נטלתי ספר בראשית וקראתי בו | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

נטלתי ספר בראשית וקראתי בו

פרשת וישב, שבת חנוכה ראשונה, תשס"ג

עדכון אחרון: 14/12/2022

שמות רבה פרשה ה סימן כב – משה משקיף על ספר בראשית

כך אמר לפני הקב"ה: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו – מדת הדין הייתה. ומעשה דור הפלגה ושל סדומיים היאך נדונו – ומדת הדין הייתה. העם הזה, מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? ואם בשביל שאמר אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה" ואמרת לו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם. ואפילו כן, היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי! ואם תאמר מה איכפת לי? אם כן "למה זה שלחתני".1

בראשית רבה פרשה ס ח – שיחת עבדי בתי אבות

"ויתן תבן ומספוא לגמלים" – אמר ר' אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא … "ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו" – אמר ר' אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים – שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא.2

בראשית רבה פרשה פז סימן ו – "ויהי כדברה אל יוסף"

מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומו והיה עושה הדבר הזה? הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כיסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.3

בראשית רבה (אלבק) פרשה צז – "יהודה אתה יודוך אחיך"

"מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח יג) – זה יהודה הצדיק שבייש עצמו במעשה תמר. ואף ראובן לא הודה במעשיו אלא מכוחו של יהודה. כיון שראה ראובן את יהודה שהודה, עמד הוא והודה כל מעשיו. ולפי שגרם יהודה לראובן לעשות תשובה, לפיכך סמכו משה רבנו לו, שנאמר: "יחי ראובן ואל ימות" וכתוב אחריו: "וזאת ליהודה ויאמר"4 – על שניהם הוא אומר: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם" (איוב טו יח).5

מצודת דוד איוב פרק טו פסוק יח – לא כחדו מאבותם

אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם – מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם.6

מסכת סוטה דף ז עמוד ב – הגדת מעשי הראשונים

תנו רבנן: אומר לפניה (לפני הסוטה) דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים, כגון: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם". יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו? נחל חיי העולם הבא;7 ראובן הודה ולא בוש, מה היה סופו? נחל חיי העולם הבא.8 ומה שכרן? מה שכרן? כדקא אמרינן!9 אלא מה שכרן בעולם הזה? – "להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם" (איוב טו יט).10 … בשלמא יהודה דאודי – כי היכי דלא תישרף תמר. אלא ראובן למה ליה לאודי? והאמר רב ששת: חציף עלי מאן דמפריט חטאיה! – כי היכי דלא ליחשדו אחוהי.11

מסכת מגילה פרק ד משנה י – מה קוראים ולא מתרגמים12

מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם, מעשה תמר נקרא ומיתרגם,13 מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם, והשני נקרא ולא מיתרגם. ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון, לא נקראין ולא מיתרגמין.14

רמב"ן בראשית פרק יב פסוק י – חטא גדול חטא אברהם בשגגה

ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא.15

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה מב – בין אבימלך לאברהם

"הגוי גם צדיק תהרוג" (בראשית כ ד) – אמר: אם גוי תהרוג, גם צדיק תהרוג. אם הורג אתה לאבימלך, הרוג אף לאברהם. למה? א"ר ברכיה הכהן ברבי: אמר: שאלתי אותו מה היא? אשתך? אמר: אחותי היא. חזרתי ושאלתי אותה: האישתו את? אומרת: לאו, אלא אחותו אני. אף על פי כן, שאלתי לבני ביתו ואמרו: אחותו היא … אמר לו הקב"ה: "גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת".16

רד"ק בראשית פרק טז פסוק ו – לא נהגה שרה במידת המוסר

"וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" – עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך. אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות. לא מוסר, כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך", היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מדת חסידות ונפש טובה, כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו.17 ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת.18 ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות.19

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כו – בין אבימלך ליצחק

"ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך היא". "אך" – לשון מיעוט, כלומר מיעטת עצמך מדוברי אמת. "הנה" – כלומר, הנה נמצא מתוך מעשיך שאשתך היא "ואיך אמרת אחותי היא"?20

בראשית רבה ע יט, פרשת ויצא – מי כאן הרמאי

כל אותו הלילה היה קורא לה רחל והיא עונה. "ויהי בבוקר והנה היא לאה…". אמר לה: מה? רמאית בת רמאי! אמרה לו: ויש סופר שאין לו תלמידים?21 לא כך היה אביך קורא לך עשו ואתה ענית לו…".22

שמות רבה ל יט, פרשת משפטים – צדקה ממני

כך יהודה, בא דין תמר לפניו שתישרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפים אותו. הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר: "צדקה ממני".23

רמב"ן בראשית פרק מב פסוק כא – אבל אשמים אנחנו

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו – חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו. והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם. או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.24

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה מה – מכסה פשעיו לא יצליח

אמר הכתוב: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כחי ג). כיון שישראל פורטים את עונותיהם ומתוודים לפני הקב"ה – סולח להם ועובר על פשעיהם, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל).25

יומא דף פו עמוד ב – כיסוי החטא או גילויו

אמר רב יהודה: רב רמי,26 כתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב א) וכתיב: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח יג)!27 לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא – בחטא שאינו מפורסם.28 רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן: כאן – בעבירות שבין אדם לחברו, כאן – בעבירות שבין אדם למקום.29

שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל, משה ודוד. משה אמר: יכתב סורחני, שנאמר: "יען לא האמנתם בי להקדישני". דוד אמר: אל יכתב סורחני, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". משל דמשה ודוד למה הדבר דומה? לשתי נשים שלקו בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית. אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית: בבקשה מכם, הודיעו על מה היא לוקה, שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצווארה, והיו מכריזין לפניה ואומרין: על עסקי שביעית היא לוקה.30

עבודה זרה דף כה ע"א – ספר הישר

"הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב א יח)  – מאי ספר הישר? אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים.31 רבי אלעזר אומר: זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר? דכתיב: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (דברים ו יח).32

רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכות א-ג – החוק שחקק אברהם

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה33 … וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל "ואהבת לרעך כמוך". כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.34

שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר: "וירא והנה שלשה אנשים", ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים: כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים.35

כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה, ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום, ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאילו שפכו דמים.36

אליהו רבה (איש שלום) פרשה כג  – מתי יגיעו מעשינו למעשי האבות

"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: אנכי ה' אלהיך וגו' " – ברוך המקום ברוך הוא שבחר בהן בישראל מכל באי העולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם, וקנה אותן קניין גמור, בנים ועבדים לשמו … באהבה שאהב אותן ובשמחתו ששמח בהן מדבר עמהן (פעמים מדבר עם הרבים, פעמים מדבר עם היחיד) … לפיכך יהיו אומרים כל אחד ואחד: מתי יגיעו מעשיי למעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא, אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה.37

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: פתחנו בתפר שבין ספר בראשית וספר שמות, בין תקופת האבות ותקופתו של משה, ואפשר לסיים בו. תפר זה, מציג, לדעת פרשנים רבים, את הפער בין תקופה של אין ניסים, או ניסים נסתרים – תקופת האבות, ובין תקופה שמשופעת בניסים גלויים, קטנים וגדולים – תקופת משה. ראו דברי רבי בחיי בן אשר על הפסוק: "ושמי ה' לא נודעתי להם" – פסוק בו הקב"ה מסמל למשה את ההבדל בינו ובין האבות – " …אבל בשמי המיוחד שבו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בנסים מפורסמים בשנוי הטבע" (ואברבנאל בתחילת פרשת וארא חולק ואומר: "אין לפרש ושמי ה' לא נודעתי להם על ענין הנסים שלא נעשו לאבות ונעשו למשה … כדברי קצת המפרשים, שהרי כבר נעשו נסים רבים לאבות וכו' "). האבות חיו את החיים האנושיים הגלויים והטבעיים (לא כולל כמובן את דיבור ה' אליהם, דיבור לו זכו גם אבימלך, לבן ועוד), בלי ניסים. חיים שיש בהם בהכרח מעלות ומורדות ולפיכך הם סימן לבנים ולא נפלאות מצרים ושנות המדבר.38

מים אחרונים 2: ראו דבריו הנמלצים רש"ר הירש בראשית כז א פרשת תולדות (פרשת גניבת הברכות ע"י יעקב): "אנחנו הולכים בעקבות רבותינו, ואין אנחנו רואים כחובתנו להיות סניגורים לאבותינו הגדולים, כדרך שגם דבר ה' אינו נמנע מלגלות בהם חולשות ושגיאות. אם רבקה ציותה על יעקב להטעות את אביו, הרי הכתוב אומר ללא כחל ושרק: בא אחיך במרמה … ר' חנינא אומר ביחס למאורעות הפרק הזה: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא, יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו … והיכן נפרע לו בשושן הבירה … וכן הוא אומר במדרש תנחומא: ג' דמעות הוריד עשו … והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש.39 – אך אם עיון מיושב ושקט יביאנו לכלל מסקנה, בה תפוג הרבה ממרירותו של מאורע זה, הרי לא נכבוש אותה בלבנו, רק בשל החשש שניראה כסניגורים ומלמדי זכות. עוד יוותר הרבה המחוסר הצדקה, בפרט כאשר הוא נמדד באמת מדתה של אומה, הנקראת בשם הכבוד "ישורון", והמצווה להשיג את כל מטרותיה רק בדרך "ישרה", שחובתה להתרחק מכל עקמומיות למען כל מטרה.

הערות שוליים

  1. שאלנו את כותרת הדף ממדרש זה בו משה משקיף על ספר בראשית מנקודת המבט של תחילת ספר שמות. משה נוטל את ספר בראשית לקרוא בו על מנת לקרוא תיגר על סבל הבנים בגין מעשה האבות, וכבר הארכנו לדון במדרש נפלא זה בדברינו אותם הנתונים תחת הבניין בפרשת שמות. כאן, נשאל ביטוי זה ברשותו של משה (ושל הדרשן) וניטול את ספר בראשית על מנת לקרוא בו את מעשי האבות ללא כחל ושרק.
  2. זה המדרש הבסיסי ממנו נגזר מאוחר יותר, ע"י פרשני המקרא, הביטוי: "מעשה אבות סימן לבנים" – ראו דברינו מעשה אבות סימן לבנים בפרשת חיי שרה. שינוי מטבע לשון זה אולי אינו בכדי ובא לומר שהסימן לבנים יכול להיות בכמה וכמה פנים. לא רק סימנים של שלמות: "כך תעשו", אלא גם סימנים של אזהרה ולימוד לקח מחולשות אנושיות ומחטאים: "כך אל תעשו".
  3.  מדרש זה הוא הקשר לפרשת השבוע וישב ומוטו עיקרי בלימוד והבנת ספר בראשית. "מעשה אבות סימן לבנים" בדברים היפים והנכונים וגם באלה שיפים (לכאורה) פחות, שכן: "מכסה פשעיו לא יצליח" ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וזו גם תשובה למלעיזים למיניהם. אם אתה מאמין לדברים שנראים לא נאים בתורה, תאמין גם לדברים הנאים. התורה לא מכסה ולא מיפייפת את המאורעות והאישים הנזכרים בה. אך יש גם גישה נגדית: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", אותה נראה להלן.
  4.  בברכת משה לשבטים, דברים לג ו-ז. ראובן בזכות יהודה, אך עדיין ראובן ראשון וברכת יהודה נסמכת לו.
  5.  פסוק זה מאיוב טו יח הוא בסיס מרכזי למוטו שלנו. חכמי המסורת והמדרש לא החביאו את מעשי האבות והעבירו אותו לדורות הבאים בלי כחל ושרק. לפעמים אף הוסיפו והעצימו את חטאי הדורות הקודמים (העצמה זו, מעבר למה שכתוב במקרא, היא נושא בפני עצמו עליו הרחבנו בדברינו המדרש המעצים בדפים המיוחדים). ראו כל המדרשים על "וירד יהודה", למשל, בבראשית רבה פרשה פה, על 'חטאי יעקב' מעבר למה שבתורה שנראה להלן ועוד. וכבר הרחבנו במעשה יהודה ותמר בפרשה זו (וישב) בשנה האחרת.
  6. נתעכב לרגע על הפסוק באיוב המשמש כאמור מוטיב לנושא שלנו. לפי הדרשות וגם הפשט, אולי צריך היה לקרוא בפסוק: "אשר לא כחדו מבניהם". הפתרון שמציע מצודת דוד הוא: לא מנעו או נמנעו מלספר (לבנים) את מה שקבלו מהאבות. ראו בדרך זו גם פירוש דעת מקרא על הפסוק: "ולא כחדו מאבותם – מקרא קצר, ושיעורו: יגידו ולא כחדו את אשר שמעו מאבותם, כמו: אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ: לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם וכו' (תהלים עח ג-ד)". ועפ"י המדרש אולי כחדו הוא "להחליק", לא לספר את הכל. ואז "לא כחדו מאבותם", משמעו לא הסתירו דבר מתולדות אבותיהם, לא כחדו על אבותם ולא חיפו עליהם. ואין צורך להוסיף את הבנים לפסוק, אלא בהקשר הכללי כמובן, שהרי הכל מסופר בסופו של דבר לבנים.
  7. ראו הדיון במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה וכן בתוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ד הלכה יח: מפני מה זכה יהודה למלכות? ושיטת ר' עקיבא שם היא: מפני שהודה בתמר.
  8. וכן הוא במדרש מדבר רבה ט יז פרשת נשא (פרשת סוטה). "דברי הגדה" אלה כבר אינם רק דברי מדרש ומוסר, אלא להלכה ממש! וגם ב"הגדה" של ליל הסדר יש לא מעט גנות של אבותינו וכדי לצאת ידי חובת הכל במחלוקת היכן הוא "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" של המשנה, אנו אומרים גם: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וגם: "עבדים היינו" ועוד מוסיפים: "ארמי עובד אבי" שגם בו יש מן הגנות (ראו סוטה לב ע"ב: "אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם", ראו רש"י שם). ראו גם תהלים פרק קו. ראו דברינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח בפסח וכן ארמי אובד אבי בפרשת כי תבוא.
  9. שהשכר הוא בעולם הבא. אבל הדרשן לא מסתפק בכך ומבקש את השכר כאן, בעולם הזה! וזה חוזר ליהודה שזכה למלכות, מלכות בית דוד שהיא בעולם הזה ולעתיד לימות המשיח שגם הם כאן ולא בעולם הבא. נראה שזה מהמדרשים המעטים שלא מעבירים את נושא השכר לעולם הבא, אלא מבקשים לראותו בעולמנו זה. וזו גם האמירה לסוטה, שתודה על האמת ואם היא נקיה כפי שהיא טוענת (מן הסתם), תזכה לשכר כאן בעולם הזה. ראו דברינו טהורה לבעל וטהורה לבועל בפרשת נשא.
  10. הפסוק המובא כאן: "להם נתנה הארץ" הוא המשך ישיר של פסוק המוטו: "אשר חכמים יגידו". ראו איוב טו שם. נראה שאנחנו שומעים כאן גם את הבטחת הארץ לאבות. בהבטחה להם מקופל התנאי שהבנים יזכו לארץ אם לא יכחדו מאבותם.
  11. הגמרא שם דנה תחילה בשאלה מנין לנו בכלל שראובן הודה בחטאו. בניגוד ליהודה שאמר: "צדקה ממני", אין פסוק בתורה שראובן הודה במעשה שעשה (עם בלהה). לאחר שהגמרא מוצאת מדרש (לא פסוק!) ממנו ניתן ללמוד שראובן אכן הודה בחטא שחטא (בהשפעתו של יהודה וברמז מברכת משה), ממשיכה הגמרא לשאול: מדוע בכלל הודה ראובן? ניחא יהודה הודה, כי דינה של תמר היה מונח לפניו. אבל ראובן, מדוע הודה? הרי למדנו משמו של רב ששת שיש חוצפה (התרסה?) בהודאה ברבים של חטא! תשובת הגמרא היא שגם כאן היה צורך, כי בכך שהודה הוסר החשד משאר האחים. אולי זו סיבה טובה לכל אחד להודות, על מנת להסיר חשד מאחרים ואולי, שוב, גם זה מעשה אבות סימן לבנים. לא צריך לחפש סיבה להודות. לקיחת אחריות שמנקה את האחרים ומשמשת תמרור אזהרה היא סיבה מספקת. ואחרי כל זאת, דיון זה בגמרא מציג גם את מורכבות הנושא, כפי שנראה להלן. יש גם דעה נגדית שלא תמיד צריך להתוודות ברבים – לפעמים לא צריך "לרוץ לספר לחברה".
  12. פרקים ג ו-ד של מסכת מגילה מוחלפים בין נוסח המשנה והגמרא שבידינו. משנה זו והדיון שבעקבותיה, נמצאים בגמרא בדף כה ע"א, בסוף פרק שלישי.
  13. היינו קוראים בציבור בתורה (על קריאת היחיד ולימוד תורה אין שום מגבלה), אבל לא מתרגמים לארמית שהיא השפה שהציבור הרחב (עמי הארצות) הבינו. ובגמרא שם דף כה ע"ב שואלים: ומה חידוש יש בכך שמתרגמים את מעשה יהודה ותמר? ומתרצים שיכולנו לחשוב שאולי קוראים ואין מתרגמים (כמו מעשה ראובן ואחרים, ראו שם) כדי שלא ייפגע כבודו של יהודה, אך באמת כבוד ושבח הוא לו שהודה ולא בוש. ואולי לא רק בזכותו של יהודה, אלא גם (ובעיקר) בזכותה של תמר שבחכמתה ותבונתה ניווטה את העניין. ראו דברינו צדקה ממני וכן דברינו מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם בפרשת וישב.
  14. ראו הסבר ופירוט בגמרא שם, שמביאה ברייתא המונה מקרים נוספים, כך גם בתמצית במפרשי המשנה, בקהתי למשל. עפ"י נוסח המשנה שנמצא בגמרא, גם מעשה דוד ואמנון, היינו אמנון ותמר, היינו תמר האחרת, נקרא אך לא מיתרגם. (ממקורות אלה ניתן אגב להוכיח שהקריאה בהפטרות הייתה 'חופשית' ולא ממוסדת, לפי ההקשר הלשוני או התוכני; או שהייתה קריאה מסודרת בנביאים בציבור, שהרי מעשים אלה אינם כלולים בסדר ההפטרות שבידינו, לכל השיטות). כאן לכאורה, מקור שמבקש להצניע מעשים מסוימים של אבותינו, לפחות לא לדון עליהם בציבור. במרוצת הדורות נראה שהלכה זו נעלמה למעשה משום שהפסיקו לקרוא את התרגום בפומבי והארמית כבר לא הייתה שפת הקהל. ועם חידוש השפה העברית החיה נעלמה הלכה זו ממילא שהרי הקהל חי ומבין את השפה העברית. גם זה מנפלאות חידוש תקומת עם ישראל בארצו ובשפתו.
  15. במקרא אין בד"כ לוחות זמנים ומועדים ברורים, אבל סיפור ירידתו של אברהם למצרים בבראשית פרק יב, בסמוך לתיאור הגעתו של אברהם "אל הארץ אשר אראך", בניית שני מזבחות לה' וחציית הארץ מצפון לדרום עד הנגב, סיפור זה מעורר שאלות. ואמנם, רמב"ן לא חושך את שבט ביקורתו הקשה מאברהם. ביקורת כפולה: על שמיהר לרדת מהארץ בשנת בצורת (ראו הביקורת הקשה על אלימלך ובניו שירדו מהארץ בשנת רעב, רות רבה א ד, בדברינו בימי שפוט השופטים), ועל שמיהר 'להסגיר' את שרה אל פרעה. ומוסיף רמב"ן שעל מעשה זה נגזרה גלות מצרים! לא על "במה אדע כי אירשנה", לא על חטא מכירת יוסף – על הירישה למצרים (יצחק לא ירד). מעניין מה היה משה, במדרש שמות רבה בו פתחנו אומר: היה לו להשתעבד דורו של אברהם, יצחק או יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי!. (שים לב שבמדרש מוזכרים יצחק ויעקב, לא אברהם). ועדיין צריך להבין במדרש הנ"ל מה פשר השימוש שרמב"ן עושה בפסוק מקהלת ג טז: "מקום המשפט שמה הרשע", בהקשר זה.
  16. עם כל חריפות מדרש זה, נראה שהוא דווקא עושה 'הנחה קטנה' לאברהם בכך שהוא מתמקד בדיאלוג שבין אבימלך לקב"ה. ראו סיפור המעשה בבראשית פרק כ. פסוקים ג-ז מתארים את הדיאלוג שבין הקב"ה לאבימלך ובהם מתמקד המדרש לעיל. אבל מפסוק ח ואילך הדיאלוג הוא בין אבימלך לאברהם ומחלק זה מתעלם המדרש. אם בחלק הראשון טענתו של אבימלך היא כלפי שמים: "הגוי גם צדיק תהרוג"?, בחלק השני הוא מטיח באברהם את המילים הבוטות: "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי"! ראו מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק כ: "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו. שרימית בנו כך: ומה חטאתי לך. שגרמת לי דבר זה: כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה. לפרוץ בעריות כמעשה דור המבול ואנשי סדום: מעשים אשר לא  יעשו עשית עמדי. שאין אדם עשוי לומר על אשתו שהיא פנויה ולהתירה לאחרים, שהרי אחרים לוקחין אותה והוא נענש, ושמא דימתה להענישנו בה שנהפך כסדום?". להזכיר לאברהם את סדום שאת הפיכתה ניסה למנוע ולרמוז שהוא עשה כמעשיה!! וכבר הארכנו לדרוש בעימות זה של אבימלך עם אברהם בדברינו הגוי גם צדיק תהרוג.
  17. אדם לא יכול לעשות במי שנתון תחת ידו ככל העולה על רוחו.
  18. בחומש דעת מקרא מצאנו הפניה לאמירה מהספר מבחר פנינים המיוחס לשלמה אבן גבירול: "אין דבר שנלווה אל דבר טוב מן הענווה אל החכמה ומן היכולת אל המחילה". אולי ניתן גם לחבר מוטיב זה עם טענת משה לקב"ה בחטא המרגלים, דברים ט כח: "פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וכו' ". היינו, אם לא תסלח להם, יאמרו שזה בא מחוסר יכולת לסלוח. לסליחה ומחילה נדרשת יכולת נפשית.
  19. פרשני המקרא אף הם אינם עושים הנחות לאבות האומה - רמב"ן לעיל על אברהם וכעת רד"ק על שרה (ובעקיפין גם על אברהם). מה שעשתה שרה – לא היה טוב בעיני האל. ולא נכתבה פרשה זו אלא ללמד את האדם לקנות את המידות הטובות ולהרחיק את הרעות. מעשה אבות הלא-טובים, גם הם סימן ולימוד לבנים. סימן שלילי – כך לא עושים!
  20. יצחק חוזר על מעשה אביו עם אבימלך בדמיון רב (השווה בראשית כו ו-יא עם בראשית כ א-ט) ו"זוכה" אף הוא לביקורת דומה. ראו גם בראשית רבה סד ה: "ויהי כי ארכו לו שם הימים, מיד: והנה יצחק מצחק. רבי חייא בר אבא אמר: בשביל שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה? לא כך א"ר יוחנן: המשמש מיטתו ביום הרי זה מגונה!". במקרים אלה, לפחות, המדרש אינו מרחיק לכת מהמקרא. הוא מעצים במילים ומוסיף "צבע", אך לא בעובדות שאינן במקרא.
  21. ובימינו הייתה אומרת לאה ליעקב: תראו מי שמדבר!
  22. אין לך דמות באבות שנתונה לביקורת כל כך קשה ונוקבת כמו יעקב "בחור או בחיר האבות" (בראשית רבה עו לב). כאן המדרש "סוגר חשבון" עם יעקב על מה שעשה לאביו כשעמד מולו ואמר: "אנכי עשו בכורך". עם כל חריפות הדברים, אפשר אולי להולמם בכך שעשו מכר ליעקב את הבכורה. אך מה נעשה וגם על קניית הבכורה בנזיד עדשים יש ביקורת לא קטנה על יעקב, ראו דברינו בכורה בנזיד עדשים בפרשת תולדות. ראו גם הביקורת על יעקב בראש פרשת וישלח: "לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב!?" (בראשית רבה עה ג) שגם אותה ניתן בעצם להבין. אבל במקרים רבים אחרים, מגדיל המדרש לעשות הרבה מעבר לפשט הפסוקים. ראו תשובתו הקשה לרחל שבקשה פרי בטן (בדברינו יעקב ורחל – השבר הגדול), ראו גם דברינו קום עלה בית אל בפרשת וישלח, הביקורת על איחור הנדר של יעקב ועל שעשה מעצמו אלוה! מדרשים שמתחילים ב"יעקב נדר והפסיד", ממשיכים ב-"נתבקרה פנקסו" (מות רחל וצרת דינה), ומגיעים עד כדי שלוש העברות הקשות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים בהם לקה בית יעקב!
  23. חזרנו למעשה יהודה ותמר, שהוא בפרשת השבוע שלנו. מה נעשה עם מדרש כל כך קשה כמו זה: יעקב ויצחק מחפים בדין! בית דין פסול לכל הדעות! האם לא די לנו במה שכתוב בפסוקים עצמם? איזה ספר הוציא ר' יוסי וקרא לפני המטרונה? האם קרא לפניה רק את המקרא או שמא גם את המדרשים? זו סוגיית "המדרש המעצים" שכבר הזכרנו בהערה 5 לעיל, שכאמור הקדשנו לו דף מיוחד בדפים המיוחדים: מה צורך רואה המדרש להעצים ולהגדיל את חטאי האבות מעבר למסופר במקרא? איזה מסר הוא מנסה בכך להעביר? לא באנו לפתרון בנושא זה וכל המאיר עינינו בו זה יבורך בכל מילי דמיטב.
  24. חטא מכירת יוסף הוא אולי הכתם הגדול ביותר של "מעשי אבות" בספר בראשית, ורמב"ן בא להדגיש שהאכזריות ואטימות הלב שנלוו למעשה המכירה חמורים מהמכירה עצמה (שעליה היו מי שפקפקו בכלל, רשב"ם בראשית לז כח, ברויאר פרקי בראשית, פרק שלושים וחמישה: מכירת יוסף). מה שלא סיפרה התורה בשעת המעשה עצמו, אולי משום שחסה על כבודם של האחים ולא רצתה להגדיל את התבערה, הם עצמם עושים בעת שהם רדופים ע"י יוסף. ראו גם בראשית רבה צא ח: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו ... אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו – ר' לוי בשם רבי יוחנן בן שלה: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד, כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו". אותם שבע עשרה שנה של המטרונה במדרש בראשית רבה לעיל. כבר הרחבנו בנושא זה בדברינו אבל אשמים אנחנו בפרשת מקץ ושם הבאנו את מדרש בראשית רבתי שמנסה לסנגר ואומר: "שבלשו עצמם ולא נמצאת בידם אלא זו", אולי בדומה לתשובת ר' יוסי למטרונה. כמו כן הבאנו שם את מדרש שכל טוב (בובר) בראשית מב כא שמעמיד את "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו" כנגד "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו", ומסיק ששמעון ולוי שהיו הראשונים להתנכל ליוסף הם גם הראשונים להתוודות על החטא: "שמעון אומר ללוי, לפיכך נמחל לו מה שאמר תחילה ... ועכשיו קורא עצמו כמודה ועוזב ומצדיק עליו את הדין".
  25. איזה פשע נוסף איננו מכסים ביום הכיפורים? מכירת יוסף! אנחנו מזכירים את עשרה הרוגי מלכות שהם כנגד עשרה האחים שמכרו את יוסף. עשרים כסף פדיון נפש כנגד עשרים כסף שמכרו את יוסף. "אלה אזכרה ... לעשרה הרוגי מלוכה ... איה אבותיכם אשר אחיהם מכרוהו ...". ועפ"י רמב"ם מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מו, כל שעירי החטאת שבקרבנות המועדים באים בגין מכירת יוסף, כדבריו שם: "אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים, בעבור שחטא עדת ישראל כלה היה בשעיר רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בעניינו וישחטו שעיר עזים" (ראו דברינו על מכרם בכסף צדיק וכן בעבור נעליים בפרשת וישב).
  26. רב (שם האמורא) מקשה, משליך מפסוק אחד לשני. מציג סתירה, לכאורה, בין שני פסוקים.
  27. מהפסוק במשלי: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם", בו פתחנו בבראשית רבה צז לעיל ואותו דורש פסיקתא רבתי הנ"ל, משתמע שמי שמנסה להסתיר את חטאיו לא יצליח (ומעלה גדולה היא לחוטא להתוודות בפומבי על חטאיו). אך מולו מעמידה הגמרא את הפסוק בתהלים: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה", ממנו משתמע שאדרבא, יפה הצניעות לחטאים ואשרי מי שחטאיו מכוסים ולא התפרסמו ברבים (ואין עליו חובה לפרסם את חטאיו). כיצד ניישב ביניהם?
  28. ראו מפרשי הגמרא רש"י ושטיינזלץ שם. חטא מפורסם הוא חטא שכבר נודע ברבים ואז מוטב לאדם שיודה עליו בפומבי, אולי גם כדי לנקות אחרים מחשד (כמדרש על ראובן לעיל). חטא שאינו מפורסם, מוטב שיתוודה עליו בינו לבין עצמו ולא יעשה פומבי לחטאיו. האם חטאי האבות היו מפורסמים ולכן נזכרו? האם לא בא המדרש ועשה להם פרסום מעבר לזה שבמקרא?
  29. לגבי שיטה זו ראו רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה: "ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו .... וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה ... שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח. במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ... וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". רוב חטאי האבות ושגיאותיהם, חוץ אולי מ"במה אדע כי אירשנה" ועבודה זרה של יעקב ("הסירו את אלוהי הנכר אשר בקרבכם"), היו בין אדם לחברו!
  30. שאכילת פגי שביעית היא עבירה קלה, שהרי מצווה לאכול פירות שביעית אך לא טרם זמנם ושלא בדרכם (ראו מסכת שביעית פרק ד משנה ז, תוספתא פרק א משנה ח) - בוודאי קלה בהשוואה לקלקול, היינו לזנות (רמז למה שעשה דוד?). הרי לנו שיש גם גישה נגדית לכסות את החטא - "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" אומר דוד (תהלים לב א). ובגמרא סוטה ז ע"ב לעיל ראינו את שיטת רב ששת: חציף עלי מאן דמפריט חטאיה!. משה אמנם לא סבור כך, אבל חז"ל מעמידים את דוד כשיטה נגדית. (התורה לעומת ספרות החכמה: ספר תהלים והכתובים?). בהלכה יש פשרה בין שתי השיטות ע"י הבחנה בסוג העבירה והתחשבות בעובדה אם כבר התפרסמה. אבל מיד לאחר ההלכה מביאה הגמרא בהיבט הכרעיוני והמחשבתי את מחלוקת דוד ומשה. מחלוקת עליה הרחבנו בדברינו ייכתב עווני בפרשת חוקת, ובדברינו כיסוי החטא או גילויו ביום הכיפורים. נראה שבמדרש ובפרשנות המקרא בכלל, ספר בראשית בפרט, כאשר לא מדובר בחטא אישי אלא בלימוד לקח מאבות האומה, ניצחה שיטת משה.
  31. ספר בראשית נקרא ספר הישר ויש לכך מקורות והסברים רבים, חוץ מגמרא זו. ראו בראשית רבה סוף פרשה ו על בריאת המאורות: "ולמשול ביום ובלילה .. אלו הצדיקים, שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה. זהו שכתוב (יהושע י) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר. מאי ספר הישר? ספר אברהם יצחק ויעקב. ואמאי קרי ליה ספר הישר? דכתיב (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים". ראו סיכום הדברים בדברינו ספר הישר בפרשת ויחי החותמת את ספר בראשית. ספר בראשית נקרא ספר הישר בגלל האישים שבו שהיו אנשים ישרים. לא מושלמים, לא קדושים וצדיקים גמורים שאינם טועים, אבל ישרים: "לא כיסה עליהם הכתוב". ראו פתיחת הנצי"ב, בפירושו העמק דבר, לספר בראשית, אשר הולך בעקבות הגמרא במסכת עבודה זרה בה פתחנו שספר הישר הוא ספר בראשית ע"ש האבות שנקראו ישרים: "שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה". ראו דבריו הנפלאים שם!
  32. גם ספר דברים נקרא ספר הישר, שכן כתוב בו: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' ". שני הספרים החובקים את מתן תורה ומעמד הר סיני, בראשית מזה ודברים מזה – נקראים ספר הישר. בשניהם אגב, יש חיכוך של עם ישראל עם תושבי הארץ הקדומים ועמי האיזור. ממי נלמד לעשות הישר והטוב כולל "שגיאות מי יבין"? מחד גיסא, מספר בראשית, שכולו מעשה אבות סימן לבנים; ומאידך גיסא, מספר דברים - משנה תורה, המדגיש את עשיית הטוב והישר אחרי כל המצוות המשפטים והחוקים.
  33. ראו דברינו מצוות ביקור חולים בפרשת וירא דווקא, וכן ברכת אבלים בדפים המיוחדים. ואיתנו בכתובים על ספר בראשית כמקור למצווה הרחבה של גמילות חסדים.
  34. ראו איך רמב"ם נותן משמעות הלכתית מעשית לדבריו של הלל: מה ששנאוי עליך, אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה (שבת לא א)". הוא הופך את הלשון השלילית של הלל: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ללשון חיובית: תעשה לחברך מה שאתה רוצה שיעשו לך ומקשר אותה עם "ואהבת לרעך כמוך".
  35. ראו דברינו אשל אברהם וכן הכנסת אורחים של אברהם בפרשת וירא. אש"ל אברהם הוא: אכילה, שתיה, לויה, כלשון מדרש ילמדנו בראשית אות קג, ומדרשים רבים אחרים: "ויטע אשל" ... עשה פונדק בפרשת דרכים, ונותן לעוברים ושבים: אכילה, שתיה, לויה". והמקור בתורה הוא הפסוק בבראשית יח טז: "ויקומו משם האנשים ... ואברהם הולך עמם לשלחם" ומדרש בראשית רבה עליו: "המשל אומר: האכלת, השקית, לווה!".
  36. הכוונה הברורה כאן של הרמב"ם היא למצוות עגלה ערופה, כדברי המשנה במסכת סוטה, פרק ט משנה ו: זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה". מצוות לוויה היא סמל לחוקי חברה ואחריות הכלל, היא דגם לעשיית הטוב והישר, לישרי דרך (תהלים לז יד), ההולכים במסילת ישרים (משלי ט יז). יסודה של מצווה זו הוא בספר בראשית מחד גיסא ובספר דברים מאידך גיסא – שני ספרי הישר, אשר חובקים את ספרי המצוות: שמות, ויקרא, במדבר, מזה ומזה. עוד על דין עגלה ערופה, ראו דברינו בפרשת שופטים.
  37. מדרש זה, כמדרש בו פתחנו, בפרט המשפט: "מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב (אבותי בקיצור)" מקבל משמעות קצת שונה מהמקובל, לאור המקורות לעיל. השאיפה להגיע למעשה האבות ושיחתם, היינו להידמות אליהם (בקל וחומר מהשאיפה להידמות לקב"ה: מה הוא רחום - אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה חנון, מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג), איננה בשל שלמותם, אלא בשל ישרותם ויכולתם להכיר בשגיאותיהם ולא ליבוש מכך. להודות ולתקן. גם "תלמוד תורה" שבמדרש איננו רק במשמעותו הפשוטה של לימוד ויגיעה בתורה, אלא במשמעות של תורה שמלמדת אורחות חיים, מכירה בחולשות אנוש, מזהירה מהחטא ומציעה תיקון ותשובה.
  38. ובכניסה לארץ, פסק המן ואכלו מתבואת הארץ. הכניסה לארץ היא חזרה לתקופת האבות.
  39. נראה שכוונתו לומר: אין אנו מחויבים להיות סניגורים של אבותינו בכל מחיר (ובפלפול עם פשט הפסוקים ואמירות המדרשים). אבל כל אימת שניתן לסנגר על אבותינו בשכל ישר ובעיון מיושב ושקט, אין סיבה שלא לעשות זאת, כפי שהוא ממשיך בפסקה הבאה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה