משפט שלמה | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

משפט שלמה

פרשת מקץ, שבת חנוכה ומברכים, תשס"ז

עדכון אחרון: 04/09/2022

מים ראשונים: ברוב שנים נדחית הפטרת פרשת מקץ – משפט שלמה (העומד כנגד חכמתו של יוסף) – מפני שבת חנוכה. במקרים נדירים, כפי שאירע בשנת תשס"א ובשנת תשפ"א, וכך גם בתשפ"ד, תת"א ותת"ח הבעל"ט, קוראים את הפטרת מקץ במלכים א פרק ג – משפט שלמה. נצלנו הזדמנות נדירה זו לדון בנושא זה.

 

בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ: … וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: … וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וכו'.1

אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת: … וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו: … וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי: … וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ: וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: (מלכים א פרק ג).2

 

קהלת רבה י טז – שני פנים למשפט שלמה

"אי לך ארץ שמלכך נער", כתיב: "אז תבואנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), מי היו? ר' מאיר אומר: רוחות היו, ורבנן אמרי: יבמות היו.3 ר' סימון בשם ר' יהושע אומר: זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. "ותאמר האשה האחת בי אדני וגו' ויהי ביום השלישי ללדתי, וימת בן האשה הזאת" – דאיתמרטת עלוי – "ותקם בתוך הלילה וגו' ואקום בבוקר להניק את בני והנה מת וגו' " (שם).4 "ותאמר האשה האחרת: לא כי בני החי ובנך המת … ויאמר המלך זאת אומרת … וזאת אומרת". ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא ור' ביבי ומטו בה משמיה דר' פדת: סדר הדין כך הוא: הדיין יושב והנידונין עומדין, והסרסור מכריע ביניהם. התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן. אמר ר' סימון: מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם, מן הדין קרייה: "זאת אומרת זה בני החי, וזאת אומרת וגו' ".5

"ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו' ". א"ר יהודה אמר ר' אלעאי: אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו,6 כשהוא אומר: "קחו לי חרב" – אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג, ועל אותה שעה הוא אומר: "אי לך ארץ שמלכך נער".7

אותה שעה התחיל אֶנְפִּילוֹגוֹס בחכמתו,8 אמר: כלום ברא הקב"ה לאדם זה שתי עינים, שתי אזנים שתי רגלים, שתי ידים.9 אלא צפה הקב"ה שעתיד דין זה להיות.10 לא עשה אלא,11 אמר: "תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו. על אותה שעה אומר: "אשריך ארץ שמלכך בן חורים, ושריך בעת יאכלו" … "ויען המלך תנו לה את הילוד החי". ורוח הקדש צווחת ואומרת: היא אמו ודאי.12

מסכת ראש השנה כא ע"ב – גם אם חכמת שלמה כמשה אין לשנות ההלכה

רב ושמואל, חד אמר: חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים" (תהלים ח ו). "בקש קהלת למצוא דברי חפץ" (קהלת יב י) – בקש קהלת להיות כמשה. יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" (שם, החצי השני של הפסוק). "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י).13 וחד אמר: בנביאים – לא קם, במלכים – קם. אלא מה אני מקיים "בקש קהלת למצוא דברי חפץ"? – בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" – "על פי שנים עדים יקום דבר" (דברים יז ו).14

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלד – חכמת שלמה להכיר בטבע בני האדם15

שאלת ממני ידיד נפשי על המשפט ששפט שלמה המלך עליו השלום בין שתי הנשים זונות, דכתיב: "וישמע העם את המשפט אשר שפט וכו' ". ומה החכמה היתרה שיש במשפט הזה? אין זה כי אם תחבולה מן התחבולות! ויש בזמננו מי שיודע לעשות תחבולות כאלה וזולתם. ואין לומר מפני שיצאת בת קול ואמרה: היא אמו, ולפיכך יראו ממנו מפני שמן השמים מסכימים עמו, שהרי הכתוב מעיד כי מפני המשפט יראו ממנו ולא מפני הבת קול.16

