פרשת מינוי הדיינים | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

פרשת מינוי הדיינים

פרשת יתרו, תשע"ז

עדכון אחרון: 03/02/2021

מים ראשונים: אחת הפרשות המופלאות בתורה היא פרשת מינוי הדיינים הנזכרת בחצי הראשון של פרשת השבוע. התורה כוללת ציווים לא מעטים על הנהגות בתי הדין: "ודל לא תהדר בריבו", "לא תעשו עוול במשפט", "לא תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש", "שופטים ושוטרים תתן לך", "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד" ועוד ועוד. אבל את סדרי מערכת המשפט – את הצורך במבנה מסודר של שופטים שיהיו זמינים ומאורגנים כראוי "ושפטו את העם בכל עת", למדנו מיתרו כהן מדין, זה שחז"ל אמרו עליו ש"לא הניח עבודה זרה בכל העולם שלא חזר עליה ועבדה" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א). יתרו גוער במשה על האופן שהוא שופט את העם ומלמד אותו וממילא את עם ישראל, ערב מתן תורה, סדרי דין ומשפט. זכה יתרו, הוא רעואל, הוא חובב הקיני, ששבעה שמות לו, שפרשה זו על שני חלקיה: עיצוב סדרי משפט מושכלים ומוסכמים מחד גיסא והתגלות אלוהית חד-פעמית מאידך גיסא – נושאת את שמו: יתרו.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת  תּוֹרֹתָיו: (שמות יח יג-טז).1

וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת  הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: (שם יז-כ).2

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: (שם כ-כד).3

 

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה ב – פסוק אחר פסוק4

"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם" – ממחרת יום הכפורים.5

"מן הבקר עד הערב". וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן את ישראל? …  אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית; כתיב הכא: "מן הבקר עד הערב", ובמעשה בראשית כתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר". 6

"וירא חתן משה" – מה ראה? ראהו שהיה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו; אמר לו: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך".7

"ויאמר משה לחותנו" – אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל, מה ראה משה לומר: "כי יבוא אלי העם"? אמר לו: אם לאו, מה יאמר? אמר לו: יאמר: כי יבא העם לדרוש אלהים; אמר לו: כשהוא אומר: "לדרוש אלהים", יפה אמר.8

"כי יהיה להם דבר בא אלי" – בין טומאה לטהרה.9

"ושפטתי בין איש" – זה הדין שאין בו פשרה. – "בין רעהו" – זה הדין שיש בו פשרה, ששניהם נפטרין זה מזה כְּרֵעִים.10

"והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו"- חוקים אלו מדרשות, והתורות אלו ההוראות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות … והתורות אלו ההוריות.11

"ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תבול". ר' יהושע אומר: יחללו אותך וינשרו אותך;12 ר' אלעזר המודעי אומר: ינבלו אותך ויקנטרו אותך כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: "כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה" (ישעיהו לד ד) …13

"כי כבד ממך הדבר". אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לָחָה שנים שלשה נכנסין תחתיה ואין יכולין לעמוד בה, ארבעה חמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה. כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.14

"ועתה שמע בקולי איעצך" – אם תשמעני ייטב לך. "איעצך ויהי אלהים עמך" – צא והמלך בגבורה. "היה אתה לעם" – היה להם ככלי מלא דברות. – "והבאת אתה את הדברים" – דברים שאתה שומע תביא ותרצה בהם.15

"והזהרת אתהם את החוקים" – אלו מדרשות. "והתורות" – אלו ההוריות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות … והתורות אלו ההוראות.16

"והודעת להם את הדרך ילכו בה" – זה תלמוד תורה; "ואת המעשה אשר יעשון" – זה מעשה הטוב, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: והודעת להם – הודע להם בית חייהם; את הדרך – זה בקור חולים; ילכו – זו קבורת מתים; בה – זו גמילות חסדים; ואת המעשה – זו שורת הדין; אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין.17

"ואתה תחזה מכל העם" … אנשי חיל – אלו עשירים בעלי ממון. יראי אלהים – אלו שהם יריאים מן המקום בדין. אנשי אמת – אלו בעלי אבטחה.18 שונאי בצע – אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי ר' יהושע … 19

"ושפטו את העם בכל עת" – ר' יהושע אומר: בני אדם שהם בטילים ממלאכתם יהיו דנין את העם בכל עת.20 ר' אלעזר המודעי אומר: בני אדם שהם בטלים ממלאכתם ועוסקים בתורה, יהיו דנים את העם בכל עת.21

"וישמע משה לקול חותנו" – ודאי, "ויעש כל אשר אמר" – כל אשר אמר לו חותנו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר: "וישמע משה לקול חותנו" – ודאי, "ויעש כל אשר אמר" לו אלהים.22

"וישלח משה את חותנו" – ר' יהושע אומר, שלחו בכבודו של עולם.23; ר' אלעזר המודעי אומר: נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר: "אל נא תעזוב אותנו" (במדבר י לא). אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו.24

רמב"ן שמות פרק יח פסוק כב – זמינות מערכת המשפט

וטעם ושפטו את העם בכל עת – כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן. כי אליך לא יוכל להתקרב בכל עת, מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדה הגדולה אשר לך. ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם, מפני שלא יזדמן להם להגידו לך ולא ירצו לעזוב מלאכתם ועסקיהם עד בוא העת הפנאי שיוכלו לגשת אליך. וזה טעם איש על מקומו יבוא בשלום, כי עתה מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת לא ינוחו בשלום, כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה.25

שמות רבה כז ו פרשת יתרו – יתרו בוחר את צד ישראל

"וישמע יתרו". זהו שכתוב: "לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת" (משלי יט כה) – עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה. כשראה יתרו שאִבֵּד הקב"ה את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא, תהה ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה: "כי מחה אמחה את זכר עמלק" ואח"כ: "וישמע יתרו" – אמר יתרו: אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל …26 "לץ תכה" – זה עמלק, "ופתי יערים" – זה יתרו, "והוכח לנבון" – זה משה, שהוכיחו יתרו. כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום, אמר לו: "מדוע אתה יושב לבדך … נבול תבול". אמר לו:27 מדעתי לא תעשה כן, אלא הימלך בהקב"ה שנאמר: "ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך" (שמות יח יט). מה כתיב אחריו? "וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר".28

פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב בחודש השלישי – מינוי הדיינים בא לפני מתן תורה

מה כתיב למעלה מן העניין?29 פרשת יתרו,30 מה שהוא מלמד את משה, שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' " (שמות יח כא), ואחר כך: "בחודש השלישי". אמר שלמה: "לב יודע מרת נפשו" (משלי יד י), לפיכך, "ובשמחתו לא יתערב זר" (שם). אמר הקב"ה: ישראל היו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים ויתרו יושב בתוך ביתו השקט ובטח, ובא לראות בשמחת התורה עם בניי? לפיכך, "וישלח משה את חותנו" (שמות יח כז), ואחר כך: "בחודש השלישי". דבר אחר: למה כן? דרש משה מקל וחומר, אמר: ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן את מצות הפסח, אמר: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג), עכשיו שהוא בא ליתן את כל התורה לישראל יהא יתרו כאן ויראה אתנו? לפיכך, "וישלח משה את חותנו" (שמות יח כז), ואחר כך: "בחודש השלישי".31

רש"י שמות פרק יח פסוק יג

ויהי ממחרת – מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי.32

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח

ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: רעואל היה שמו. ולמה נקרא שמו רעואל? שריעה לאל33 … ר' שמעון בן יוחי אומר: שני שמות היו לו: חובב ויתרו. יתרו על שם שיִתֵר פרשה אחת בתורה, שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא). והלא אף בידי משה היו מסיני, שנאמר: "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים" (שם כג)?! ולמה נתעלם מעיני משה? לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו.34

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: … הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו: וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (דברים א ט-יח).35

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: היכן מצאנו עוד בתנ"ך 'פרשת מינוי שופטים'? ראה תיאור מערכת המשפט שהקים המלך יהושפט,  דברי הימים ב יט פסוקים ד-ט: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר: וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט: וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד: וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם". לא בכדי נקרא שמו יהושפט: "כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' ". לא מצאנו תיאורים דומים אחרים במקרא.

מים אחרונים 2: 'פרשת יתרו' אירעה גם בתקופתנו. בעת ייסוד הרבנות הראשית וקביעת סדרי בתי הדין הרבניים, בשנות העשרים של המאה הקודמת, עם החלת המנדט הבריטי בארץ. נציגי השלטון הבריטי ביקשו לקבל מספר הבהרות על סדרי הדין בבתי הדין הרבניים היהודיים ובהם: סמכות הערעור שאינה קיימת במשפט העברי. נושא אחר, הקשור בתהליך הערעור, הוא הדרישה להנמקת פסק הדין ("מאיזה טעם דנתוני", סנהדרין לא ע"ב) שלדעת רוב הפוסקים איננה נוהגת במשפט העברי, אלא במקרים מיוחדים של חשד ורק מהטעם של "והייתם נקיים מה' ומישראל", היינו, לא מעיקר הדין. נושאים אלה ואחרים כגון אפשרות לדון נתבע שלא בפניו, ירושת אישה ועוד, התווספו בהדרגה במרוצת השנים לתקנות בתי הדין הרבניים. בתהליך זה היה לרבנים הראשיים ובפרט לרב הספרדי בן ציון חי עוזיאל זצ"ל חלק נכבד. ראה ספרו של אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל ייסודה וארגונה. ראה גם מאמר של אליאב שוחטמן: חובת ההנמקה במשפט העברי, שנתון המשפט העברי, כרך ו-ז (תשל"ט-תש"ם), וראה הערך הרבנות הראשית בויקיפדיה וגם רפאל יעקבי, החתירה לאמת וערעורים בבתי הדין הרבניים.

אחרית דבר: "עם סגירת הגיליון" הראנו ידיד טוב את דברי פירוש אור החיים (מובא בספרו של יהודה נחשוני: הגות בפרשת השבוע) ונראה שלמרות כל אריכות הדף, אי אפשר שלא להביאם. ואלה דבריו (שמות יח כא):

וראיתי לתת לב איך זכה יתרו שתיכתב על ידו פרשה זו? והן אמת כי הוא כִּבֵּד משה עבד ה' והנה שכרו שכבדו ה', אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר, לא בדרך זה שיראה חס ושלום כפיחות ידיעה בעם ה', עד שבא כהן מדין והשכילם.36 ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא, וכל דור ודור, כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה.37 וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר, כי יש באומות מכירים דברים המאושרים.38 והכונה בזה, כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו.39 הא למדת, כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם, אלא לחסד עליון ולאהבת האבות.40 ויותר יערב לחיך טעם זה, למאן דאמר (זבחים קט"ז א) יתרו קודם מתן תורה בא, כי נתחכם ה' על זה קודם מתן תורה לומר שהגם שיש באומות יותר חכמים מישראל, אף על פי כן אותנו הביא ה' אליו ובחר בנו.41 ועל זה בפרט עלינו לשבח לאשר בחר בנו מצד חסדיו. גם למאן דאמר אחר מתן תורה, יש טעם במה שסידר ביאתו קודם, להראות הכוונה הנזכרת שזולת זה אין הכוונה הנזכרת נגלית והבן.42

עוד מצאנו את דברי תורת המנחה (ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי מאה 14 ספרד מתלמידי הרשב"א) פרשת משפטים דרשה כה: "והיכן נאמרו הדינין קודם מתן תורה – במרה, דכתיב: שם שם לו חק ומשפט וגו'. ועוד בא יתרו וסידר סנהדרין לישראל שרי אלפים שרי מאות וכו' ושפטו את העם בכל עת וגו'. ואם תשאל מאחר שכבר נתן השם יתברך הדינין לישראל במרה, מה היה צריך לכתוב בתורה ענין יתרו? ועוד שנכתב על שמו דכתיב: וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר (שמות יח כד). תועלת גדולה למדנו ממנו ומוסר גדול, שאין לאדם להתגדל ולהתפאר בשלימותו, שאין לך אדם שלם בחכמה ובעצה כמשה רבינו, ואפילו הכי הוצרך לעצת יתרו. ועוד למדנו שיש לאדם לקבל האמת ממי שאמרו ואפילו מגוי עובד עבודה זרה, ושיאמר אותו בשמו. וזהו שאמר: וישמע משה לקול חותנו וגו' ויבחר משה אנשי חיל וגו', ומינה אותם סנהדראות והיו שופטים את ישראל".

הערות שוליים

  1. מילות מפתח בקטע זה הם: "מבוקר עד ערב" (פעמיים), "העם ניצב עליך", "לדרוש אלוהים", "ושפטתי בין איש ורעהו", "והודעתי את חוקי האלהים ותורותיו". משה לא רק שופט, משה גם מודיע לעם את התורה והחוקים. נראה שיש כאן ניסיון אידילי של משה לכונן חברה משכילה וצודקת, חברה שהתנהגות פרטיה אינה מצריכה לרוץ עם כל דבר לבית המשפט. חברה בה מיושרים הרבה מההדורים בהבנה ובהסדר מתוך הישמעות לתורה ולחוקים מוסכמים ומכובדים ע"י כולם. בעיני משה, השופט הוא קודם כל מורה ומנחיל ונורמות ורק אח"כ שופט ודן באי הסכמות. אלא שהתור משתרך והעם עומד על רגליו "מבוקר עד ערב" ...
  2. זה אידיאל יפה, אומר יתרו למשה, אבל זה לא מעשי. מילות מפתח בקטע זה הם: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה", "נבל תבול גם אתה גם העם הזה", "כבד ממך הדבר, לא תוכל עשוהו לבדך", "שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך". בסיס עצת יתרו הוא ההפרדה בין שתי המשימות: השפיטה וההוראה – משימות שמשה חיבר ויתרו מפריד. ההוראה: "והזהרת אתהם את החוקים והתורות", מתוך קשר ישיר ומיוחד שיש למשה עם הקב"ה. השפיטה, על כך מרחיב ומפרט יתרו בקטע הבא.
  3. כאן הגענו לעיקר הפרשה. הוראות למבנה וסדרי בתי משפט בישראל, ערב מתן תורה, מפיו של יתרו דווקא. ומשה מקיים "כל אשר אמר" יתרו, משל היה זה צו של הקב"ה (השווה עם "ויעש" במשכן למשל). גם כאן, יש מספר מילות מפתח ובהם: "ונשאו אתך", תכונות הדיינים הנדרשות, "וצוך האלהים", "על מקומו יבוא בשלום" ועוד, אך נראה שהאמירה החזקה מכולם היא: "ושפטו את העם בכל עת", העומדת כנגד "מן הבוקר עד הערב" – זמינות מערכת המשפט כנגד שיהוי ועינוי דין מתמשכים.
  4. נפתח במכילתא שהיא מדרש תנאים פרשני של ספר שמות (סוקר את הפרשה פסוק אחר פסוק). לא נוכל להביא את כולו. סביב הקטעים שבחרנו, נשלב מדרשים ופירושים אחרים. נשלים אח"כ בתוספות מעבר למכילתא.
  5. המכילתא מעתיקה את פרשת הדיינים הרחק מעבר למתן תורה, אל יום הכיפורים בו משה יורד עם הלוחות השניים. מדוע? האם המדרש מבקש לעקוף את הבעיה שסדרי מערכת המשפט נאמרו מפי יתרו קודם מתן תורה? בנושא זה נרחיב להלן.
  6. כך הדיין, אך מה עם מי שעומד על רגליו מן הבוקר עד הערב וממתין לדין? ככתוב: "ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"? ואולי בסוף היום גם לא נענה שהרי בית דין אינו דן בלילה, כפי שהמדרש שם בעצמו אומר שם: "אין הדיינים דנים אלא עד זמן סעודה"? אין עוד מישהו שיכול לסייע למשה? איפה אהרון והזקנים? האם כיסא יכול לעמוד על רגל אחת (ברכות לב ע"א)?
  7. ויש להשלים את הפסוק: "וכל העם נצב עליך מן בוקר ועד ערב". האם כאן מותח המדרש ביקורת על משה? האם ישיבת משה כמלך לשפוט (דוגמת דוד ושלמה) היא לכבוד או לביקורת? ראה איך רש"י (שמות יח יג) מבין את הקטע הזה במכילתא: "וישב משה וגו' ויעמד העם - יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים". מדרשים ופרשנים אחרים מדגישים גם הם את עמידת העם הבלתי-ראויה הזו.
  8. בין דברי הביקורת של יתרו למשה, "מגניב" המדרש גם ביקורת סמויה של חז"ל על המילה "אלי", שמתחברת עם דברי יתרו: "לבדך". זה נשמע, אומר יהודה איש כפר עכו, כאילו משה אומר: העם בא אלי לדרוש. מרגיע אותו רבן גמליאל שכיוון שסיים משה ואמר: "לדרוש אלהים" – יפה אמר. ועדיין, משתמעת כאן ביקורת על משה ששם את עצמו במרכז גם אם אח"כ תיקן.
  9. זו דוגמא טובה להוראת הלכה שאיננה דין או משפט. אך דא עקא, גם זה רק משה יכול?
  10. ראה גמרא סנהדרין ו ע"ב בדין עשיית פשרה (ביצוע) ש"משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן "אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו". וכאן, משה, אולי כשעדיין דן יחידי ולא שיתף אחרים, יודע מתי כן ומתי לא לעשות פשרה. ראה שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן א שמגדיר את תפקיד הדיין: "א. לפקח עינים עורות שאינן רואות חובה לעצמן, ולהאירם באור הכרת הצדק. לברר זיופו של הרמאי ולהראות על ידי כך שאין הרמאות מצליחה בעמדה לפני שופט הצדק ודורש אמת. וב. ללמד את העם משפט, כדכתיב: ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו - לחבב את הצדק ומשפט האמת".
  11. זה האידיאל שמשה מכוון אליו, גם בספר במדבר כשהוא אומר ליהושע: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (במדבר יא כט). ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח: "והודעתי את חוקי האלהים. חוקים אלו דרשות שהן נחקקין בלב". אם ייכנסו הדברים בלב ויהפכו לנורמות, אולי יהיו פחות ריבים ומשפטים. פרשנים ומדרשים רבים ראו בפסוק זה סיוע לכך שפרשת מינוי הדיינים הייתה לאחר מתן תורה, כפי שהמכילתא מציע, לאר שניתנו החוקים.
  12. לאורך כל הדרשה הזו מוצגת שיטת ר' יהושע מול שיטת ר' אלעזר המודעי. מתבקש לעיין בכל שיטה לגופה לאורך כל הפרשה.
  13. ראה שכל טוב (בובר) על הפסוק: "נבל תבל גם אתה - שיגע למאד: גם העם הזה - שרובם נפטרין לערב בפחי נפש שאינך יכול לצאת ידי כולם". ופירוש אלשיך: "ושמא תאמר כי  ... אך אתה לבדך שקול כדיינים רבים באשר ה' אתך. לזה אני אומר, כי גם יש טעם אחר, והוא, כי נבל תבול. והכפל הוא נבול העם, גם תבול אתה. וזהו גם אתה גם העם הזה אשר עמך וכו'. ועל השנית אמר, אמת הוא שאין כמוך לדון, אך לא תוכל עשוהו לבדך". זה אותו משה שהקב"ה מזהיר אותו מראש: "בָּנַי סָרְבָנִים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על מנת כן תהיו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים" (שמות רבה ז ג, בדברינו בני סרבנים הם בפרשת שמות). עדיין שואף משה לאידיאל (ולא יוותר גם בספר במדבר), ויתרו מחזיר אותו לקרקע המציאות.
  14. משל זה מתייחס לכורתי יערות שמוליכים את העצים למקום איסופם. קורה לחה כבדה יותר בגלל שהיא ספוגה מים ודרושים יותר אנשים "להיכנס תחתיה", להרימה ולשאת אותה. מילות יתרו: "כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" מהדהדות מול מילות משה עצמו בפרשת בהעלותך: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (במדבר יא יד). מה שחש שם משה על בשרו, רואה כאן יתרו 'אורח לרגע' באופן ברור. ובאמת צריכים אנו לשוב ולדרוש בפרשת מינוי הזקנים שם, לאור מינוי הדיינים כבר בפרשתנו. ראה דברינו בפרשת בהעלותך קול אחד וקולות רבים.
  15. פרשנים ומדרשים רבים מבינים שכאן יתרו מתנהג כראוי, מצטנע, נוטל רשות ומתנה את עצתו בהסכמת הקב"ה. אבל אפשר להבין פסוק זה גם במשמעות ארוכת-טווח. לא "יהי אלהים עמך" אד-הוק למהלך זה, אלא כאיחול למצב תמידי. אם תקים מערכת משפט מסודרת ואחרים ישאו אתך בעול השפיטה, תוכל להתפנות לשיח עם האלהים, להקדיש זמן ללימוד תורה ולבית המדרש. לשכלל את מערכת החוקים וההוראות שעל פיה שופטים. נראה שזו דילמה שלוותה רבים מחז"ל וחכמי הדורות: הקצאת הזמן בין לימוד תורה וצרכיי ציבור, כולל לשבת בדין. ראה דברינו אני ואתה עומדים בזירה בפרשה זו.
  16. יש כאן חזרה כמעט מדויקת של דברי משה לעיל ליתרו: "והודעתי להם את חוקי האלוהים ותורותיו". גם המדרש חוזר על דברי ר' יהושע ור' אלעזר המודעי כמעט מילה במילה. ללמדך, שיתרו לא מזלזל באידיאל של משה לחנך את העם ולבנות חברה משכילה וסובלנית, הוא רק מציע מסגרת של הפרדה, כאמור, בין ההוראה והדין, בין החינוך והשפיטה; מסגרת שאולי תסייע בהגשמת האידיאל.
  17. ראה פירוש אלשיך שמות פרשת יתרו פרק יח ד"ה ויהי ממחרת: "והודעת להם את הדרך ילכו בה. שלא תצטרך יום יום ללמדם פרטי חוקים ותורות, רק תודיעם את הדרך ילכו בה כוללות יתנהגו על פיה. וגם כאחת את המעשה אשר יעשו, ולא קצת מהמעשה בכל יום ויום שיצטרכו בכל עת לבוא לשאול פרטים". אבל המדרש הולך צעד גדול קדימה ומייחס ליתרו את אותם ערכים שהם מעבר לחוקים ולהוראות, את לפנים משורת הדין, את גמילות החסדים, את מצוות דרבנן, את הדברים שאין להם שיעור שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (תחילת משנה מסכת פאה). בכך מצרף המדרש את יתרו לאבות האומה מזה ולחכמי בית המדרש מזה. ראה הדרשות על הפסוק על אברהם, בראשית יח יט: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" – בגמרא סנהדרין נז ע"ב, מכות כד ע"א, בראשית רבה מט ד ועוד, שמפסוק זה לומדים מצוות רבות של גמילות חסדים והקדימות של צדקה למשפט! ראה התייחסות הרמב"ם לפסוק זה בספר המצוות לרמב"ם שורש ב: "ונסמכים במחשבה זו מנו בכלל מצות עשה בקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים בעבור הדרש הנזכר באמרו יתעלה והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והוא אמרם בו (ב"ק ק א ב"מ ל ב) את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה בקור חולים בה זו קבורת מתים ואת המעשה אלו הדינין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין".
  18. שהבטחה שלהם היא הבטחה ועומדים בדיבורם.
  19. כאן אנו מגיעים לעיקר הדרשה, ונאלצנו לקצר. ראה הסינתזה לצד המינימליזציה של דרישות הדיינים שמדרש דברים רבה א י עושה מהפסוקים בפרשתנו ומהמקבילה בספר דברים פרק א: "אמר רבי ברכיה בשם רבי חנינא: צריכים הדיינים שיהא בהן שבע מדות ואלו הן: חכמים ונבונים וידועים, וארבע כמה שכתב להלן (שמות יח): אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע" – הרי שבע מידות. ולמה לא נכתבו שבע כאחת? שאם לא נמצאו משבע מביא מארבע, ואם לא נמצאו מארבע מביא משלוש, ואם לא נמצאו משלוש מביא מאחד, שכך כתיב: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל". בדברינו אנשים חכמים ונבונים וידועים.
  20. אין מנוס מלהקים מערכת משפט מסודרת של אנשים שזה תפקידם. נכון שאפשר גם להקים בית דין אד-הוק של מי שאינן מומחים: "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד" (סנהדרין פרק ג משנה א), אבל עדיף מומחים, גם ואולי בפרט בדיני ממונות.
  21. נראה שר' אלעזר המודעי מנסה לשמר את 'אידיאל משה' ולו באופן חלקי. ראה הערותינו לעיל על השילוב של לימוד תורה ודיינות, בית המדרש ובית המשפט.
  22. יתרו בעצמו מדגיש פעמיים שהכל יהיה בהסכמת האלהים. פעם אחת: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ" ופעם שנייה: "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד", לפיכך אין לר' יהושע בעיה לומר שמשה שמע בקול חותנו ועשה ככל שאמר לו. וממילא גם משתמע שעשה מיד ושינה מהיום למחר את סדרי המשפט. אבל ר' אלעזר המודעי מבקש להפריד בין שמע לעשה ולחדד היטב מי הוא שאמר שעל פיו עשה משה.
  23. כראוי למי שנתן עצה טובה כל כך להסדרת מערכת המשפט בישראל. ראה המשך המדרש שיתרו אומר למשה: "הריני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה". יתרו מבקש להצטרף לעם ישראל (ראה המשך המדרש שם שזה התקיים באופן חלקי), ו משה מודה לו על עצתו למערכת המשפט. כבוד הדדי בין תורת ישראל וחכמת העולם.
  24. ר' אלעזר המודעי לשיטתו שהכל דרך הסכמת הקב"ה, אבל הטון מרוכך ומכובד יותר: "המקום הודה לדבריך". לְמָה הודה המקום? לעצה הטובה והיפה שנתן יתרו. ואגב דברים אלה, אנחנו לומדים שהמכילתא לא רק מעתיקה את פרשת הדיינים לאחר מתן תורה, אלא גם מחברת את הפרידה מיתרו בפרשת בהעלותך עם ביקורו את משה בפרשתנו והכל עניין אחד. "וישלח משה את חותנו" בפרשתנו, הוא "אל נא תעזוב אותנו" בפרשת בהעלותך בספר במדבר. ראה דברינו דו-שיח יתרו משה בפרשת בהעלותך שם התעכבנו על הנושא: אם היו שני ביקורים של יתרו את משה ובני ישראל במדבר או רק אחד? ולא נחזור על הדברים כאן.
  25. נעשה אתנחתא בין המדרשים בדברי רמב"ן אלה אשר מהדהדים בכל עוז גם (בפרט) בימינו ונראה שמתמצתים את כל המהלך הגדול שעשה יתרו. מעבר לאידיאלים של משה, מערכת המשפט עומדת בצילו של המשפט הזה: "ושפטו את העם בכל עת"; משפט שנזכר פעמיים בפרשתנו: בפסוק כב בעצת יתרו ובפסוק כח בעשיית משה. זאת ועוד, בפרשת שופטים, דברים טז יח, אומרת התורה: "ושפטו את העם משפט צדק". זה המתח המתמיד של מערכת המשפט: משפט צדק כמובן, אבל בה בעת "בכל עת". אי-זמינות מערכת המשפט, משפטים שנגררים חודשים ושנים, כמוהם כאי-עשיית הדין והם "פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה". נראה שאין להוסיף דבר על דברים נמרצים אלה של רמב"ן וראוי שייחרטו על כתלי כל האולמות והחדרים של משרד המשפטים, הפרקליטות ובתי המשפט בישראל.
  26. ראה שם בקטע שהשמטנו את המשל על הצייד שצד ציפור אחת (עמלק) וכשבא לצוד את הציפור השנייה (יתרו) הלכה זו והתיישבה על פסל המלך וכך ניצלה. ראה שם גם את מעורבותו של בלעם בעניין. ועל יתרו אצל פרעה, ראה שמות רבה א כו.
  27. הוסיף יתרו ואמר למשה.
  28. שמות רבה זה הוא מדרש דרשני שאינו עובר על פסוקי הפרשה כמו המכילתא לעיל (שהוא מדרש פרשני) וכל התייחסותו לפרשת מינוי הדיינים מתמצית במדרש זה. שמות רבה חולק על המכילתא וסבור שסדר הדברים הוא כמו בנוסח התורה שלפנינו ואדרבא, הסמיכות לפרשת עמלק חשובה מאד. יתרו לא רק שהיה עובד כוכבים, אלא שביקש לאבד את ישראל בעצה אחת עם פרעה ועמלק! רק מחיית עמלק, גם לא יציאת מצרים, היא שגרמה לו לעשות תשובה. והנה, אך זה עשה תשובה וכבר הוא בא ומייעץ לעם ישראל איך להקים סדרי דין ומשפט! נכון שהוא אומר: "ויהי אלהים עמך", אבל אין המדרש מתעכב כלל על השאלה שמטרידה אותנו: הכיצד כל זה מפי יתרו דווקא? האם בחר המדרש (מדרשים ופרשנים אחרים שראינו ונראה) להתעלם משאלה זו, או שאדרבא, פשיטא להם שכך זה קרה ואין להם שום בעיה עם זה שמערכת המשפט בישראל מיוסדת על יסודות בריאים ממערכת המשפט הכללית (כשאין בה עבודה זרה). את הסיום: "ויעש כל אשר אמר", משאיר שמות רבה פתוח ומאפשר לקורא להבין כשיטת ר' יהושע או כשיטת ר' אלעזר המודעי במכילתא לעיל, אם משה עשה מיד על פי יתרו או שנמלך בקב"ה קודם.
  29. הוא דורש את פרשת מתן תורה, התחילה בפרק יט "בחודש השלישי", כפי שאנו גם קוראים בחג השבועות, והוא שואל איזו פרשה (נכון יותר סידרה) באה לפני מתן תורה?
  30. פרשת מינוי הדיינים, כפי שקראנו לה, נקראת כאן: פרשת יתרו. חלוקה זו מתאימה לסדר הקריאה הקדום בארץ ישראל. ראה סידרא באתר מחלקי המים. כשאוחדו הפרשות כמנהג בבל, זכתה פרשת יתרו "להשתלט" על שתיהן ולתת לה את שמה.
  31. פסיקתא דרב כהנא מעביר קו חד וברור בין שני חלקי הפרשה, מה שכאמור מתאים לחלוקת הקריאה בארץ ישראל לפי סדרות. בשבת אחת קראו את 'פרשת יתרו' ושבוע אחרי זה את פרשת מתן תורה: "בחודש השלישי". בניגוד למכילתא לעיל אשר מחבר את שילוח יתרו לארצו שבפרשתנו עם דו-שיח משה יתרו שבספר במדבר: "אל נא תעזוב אותנו", מדרש פסיקתא זה מפריד ביניהם. המכילתא והפסיקתא מסכימים שיתרו לא נוכח (חו"ח) במעמד הר סיני (בניגוד למדרשים אחרים, ראה מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א), אבל חלוקים בשאלה אימתי נאמרה פרשת מינוי הדיינים? המכילתא וההולכים בדרכה כנזכר להלן, דוחים אותה לאחר מתן תורה (לאחר הורדת הלוחות השניים) ואילו מדרש פסיקתא דרב כהנא משאיר אותה במקומה, כסדר התורה שלפנינו. מה יותר מפליא? מיקום עצת יתרו למינוי הדיינים לפני מתן תורה או לאחריה?
  32. מחלוקת המדרשים לגבי מיקומה של פרשת מינוי הדיינים, לפני מעמד הר סיני או אחריו, נמשכת גם אצל פרשני המקרא. רש"י הולך בדרך המכילתא ("ספרי" כאן, הכוונה למכילתא) וממקם את פרשת מינוי הדיינים מספר חודשים לאחר מתן תורה. בראש הפרשה הוא מפרש: "וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק", היינו בפשטות לפני מעמד הר סיני, אבל אין הדבר מונע ממנו לחתוך את פרק יח בסכין חדה בין פסוק יב ויג (אולי לא בכדי קבע מי שקבע שם את עליית "שני") ולהפריד בין הגעת יתרו אל משה ובין מינוי הדיינים שאירע לאחר מעמד הר סיני ולפחות ארבעה חודשים מאוחר יותר. ('חיתוך זה נמצא אולי גם במכילתא עצמה). בדרכם של רש"י והמכילתא הולך גם אבן עזרא בפירושו בראש הפרשה שלנו, כשהוא מרחיק גם את הגעתו של יתרו אל משה לאחר הקמת המשכן: "וישמע יתרו - לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שבנה המשכן" (ובכך מחבר עוד יותר את סיפור יתרו בפרשתנו עם זה שבפרשת בהעלותך). עכ"פ, וודאי אחרי מעמד הר סיני בא יתרו, סבור אבן עזרא, משום שמשה אומר: "והודעתי את חוקי האלהים - לא יתכן קודם מתן תורה". לעומתם, רס"ג (שאבן עזרא מצטט) ורמב"ן הולכים בדרכם של שמות רבה ופסיקתא דרב כהנא (והמכילתא האחרת: "מה שמועה שמע ובא? – מלחמת עמלק וקריעת ים סוף"), שכל הפרשה כסדרה בנוסח התורה שלפנינו. ובלשונו של רמב"ן שכידוע לא אוהב את הכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה: "והקרוב אלי לתפוש סדר התורה שבא קודם מתן תורה בהיותם ברפידים, כמו שאמרו במכילתא (כאן) רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו". רשב"ם מהסס. מחד גיסא הוא קובע: "נראין הדברים שאחר מתן תורה בא", אך מאידך גיסא אומר: "אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה, דיני ממונות היה להם מעולם". ואגב, מחדש לנו רשב"ם במהות תקנות יתרו. כל המחלוקת הזו מצויה גם בגמרא עבודה זרה כד ע"ב, זבחים קטז ע"א שדנות בשאלה אם בני נח הקריבו שלמים קודם מתן תורה או לא ואין עניינם לפרש הפרשה. ראה שיטת התוספות בגמרא עבודה זרה שם שמנסה להציג שיטת אמצעית של "ויחלוקו": "ונראה דכל אותה פרשה ראשונה דיתרו נאמרה קודם מתן תורה, אבל סוף הפרשה ודאי לא נאמרה עד לאחר מתן תורה". ולא נוכל להאריך עוד בנושא זה והרוצה להרחיב, יעיין במקורות הנ"ל ואולי יודיענו גם על מקורות נוספים.
  33. נעשה ריע לאל.
  34. ראה גם שמות רבה כז ח בפרשתנו: "וישמע יתרו - שבעה שמות נקראו לו: יתר כשהיה עובד כוכבים ... ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו. דבר אחר: יתרו - שיתר פרשה אחת בתורה וכו' ". באופן דומה ראה מסכת שמחות פרק ח (בהספד על בנו של ר' עקיבא, ראה גם ילק"ש בפרשתנו רמז רעא): "ולא עוד, אלא שישב עליו ודרש: מגלגלין זכות על יד זכאי; ראויין היו ישראל ליגאל ממצרים, אילולי עמדו משה ואהרן ... ראויין היו ישראל לקבל את התורה, אילולי עמדו משה ואהרן במדבר ... ראויה היתה פרשת שופטים ליאמר, אילולי עמד יתרו; ראויה היתה פרשת פסח שני ליאמר, אילולי עמדו טמאים; ראויה היתה פרשת נחלות ליאמר, אילולי עמדו בנות צלפחד; ראוי היה בית המקדש ליבנות, אילולי עמדו דוד ושלמה וכו' ". נראה שמדרשים אלה אכן מעוררים את הבעיה של ייסוד מערכת המשפט בידי יתרו דווקא, הכיצד? ומה באמת תשובתם? מדרש ספרי מנמיך מאד את חלקו של יתרו, אבל גם הוא מסכים שיתרו ייתר לנו פרשה בתורה. ראה פירוש ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) על רש"י בפרשתנו (שמביא את הספרי לעיל): "ומה שאמר שייתר פרשה אחת בתורה ... שהיא מצוה לדורות שיהיו הדיינים יראי ה' אנשי אמת וכו' ". מסכת שמחות וילקוט שמעוני הנ"ל הולכים עוד צעד ושמים את יתרו בחברה טובה, בחברתם של משה ואהרון, דוד ושלמה ובנות צלפחד. אם תאמר שבעצם לא יתרו גרם לפרשת הדיינים והיא הייתה ראויה להיכתב גם בלעדיו, הדברים נכונים גם לגבי משה ואהרון ביציאת מצרים ובמתן תורה וגם לדוד ושלמה בבניין בית המקדש! אלא מאי? "מגלגלים זכות ע"י זכאי" וזו זכותו של יתרו שגרם לפרשה זו להיכנס לתורה, בדיוק כמו החצי השני של הפרשה, מעמד הר סיני הוא זכותו וחלקו של משה (ובית המקדש זכותם של דוד ושלמה).
  35. עוד טרם הבינונו כדבעי את פרשת מינוי הדיינים בפרשתנו והנה באו פסוקים אלה בפרשת דברים, בהם יתרו לא נזכר כלל, והוסיפו פלא על פליאה. מינוי הדיינים כאן מסופר כאילו אירע במהלך דו-שיח 'נטו' בין העם למשה. מה שמשותף, אולי לשתי הפרשיות האלה, הוא הסדרת מערכת המשפט בהסכמה חברתית, במעשה בני אדם ולא (רק) עפ"י צו אלוהי מגבוה. (ראה הפירושים על "ואמרת אשימה עלי מלך" שגם הוא צריך לבוא בהסכמת הציבור). אבל לאן נעלם יתרו? מדוע משה שבפרשת יתרו נותן לחותנו את כל הקרדיט ומייתר בשמו את פרשת מתן תורה, ובפרשת בהעלותך מבקש ממנו: "אל נא תעזוב אותנו ... והיית לנו לעיניים", מתעלם כאן ממנו לגמרי? כבר נדרשנו לשאלה קשה זו, באופן חלקי, בדברינו אנשים חכמים ונבונים וידועים בפרשת דברים, אך הנושא מחייב עיון מעמיק נוסף וכל היודע דבר אודותיו, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.
  36. אור החיים הוא אחד הפרשנים ששואל את השאלה ששאלנו בדף זה, בפה מלא. האם אפשר שדבריו שלהלן עמדו לנגד הרב בן ציון חי עוזיאל וחבריו כאשר אמצו את תקנות הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים בעקבות הערות מהמשפט הכללי?
  37. "חכמה יש בגויים – תאמין" (איכה רבה פרשה ב). ראה גם דברי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש סוף פרק יז, הלכה כד.
  38. דברים המוסכמים, שנתאמתו ואושרו ע"י הניסיון הכלל אנושי.
  39. עם ישראל לא נבחר משום שהוא משכיל וחכם (בהליכות העולם) יותר מעמים אחרים, וחכמתו של יתרו היא ההוכחה.
  40. ראה דברים ז ז-ח: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם וכו' ". אור החיים אולי מבין את הרוב והמעט בפסוק זה, לאו דווקא בכמות.
  41. אור החיים רואה, לשיטתו, עדיפות מסוימת לדעה שיתרו בא קודם מתן תורה. בכך מראה התורה שיש אמנם טעם והיגיון בהשכלה ובסדר המשפטי-חברתי של אומות העולם, אבל מתן תורה שבא מיד לאחר מכן, ממחיש שלא זו הסיבה לבחירת עם ישראל. ואולי גם המדרשים שהקב"ה מחזר אחרי אומות העולם והם לא נענים, מקבלים משמעות מיוחדת לפי שיטה זו.
  42. במחשבה שנייה, גם לדעה שיתרו בא לאחר מתן תורה, יש טעם דומה, ומסיבה זו מספרת התורה את מעשה עצת יתרו לפני מתן תורה, למרות שהיה אחריו. ואנו עדיין טוענים שמיקום עצת יתרו אחרי מתן תורה, אפילו אחרי הקמת המשכן בשיטות שראינו לעיל, נותן לה (לעצת יתרו) תוקף גדול עוד יותר שאולי אור החיים לא רצה לומר בפה מלא. גם אחרי ציוויי התורה, יש מקום ביהדות לקבלת השכלה וידע אנושי כללי.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה