וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (במדבר יז כג).1
רש"י במדבר פרק יז פסוק כג – שלושה השלבים
ויוצא פרח – כמשמעו: ציץ – הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל: ויגמל שקדים – כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים.2
רשב"ם במדבר פרק יז פסוק כג – לעיני כל ישראל
ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים – נראה לפי הפשט כשהוצִיאוֹ משה מְצָאוֹ שֶׁפָּרַח ולא יותר, כדכתיב: "והנה פרח מטה אהרן". אבל אחר כן, "ויצץ ציץ" לעיני כל ישראל. ואחרי כן, "ויגמול שקדים". שכן הוא העניין בפירות האילן. שאם הכל היה בבת אחת, אם כן כשהוציאו משה נגמר כל אותו העניין תחילה.3 והנה לא היתה נראית לא הפריחה ולא הניצה. וגם לא היה לו לכתוב: "והנה פרח" אלא: "והנה גמל שקדים".4
רש"י מלכים א פרק ו פסוק יח – פרח הוא הציץ
ציצים – לשון פרחים כמו ויצץ ציץ.5
ויקרא רבה פרשה כ סימן ה – שמחה לאהרון או שמא צער
אמר הקב"ה: לא היו בניו של אהרן דומין למטהו! מטהו של אהרן נכנס יבש ויצא לח, שנאמר: "ויוצא פרח ויצץ ציץ" (במדבר יז כג). טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים וחרבו שלופה בידו, גידד את הפרוכת ויצתה חרבו מלאה דם, ונכנס בשלום ויצא בשלום. ובניו שלאהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים – "אחרי מות שני בני אהרן".6
מדרש תנחומא פרשת תרומה סימן יא
… ומפני שאמרתי לך: "אש תמיד תוקד על המזבח" אתה מתירא שלא ישרפו העצים.7 מתים נכנסים לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרן: "ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר יז). ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש הריחו בחייו של עולם והרטיבו. אמר ר' לוי: כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר: "שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו" (תהלים צב). והיו הולכין ועושין פירות והם היו פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שמנשה הכניס את הצלם בבית קדש הקדשים ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנאמר: "ופרח לבנון אומלל" (נחום א).8
במדבר יז כז-כח פרשת קרח – עדיין בני ישראל חוששים
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ: כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ:9
במדבר רבה פרשה יח סימן כג – קורותיו של המטה
"ומטה אהרן" – יש אומרים: הוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר: "ומטך אשר בידך" (בראשית לח יח).10 ויש אומרים: הוא המטה שהיה ביד משה ומעצמו פרח, שנאמר: "והנה פרח מטה אהרן" (במדבר יז כג).11 ויש אומרים: נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים ואומר להם: כולכם מקורה אחת, טלו מקלכם.12 ועל מה עשה כן? "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע" (משלי כ), שלא יאמרו: מקלו היה לח והפריח. וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ, שנאמר: "ויצא פרח ויצץ ציץ" (במדבר יז כג). והפריח בו בלילה ועשה פרי.13
"ויגמול שקדים" – גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי. ולמה שקדים ולא רימונים ולא אגוזים? לפי שנמשלו ישראל בהם.14
ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז. ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר: "מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך" (תהלים קי ב).15
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: נחזור להערה 12 ולהשוואה בין הדרשות על חיבור הקנים לחבילה אחת שקשה לשבור אותה והדרשה על משה שאדרבא, ניסר קורה אחת גדולה וחזקה לשתים עשרה קורות דקות יותר (מטות, המזוהים עם החלוקה לשבטים). האם נוכל לראות כאן שתי גישות לפתרון נושא המחלוקות בישראל? שיטת יעקב של חיבור ואחדות ושוויון מלא – הוא יעקב ששינה בין הבנים וסבל מהפירוד והיריבות ביניהם; מול שיטת משה שמסמל כאן שאחדות בנויה גם על ההסכמה שיש הנהגה ויש כהונה ויש 'נבחרים' בעם ואין מצב ש"כל העדה כולם קדושים" – הוא משה שהוציא את שבטי צאצאי יעקב ממצרים וצריך כעת לגבש אותם לעם?