צא מן התיבה | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

צא מן התיבה

פרשת נח, תשפ"א

עדכון אחרון: 19/05/2023

מים ראשונים: לאחר שבפרק ז של ספר בראשית מתוארת ירידת המבול וההרס הטוטלי של העולם, בפרק ח נפסק המבול ומתחילה חזרה אטית לחיים שנמשכה מספר חודשים.1 יש כידוע מחלוקת גדולה אם החודשים שנזכרים בפרשת המבול הם על בסיס תשרי כחודש הראשון או ניסן, שהיא המחלוקת בין ר' יהושע ור' אליעזר אם העולם נברא בתשרי או בניסן. ראו דברינו היום הרת עולם בראש השנה. כיון שהוכרעה ההלכה כר' אליעזר נלך בשיטתו.2 נתרשם תחילה מעיקרי האירועים שבפרשת המבול, בדגש על חציו הראשון של פרק ח – מִשׁוֹךְ המבול ועד היציאה מהתיבה. היציאה מהתיבה עצמה היא נושאנו העיקרי הפעם.

 

פרק ז בא אל התיבה, והמבול היה מים

פסוק א: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:3

פסוק יא-יב: בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:4 …..

פסוקים יט-כד: וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:… וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה … וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:5

פרק ח צא מן התיבה, ויכלא הגשם מן השמים

פסוקים א-ג: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:6

פסוק ד: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: 7

פסוק ה: וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:8

פסוק ו: וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:9 ….

פסוק יג: וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:10

פסוק יד: וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ:11

פסוקים טו-טז: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:12  

בראשית רבה לד א-ו פרשת נח – יציאה בהיסוס13

סימן א. "וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה" (בראשית ח טו-טז). "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי" (תהלים קמב ח). "הוציאה ממסגר נפשי" זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חודש. "להודות את שמך" – לתת הודיה לשמך, "בי יכתירו צדיקים", יתכללון בי צדיקיא.14 "כי תגמול עלי" – שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה.15

סימן ב: "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהלים יא). אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת.16 ומה הוא בודק? קנקנים יפים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים, אינו נשבר, כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים. אמר ר' יוסי: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת; וכל שהוא מקיש עליה היא מִשַּׁתֶּמֶנת.17 ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת.18 כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן". רבי אליעזר אמר: לבעל הבית שהיו לו ב' פרות, אחת כוחה יפה, ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן העול, לא על אותה שכוחה יפה? כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".19 דבר אחר: "ה' צדיק יבחן", זה נח, שנאמר: "צא מן התיבה".20

סימן ג: רבי יודן בשם רבי אייבו פתח: "בפשע שפתים מוקש רע" (משלי יב יג) – ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה באת להם תקלה. "ויצא מצרה צדיק" (המשך הפסוק) – זה נח, שנאמר: "צא מן התיבה".21

סימן ד: כתיב: "אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח" (קהלת י ד) – מדבר בנח. אמר נח: כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך אין אני יוצא אלא ברשות. אמר ר' יהודה בר אלעאי: אם הייתי שם, הייתי שוברה ויוצא.22 אלא אמר נח: ברשות נכנסתי וברשות אצא. "בא אל התיבה" – ויבא נח. "צא מן התיבה" – ויצא נח.23

סימן ה: כתוב: "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז יט). "החכמה תעוז לחכם" – זה נח. "מעשרה שליטים" – מעשרה דורות מאדם ועד נח,24 ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך: "וידבר אלהים אל נח".25

סימן ו: "צא מן התיבה" – …  "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג א) – זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א), וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר: "צא מן התיבה".26 משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא,27 אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר(ו) לו: צא ממקומך.28 כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה?29 עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט).30

סימן ז: "אתה ואשתך ובניך ונשי בניך", רבי יודן ב"ר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק: נח כיון שנכנס לתיבה נאסרה לו פריה ורביה, זהו שכתוב: "ובאת אל התיבה אתה ובניך" – לעצמך, "ואשתך ונשי בניך" – לעצמן. וכיון שיצא, התיר לו. זהו שכתוב: "צא מן התיבה אתה ואשתך, ובניך ונשי בניך אתך".31

בראשית רבה לה א פרשת נח – התבזה או נהג בקדושה

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם" (בראשית ט ח-ט).32 רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: לפי שעבר על הציווי, לפיכך נתבזה. ורבי נחמיה אמר: הוסיף על הציווי ונהג בקדושה. לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור: "ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וכו' ".33

בראשית פרשת נח  – פסוקי הכניסה לתיבה והיציאה ממנה

פרק ו פסוק יח: … וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:

פרק ז פסוק ז: וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:

פרק ח פסוק טז: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:

פרק ח פסוק יח: וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ:34

בראשית רבה פרשה לו ג-ד – נתחלל נח והתבזה

"ויחל נח איש האדמה" – נתחלל ונעשה חולין. למה? "ויטע כרם" – לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה? לא יחור אחד ולא גרופית אחת? אלא "ויטע כרם"!35

"וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט כא) – שתה שלא במידה ונשתכר ונתבזה. אמר ר' חיא בן אבא: בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה.36

אגדת בראשית (בובר) פרק ז – מנח לחנניה מישאל ועזריה37

… מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן,38 אמר להם הקב"ה … אני יורד ומצילן … משהתירן צינן את הכבשן, והסיר הקב"ה את הכבשן והעלה אותה … כיון שירד המלאך, אמר להן: צאו לכם מכאן, הרי התיר הקב"ה אתכם, ועשה לכם את הנסים! … אמרו לו: אין אנו יוצאין שלא ברשותו של נבוכדנצר. שלא יאמרו ברחו אלו מן הכבשן. למה? "אני פי מלך שמור", (קהלת ח ב) – ברשותו הושלכנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין. כיון שבא נבוכדנצר וראה אותן תמה התחיל צווח, אמר להם: צאו לכם … אמרו למלאך: עכשיו אנו יוצאין.39

ממי למדו? – מנח. כשנכנס לתיבה, ברשותו של הקב"ה נכנס, שנאמר: "ויאמר ה' לנח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א). כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה … אמרו לו בניו: נצא מכאן! אמר להם: חס ושלום, ברשותו של הקב"ה נכנסנו, וברשותו אנו יוצאין. כיון ששמע הקב"ה כך, מיד: "וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה" (בראשית ח טו טז), לכך נאמר: "אני פי מלך שמור" (קהלת ח ב).40

שבת שלום

וגשמים בעיתם41 וכתיקונם42

מחלקי המים43

מים אחרונים: ראו דברינו שבועת נח בפרשה זו וכן המדרשים על "עולם בנוי וחרב ובנוי" מובאים בדברינו צדיק בדורותיו.

הערות שוליים

  1. יחידת הזמן "חודש" נזכרת בספר בראשית שלוש פעמים בלבד וכולם בפרשת המבול. אין "חודש" בכל שאר הספר.
  2. בספר שמות פרשת בא חוזרת יחידת הזמן "חודש" בציווי: "החודש הזה לכם ראש חודשים" ומשם ואילך הרבה במקרא. לשיטת ר' יהושע אין זה אלא המשך לשיטה מבריאת העולם (והחדשים בפרשתנו), אך לשיטת ר' אליעזר זה המהפך הגדול של "החודש הזה לכם" הקשור ביציאת מצרים, שישראל מונים את החדשים מניסן עפ"י לידת העם בעוד שהשנה נמנית מתשרי עפ"י לידת העולם..
  3. י' בחשוון: פסוק זה משמש כותרת לפרק כולו, אבל גם קריאת זירוז לנח עם אזהרה ברורה: "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
  4. יז בחשון – כח בכסלו: המבול ארבעים יום. מים מלמעלה ומים מלמטה.
  5. עד א' לחודש סיון – לפי חשבון שרש"י עושה בתחילת פרק ח להלן. מאה וחמישים יום + ארבעים עד שנראו שוב ראשי ההרים (להלן בפרק ח), לא כולל ארבעים היום של ירידת המבול בהם התכסה העולם במים בהדרגה. מאה ותשעים יום של מים במים, מקצה העולם ועד קצהו. האם חזר העולם לימי בראשיתו (היום הראשון והשני לבריאה עד שנראתה היבשה ביום השלישי)? לאו דווקא. שם הייתה זו דממה של טרום בריאה, דממה של חיים חבויים שמבקשים לצאת ולהנץ. ואילו כאן דממת של מוות שכובשת תחתיה עולם שלם שנכחד והנהרס.
  6. א' לחודש סיון כאמור לעיל. הפסוקים הפותחים את פרק ח חוזרים על הפסוקים החותמים את פרק ז, אבל בלשון של תקווה: "ויזכור" כנגד "וימח", "כל החיה אשר בתבה" כנגד כל החיה והבהמה אשר גוועו ונמחו, "ויסכרו מעניינות תהום רבה" כנגד "נבקעו  מעיינות תהום רבה", "ויכלא הגשם" כנגד "ויהיה הגשם", "ויחסרו המים" כנגד "ויתגברו המים", "ארבעים יום" כנגד ארבעים יום", "נראו ראשי ההרים" כנגד "ויכוסו ההרים", "ויפתח" כנגד "ויסגור", "חרבה" כנגד "חרבה", וכמובן: "בא" כנגד "צא" שהוא נושאנו. ויש עוד מקבילות רבות בין שני הפרקים שכבר עמדו על כך מדרשים, פרשנים וחוקרים רבים.
  7. בי"ז בסיון כשיטת רש"י נחה התיבה על הרי אררט (עדיין מכוסים ראשי ההרים ולא נראת שום יבשה). ניסן הוא החודש השביעי לתשרי, אבל בגלל מאה וחמישים הימים הנ"ל נדחק רש"י לבאר שהחודש השביעי הוא שביעי לחודש כסלו שבו פסק הגשם. ולפי שיטת רמב"ן מדובר אכן בי"ז בניסן – הוא המועד בו נחה התיבה על הרי אררט ושוב לא שטה במים.
  8. א' בחודש אב לפי שיטת רש"י. כאן שוב נדחק רש"י לבאר שלא מדובר בחודש העשירי על בסיס חודש תשרי (אב הוא החודש האחד עשרה), אלא עשירי לחודש חשון בו החל הגשם. ולפי שיטת רמב"ן המועד בו נתגלתה מחדש היבשה הוא א' בתמוז.
  9. י' באלול לפי רש"י, י' באב לפי רמב"ן פותח נח את צהר התיבה ורואה לראשונה את העולם בראייה ישירה. ארבעים יום נדרשו לנח לפעולה זו. כאן מתחילים הימים בהם נח משלח את העורב ואח"כ את היונה לבחון את העולם. ראו דברינו יונה ועורב.
  10. א' בתשרי – כאן מסכימים כולם שמספר החודש הוא כסדרו. נראה שאולי אין אנו שמים לב למשמעות תאריך זה בתפילתנו בראש השנה, בפרט בפסוקי הזכרונות. מי שטבע את המילים: "וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים" תוך אזכור שכולנו צאצאיו, וגם הבחירה לפתוח בפסוק: "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה וכו' ", מן הסתם הכיר את המדרש עליו מתבסס כאן רש"י.
  11. כ"ז בחשון - בחודש חשון התחיל המבול ובחודש חשון חזר הטבע לקדמותו. בחודש בו נאמר לו "בא אל התיבה", נאמר לו "צא מן התיבה". ואם תדקדק לומר שאין זו "שנה תמימה", ראו החשבון שעושה כאן רש"י שההפרש של 10 או 11 יום כאן נובע משום שנח ובניו ספרו חודשי לבנה (כל 29-30 יום, לא שראו את הלבנה או את השמש) ולפי ששנת לבנה שהיא קצרה בי"א יום מול שנת החמה, היא 'רצה קדימה' ובאמת, עפ"י שנת השמש היה התאריך י"ז בחשון, בדיוק היום בו החל המבול.
  12. אחרי עמל רב (אך בסקירה מרפרפת על פני המים), הגענו לפסוק שהוא נושאנו הפעם. גם אחרי שיבשה הארץ, גם לאחר ששלח את היונה שהביאה סימן להתחדשות הצומח, גם לאחר שכבר פתח נח את חלון התיבה ואח"כ גם את מכסה (גג?) התיבה, עדיין מהסס נח לצאת מהתיבה, עד שהקב"ה מצווה עליו לצאת. איזה מן ציווי היה זה? אנו מורגלים לראות בשורש דב"ר אמירה קשה של כח וחזקה (גמרא מכות יא ע"א) ונראה שיש לו רגלים גם כאן. המראה שנגלה לנח מן הסתם היה קשה למדי: עולם שלם חרב, עצים חשופים או עקורים, פגרי אדם ובהמה וחיה בכל מקום. כבר נלאו נח ומשפחתו מסגר של שנה בתיבה, אבל מה מחכה להם בחוץ? האם נואש נח מלהתחיל חיים חדשים עד שהקב"ה צריך לצוות עליו לצאת? או שמא היה זה דיבור רך ומנחם שלא בכדי כולל את משפחתו ובא להזכיר לנח שאחרי ככלות הכל הוא לא לבד (כאדם הראשון). יש לו משפחה ששרדה איתו וגם כל החיה והבהמה שטרח חודשים ארוכים לטפל בהם ושסבל מהם, גם הם איתו. לא הכל נכחד. כך או כך, אנחנו נבקש להתמקד בציווי זה לנח: צא מהתיבה – התחל חיים חדשים.
  13. מדרש זה הוא שעורר אותנו לדרוש בנושא היציאה מן התיבה. נביא את המדרש ברצף ובשלמות (בקטע העוסק ביציאה מהתיבה) כך שאפשר להתרשם ממגוון הדרשות שמן הסתם נאמרו בנפרד, אבל נערכו ונכרכו יחדיו בספר לדורות.
  14. יתכללו מלשון כליל תפארת שהוא כתר. הצדיקים ישתבחו בי וכשיהיו גם הם במסגר יקחו ממני דוגמא ותקווה.
  15. הציווי "צא מן התיבה" עפ"י דרשה זו הוא מענה לתחינתו של נח לצאת מהסגר הקשה של שנה תמימה בתיבה עם כל החיות והבהמות. ראו כל המדרשים על הטרחה העצומה והסבל שהיו מנת חלקו של נח ובניו בתיבה, בדברינו סיפורי התיבה בפרשה זו. היציאה מהתיבה היא גמול לנח, היא הקלה עצומה. "צא מן התיבה", בלשון רכה ומפייסת במענה לתפילת נח "הוציאה ממסגר נפשי" ואז אודה לשמך וצדיקי הדורות ממני ילמדו להכתיר את שמך על הגמול הטוב שגמלת עלי. ראו תנחומא (בובר) נח סימן יז שדוד למד מנח ואמר, תהלים לב ו: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו".מובעלי התריסין יפלפלו אם נח היה מחויב בדין ברכת הגומל אם מדין יורדי (פורשי) ימים, הולכי מדבריות, משוחררים מבית האסורים או מי שנתרפא. אולי מדין כולם. ראו דברינו ברכת הגומל ביום העצמאות.
  16. ראו דברינו כחומר ביד היוצר ביום הכיפורים, אבל כאן הדרשה הולכת בכיוון אחר. החומר הטוב והחזק שביד היוצר.
  17. משביחה. לא מצאנו שימוש דומה בשורש שמ"ן כהשבחה של חפץ דומם.
  18. "עד ש" במובן של "מיד". הוא נמנע מלהקיש על הקנקן או על הפשתן שכן הוא יודע שתכף שיקיש יישבר הקנקן ויפקע הפשתן. למשל אחר על הפשתן, ראו בראשית רבה יט א: "רב אמר: אין תלמיד חכם צריך התראה. אמר ר' יוחנן: ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן - אם מתפחמין קימעא הם אבודים. אבל כלי פשתן הארבלים, כמה הם וכמה דמיהם? תני ר' ישמעאל: לפום גמלא שחנא (לפי הגמל – המשא). בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסין לקפילין (מסעדה), אחד אומר: הבא בשר צלי ופת נקיה ויין טוב, ואחד אומר: הבא פת ותרדים. זה אוכל וניזוק וזה אוכל ואנו נזוק. הוי: על זה היא רַבָּה ועל אחר אין היא רַבָּה". המוטיב שם הוא שככל שאדם חכם ומתחכם יותר, כך הוא נענש יותר על בסיס הפסוק בקהלת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". וכל זה לשבחו של הפשתן היוצא מבית שאן שהוא דק ועדין (ויקר) יותר. ראו בראשית רבה כ יב  שלפי שיטת ר' יצחק הכותנות שעשה הקב"ה לאדם וחווה היו "כלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן", ובמדרש במדבר רבה כ כג הם הכלים בהם פיתו בנות מואב את בני ישראל בזנות בשיטים. אבל דווקא בשל כך, פשתן זה מתפחם בקלות רבה יותר וחשוף לפגעים. נשאיר לשואבי המים לשפוט במשל איזה משני הסועדים ניזוק ואיזה לא ואיזה סוג פשתן היה נח? בית-שאני או ארבלי?
  19. ובלשון פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק ח פסוק טז: "יודע הקב"ה את מי בוחן, מי שיכול לעמוד בניסיון, שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה)". הכלב שהיה מלחית
  20. רק כאן, ב"דבר האחר" מתחברת הדרשה לנח. דברינו נח איש צדיק ... מה המבחן כאן?
  21. על ההבדלים בין נח לדורו אין צורך להכביר מילים, גם אם נלך בשיטה המחמירה שנח היה רק צדיק "בדורותיו" ולא בדורות אחרים. ראו דברינו צדיק בדורותיו בפרשה זו. "פשע השפתים" של דור המבול היה שחטאו בפיהם ואמרו את הפסוק באיוב כא יד טו: "ויאמרו לאל סור ממנו וגו' מה שדי כי נעבדנו". ראו על כך במדרשים רבים ובהם גמרא סנהדרין קח ע"א: "והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, אמרו: כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים - יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי - ובה אני דן אותם, שנאמר: ואני הנני מביא את המבול מים". נח השכיל להיבדל מהם "ויצא מצרה צדיק". אבל כעת כשהוא מתבונן בעולם ההרוס, האם הוא שמח ומתרונן על שיצא צדיק? האם בכך שמילט את נפשו ומשפחתו המצומצמת יצא מהצרה?
  22. הוא ר' יהודה ברבי אילעאי שגם היה מוכן לחנוק את שלמה המלך ואמר על משפט שלמה: "אילו הייתי שם, פוקרין הייתי תולה על צווארו", בדברינו משפט שלמה בפרשת מקץ. ראו מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן יד שכבר משנראו ראשי ההרים בא' באב (או א' בתמוז, ראו הערה 8 לעיל) היה מצופה מנח שיחתור לצאת מהתיבה: "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים (בראשית ח ה), ולא יצא משם אלא המתין לו בתיבה, כדי ליתן לו רשות. א"ל הקב"ה: רשות אתה מבקש? צא מן התיבה".
  23. ההשוואה בין כניסת (ביאת) נח לתיבה ובין היציאה ממנה מתבקשת מלשון המקרא עצמו ומצטרפת למקבילות שמנינו בהערה 6 לעיל בין פרק ז המתאר את המבול ובין פרק ח שלאחריו. לכאורה, עניין של מתן כבוד והצטנעות של נח כאן. אך ראו המדרשים שנח היה "מחוסר אמנה" ולא נכנס עד שלא הגיעו המים לקרסוליו (בראשית רבה לב ו, מדרש אגדה (בובר), רש"י בראשית ז ז), עד שפירוש רד"ק על הפסוק תמה על קביעה זו שהרי המקרא מעיד על  נח "איש צדיק תמים היה". בא ר' עובדיה מברטנורא על הפסוק ומציע פירוש הפוך לגמרי: "שהיה (נח) חושב כיון שה' הוא ניחם על הרעה אולי יתעשת ולא יאבדו" (ציטוט ברור מספר יונה). לפי זה, "בוא אל התיבה" הוא ציווי למי שמסרב להיכנס בתקווה עד הרגע האחרון שהקבה ינחם על הרעה ויימנע המבול. אם כך, מהו "צא מן התיבה"? גם כן סירוב דומה? על כך בהמשך הדברים.
  24. ראו מניית דורות אלה וכן הדורות מנח לאברהם במסכת אבות פרק ה משנה ב "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו ... עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו ... עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם". שם לשבחו של אברהם ובהתעלמות מנח. אך כאן בשבח לנח.
  25. אין זה הדבור הראשון של הקב"ה לנח. כבר קדמו פעמיים "ויאמר". "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" בהודעה הראשונה על הכוונה להביא מבול, ובהודעה לכניסה לתיבה שהזכרנו זה עתה: "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה". אבל המדרש מעדיף את "וידבר" שלאחר המבול, של היציאה מן התיבה ולא את שני "ויאמר" שהם לפני המבול. הדיבור לפני המבול גם אם רך ובלשון "ויאמר", אינו נחשב בעיני המדרש כמו הדיבור אחרי המבול גם אם בלשון קשה, שמתחיל חיים חדשים.
  26. מוטיב זה שהכל עניין של מועד וזמן חוזר כצפוי בקהלת רבה פרשה ג על הפסוק: "לכל זמן ועת לכל חפץ": "זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ... וזמן היה לו שיצא משם ... זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה ... וזמן היה לו לצאת ... זמן היה לאברהם שינתן לו המילה ... וזמן היה לבניו להימול ... זמן היה שתינתן התורה לישראל וכו' ". מה שנשמע כתבונה וסדר שיש בעולם ובה בעת גם כגזירת גורל דטרמיניזם. אבל המשל בפיסקה הבאה נראה שסובר אחרת.
  27. חזר הפרנס הראשון.
  28. הפרנס או הסופר (מורה) יצאו למקום אחר (שנת שבתון? ניסו מזלם במקום אחר?) והושיבו להם ממלא מקום. כשחזרו, אמרו לממלא המקום שיעזוב את מקומו ויחזיר להם את התפקיד. והנמשל, שהקב"ה במבול כביכול עזב את העולם "ומסר את המפתחות" לנח (במיני עולם של התיבה) ועכשיו הוא מבקש לחזור לעולמו, "לקבל את המפתחות חזרה" ולהחזיר את נח לתפקידו הקודם (ולהוציא אותו ממיני עולם התיבה). ראו אגב משל דומה על הסוס שהחליף את השור בנושא חזרת עם ישראל לתפקד כ"עבד ה' " בימות המשיח לאחר שהגויים החליפו אותו - תשובת רבי יחנן לריש לקיש בסוגיה של "ייתי ולא איחמיניה" בגמרא סנהדרין צח ע"ב.
  29. שנים עשר חודש בתיבה לא קיימו נח ומשפחתו קשרי אישות ולא עסקו בפריה ורבייה, נושא שנידרש לו עוד להלן. נח לא ממהר לחזור לחיים כבעבר לא "לעבדה ולשומרה", לא "מלאו את הארץ וכבשוה" ולא ל"פרו ורבו", והוא מציב תנאים לפני הקב"ה.
  30. מדרש זה מציג בצורה אמיצה את תגובת נח למבול: לא עוד! לא מתחילים את ישוב העולם מחדש, אם אין הבטחה מהגבורה שלא יהיה עוד הרס טוטאלי. נח לא מוכן לחזור לתפקידו, כולל מצוות פרו ורבו, עד שיקבל הבטחה בשבועה של הקב"ה שלא יהיה עוד מבול ושפרייתו ורבייתו מחדש לא תהיה למאירה ולחורבן נוסף. שבועה זו שהשביע נח את הקב"ה (הסופר או הפרנס המחליף את הסופר/פרנס שמבקש לחזור לתפקידו!!) היא הסיבה לבחירה בפרק נד בישעיהו להפטרת השבת ובה הפסוק: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ וכו' ". שבועה זו היא הבסיס לעמידת אברהם מול סדום בטענה: "חלילה לך מעשות כדבר הזה" ודברי המדרש: "מה אתה מערים על השבועה ... מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא?" ראו דברינו חלילה לך מעשות כדבר הזה בפרשת וירא וכמו כן דברינו שבועת נח – קץ העונש הטוטאלי? בפרשת זו.
  31. בהיפוך מהחיות שנכנסו זוגות זוגות, נח ומשפחתו נכנסו זכרים לחוד ונקבות לחוד, אבל יצאו בזוגות כתא משפחתי. (פרקי דרבי אליעזר מקפיד לומר שגם החיות נכנסו נפרדים). ראו הרחבת מדרש זה בתנחומא (בובר) פרשת נח סימן יז: "כל הימים שהיה נח בתיבה, היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה. אמר להם הקב"ה: אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם ואתה בונה? אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה, שנאמר: לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט). וכיון שיבשה הארץ אמר לו הקב"ה: צא מן התבה אתה ואשתך (בראשית ח טז), והתיר להם פריה ורביה. ואף לבהמה ולחיה ולעוף התיר". על כך עמד נח ודרש הקב"ה יישבע שלא יביא עוד מבול על הארץ. ורק חם, העורב והכלב עברו על איסור זה בתיבה (סנהדרין לח ע"ב). החזרה לחיי אישות ופריה ורביה מסמלים את החזרה לחיים בדומה לציווי בתורה ביום החמישי והשישי לבריאה: "פרו ורבו". שים לב להקבלה בין הברכה לאדם הראשון, בראשית א כח: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" ובין הברכה לנח, בראשית ט א-ב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ". האם התחדשות זו צלחה?
  32. מאמר הקב"ה הוא הברית המחודשת על בני האדם שסימנה הוא הקשת בענן וההבטחה שלא עוד מבול על הארץ. אבל בהמשך הפרק מסופר גם על שכרותו של נח והתבזותו. והמעשה הקשה שעשה חם בנו. המשך זה לא מעלם מהדרשנים שלהלן.
  33. האם ציית נח אישית לציווי לחדש פריה ורביה, חיי אישות והעמדת צאצאים נוספים? עפ"י שתי השיטות, ר' יהודה ור' נחמיה, התשובה היא: לא. שיטת ר' יהודה היא ברורה, נח מסרב לקיים את הציווי לשוב ולפרות ולרבות ולחדש את העולם, ברמז ברור שקיים משכב זכר, ולפיכך התבזה. שיטת ר' נחמיה דרושה הסבר. מה קדושה יש כאן? האם הפך נח לנזיר? האם ניסה לפרוש לחיי פרישות ושכרותו מעידה על כישלון "קדושה" זו? ראו דברינו נזיר קדוש או חוטא? בפרשת נשא. על אף המחלוקת ביניהם, נראה שהמשותף לשיטת ר' נחמיה ור' יהודה היא ששוב לא עמד לנח כוחו לבנות עולם חדש והשאיר זאת לדורות הבאים. הפרנס רוצה לחזור להנהיג את העולם? בבקשה, אבל לא על ידי. עשרה דורות יעברו עד שתקום דמותו של אברהם "הגדול בענקים" כמחדש אמונה וחיים תקינים. ראו שוב מסכת אבות פרק ה משנה ב: "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו ... עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו ... עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם".
  34. נחזור ונאושש דברים שכבר כתבנו לעיל, ונדקדק בפסוקי הפרשה. הקב"ה מורה לנח להיכנס לתיבה גברים כקבוצה ונשים כקבוצה, מה שנח אמנם מבצע וחז"ל מדקדקים שהיה זה סימן שבתיבה אין פריה ורביה. בציווי לצאת מהתיבה משתנה התמונה. נח מצווה לצאת בקבוצות משפחתיות: הוא ואשתו, ובניו ונשותיהם – מה שהמדרש מדקדק כסימן לחידוש החיים בעולם, כולל פריה ורביה כפי שאדם הראשון צווה (בראשית א כח): וכפי שהקב"ה מברך את נח ובניו: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט א). אך אך נח יוצא? בהפרדה, כפי שנכנס: "וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ"! נח 'מסרב פקודה'. כך נבין טוב יותר את המדרשים לעיל ואת דברי ר' נחמיה ור' יהודה במדרש הקודם. ותודה לשלום קולין שהפנה תשומת לבנו למרובע פסוקים אלה.
  35. ראו בראשית רבה לא יד שנח לקח איתו לתיבה גם : "זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים" על מנת לחזור ולנטוע לאחר המבול. המדרש מגנה אותו שמכולם, החל לנטוע גפן בשביל היין ולא סתם, אלא כרם שלם. ראו מדרש תנחומא יג בפרשתנו כיצד מזדווג לנח השטן ונעשה איתו שותף בכרם מלמד אותו איך לנטוע כרם שייתן יין חזק ביותר. ראו דברינו איש האדמה בפרשה זו. אם לא להקים צאצאים, אז לפחות לנטוע כרם ולחדש צמחיה בעולם, ונראה שר' יהודה ור' נחמיה יחלקו גם כאן אם הייתה זו נטיעה לכתחילה של 'התבזות' וכהמשך לסירוב נח לקיים פריה ורביה (ר' יהודה), או שהייתה זו נטיעה לכתחילה של קדושה, של נזיר שפרש מחיי אישות אך לא מחיי המעשה, אך סופה שהתדרדרה.
  36. הכל "בו ביום" בדומה למדרשים על אדם הראשון שביום שישי בו נברא גם חטא, נידון ונחתם דינו (סנהדרין לח ע"ב, ויקרא רבה כט א ועוד). "נח איש צדיק תמים" הפך ל"נח איש האדמה" לאחר המבול. "איש האדמה" איננו בהכרח ביטוי שלילי ולעתים דווקא בא לציין את חיי הפשטות וההיצמדות לקרקע. אבל לא כן בנח. מדרשים רבים מתעכבים על ההתדרדרות של נח לאחר המבול, כולל שבגין שכרותו איבד את כוחו להעמיד צאצאים נוספים ולקיים אישית את הציווי "פרו ורבו".
  37. לסיום הדף, נחזור למוטיב המרכזי לעיל שנח מתעקש לצאת רק אחרי קבלת רשות ובכלל לא ממהר כל כך לצאת וצריך על כך ציווי מיוחד. מסתבר שיש למוטיב זה אזכורים גם במקרים אחרים. הרחבה (מקור?) של מדרש זה נמצא במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן טו למבקשים להרחיב.
  38. את כבלי חנניה, מישאל ועזריה שהושלכו אל כבשן האש כשהם קשורים, ראו ספר דניאל פרק ג.
  39. במקבילה במדרש תנחומא (בובר) הדגש הוא להישמע למלכות כל עוד אתם בגולה: "אמר להם רוח הקדש: משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזרות אל תמרדו עליה, בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור", אבל אפשר שאין כאן רק כבוד או "מוראה של מלכות" (פרקי אבות ג ב), אלא אדרבא. אמירה לנבוכדנצר: הפה שאסר הוא כעת הפה שיתיר. אתה שהשלכת אותנו לכבשן האש, אתה הוא שתודיע לעין כל שאנחנו משוחררים. ואכן, נבוכדנצר צווח עליהם כמבקש לקצר את כל התהליך הזה שפוגע בכבודו וסמכותו. ומה כל זה שייך לפרשה שלנו?
  40. מנח למדו חנניה מישאל ועזריה לדרוש את "הרשות" לצאת מאותה הַרָשׁוּת שהכניסה אותם (לתיבה, לכבשן האש). ראו קהלת רבה פרשה י שגם בני ישראל כשירדו לירדן בכניסה לארץ שלא עלו מהירדן אלא ברשות: "כשם שעברו ישראל את הירדן ברשות כך לא עלו אלא ברשות". אבל אפשר שיותר ממה שבא המקרה של נח חנניה מישאל ועזריה ללמוד מהמקרה של נח, הוא בא ללמד עליו. מנבוכדנצר נלמד כביכול על הקב"ה. כשם שאצל נבוכדנצר לא הייתה הבקשה ל"רשות" רק עניין של כבוד למלכות, אלא גם אמירה בוטה: אתה שאסרת (סגרת, כלאת), אתה הוא גם שתתיר ותשחרר, כך גם אצל נח כפי שראינו כבר לעיל. אלא שנח הולך עוד צעד. אם חנניה מישאל ועזריה משוחררים מכבשן האש וחוזרים אל החיים שמקודם, לנח אין לאן לחזור! נח צריך לבנות עולם חדש ולהתחיל מבראשית. אולי אפילו גרוע מבראשית שם ההתחלה היא ביפי הבריאה ובגן עדן מקדם ואילו כאן בעולם הרוס וחרב. לפיכך נזקק נח גם להשביע את הקב"ה: לא עוד מבול! לא נראה שכך גם עשו חנניה מישאל ועזריה כלפי נבוכדנצר.
  41. בלילות שבת ורביעי וימים טובים, ראו דברינו גשמים בעיתם ושדים בזמנם בפרשת בחוקותי.
  42. ראו הסיפור על חוני המעגל מסכת תענית פרק ג משנה ח: "התחילו גשמים מנטפין, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקונן". ראו דברינו על חוני המעגל בשמיני עצרת בו מתחילים לומר "מוריד הגשם".
  43. פרשת נח לעולם תחול בסמיכות (לפני) ז' בחשון יום שאילת גשמים "טל ומטר". האשכנזים רק מחליפים בשמונה עשרה את "ותן ברכה" ב"ותן טל ומטר לברכה". אבל לספרדים, ברכת שנים רעננה ושונה מברכתה בקיץ: "... וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָר רַע. וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה ואַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה". אמן כן יהיה רצון.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה