מים ראשונים: זכינו כבר לדון ארבע פעמים בעשרת הדברות בכללותן, בדברינו עשרת הדברות חמש כנגד חמש, עשרת הדברות בסידור וכן למה לא התחילה התורה בעשרת הדברות. ראו גם דברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים. כמו כן זכינו כבר לדון באופן פרטני בדיבר השני לא יהיה לך אלהים אחרים, בדיבר השלישי לא תשא, בדיבר השישי לא תרצח, בדיבר השמיני לא תגנוב ובדיבר העשירי לא תחמוד. והפעם נדרוש בדיבר הראשון אנכי ה' אלהיך, שמכונה בלשון המדרש: פתח באנכי. ובעזרת הנותן ליעף כוח והחונן לאדם דעת, נזכה להשלים עשרת הדברות כולם אחד לאחד.1
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: (שמות כ ב-ג).2
שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: (תהלים נ ז).3
וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי: (הושע יג ד).4
שיר השירים רבה פרשה ה – הפיצוי לאות אל"ף
ר' אלעזר בר אבונה בשם רבי אחא: לעשרים וששה דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה: רבש"ע, נתתני בראש האותיות ולא בראת בי העולם אלא בבי"ת, שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". אמר לו הקב"ה: עולמי ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה, שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג). למחר אני נגלה ונותן התורה לישראל ואני נותנך בראשון של דברות, ובך אפתח תחילה, שנאמר: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב). בר חוטא אמר: למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאלף דור, שנאמר: "דבר צוה לאלף דור" (תהלים קה ח, גם דברי הימים א טז טו).5
שמות רבה כט ד פרשת יתרו – ייחוד האלוהות על ישראל
"אנכי ה' אלהיך" – ר' אחא בר' חנינא פתח בו: "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי" (תהלים נ ז). א"ר שמעון בן יוחאי: אמר להם הקב"ה לישראל: אלוה אני על כל באי עולם, אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם. איני נקרא אלהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל.6
א"ר לוי: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה: שיראו כבודו וישמעו קולו. והיו רואים את כבודו ושומעים את קולו, שנאמר: "ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו" (דברים ה א), וכתיב: "ואת קולו שמענו מתוך האש" (שם).7 ולא היה בהם כח לעמוד, שכיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם על שדבר עמהם, שנאמר: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה ו). אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה: יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו?! כל העולם כולו שמחים ובניך מתים?! מיד חזרה נשמתן, שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט ח). א"ר לוי: וכי לא היה גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולין לעמוד?! אלא צפה הקב"ה שהם עתידים לעשות עבודה זרה; שלא יהו אומרים: אילו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו, לא היינו עושים עבודה זרה! לכך: "נאמר שמעה עמי ואדברה".8
שמות רבה מג ה פרשת כי תשא – מלשון יחיד אלוהיך ללשון רבים אלוהיכם
אמר ר' יהושע בן לוי בשם רשב"י: פתח של תשובה פתח לו הקב"ה למשה בסיני: "אנכי ה' אלהיך". למה? בשעה שעשו ישראל העגל היה משה מפייס את האלהים ולא היה שומע לו. אמר לו: אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדיבור? אמר משה: ריבון העולם, כך אמרת בסיני "אנכי ה' אלהיך", ולא אמרת "אלהיכם"; לא לי אמרת? שמא להם אמרת? ואני בטלתי את הדבור? אתמהא! הוי: "ויחל משה את פני ה' אלהיו".9 אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים: "אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט ד), וכן בכל המצות אומר: "אני ה' אלהיכם" ולא אמר עוד: "אני ה' אלהיך".10
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב בחדש השלישי – זהירות משיתוף השם
