פרשות השבוע

מים ראשונים: דף זה מכיל קטעים מתוך פסיקתא דרב כהנא טז המוקדשת לשבת-הפטרת נחמו, אשר לעולם תחול בפרשת ואתחנן. "פסיקתא דרב כהנא הוא מדרש אגדה ארץ ישראלי המורכב מדרשות על הקריאה בתורה בחגים, ועל ההפטרות שנקראו בשבתות מיוחדות לאורך השנה. הדרשות המקוריות במדרש נערכו במאה החמישית לספירת הנוצרים. משמעות השם 'פסיקתא' היא פרק או פרשה. השם 'פסיקתא דרב כהנא' מופיע לראשונה בתשובה של ר' משולם בן משה מהמאה ה-11, אך עוד קודם לכן המדרש מוזכר ומצוטט תחת השם 'פסיקתא' על ידי חכמי ימי הביניים החל ברב סעדיה גאון, במאה העשירית בבבל" (מתוך הספר מבוא למדרשים).

סימן א – נחמה מרות ובועז

"האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר" (איוב ד יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו? אלא מעושהו יטהר גבר,¹ אמר הקב"ה: בועז מנחם ואני איני מנחם? בועז מנחם: "ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד לי כל אשר עשית וכו' " (רות ב יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים? אמר לה: הוגד לי בבית והוגד לי בשדה.² "את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך" (שם) – אין צריך לומר בחיי אישך. "ותעזבי אביך ואמך" (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך.³ דבר אחר: ותעזבי אביך ואמך (שם), זו עבודה זרה שלך: "אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו" (ירמיה ב כז). וארץ מולדתך – זו אפרכייה שליך. "ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום" (שם), אמר לה: שאילו באת אצלינו מתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.⁴ "ישלם י"י פעלך" (רות ב יב), אמר לה: מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כתיב,⁵ א"ר יוסי אמר לה: שלמה יעמוד ממך.⁶

"מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" (שם). א"ר אבון: שמענו שיש כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפים לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. …⁷ א"ר אבון: גדול כוחן של גומלי חסדים, שאינן חסין, לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר, ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים, ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים. ובצל מי הם חסים? בצילו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון" (תהלים לו ח). "וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (רות ב יג), ויאמר לה בועז (שם יד), אמר לה: לא תאמרון כדין, חס ושלום מן האָמָהוֹת את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נִחָמָהּ; כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם" (ישעיה מ א).⁸

סימן ד – ישעיהו המנחם בכפליים

"אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך" (תהלים מה ח). ר' עזריה בשם ר' אחא פתר קריא באבינו אברהם. את מוצא קודם עד שלא הביא הקב"ה מבול על הסדומיים אמר אבינו אברהם לפני הקב"ה: ריבון העולמים נשבעת שאין את מביא מבול לעולם … מבול של מים את אין מביא, שמא מבול של אש את מביא? מה את מערים על השבועה? "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע וגו' (בראשית יח כה), השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (שם)? אם משפט את מבקש – אין עולם, ואם עולם את מבקש – אין משפט, מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי, בעי עלמך ובעי דינא דקושטא? … ⁹

ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון פתר קריה בישעיה, אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י"י אומר: "את מי אשלח ומי ילך לנו" (ישעיה ו ח), אמר: שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. א"ר פנחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה פסילוס בלשונו.¹⁰ אמרו: הניח הקב"ה את כל עולמו ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא! שלחתי את מיכה והיו מכים אתו על הלחי: "בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד יד). מעתה, "מי אשלח ומי ילך לנו" (ישעיה ו ח)? מיד: "ואומר הנני שלחני" (שם).¹¹ אמר לו הקב"ה: ישעיה, בניי סרבנים הם, טרחנים הם, מקבל את עליך ללקות ולהתבזות מהם?¹² אמר לו על מנת כן, "גווי נתתי למכים ולחיי למורטים" (ישעיה נ ו), ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך.¹³ אמר לו הקב"ה: ישעיה, אהבת צדק (תהלים מה ח) – אהבת לצדק את בניי, ותשנא רשע (שם) – שנאתה מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם).¹⁴ מהו מחבריך? אמר לו הקב"ה: חייך, שכל נביאים המתנבאים נביא מפי נביא, "נחה רוח אליהו על אלישע" (מלכים ב ב טו), נחה רוח משה על שבעים זקנים, "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים" (במדבר יא כה), אבל את מתנבא מפי הגבורה: "רוח י"י אלהים עלי יען משח וג' (ישעיה סא א). ולא עוד אלא שכל הנביאים המתנבאים מתנבאים נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות: עורי עורי (ישעיהו נא ט), התעוררי התעוררי (שם נא יז), שוש אשיש (שם סא י), אנכי אנכי (שם נא יב), נחמו נחמו עמי (שם מ א).¹⁵

סימן ה – יוסף מנחם את אחיו

"מי יתנך כאח לי יונק וכו' " (שיר השירים ח א), כאי זה אח? כקין להבל? – קין הרג את הבל. כישמעאל ליצחק? – ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב? – עשו שונא ליעקב. כאחי יוסף ליוסף? – אחי יוסף שונאים ליוסף. אלא כיוסף לאחיו.¹⁶ את מוצא אחר כל הרעות שעשו לו מה כתיב ביה: "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ כא).¹⁷ א"ר שמלאי: אמר (יוסף) להון: אתון רישא ואנא גופא, אין אזל ראשא מה גופא טב?¹⁸ דבר אחר: אמר להון: נמשלתם בעפר הארץ ובחול הים ובכוכבי השמים, הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהם, אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם, ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. דבר אחר: אמר להון מה נעשה אנטידיקוס¹⁹ של אבא, אבא מוליד ואנא קובר? דבר אחר: אמר: מה נעשה אנטידיקוס של הקב"ה, הקב"ה מברך ואני מסייף? דבר אחר: אמר להון אתם מנהג סידורו של עולם, שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה, שנים עשר חדשים, שנים עשר מזלות, שנים עשר שבטים, יכול אני לבטל מנהג סידורו של עולם?²⁰ דבר אחר: אמר להון עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבד, משירדתם לכאן הודעתם גניסייא שלי.²¹ דבר אחר: אמר להון אם הורג אני אתכם עכשיו, יהו המצריים אומרים: כת של בחורים ראה ואמר אילו אחיי הם. תדע לך שהוא כן, שלאחר זמן מצא עליהם עלילה והרגן. דבר אחר: אמר להון אם הורג אני אתכם עכשיו, יהו המצריים אומרים: עם אחיו לא משמר אמנה, ועמנו הוא משמר אמנה? לפיכך: "וינחם אתם וידבר על לבם" (בראשית נ כא). והרי דברים קל וחומר, מה אם יוסף שהוא מדבר היה על לבן של אחיו דברים טובים דברים נחומים – ניחמן, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ א).²²

סימנים ח-ט – רק הקב"ה ינחם

"וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל" (איוב כא לד).²³ א"ר אבא בר כהנא: דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין: דבריכם סותרין זה את זה. אמר הקב"ה לנביאים: לכו ונחמו את ירושלים. הלך הושע לְנָחָמָהּ. אמר לה: הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו: ומה בידך? אמר לה: "אהיה כטל לישראל" (הושע יד ו). אמרה: אתמול אמרת לי: "הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן" (הושע ט טז), ועכשיו את אומר כן? לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה? הלך יואל לנחמה, אמר לה: הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו: ומה בידך? אמר לה: "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" (יואל ד יח). אמרה לו: אתמול אמרת לי: "הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן עַל עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם" (שם א ה), ועכשיו אתה אומר כך? לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה? הלך עמוס לנחמה, אמר לה: הקב"ה שלחני אצליך לנחמך. אמרה לו: ומה בידך? אמר לה: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט יא), אמרה לו: אתמול אמרת לי: "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (שם ה ב), ועכשיו את אומר כך? לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה? …²⁴

הלכו להם הנביאים אצל הקב"ה, ואמרו לו: ריבון העולמים, לא קיבלה עליה ירושלים להיתנחם. אמר להם הקב"ה: אני ואתם נלך ונינחמנה, הוי: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ א) – נַחֲמוּהָ נחמוה עִמִי! נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה חיים נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה נחמוה בעולם הבא, נחמוה על עשרת השבטים,²⁵ נחמוה על שבט יהודה ובנימן, הוי: נחמו נחמו עמי (שם) – נחמוני נחמוני עימי.²⁶

ר' אבין אמר: למלך שהיה לו פלטין ונכנסו שונאים לתוכו ושרפו אתו. מי צריך להתנחם? פלטין או בעל פלטין, לא בעל פלטין? כך אמר הקב"ה: בית המקדש ביתי הוא, דכתיב: "יען ביתי אשר הוא חרב" (חגי א ט), מי צריך להתנחם, לא אני? הוי: "נחמו נחמו עמי" – נחמוני נחמוני עמי. ר' אבין אמר חורי: ר' אבין אמר: למלך שהיה לו כרם ונכנסו שונאין לתוכו, וקיצצוהו ופיסקוהו, מי צריך להתנחם בתנחומים, כרם או בעל הכרם? כך אמר הקב"ה: ישראל כרמי הן: "כי כרם י"י צבאות בית ישראל" (ישעיה ה ז), מי צריך להתנחם, לא אני? הוי: נחמו נחמו עמי – נחמוני נחמוני עמי. … ר' ברכיה אמר: למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאיבין לתוכה וביקעוה, מי צריך להתנחם צאן או בעל צאן, לא בעל צאן? כך אמר הקב"ה: ישראל צאני הם, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי" (יחזקאל לד לא), מי צריך להתנחם, לא אני? הוי: נחמו נחמו עמי – נחמוני נחמוני עמי.²⁷

ר' ברכיה בשם ר' לוי: למלך שהיה לו כרם ומסרה לעריס, וכד הוה עביד חמר טב, הוה אמר: מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה עביד חמר ביש, אומר: מה ביש חמרא דאריסי.²⁸ א"ל אותו האריס: אדוני המלך, כד עביד חמר טב את אמרת חמרא דכרמי, וכד עביד חמר ביש חמרא דאריסי? – בין טב ובין ביש דידך הוא.²⁹ כך, בתחילה אמר הקב"ה למשה: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (שמות ג י), וכיון שעשו אותו המעשה מה כתיב תמן: "לך רד כי שחת עמך" (שם לב ז). אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולמים, כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך?³⁰ בין חטאי ובין זכיי דידך אינון,³¹ דכתיב: "והם עמך ונחלתך" (דברים ט כט), "אל תשחת עמך ונחלתך" (שם כו), "למה י"י יחרה אפך בעמך" (שמות לב יא), על מה אתה מובד לעמך?³² א"ר סימון: לא זז מחבבן עד שקרא אותן עמי, "וינחם י"י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שם יד).³³

סימן י – נחמה לכל הדורות

"יאמר אלהיכם" (ישעיה מ א). ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חנינא בר פפא אמר: אמרו ישראל לישעיה: רבינו ישעיה, תאמר שלא באתה לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו?! אמר להם: לכל הדורות באתי לנחם. "אמר אלהיכם" אין כתיב כאן, אלא: "יאמר אלהיכם" (שם). א"ר סימון: אמרו ישראל לישעיה: רבינו ישעיה, תאמר שכל הדברים הללו מליבך אתה בודאם? אמר להם: "אמר אלהיכם" אין כתיב כאן, אלא: "יאמר אלהיכם". א"ר חננה בריה דר' אבא: בשמונה מקומות כתיב: "יאמר אלהיכם", כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן: יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה.³⁴

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים