פרשות השבוע

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות פרק לב פסוקים ד, ח).¹

פירוש רמב"ן שמות לב ד – גישת הפרשנים

"ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך" – כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באוזניהם, הוא אשר הוציאם ממצרים. אבל אמרו כי כוח הצורה הזאת הֶעֶלָם משם. והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום "אשר הוציאנו ממצרים", כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים … אבל יאמרו במקומות רבים "אשר העלוך", כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים, השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים.²

שמות רבה מב ג – העגל ביחד עם הקב"ה

"והמה דברו עלי כזבים" (הושע ז יג) – ומה כזבים דברו על הקב"ה? דרש רבי עקיבא: אמרו: וכי עימנו היה עסוק? עם עצמו היה עסוק! לעצמו פדה ולא אותנו פדה, שנאמר: "אשר פדית לך ממצרים גוים ואלוהיו" (שמואל ב ז כג).³ רבנן אמרי: "זה אלוהיך" (נחמיה ט יח) – (זה) פדה אותנו.⁴ ר' חגי בן אלעזר אומר: "זה אלהיך" אין כתיב כאן, אלא "אלה אלוהיך" – שיתפו אותו עמו ואמרו: אלוה והעגל פדה אותנו.⁵

סנהדרין דף סג עמוד א – מחלוקת  לגבי שיתוף

אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שב"העלוך" נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה.⁶ … אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר "בלתי לה' לבדו!" (שמות כב יט). אלא מה תלמוד לומר "אשר העלוך"? – שאיוו אלוהות הרבה.⁷

מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב – אין מקום לשניים

מנשה העמידו בהיכל, שנאמר: "וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם" (מלכים ב כא ז). אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר: "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח כ). מאי כי קצר המצע מהשתרע? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כי קצר המצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד. מאי "והמסכה צרה כהתכנס"? אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן כי הוה מטי להאי קרא הוה קא בכי, מי שכתב בו "כונס כנד מי הים" (תהלים לג ז), תעשה לו מסכה צרה?⁸

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים סוף פרשה יז – עוד מחלוקת

"בלתי לה' לבדו". לפי שאחרים אומרים, אילולי ששיתפו ישראל שמו של הקב"ה בעבודה זרה, כלים היו מן העולם, שנאמר: "זובח לאלהים יחרם בלתי להשם לבדו". רבי שמעון בן יוחאי אומר, והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודה זרה חייב כליה, שנאמר: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים אשר הגלו אותם משם" (מלכים ב יז לג).⁹

מסכת סוכה דף מה עמוד א-ב – הפרידה מהמזבח

משנה: בשעת פטירתן מה הן אומרים: יופי לך מזבח יופי לך מזבח. רבי אלעזר אומר: לי-ה ולך מזבח, לי-ה ולך מזבח.¹⁰ גמרא: והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר, ותניא: כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר: "בלתי לה' לבדו!" (שמות כב יט) – הכי קאמר: ל-יה אנחנו מודים ולך אנו משבחין. ל-יה אנחנו מודים, ולך אנו מקלסין.¹¹

איכה רבה פתיחתות, פתיחתא י – לא אותי קראת יעקב

רבי יצחק פתח: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל"  (ישעיה מג כב) … שלוש מאות וששים וחמישה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד. והיה להם יום אחד והיו כולן עובדין באותו היום. וכולן עשו ישראל הגמוניא¹² ועבדו אותן דכתיב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון, ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" (שופטים י ו) – אפילו בשותפות. אמר ר' אבא בר כהנא: לא תהיה כוהנת כפונדקית¹³ … אמר ר' יודן: משל לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבו. אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו. כך אמר הקב"ה: הלואי השוו אותי בני כגרזימי הזו שהיא באה באחרונה,¹⁴ אלא, "ולא אותי קראת יעקב".¹⁵

אתה עוסק במלאכתך כל היום ואינך עייף, ולהתפלל לפני אתה עייף? אתה פועל בעסקיך כל היום ואינך מפהק וכשאומר לך חברך: בוא והתפלל, אתה אומר לו: אין אני יכול! אצל הבעל מה כתוב? "ויקראו בשם הבעל מהבוקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין עונה ויפסחו על המזבח אשר עשה" (מלכים א יח כו), הוי: "ולא אותי קראת יעקב" – הלואי לא הכרתיך יעקב. למה? "כי יגעת בי ישראל".¹⁶

רות רבה פתיחתות ב – שותפות בוודאי איננה האידיאל

"ונפש רמיה תרעב" (משלי יט טו) – ע"י שהיו מרמים להקב"ה, מהם עובדין לעבודת כוכבים ומהם עובדים להקדוש ב"ה. הוא שאליהו אומר להם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" (מלכים א יח).¹⁷

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק כ פסוק א – בין הדיבר הראשון לשני

וכבר פירשתי, כי הדבור הראשון הוא היסוד, ועליו כל בניני המצות, ואחריו כתוב "לא יהיה לך". ופשע מי שאינו מאמין בשם גדול מפשע עובד ע"ג. כי יש רבים שהם מאמינים בשם, והם מזבחים ומקטרים לע"ג, כמו המקטירים למלכת השמים, שהם חושבין כי ייטיבו להם, כאשר אמרו: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל" (ירמיהו מד יח), וכתוב: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים" (מ"ב יז, לג). וככה נעמן "בהשתחויתי בית רמון" (שם ה, יח). והנה אלה מודים בשם, רק משתפים עמו אחר.¹⁸

רשב"ם דברים פרק ה פסוק ז – מה דעתו לגבי שיתוף?

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – נראה לי, אפילו אתה מאמין בי, לא יהיה לך אלהים אחרים מבלעדי, לקסום בהם קסמים כתרפים של לבן שקרא אותם אלהי שאינן אלא לקסום קסם. וכן לא תעשון אתי אלהי כסף, אע"פ שאתם מאמינים בי. וכן בלתי לה' לבדו, ולא לו ולאחרים.¹⁹

ויקרא רבה פרשה לג – שיתוף בגלות

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך" – ר' חייא בריה דר' אדא דיפו אמר: עתידין אתם להימכר לאומות העולם, אלא שתפו לבוראכם עמכם כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה … אמר להם (נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה): לא כך כתב לכם משה בתורה: "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם" (דברים ד כח)  וכאן באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו? אמרו לו: אדוננו המלך, לא לסגוד, אלא למפלח במסים ובארנוניות ובזימיות ובגולגליא.²⁰

ויקרא רבה יז ז – האורח מגרש את בעל הבית

"כנגע נראה לי בבית" – זו טינופת עבודה זרה. ויש אומרים: זה צלמו של מנשה. זהו שכתוב: "והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה" (יחזקאל ח ה). מהו בביאה? אמר רבי אחא: ביא, ביא! התושב מפנה לבעל הבית. אמר רבי ברכיה: כתוב:  "כי קצר המצע מהשתרע" (ישעיה כח כ) – אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחת".²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נחזור אל מים הראשונים שיצקנו כבדרך אגב, בהערה 1 בתחילת דברינו, על כך ששם הוי"ה איננו מוזכר בחטא העגל. בשני המעמדות הגדולות של האמונה, בקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני נזכר שם הוי"ה: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" וכן: "אנכי ה' אלהיך". ראה גם דברינו קונה שמים וארץ בפרשת לך לך שזה החידוש הגדול של אברהם למלכיצדק שהאמין באל אחד אבל לא הכיר את שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בחטא העגל העם מדבר על אלוהות סתם ואינו מזכיר את שם הוי"ה: "אלה אלהיך" ולא "אלה ה' אלהיך". לאמור, מה שראינו בקריעת ים סוף ובמעמד סיני זה ה' אלהים (ראה גם אליהו בהר הכרמל ה' הוא האלהים) ואת זה אין העגל בא להחליף. העגל בא להחליף את משה ולהוסיף אלוהיות (ראה הגמרא בסנהדרין לעיל וכן רש"י: "אלוהות הרבה איוו להם"). האם נוכל ללמוד מכאן על סוג נוסף של שיתוף ולסנגר על עם ישראל מנקודת מבט נוספת? האם לכך התכוון אבן עזרא לעיל בהבחנה שהוא עושה בין הדיבר הראשון "אנכי ה' אלהיך" ובין הדיבר השני "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"? לא ראינו מי מהמפרשים שתפס נקודה זו לסניגוריה על עם ישראל. אך לא ראינו אינה ראייה והמאיר עינינו בעניין זה יבורך בכל מילי דמיטב.

מים אחרונים 2: בניגוד לעמדת חז"ל, נראה שהנטייה הטבעית של אנשים רבים בימינו היא לראות במשתף דבר גרוע יותר ממי שעזב את היהדות לגמרי. מי שהולך בשבת לבית הכנסת וביום ראשון לכנסייה, עושה קידוש בשבת ואח"כ אוכל חזיר לתיאבון, נראה בעינינו חמור יותר ממי שהתנצר ועזב את היהדות לגמרי, בוודאי יותר מאדם חילוני ואפילו אתאיסט. אולי בגלל חוסר האינטגריטי (יושרה), הזיוף שבדבר והחשש מהשפעה רעה. ראה גם דברי רמב"ם באגרת תימן על כת הזיוף או הצבועים. אבל חז"ל לא חשבו כך. האם רק בדיעבד? איפה הדעה הנגדית? (יש! ראה כל המדרשים על "אל קנא", שמות כ ד, לד יד, דברים ד כד). הפטרת פרשת כי תשא (להוציא שנים בהם היא נדחית בשל הפטרת שבת פרה), היא אליהו בהר הכרמל. אליהו עומד ואומר לעם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים! אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". אליהו דורש הכרעה ועקביות! כך גם רשב"י "תלמידו". ואולי כולם למדו ממשה. אולי זו המחלוקת בין אהרון למשה: אהרון הסכים לשיתוף, משה לא.

מים אחרונים 3: ראה ספרו של יעקב כץ, בין יהודים לגויים, מוסד ביאליק ירושלים תשכ"א, שמביא את דברי הר"י (רבי יצחק) מבעלי התוספות שמיקל בנצרות שעובדים בשיתוף ולא ע"ז ממש: "כי נשבעים בקדשים … ואע"פ שמזכירים שם שמים וכוונתם לישו הנוצרי, אין מזכירים שם עבודה זרה. וגם דעתם לעושה שמים וארץ ואע"פ שמשתפים שם שמים ודבר אחר". ראה תוספות בגמרא סנהדרין סג ע"ב ד"ה אסור, שהבאנו בהערה 8 לעיל. אך כל זה, בשיתוף גוי, לא ישראל.