תשובה: יפה שאלת וכבר קדמך ר' יצחק אברבנאל, ומה שתירץ אינו נכון בעיני תדעהו מספרו.17 אבל מה שנראה לי, כי המלך שלמה ע"ה הכיר את אם הילד מכמה בחינות. חדא שהכיר פרצוף הילד החי דומה לפרצוף האשה אשר תובעת אותו ופרצוף הילד המת דומה לפרצוף האשה אשר בידה הילד החי. עוד הכיר את טבע האשה התובעת שהיא קצת התנועה זריזה וזהירה ולא שכבה על בנה, ואת האשה האחרת הכיר בה הפך זה ושפט בדעתו כי המת בנה של זו.18

גמרא כתובות ס ע"א – התינוק מזהה את האמא

"אם היה מכירה"19 … אותה שבאה לפני שמואל (שלא רצתה להניק את בנה) … הלך והושיב את האשה בשורה של נשים ולקח את התינוק ועבר בין הנשים. כאשר הגיע התינוק אל מול אמו הסתכל עליה והיא כבשה עיניה ממנו. אמר לה (שמואל): הרימי את עיניך, קומי שאי את בנך.20

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן נז – אין ללמוד ממשפט שלמה לאמצעים טכנולוגיים של ימינו

הוגש לפנינו ערעור מצד הבעל על החלטת ביה"ד האזורי בחיפה מתאריך ג' אב תשמ"ג שהחליט ברוב דעות: אין חומר מספיק שיש בכדי לחייב האשה בגירושין ולפיכך תביעת הבעל לגירושין נדחית ולדעת ביה"ד. על הצדדים לחתור יחד להגיע לידי הסדר לכאן או לכאן … ב"כ המערער ביקש אלטרנטיבית, בהסתמך על דעת המיעוט שבביה"ד, "לשלוח את האשה לבדיקה במכונת אמת".

והנה לדעתי אין לזה כל מקום בהלכה, וזאת הן מכח זה שאין בכוחה של המכונה להוכיח בבטחה, וגם כמה וכמה תקלות נגרמים לא פעם מסיבות שונות, כאשר גם אלה הדנים בערכאות מודים לכך21 …. ובעיקר, שגזירת התורה היא שרק על פי שנים עדים יקום דבר, וכבר היה הדבר לעולמים שהחכם מכל אדם רצה להמציא דיון ע"פ דברים שבלב לפי גודל חכמתו בטבעי בני האדם ומחשבותיהם, והניעו אותו מזה מן השמים, כמאמרם ז"ל: "בקש קהלת דברי חפץ". בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" "על פי שנים עדים וגו' " (ראש השנה כא ע"ב). וכך מתרגם ומבאר התרגום על קהלת: "בָּעָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּמִתְקְרִי קֹהֶלֶת בְּחוּכְמְתֵיהּ לְמֵידָן דִּינִין עַל הִרְהוּרֵי לִבָּא דֶּאֱנָשָׁא וּבְלָא סַהֲדֵי. בְּכֵן אִתְאֲמַר לֵיהּ בְּרוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ הָא כְּבָר אִכְתִיב בְּסֵפֶר אוֹרָיְתָא עַל יְדוֹהִי דְּמֹשֶה רַבְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל תַּקְנִין פִּתְגָמִין וּמְהֵימְנִין עַל מֵימַר סַהֲדַיָּא יְקוּם פִּתְגָם" (תרגום קהלת יב י).22 וחכמת שלמה להכיר מה דבליביה דאינשי ואם דיבורם בפיהם אמת, היתה בודאי גדולה פי כמה ממה שמכונת אמת בידה להוכיח.

ויעוין בזוהר הקדוש פרשת יתרו ד' ע"ח ע"א שכתוב ששלמה המלך היה ביכולתו להיווכח על כך באמצעות הכסא שיש עליו, וזה לשונו: "כל מאן דקריב לכורסיה דחילו ואימתא נפיל עליה, וביה הוה דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנין הוו בכורסייה, וכל מאן דמקרב בשקרא משכשכא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי", עד כאן לשונו.23 וזהו מין מכונת אמת מהסוג הגבוה ביותר. ובכל זאת כאמור בגמרא בראש השנה, מנעו אותו בכך מן השמים שלא ידון ויפסוק על פי זה אלא יקיים ויכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים יקום דבר.

גם יתכן שאפילו להזוהר, שלמה המלך ע"ה רק התחיל לדון עפ"י האמור, אבל אח"כ מנעו אותו מן השמים מלהמשיך בכך, ובדומה למה שראיתי להמהר"צ חיות בראש השנה שם שכותב לבאר הכוונה בגמ' שם וז"ל: הכוונה דראינו חריצת משפט שלמה במעשה דשתי זונות לא היה הולך על פי הדין של תורה רק עפ"י אומדנא לבד, עיין מכות כ"ג ע"ב ודלמא אערומי מערמת עיין שם. ועיין תשובת הרא"ש כלל ק"ז ומרן טוחו"מ סי' י"ז, ומזה הוכיח הש"ס דביקש לדון שלא בעדים ובהתראה, יצאה בת קול להזהירו שלא יזוז מהיום והלאה מדיני התורה ואשר מבואר שמה דרק עפ"י שנים עדים יקום דבר עכ"ל. ויש להאריך.24

מהאמור נלמד איפוא, כי על אחת כמה וכמה שאין כל מקום לפי ההלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות בדיקה שע"י מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב למי שהוא להיבדק במכונה כזאת.25

מדרש תהלים (בובר) מזמור עב ד"ה – חזרה למדרש26

"לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" – אמר דוד: ריבונו של עולם, תן משפטיך לבן מלך, כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה, כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה: כך הוא עושה, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' " (דברי הימים א כט כג). וכי אפשר לו לבשר ודם לישב על כסא ה' ? … ומהו על כסא ה'? שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזה היה דינן של זונות, שנאמר: "אז תבאנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), רב אמר רוחות היו ואידמי לנשי, ושמואל אמר זונות ממש היו. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר: יבמות היו ובאו לפניו לדין.27 "ותאמר האשה האחת בי אדוני" (שם שם יז), "וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי" (שם שם כב). אמר ר' סימון: צריך הדיין לחזור טענותיהן בפני שניהן, שנאמר: "ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו' " (שם שם כג). כיון ששמע המלך כן, מיד: "ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים". התחיל פיו נובע חכמה ואמר: צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני, לפיכך ברא לאדם הזה שתי עיניים, שתי אוזנים, שני נקבי חוטם, שתי ידיים ושתי רגלים. התחיל לומר: גזרו את הילד הזה החי לשנים. אמר ר' יהודה בן רבי אלעאי: אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו. לא די האחד שמת, אלא שצוה לשני שיגזרו!? כיון שראו סנקליטין שלו, התחילו אומרים: "אי לך ארץ שמלכך נער" (קהלת י יו).28 ולא עשה, כיון שאמר: תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתוהו (שם שם כז), יצתה בת קול ואמרה: היא אמו. כיון שראו כך אמרו: "אשריך ארץ שמלכך בן חורים" (קהלת י יז), הוי: "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך".29

אמר ר' אלעזר: בשלושה מקומות הופיע הקב"ה: בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של שמואל הרמתי, בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (בראשית לח כו), מנא ידע? דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזיל נמי אינש אחרינא? אלא יצאה בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושין.30 ושל שמואל, כתוב שם: "ויאמר עד" (שמואל א יב ה), "ויאמרו" – מבעי ליה, אלא יצאתה בת קול ואמרה: עד אני בדבר.31 ושל שלמה, שנאמר: "והמת לא תמיתוהו היא אמו" (מלכים א ג כז), מנא ידע, דילמא איערומי קא מיערמא, כי היכי דליתביה ניהלה, אלא יצתה בת קול ואמרה היא אמו.32

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו דיון מורחב במשפט שלמה בדף של בני דון-יחייא משפט שלמה כדגם לחשיפת האמת העובדתית, המחלקה למשפט עברי, אתר דעת. ראו גם כאן.

הערות שוליים

  1. בפסוק זה המזכיר את פרעה המקיץ מחלומו נפתחת הפטרת שבת מקץ, כדרכם של מסדרי ההפטרה. האם ההמשך שייך לפרשה?
  2. הנה "טבילת האש" של המלך הצעיר שנכנס בנעליו הגדולות של דוד אביו, אך הייתה לו מספיק חכמה ותבונה לבקש חכמה ותבונה. כמאמר ספר משלי (ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד" ובספר דניאל (ב כא): "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה". עיני כל העם נשואות לראות כיצד יחרוץ המלך משפט, כיצד יגלה מי היא האם האמיתית?
  3. לפי ר' מאיר, כל הסיפור הוא אלגורי – רוחות היו (אך יש דעות בתלמוד שגם רוחות – שדות יכולות להוליד). לפי חכמים, נשים ממש היו ושתיהן היו חייבות ייבום, אלא מי שיש לה ילד - פטורה. ראו פירוש המאירי ביבמות יז ע"ב שמסביר שמדובר בכלה וחמותה והבן המת היה של הכלה. ראו החשבון שהוא עושה שם.
  4. דאיתמרטת עלוי – שנשמטה ממקום משכבה והתגלגלה על הילד ומחצתו ומת. ראו דברי האשה האחת לאורך חמישה פסוקים, יז-כא, אשר מתארת את האירוע בפרוטרוט, כנגד דבריה הקצרים של האישה השנייה: "לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת". האם אריכות זו מעלה את אמינותה? האם כבר מדבריה הבין שלמה שהיא האם האמיתית? או שמא אריכות זו מחשידה אותה?
  5. הכוונה לפסוק כג בו המלך חוזר על דבריהן (בתמצית): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי". הנה כבר למדנו דין ראשון וחשוב מפרשת שתי הנשים הזונות. ראו ירושלמי סנהדרין פרק ג הלכה ח: "אמר ר' סימון: צריך הדיין לשנות טענותיהן, שנאמר: ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו' ". וברמב"ם הלכות סנהדרין פרק כא הלכה ט: "צריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין ולשנות טענותיהן שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת ומצדק את הדין בלבו ואחר כך חותכו". ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן יז סעיף ז.
  6. על צווארו של שלמה. ראו בראשית רבה פרשה עז סימן ב במאבק יעקב עם המלאך: "אמר ר' חוניא א"ר פנחס: באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין ונתן לו בתוך צוארו א"ל: פרקמוס פרקמוס". פרמקוס הוא מכשף או קוסם. ראו דברינו מאבק יעקב והמלאך בפרשת וישלח. ראו גם דבריו של ר' יהודה ברבי אילעאי על נח שהיסס לצאת מהתיבה: "אם הייתי שם, הייתי שוברה ויוצא".
  7. ראו המשך המדרש שם, שמסביר ששלמה פשוט התחכם על הנשים המתלוננות. מה חשב ר' יהודה ב"ר אילעאי, ששלמה באמת חשב לגזור את הילד לשניים ולתת לכל אישה חצי ילד מת? חיי הילד עצמו לא נחשבו בעיניו? ראו גם את הופעתה של רוח הקודש ובת הקול שמצדיקות את שלמה ואת הסיום החיובי שם: "אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו". את כל הקטע הזה שהשמטנו, נראה במקבילה במדרש תהלים שנביא בהמשך (בסוף) דברינו. כעת, נעצור כאן, בטענה ההלכתית של ר' יהודה בשם אלעאי כנגד שלמה, עד כדי רצון לחנוק אותו (מזל שלא היה שם). ונשאל: מה בדיוק מציע ר' יהודה? מה הוא היה עושה במקרה כזה? כיצד הוא היה מגלה מי האם האמיתית? הרי לא היו שם עדים! מחד גיסא לומדים חז"ל מהמקרה של שלמה דינים חשובים בהלכות עדים, כגון: "זאת אומרת וזאת אומרת - מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם", מאידך גיסא הם מותחים ביקורת על האופן בו ניהל שלמה את המשפט.
  8. אנפילוגוס עפ"י מילון ג'סטרו הוא נאום הסיכום במשפט. הסקת המסקנות. של הדיין, של שלמה?
  9. בחינם יש להוסיף. לא בכדי ברא הקב"ה את האדם סימטרי עם שתי עיניים, שתי אזניים וכו'.
  10. אלא בעבור דין זה שנוכל לחלק את הילד לשניים. כך אמר שלמה לפני כולם.
  11. עד שהספיק שלמה לעשות מה שביקש (שמראש היה רק מעין 'תרגיל'), קפצה אם הילד האמתית ורחמה על בנה. הביטוי "לא עשה אלא" שכיח במדרשי הפסיקתאות רב כהנא ורבתי במובן של "מיד". לא עבר זמן ומיד עשה או נעשה. ראו כדוגמא פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב - בחדש השלישי: "לא עשה אלא כשבאו לרפידים הושוו כולהם ונעשו אגודה אחת", פסיקתא רבתי פיסקא ז - ויהי המקריב: "לא עשה אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה את שכינתו ובאו הנשיאים להקריב". ואפשר שכאן דווקא הביטוי הוא בניחותא: לא עשה שלמה את מה שאיים לעשות, אלא אמר וכו'. לא גזר את הילד אלא את הדין.
  12. המדרש משבח את שלמה שידע בתרגיל פסיכולוגי מתוחכם לגלות מי היא האם האמתית, אך מוסיף שרוח הקודש או בת קול, יצאה ואמרה: היא אמו. ראו הנוסח בבראשית רבה מה יב: "אמר הקב"ה: אתם תהיו מעידים מה שבגלוי ואני מעיד עליו מה שבסתר, בבית דינו של שלמה ... בת קול צווחת ואומרת היא אמו ודאי", עפ"י מדרש זה (וההמשך שם) רוח הקודש או בת הקול מאשרת ומחזקת את חכמת שלמה. בת הקול גם אישרה שההלכה כבית הלל (עירובין יג ע"ב, דברינו בת קול בסיני ובבית המדרש בחג השבועות). אך לא כך במקבילה (מקור?) בגמרא מכות כג ע"ב. שם הנוסח הוא: "א"ר אלעזר: בג' מקומות הופיע רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה. ... בבית דינו של שלמה, דכתיב: ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו, מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא! יצאת בת קול ואמרה: היא אמו". בת הקול הצילה את שלמה מהאפשרות שדווקא האם המזויפת תערים עליו ותפעל בהפוך על הפוך. מי שבאמת הצילה את הילד (ואת שלמה) היא האשה הנגדית שאמרה: "גם לי גם לך לא יהיה, גזורו".
  13. מדרשים רבים יש לנו על רצונו של שלמה לעמוד על סתרי תורה ולהיות כמדרגת משה. ראו המדרשים על הפסוק: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג), בפרט במדבר רבה יט ג בתחילת פרשת חוקת בנושא פרה אדומה. ראו כל שבחי שלמה שם וסיום המדרש: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", כל זה בדברינו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכן חוקה חקקתי גזירה גזרתי בפרשת חוקת. אבל כאן, מדובר בהלכה, לא בחכמת טעמי המצוות ואגדה או מחשבה.
  14. לפי הדעה השנייה (רב או שמואל), אכן הגיע שלמה לדרגת חכמתו של משה, אלא שניסה ליצור פרוצדורת דין חדשה. בדיני בני נח ניתן להרוג באומד הדעת ובלא עדים והתראה. ראו בראשית רבה פרשה לד יד: "שופך דם שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', א"ר חנינא: כולהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, ע"י שליח, ע"י עוברים, בעד אחד בדיין אחד". אבל לא כך בדיני ישראל, ראו סנהדרין דף לז עמוד ב: "תנו רבנן: כיצד מאומד? אומר להן: שמא כך ראיתם: שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתם אחריו, ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף, והרוג מפרפר. אם כך ראיתם - לא ראיתם כלום. תניא, אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו, וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה? או אני או אתה. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: על פי שנים עדים יומת המת וכו' ". אבל איך מציעה הגמרא לשלמה שישפוט בדין שתי הנשים? מה צריך דיין לעשות במקרה שאין שני עדים והתראה? מה עושים בתי הדין הרבניים בימינו במקרים מעין אלה?
  15. רדב"ז, ר' דוד בן שלמה אבן זמרא, נולד ספרד 1479, נפטר בצפת 1573. על שמו נקרא מושב כרם בן זמרה בגליל, צפונית לצפת
  16. לא בשמים היא - לא בקביעת ההלכה העקרונית וגם לא במשפט ובחריצת דין. לא בשמים היא - גם כשאין הכרעה הלכתית, גם כאשר יש קושי לשפוט עפ"י דין תורה, עדיפים אומד והערכה אנושית, כפי שנראה. ראו שוב דברינו בת קול בסיני ובבית המדרש.
  17. אברבנאל בפירושו לספר מלכים א פרק ג אומר: "אמיתת הענין הזה לדעתי, והוא ששלמה השיג אמיתת הדבר הזה קודם הניסיון והבחינה הזאת. כי מהכרת פני הנשים הזונות ומפרצופיהן כשעיין בהן ואופן דבריהם כששמע אותן, השיג מצפוני ליבותן וירד לאמת הענין. וגילה ליושבים לפניו העניין ואימותו כפי מה שהשיג בחכמתו מפרצופי הנשים ואותות דבריהן ותנועותיהן. האמנם עשה הבחינה ההיא בהם, שהרואים היושבים ראשונה במלכות לפניו יכירו חכמתו ויתאמתו אליהם דבריו וגזרתו וידעו שהוא עושה משפט וצדקה בזה...". היינו שכל 'התרגיל' עם החרב וגזירת התינוק היה על מנת לשכנע את הקהל שנכח במשפט. שלמה ידע מי האם לכתחילה. שלמה לקח סיכון מחושב בכך שהאם האמתית תהיה מוכנה לוותר על הילד. אברבנאל מדגיש את ההסתכלות בפרצופי הנשים ותנועות הגוף שלהן, בעוד שרדב"ז להלן מדגיש את דמיון פרצוף הילד לפרצוף אמו.
  18. כיצד הכריע שלמה? לא עפ"י שני עדים כפי שר' יהודה היה רוצה – כי אין עדים. ולא עפ"י בת קול – כי אין חורצים דין ע"ס בת קול. (ראו ראב"ד בדיון על כשרות הדס שנשרו רוב עליו, בהלכות שופר וסוכה ולולב לרמב"ם פרק ח הלכה ה אומר: "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול", אך שם זה לקביעת ההלכה, לא לעשיית דין ומשפט). שלמה הכריע עפ"י שיקול ואומדן דעתו, עפ"י "השכל הישר" ועין פסיכולוגית בוחנת. עפ"י הדמיון בין הפרצופים ונסיבות עובדתיות ואולי גם עפ"י אופן תיאור המעשה ע"י בעלות הדין (ראו הערה 4 לעיל). ואם יכול היה לעשות בדיקת רקמות ודנ"א, מן הסתם היה עושה, או לפחות מאיים שיעשה זאת. זאת ועוד, לפי פשט הפסוקים (וכך גם מבינים הפרשנים) האישה המחזיקה בבן החי היא זו שבנה מת. הכרעתו של שלמה איננה איפוא להשאיר את המצב הקיים, אלא להוציא את הילד מידי האישה המחזיקה בו והעברתו לחזקתה של האישה השנייה. הכרעה זו הייתה מספיק חזקה על מנת לעמוד בפני הכלל ההלכתי: "המוציא מחבירו עליו הראיה" וכללי חזקה דומים. נראה שההבדל נוסף בין הסבר זה להסבר של אברבנאל הוא בחשיבות ומקום 'התרגיל' שעשה שלמה.
  19. מדובר בסוגיה שם בדין חובת האם להניק את בנה (ולא לתתו למינקת), בפרט מעת שהתינוק כבר התבגר מעט ומכיר כבר את אמו. ראו השיטות השונות בסוגיה שם איך נקבעת הכרה זו של התינוק אם בזמן קבוע או כל תינוק "לפי חריפותו". ומכאן מתחיל מעשה שנביא אותו בתרגום לעברית בעזרת פירוש שטיינזלץ, אבל "שגיאות מי יבין" הן כולן שלנו.
  20. והניקוהו! נראה שלפנינו משפט שלמה הפוך (ומעין מסדר זיהוי של ימינו). התינוק הוא שקבע מי היא אמו! ואולי גם אברבנאל וגם רדב"ז יכולים להסתייע בפירושם במקור זה. נראה גם שאם כל הביקורת של רדב"ז על אברבנאל, אם נצרף את דברי זה ודברי זה ונחברם לגמרא זו, אין פירושם שונה מהותית זה מזה.
  21. הכוונה לבתי המשפט החילוניים. 'ערכאות' בלשון הרבנית.
  22. התרגום לספר קהלת איננו תרגום לשוני והוא מרחיב משלב מדרשים ופירושים. "תרגום זה לא נחקר דיו. מתאפיין בטשטוש היסודות הספקניים שבמגילה ונסמך רבות על מדרשים. מצד לשונו וכו' נראה אולי, לתארכו סביב המאה השמינית", כך למדנו מפי פרופ' אביגדור שנאן. ומעניין שציץ אליעזר רואה בו מקור אסמכתא להלכה.
  23. לתגום ציטוט זה כל כוחו הפלאי של כסא שלמה המלך להוצאת האצת (סילוק השקר), ראו במדרש הבא. לתיאורים פלאיים נוספים על כסאו של שלמה, ראו ויקרא רבה כ א, דברים רבה ה ו ועוד. הזוהר מציע אמצעי נוסף לגילוי האמת: אימת בית הדין. אבל בעל ציץ אליעזר אין דעתו נוחה מכך.
  24. נראה שאכן יש להאריך מאד בנושא איך נדון היום בבתי דין. רק על סמך שני עדים כדין התורה? בדיני ממונות יש הכרעה עפ"י אומדן דעת הדיינים. ראו גם הדין המיוחד של שודא דדייני. אבל זה בדיני ממונות בלבד. ובאמת, הכרעה מהסוג של חזקת ילד, באיזה הלכות נדון אותה? דיני נפשות? ממון? אבן העזר? נראה שמשפט שלמה מציג אתגר גדול לבתי הדין בימינו.
  25. בעל ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדנברג, מחשובי הפוסקים במאה העשרים, נולד 1915, נפטר 2006 כמעט כל חייו חי בירושלים) מחזיר אותנו לשיטתו של ר' יהודה בר' אלעאי שרצה לחנוק את שלמה אילו רק היה יכול: "אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו!" הכל חייב להידון רק עפ"י עדים והתראה כדין התורה! לא ברור אם הוא מערער כאן על המקרה הפרטי של מכונת אמת, במקרה שלפנינו, או על מכונות ואמצעים טכנולוגיים בכלל, או אולי גם על כל ראיה נסיבתית ועובדות וממצאים שמקובלים היום: טביעת אצבעות, צילומים, הקלטות שמע, קלטות וידאו, בדיקות דנ"א וכו'.
  26. נושא השימוש באמצעים מודרניים וטכנולוגיים שחז"ל לא הכירו בבתי הדין בימינו, לא בדיני נפשות כמובן בהם אין אנו דנים היום, הוא עניין מורכב שלא כאן המקום לדון בו. נחזור לעולם המדרש בדקויות כאלה ואחרות מול מדרש קהלת רבה בו פתחנו, ונתבסם מהרוח הכללית השורה בו אשר רואה במשפט שלמה פנים לכאן ולכאן.
  27. ראו שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן י: " ... שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' למלך. א"ר יצחק: וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה', אותו שכתוב בו: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד) וכתיב: נהר דינור נגיד ונפיק וגו' וכתיב כורסיה שביבין דינור (דניאל ז), ואת אמרת וישב שלמה על כסא ה'? אלא, מה כסאו של הקב"ה שולט מסוף העולם ועד סופו, אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה, אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא? זה דינין של זונות. הדא הוא דכתיב: אז תבאנה שתים נשים (מלכים א ג). מי היו? רב אמר רוחות היו ורבנן אמרין יבמות היו, ר' סימון בשם ריב"ל אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה". במדרש זה אין שום ביקורת על מעשה זה של שלמה. כל כולו של המדרש דן בחכמתו הרבה של שלמה. אמנם, בהמשך המדרש מתוארת ירידתו של שלמה, אבל מסיבות אחרות. או שמא בכ"ז גם מהסיבה הזו וצ"ע.
  28. סנקליטין הם היועצים העומדים סביב למלך. הם שהתחילו לרנן אחרי שלמה שככה הוא חורץ דין. לא בגלל שלא עשה עפ"י שני עדים, אלא משום שהוא הולך להרוג עוד ילד!
  29. חזרנו לבת הקול או לרוח הקודש המנטרלת, לפחות כאן, את ביקורתו של ר' יהודה ב"ר אילעאי על שלמה. ראו הערך בת קול באנציקלופדיה תלמודית כרך ה: " .... בבירור ספק של מציאות מצינו שיש לסמוך על בת קול, שכן אמרו במשפט שלמה המלך שיצתה בת קול ואמרה היא אמו ועל זה סמך שלמה ודן תנו לה את הילד החי". ומה עם לא בשמים היא? אולי נאמר שמדובר בבת הקול הפנימית של הדיין ובשכלו הישר המודרך ע"י "רוח הקודש" שהרי בצלם אלהים עשה את האדם. ואלהים הוא גם בית דין.
  30. לנושא יהודה ותמר, ראו דברינו צדקה ממני וכן דברינו מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם בפרשת וישב משבוע שעבר. ושם הבאנו את מדרש שמות רבה ל יט, פרשת משפטים, שמשבח את יהודה שהודה במעשה זה ומשם זכה למלכות: "ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה? והלא לא לבדו הוא גיבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גיבורים היו, והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתישרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפים אותו. הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר: צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא". הודאה זו, שבאה בעקבות הצגת המטה והפתילים ("הממצאים") שביד תמר, איננה הכרעת משפט בדיני עדים והתראה ולא ברור מה ערכה המשפטי (הודאת בעל דין? אין אדם מרשיע את עצמו!). אבל די היה בכך לחרוץ את הדין. ואם תאמר, שם הרי זה לזיכויה של תמר ולא לחיובה, דא עקא שיהודה פסק בהתחלה: "הוציאוה ותישרף" שגם זה לא היה ע"ס עדים והתראה, אלא בתוקף "עדויות נסיבתיות".
  31. בנאום הפרידה של שמואל מהעם בו הוא חוזר ומזהיר אותם על משפט המלך ותובע מהם דין וחשבון על הנהגתו שלו, שמואל א פרק יב: "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד". ראו דברינו לא חמור אחד מהם נשאתי בפרשת קורח. אך בת קול זו של שמואל לא הייתה בדין ממש אלא בדין ודברים בין המנהיג לעם ולשון היחיד: "ויאמר עד" מעיד על אחדות תשובת העם. כפי שמפרש רד"ק שם: "ויאמר עד - כל ישראל כאחד אמרו עד, לפיכך אמר ויאמר בלשון יחיד".
  32. בסיפור המעשה במקרא, שלמה הוא זה שאומר: היא אמו. אבל חז"ל אומרים שבת קול היא שפסקה בסופו של דבר. כך הוא גם בגמרא מסכת מכות דף כג עמוד ב: "היא אמו, מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא! יצאת בת קול ואמרה: היא אמו".  

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה