פרשות השבוע

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (דברים יז י יא).¹

רש"י דברים פרק יז פסוק יא – ציות מלא לבית הדין

ימין ושמאל – אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.²

רמב"ן דברים פרק יז פסוק יא – אפילו כשאתה חושב שהם טועים

וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם. ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו, ככל אשר יורוני העומדים לפניו … ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו. וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ראש השנה כה א).³

והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם … בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה … כי על הדעת שלהם הוא נותן להם (לנו) התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.⁴

ספרי דברים פיסקא קנד

"על פי התורה אשר יורוך" – על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" – מצות עשה. "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך" – מצות לא תעשה. "ימין ושמאל" – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין – שמע להם.⁵

מדרש שיר השירים רבה א "כי טובים דודיך מיין" – אשר יורוך

… בדברי סופרים כתיב: "על פי התורה אשר יורוך". אשר תּוֹרְךָ התורה אין כתיב כאן, אלא: אשר יורוך. "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" – אשר תאמר אין כתיב כאן, אלא: אשר יאמרו לך. "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל, שמע להם. ואפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין.⁶

מסכת הוריות פרק א משנה א – בית דין שטעה

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה … וידע אחד מהם שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהם … הרי זה חייב.⁷

ירושלמי הוריות פרק א – על ימין שהוא ימין

תני: יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם? תלמוד לומר: ללכת ימין ושמאל – שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל.⁸

ריב"א דברים פרק יז פסוק יא – הצעות לפשרה

ולא תסור ימין ושמאל. פירש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן כשאומרים על ימין ימין ועל שמאל שמאל עד כאן לשונו. תימא, וכי שומעין לחכם שאומר על טמא טהור ועל אסור מותר? אלא על כרחך פתרונו על גזרות חכמים ותקנותם על ימין שהוא שמאל כגון תקיעת שופר שאינה דוחה שבת וכן הרבה ועל שמאל שהוא ימין כגון שניות לעריות וכן הרבה.⁹

מים ביניים (הבאים בסעודה): לצד ניסיונות פישור אלה (ואחרים שנראה להלן) חשוב לציין את 'שתיקתו הרועמת' של התלמוד הבבלי. בכל התלמוד הבבלי לא מצויה שום התייחסות למילים "על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין", גם אגב לא הביטוי של הירושלמי: "על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל". התלמוד הבבלי מתמקד בדרשות על הפסוקים "ככל אשר יורוך" או "על פי התורה אשר יורוך" (סנהדרין פז ע"א). שתיקה זו של התלמוד הבבלי ב"ימין ושמאל" וודאי איננה מקרית.

תורה תמימה דברים פרק יז הערה סב – דעתך וסברתך כנגד דעתם וסברתם

… אבל הכונה אחת היא, כלומר אפילו אם דעתך וסברתך נוטה להיפך מדעתם וסברתם … וכל כך הדבר פשוט בעיניך כי האמת אתך כאשר אתה יודע להבחין בין ימינך לשמאלך, בכ"ז תשמע לדעתם וסברתם … דרק אז מחויבים לשמוע להם באמרם על ימין שהוא שמאל, רק אם נראה לך כן.¹⁰ אבל אם באמת אומרים על ימין שהוא שמאל כגון שמתירין את החלב ואת העריות, בודאי אסור לשמוע להם, וכך מפורש בירושלמי הוריות … ורמב"ן בנימוקיו כאן כתב: "אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כימין לשמאל, תעשה כמצותם. ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או איך אהרוג את האיש הנקי הזה, אלא תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות וכו', ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו" … אבל דברי הירושלמי שהבאנו בדרשה הקודמת סותרים אותם מפורש, וגם אין הסברא נוטה לזה כלל וכו'.¹¹

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שורש א – מתייחס למסכת הוריות

ויש בזה תנאי, יתבונן בו המסתכל בראשון שלהוריות¹² בעין יפה. והוא, שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בית דין הגדול בדבר אחד להיתר והוא סבור שטעו בהוראתן, אין עליו מצוה לשמוע דברי החכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו, אבל ינהג חומר לעצמו. וכל שכן אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהן בבית דין הגדול ויש עליו לבוא לפניהם ולומר טענותיו להם והם שישאו ויתנו עמו. ואם הסכימו רובם בבטול הדעת ההוא שאמר, ושיבשו עליו סברותיו, יחזור וינהוג כדעתם, אחרי כן לאחר שיסלקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו. וזהו העולה מן ההלכות ההם. ומכל מקום חייב לקבל דעתם אחר ההסכמה על כל פנים.¹³

מסכת חגיגה דף ג עמוד ב – קנה לך לב מבין

"דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (קהלת יב יא) … "בעלי אסופות" – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: "כולם נתנו מרעה אחד" – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ ). אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.¹⁴

מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה ב – תשית לדעתי

משנה: הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח, וכערוגה עמוקה שהיא מחזקת את מימיה, וכקנקנה זפותה שהיא משמרת את יינה, וכספוג שהוא סופג את הכל.¹⁵

גמרא: מאי "הכל"? כדכתיב: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" (משלי כב יז). "הט אזנך ושמע דברי חכמים" ואחר כך "ולבך תשית לדעתי" – שאפילו תראה חכמים עוברין ועושין שלא כראוי, אל תעשה כמותן, אלא, "לבך תשית לדעתי".¹⁶

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה א – עמודי ההוראה

בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה … כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" … אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן … ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות…¹⁷

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ … וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר  יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (דברים יז י יא).¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא סמכות בית הדין וחיוב היחיד לשמוע בקולו (מתי כן ומתי לא) הוא נושא מהמורכבים בהלכה. לצד דף זה, כבר הזכרנו בפתיחת דברינו את נושא ככל אשר יורוך שגם עליו זכינו לדון. ולכך יש לצרף את דין זקן ממרא ודין בית דין שטעה עליו הרחבנו בדברינו אם כל עדת ישראל ישגו בפרשת ויקרא. כל ארבעה אלה, ועוד הרבה שמן הסתם החמצנו, שזורים זה בזה וביחד יוצרים תמונה הלכתית מורכבת ביותר. סוף דבר, נראה שכשהדברים מגיעים למעשה, אי אפשר להימלט משיקול הדעת של היחיד ומההבחנה בין מקרים שונים. עניין אחד הוא בית דין שפסק אם פעולה מסוימת בשבת היא אסורה או לא (מהתורה או משום שבות, כגון חשמל והסתעפויותיו), לעומת פסיקה למשל שאין להציל בשבת מי שאינו יהודי, שמותר להעלים מס, שאין כניסה לבית הכנסת לבעלי מומים וכו'. חריפים במיוחד בנושא זה הם דברי רמב"ן לעיל שמתחיל בקידוש החודש ומסיים בהריגת נפש! גם עם המשפט: "רוח השם על משרתי מקדשו … לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול" ניתן להתווכח. ביהדות אין אדם וגם לא בית דין שאינו חף מטעויות ושגיאות. ואולי לא בכדי לא התקיים בתולדות עם ישראל מצב "אידילי" כזה בו יש בית דין אחד וכולם נשמעים לו.¹⁹ ריבוי הדעות בבית המדרש, נכון יותר בבתי המדרש השונים ובפסיקות שהם מוציאים להלכה, כאשר כל אחד בטוח שעליו נחשה "רוח השם" והוא "משרתי קדשו" לעולם יישמר "מן הטעות ומן המכשול", בהכרח מביאה גם לשיקול דעת ופתיחות אצל מי שבא לשאול ולברר כיצד עליו לנהוג במקרה זה או אחר. וכבר אמרו חכמים: "עשה לך רב".