פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף מיוחד על "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" בפרשת וישב, אך הנושא רחב ויש לדון בו הרבה. "פשוטו של מקרא" אינו עניין כה פשוט. ואם נחזור על מקורות שכבר הזכרנו בדף בפרשת וישב, הרי: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (מגילה ג ע"א), ו"דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה ג ה) ו"טובים השניים מן האחד" (קהלת ד ט).

וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־בּוֹ וְכָל־הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל־גְּבֻלוֹ סָבִיב: לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי־חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר־עִירוֹ: (בראשית כג יז-יח).¹

רש"י בראשית פרק כג פסוק יז – מתקומה למקנה

"ויקם שדה עפרון" – תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא: ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו'.²

וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: (בראשית כג יט-כ).³

רשב"ם בראשית כג יח-כ – הנכד מסייע לסבא רש"י

"לאברהם למקנה" – קם לאחר נתינת הכסף כדכתיב: ונתן הכסף וקם לו.⁴ אבל לאחוזת קבר מאת בני חת לא קם. והוחזק לאברהם עד שקבר שרה אשתו, אז: "ויקם השדה והמערה … לאחוזת קבר מאת בני חת".⁵

מסכת שבת דף סג עמוד א – אחרי שרב כהנא למד את כל התלמוד

… ואמרי לה אביי לרב יוסף: מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר תכשיטין הן לו? דכתיב: "חֲגוֹר־חַרְבְּךָ עַל־יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ" (תהלים מה ד).⁶ אמר ליה רב כהנא למר בריה דרב הונא: האי בדברי תורה כתיב! – אמר ליה: אין מקרא יוצא מידי פשוטו.⁷ אמר רב כהנא: כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא.⁸ מאי קא משמע לן – דליגמר איניש, והדר ליסבר.⁹

מים ביניים הבאים בסעודה: אנו רגילים לעמת את המדרש עם הפשט, כפי שראינו בפרשני המקרא בהם פתחנו, אבל בגמרא שבת ובסיפור על רב כהנא. אין לכך זכר. העימות הוא בין לימוד ושינון המשנה והתלמוד ללימוד פשט המקרא, ואין התייחסות כלל ל'צלע השלישית' היא המדרש. אפשר להניח שבלימודו של רב כהנא את המשנה והתלמוד שולבו גם המדרשים (חלק נכבד מעולם המדרש משוקע בתלמודים) אשר אמנם נשענים על פסוקי המקרא אבל לא מתעמקים בהם. האם כעת כאשר רב כהנא, וכל האוחזים בשיטה: "ליגמר איניש והדר ליסבר", יתפנו לעסוק גם בעמקות המדרשים? האם "ליסבר" כולל רק את עולם ההלכה או שמא גם את עולם ההגות והאגדה?

מסכת יבמות דף כד עמוד א – גזירה שווה מוציאה מפשוטו של מקרא

אמר רבא: אף על גב דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גזרה שוה אפיקתיה מפשטיה לגמרי.¹⁰

מסכת קידושין דף פ עמוד ב – פשטיה דקרא

א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל: רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר: "כי יסיתך אחיך בן אמך" (דברים יג ז) – וכי בן אֵם מסית, בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה. פשטיה דקרא במאי כתיב? אמר אביי: לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה – אימא צייתי ליה, קא משמע לן.¹¹

מסכת ערכין דף ח עמוד ב – בנגעי בתים

משנה: אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יתר על שלשה שבועות. גמרא: פחות משבוע – נגעי אדם, ולא יתר על שלשה שבועות – נגעי בתים. אמר רב פפא: "צדקתך כהררי אל" – אלו נגעי אדם, "משפטיך תהום רבה" – אלו נגעי בתים.¹² פשטיה דקרא במאי כתיב? אמר רב יהודה: אלמלא צדקתך כהררי אל, מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה; רבה אמר: צדקתך כהררי אל, מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמיפלגי? בדר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא, דאיתמר: רבי אלעזר אמר: כובש, רבי יוסי בר' חנינא אמר: נושא; רבה כרבי אלעזר, ורב יהודה כרבי יוסי ברבי חנינא.¹³

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מס' דנזיקין פרשה יז – באותיותיה ניתנה תורה

יש אומרים באותיותיה ניתנה תורה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל ואנו מצווין על עבודה זרה נהא בולשין בבורות שיחין ומערות? תלמוד לומר: "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (דברים יב ב), על הגלויים ולא על הסתרים.¹⁴

מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב – דברה תורה כלשון בני אדם

הרי הוא אומר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו לא). הִכָּרֵת תִּכָּרֵת – בעולם הזה, עֲוֹנָה בָהּ -לאימת (למתי)? לאו לעולם הבא?¹⁵ אמר ליה רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו מהכרת תכרת! – אינהו הוו אמרי ליה: דברה תורה כלשון בני אדם.¹⁶

רש"י בראשית פרק א פסוק כז – בבריאת האדם

זכר ונקבה ברא אותם – ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חִלְקוֹ. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר.¹⁷

רש"י בראשית פרק ג פסוק ח – בחטא עץ הדעת טוב ורע

"וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום" – יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ז) ובשאר מדרשות.¹⁸ ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו. ומשמעו, שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן.¹⁹

רש"י בראשית פרק לג פסוק כ – המזבח שבנה יעקב

"ויקרא לו אל אלהי ישראל" – לא שהמזבח קרוי אלוהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס. להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם. כלומר, מי שהוא אל, הוא הקב"ה, הוא לאלהים לי ששמי ישראל. וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.²⁰

רש"י בראשית פרק לז פסוק ב – תולדות יעקב – יוסף

"אלה תולדות יעקב" – אלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב. סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים – זהו אחר פשוטו של מקרא להיות דבר דבור על אופניו. ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בבראשית רבה (פד ו). ועוד נדרש בו, וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.²¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית א כז – חזרה לבריאת האדם

"ויברא אלהים את האדם בצלמו … בצלם אלהים ברא אותו … זכר ונקבה ברא אותם". אמרו רבותינו ז"ל, כי כשנברא אדם הראשון בשני פרצופין נברא, שנאמר: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט ה). לפיכך הוצרך לומר אעשה לו עזר כנגדו, מכלל דעד השתא לא היה כנגדו. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, כי זה שאמר זכר ונקבה מוקדם ומאוחר הוא, על הפרשה שנאמרה למטה בלא טוב היות האדם לבדו, כי עשה אדם וחוה אחרי כן. והנה קיצר הענין ואמר זכר ונקבה, כי רצה לחתום במעשה ששת הימים, ואחר כך פירש מעשה חוה, בשעה שהביא כל החיה וכל הבהמה אל האדם כי אמר: "ולאדם לא מצא עזר כנגדו".²²

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית מא ב – אחר הפשט, טעמו של המדרש

"והנה מן היאור עולות שבע פרות". החלום הזה מתרגמו מענין קריאתו: פרות. על לשון פרי האדמה: יפות מראה. מלמד שהָנָאֶה משביע, וכן הוא אומר: "טוב מראה עינים מהלך נפש" (קהלת ו ט).²³

"ובריאות בשר" – שמנות, וכן הוא אומר: "ועגלון איש בריא מאד" (שופטים ג יז): "ותרעינה באחו" – לשון ריעות, באחו לשון אחוה, אף על פי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שהיו רועות באחו, כמו: "ישגא אחו בלי מים" (איוב ח יא). אעפ"כ מדרש לכל דבר, מה לשון ריעות ואחוה? שכל זמן ששובע בעולם בני אדם נעשים ריעים ואחים זה לזה ומוסיפין אחוה זה לזה, שמזמינין זה לזה, ואוכלין ושותין ושמחין, וכן הוא אומר: "תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה" (זכריה ג י), ואומר: "ישאו הרים שלום לעם" (תהלים עב ג), בזמן שישאו הרים, שלום לעם.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: זכות הראשונים על הביטוי "פשוטו של מקרא" או "פשטיה דקרא" היא של חז"ל, כפי שראינו בגמרות לעיל, בפרט הגמרא במסכת שבת דף סג שהיא מקור חשוב ובניין יסוד בנושא זה. אך רש"י הוא ללא ספק הפרשן שהביא ביטוי זה לשימוש מרבי, הן בכמות (כארבעים פעמים בפירושו לתנ"ך) והן במהות, באופן העמדת הביטוי כמשלים למדרש או מנוגד לו. ואגב למדנו יסוד אחר מרכזי בפירושו של רש"י – אילו מדרשים הוא בוחר להביא לצד הפשט, מדרשים "המיישבים את המקרא דבר דבור על אופניו". אחרי רש"י ובעקבותיו, באים רשב"ם ורמב"ן אשר מצטטים את הכלל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" מספר רב של פעמים, חלקם תוך וויכוח עם רש"י. מספירה פשוטה של השימוש בביטוי זה ונגזריו, בעזרת פרויקט השו"ת, עולה בבירור מיעוט השימוש בו בספרות חז"ל (ראו הערה 16 לגבי הירושלמי) והפרץ הגדול שבא עם עלייתם של פרשני המקרא וליקוטי המדרשים. ולא נגענו אלא בקוצו של יו"ד של נושא נכבד זה והרוצה להרחיב ולעיין עוד ולאכול את יערת הדבש כולה, יעיין בספרה של שרה קמין ז"ל, רש"י – פשוטו של מקרא ומדרשו של מקרא, הוצאת מאגנס, תשס"ז, האוניברסיטה העברית ירושלים.