר: זה צרעת, דכתיב: "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו" (ויקרא יד מה).12
ועל עין הרע. אמר ר' יצחק: כיון שעינו של אדם רעה להשאיל חפציו, אדם הולך ואומר השאילני מגלך, השאילני קרדומך, או כל חפץ, ואומר לו אין לי.13 מה עושה לו הקב"ה? מלקה ביתו בצרעת. הוא בא לכהן ואומר לו: כנגע נראה לי בבית. והוא מצוה: ונתץ את הבית וגו' (ויקרא יד מה). והכל רואין את כליו כשהן גוררין ומוציאין לחוץ ומפרסמין את כליו. והכל אומרים: לא היה אומר לא יש לי מגל? לא יש לי קרדום? הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני ולא היה רוצה להשאיל. והיה עינו צרה והוא מתפרסם. מנין? שכן הוא אומר: "יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ" (איוב כ כח).14
מסכת חולין דף י עמוד ב – לא מאירים את הבית החשוד
והתנן: בית אפל, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו.15
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן יד – עונש הדרגתי
"אדם כי יהיה בעור בשרו". קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם זה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד).16 חזר בו – יפה. ואם לאו – מלקה את בגדו, שנאמר: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" (ויקרא יג מז). חזר בו – יפה, ואם לאו – באין על גופו, שנאמר: "אדם כי יהיה בעור בשרו".17
מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע סימן יב – הארץ מה חטאה?
"כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד לד) – מה חטאת הארץ שלוקה? אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר: "אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים קז לד). מפני מה היסורין באין לעולם? מפני הבריות שיראו ויסתכלו ויאמרו: מי שחטא הוא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין? כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה.18
רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק טז הלכה י – שם משותף למטרה חינוכית
הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים, שקראתו תורה צרעת בשותפות השם,19 אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע. שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו. אם חזר בו – יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו – יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו – יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנה עורו ויצטרע. ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע … זו היא שיחת הרשעים שגורמת להן ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר. אבל שיחת כְּשֵׁרֵי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה. לפיכך הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". סליקו להו הלכות טומאת צרעת.20
מסכת נגעים פרק יב משנה ה – התורה חסה על ממונו של אדם
כיצד ראיית הבית? "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד לה). אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר: נגע נראה לי בבית, אלא "כנגע נראה לי בבית".21 "וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית)" (שם שם לו) – ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר: עסק הוא לַפִּנוּי.22 אמר רבי מאיר: וכי מה מטמא לו? אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו? מטבילן והן טהורים! על מה חסה התורה? על כלי חרסו ועל פַּכּוֹ ועל טִפְיוֹ.23 אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב. אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע, קל וחומר על של צדיק.24
תוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק ו הלכה א – לא היה ולא עתיד להיות
בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. למה נכתב? אלא לומר לך: דרוֹש וקבל שכר. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתה סגירתה. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר: מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו, שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו. וירושלם אינה מטמאה בנגעים. אמר ר' יהודה: אני לא שמעתי אלא בבית המקדש בלבד.25
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 481 – אחוזה באזהרה
"כי תבואו אל ארץ כנען … אשר אני נותן לכם לאחוזה",26 מה היא לאחוזה? אמר להם: מתחילה, מפני שהיתה הגזירה זו עליכם שתשועבדו בארץ מצרים, מה כתיב שם: "וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה" (בראשית מז כז)27 – הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם, ואילו היה מבקשים לצאת מתוכה קודם לכן לא היו יכולים עד שבא הקץ שהם חייבין. לפיכך כתיב: "ויאחזו בה" – כאדם שאוחז בו בעל כורחו. אבל כיון שבאו לארץ כנען, אמר להם הקב"ה: לא תהיו סבורים שאתם נאחזים בה ויש עליכם עוד שעבוד אחר, חייכם ברשותכם היא. אתם אוחזים ותופסים אותה, היזהרו בכם פן תחרב הארץ ממעשיכם הרעים. ונתתי נגע צרעת …28
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: סוף דבר, נראה שבדין צרעת הבית חברו רעיונות רבים, חלקם משלימים וחלקת אף נוגדים. כיצד ניתן להבין את לשון התורה: "וכי תבואו … ונתתי … האם בית שנתגלתה בו צרעת הוא סימן טוב: יתגלה בו אוצר, לטובתי נשברה רגל פרתי וכו' – מנתצים את בתי הכנענים ובונים בית יהודי חדש, או שמא סימן רע שביתו של אדם הוא מבצרו ובו הוא שומר את חפציו מהם כשרים ומהם מכשרים פחות, נחשף כעת לעיני כל? האם צרעת הבית היא שלב ראשון של אזהרה לפני פגיעות קשות יותר בבגד ובגוף, או שמא אדרבא, היא מכפרת ובה עצמה יש לנהוג בזהירות שהרי התורה חסה על ממונם של ישראל? ולצד כל אלה הדין המיוחד של בית אפל שאין לפתוח את חלונותיו ולחפש בו נגעים, ומעמדה המיוחד של ירושלים שאין בה צרעת הבית. ומעל כל אלה, ואחרי כל פרטי הדינים בתורה שבכתב ובע"פ, באים חז"ל ואומרים: "בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. למה נכתב? אלא לומר לך: דרוֹש וקבל שכר". ושני גדולי ישראל, רמב"ן ורמב"ם שגם הכירו היטב את מדעי הטבע דאז וידעו שאכן אין מציאות כזו (המוכרת לנו), טרחו לדון בנושא למעלתה ושבחה של ארץ ישראל שרק בה תיתכן צרעת הבית. נפלאים דברי תורה.
מים אחרונים 2: שני המקורות המדרשיים העיקריים שהבאנו הם ויקרא רבה פרשה יז ותנחומא, בובר והרגיל, לפרשת מצורע. כדאי מאד לקרוא מדרשים אלה במקור ולעמוד, בין השאר, על ההבדלים בין מדרש תנחומא בובר והרגיל.