"ה' בם",11 אמר ריש לקיש: טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב"ה משותף עם שמו של מלאך: מיכאל, גבריאל, רפאל – י"י בם – אדני כתב,12 אדונותי בהם.13 ולא תאמר שאדונתו על מלאכי השרת בלבד, אלא אפילו בשעה שבא ליתן תורתו, בלשון הזה נתנה לישראל ובו בלשון פתח: "אנכי י"י אלהיך".14
תנחומא בובר פרשת יתרו סימן טז – בלשון מצרית שהעם מכיר15
אמר ר' נחמיה: מהו "אנכי"? – לשון מצרי הוא. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנישבה בנו ועשה ימים הרבה עם השבאים ולמד שיחתן של אותן השבאים. כשעשה נקמה באויביו והביאו ובא להשיח עמו בלשונו, ולא היה יודע. מה עשה? התחיל לספר עמו בלשון הָשַׁבָּאִים. כך עשה הקב"ה עם ישראל. כל אותן השנים שהיו ישראל במצרים, למדו שיחתן של מצרים. כשגאלן הקב"ה בא ליתן להם את התורה, לא היו יודעים לשמוע. אמר הקב"ה: הריני מְשִׂיחַ עמהם בלשון מצרי – "אנוך".16 אדם שהוא מבקש לומר לחבירו במצרים "אני", הוא אומר "אנוך". כך פתח הקב"ה בלשונם ואמר "אנכי".17
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא י' הדברות קמייתא – אנכי אנכי לעתיד לבוא
תני רבי שמעון בן יוחי: אין אנכי אלא לשון ניחומים. היך כדאת אמרת: "אנכי ה' אלהיך", "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה נא יב) … רבי אבי בשם רבי יוחנן: למלך שנשא מטרונת וכתב לה כתובה מרובה, כך וכך תסבריות אני נותן לך כך וכך ספינות בים אני נותן לך כך וכך עיירות ביבשה אני נותן לך. הניחָהּ והלך לו למדינת הים. והיו חברותיה מונות לה ואומרות לה: סיבי ליך בעל, עד דאת עלייה עד דחייליך עליך.18 והיתה נכנסת לתוך חופתה ופותחת כתובה וקורא בה, ומוציאה אותה כתובה מרובה ומתנחמת. לימים בא המלך ממדינת הים, אמר לה: בתי, היאך המתנת לי כל השנים הללו. אמרה לפניו: אדוני המלך, אילולי כתובתי מרובה שכתבת לי כבר היו חברותי מאבדות אותי ממך. כך האומות העולם מונין לישראל ואומרים להם: עד מתי אתם מתים על אלהיכם ונהרגים עליו ונותנים נפשיכם עליו? כמה פורעניות הוא מביא עליכם, כמה בוזזים מכם, כמה מלכיות הוא מביא עליכם! שובו לכם אצלינו ואנו עושים אתכם דוכסים ואיפרכים ואסטרטלים. וישראל נכנסים לתוך בתי כנסיות ולתוך בתי מדרשות ופותחים ספר תורה וקורין בו: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם וגו' " (ויקרא כו ט), "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" (שם שם יא) ומתנחמים.19 למחר כשיבא הקץ, הקב"ה אומר לישראל: בניי, תמיה אני האיך המתנתם לי כל השנים הללו? וישראל אומרים לפניו: אילולי תורתך שכתבת לנו, כבר היו אומות העולם מאבדים אותנו ממך. הדא היא דכתיב: "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו" (איכה ג כא). וכן דוד אמר: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט צב). רבי אבין בשם ריש לקיש: למלך שכעס על מטרונת וטרדה מתוך פלטין שלו. לימים בקש להחזירה, אמרה: יכפול לי כתובתי ואני חוזרת אצלו. כך אמר הקב"ה: בניי, בסיני אמרתי לכם אנכי פעם אחת, אבל בירושלים עתיד אני לומר לכם שני פעמים: "אנכי אנכי הוא מנחמכם". רבי מנחמן בשם רבי אבון אומר: הנהימה שניהמתם לפני בהר סיני ואמרתם: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז) – אנכי אנכי הוא מנחמכם.20
דברים רבה ב לא פרשת ואתחנן – הקשר עם קריאת שמע
ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע? אמר רבי פנחס בר חמא: ממתן תורה זכו ישראל לקרות שמע. כיצד? את מוצא לא פתח הקב"ה בסיני תחילה, אלא בדבר זה. אמר להם: שמע ישראל אנכי ה' אלהיך, נענו כולן ואמרו: ה' אלהינו ה' אחד.21
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: נושא מרכזי שלא הספקנו לדון בו הוא מצוות האמונה הנגזרת מ"אנכי ה' אלהיך" ונמנית עפ"י הרמב"ם כאחת מתרי"ג המצוות (עפ"י הגמרא בסוף מכות22). ושלא כשיטת מוני מצוות אחרים, כגון בעל הלכות גדולות, שלא החשיבוה במניין המצוות מהטעם של קבלת עול מלכות שמים תחילה ואח"כ "קבלו גזרותיי", כפי שראינו זה עתה. ורמב"ן, בהשגותיו לספר המצוות מצוות לא תעשה ה, דווקא תומך ברמב"ם. ובע"ה נקדיש דף מיוחד לנושא זה.